Israel

ירושלים

העיר העתיקה בתוך החומות היא תשע עשיריות קילומטר רבוע — קטנה מרובע הנמל בתל אביב — ובתוכה המקום הקדוש ביותר ליהדות, השלישי בקדושתו לאסלאם, והמקום שבו הנצרות ממקמת את הצליבה, הכול בתוך שש מאות מטרים זה מזה. החומות שאתם עוברים בהן נבנו בידי סולימאן המפואר בין 1535 ל-1542, על יסודות עתיקים בהרבה. כללים מעשיים חשובים כאן יותר מבכל מקום: כתפיים וברכיים מכוסות, השוק נסגר בשישי בצהריים לתפילות, אתרים יהודיים נסגרים לשבת, וחנויות הרובע הנוצרי סגורות בראשון. שלוש שעות.

סיורים רגליים

קילומטר רבוע אחד, ארבעה רבעים

העיר העתיקה בתוך החומות היא תשע עשיריות קילומטר רבוע — קטנה מרובע הנמל בתל אביב — ובתוכה המקום הקדוש ביותר ליהדות, השלישי בקדושתו לאסלאם, והמקום שבו הנצרות ממקמת את הצליבה, הכול בתוך שש מאות מטרים זה מזה. החומות שאתם עוברים בהן נבנו בידי סולימאן המפואר בין 1535 ל-1542, על יסודות עתיקים בהרבה. כללים מעשיים חשובים כאן יותר מבכל מקום: כתפיים וברכיים מכוסות, השוק נסגר בשישי בצהריים לתפילות, אתרים יהודיים נסגרים לשבת, וחנויות הרובע הנוצרי סגורות בראשון. שלוש שעות.

1. שער יפו — הפרצה בחומה ליד השער אינה נזק: היא נחתכה ב-1898 כדי שהקייזר וילהלם השני יוכל להיכנס לעיר בכרכרה ולא לרדת מהרכב בשער, מפני שהכניסה המקורית בצורת האות ר׳ נבנתה בדיוק כדי למנוע את זה — פרשים אינם יכולים לפנות בזווית ישרה במהירות. בכל שער עתיק בעיר יש את הכיפוף הזה.
2. מגדל דוד — השם שגוי וכולם יודעים זאת: בסיס המגדל הרודיאני, מהמאה הראשונה לפני הספירה, והמצודה שמעליו ממלוכית ועות׳מאנית. לדוד אין שום קשר אליו. המוזיאון נפתח מחדש ב-2023 אחרי שיפוץ של ארבע שנים, והדבר האחד שכדאי לעשות כאן הוא לעלות למגדל — זו הנקודה הנגישה הגבוהה בתוך החומות.
3. הקרדו — רוחבו עשרים ושניים מטרים, עם שדרת עמודים, והוא הרחוב הראשי של ירושלים הביזנטית — ואנחנו יודעים שהוא היה שם עוד לפני שנחפר, מפני שהוא מופיע במפת מידבא: רצפת פסיפס מהמאה השישית בכנסייה בירדן שמראה את ירושלים ממעוף הציפור עם שני רחובות עמודים שעוברים בה. החפירה מצאה את הרחוב בדיוק במקום שהפסיפס אמר.
4. הכותל המערבי — זה אינו קיר של בית המקדש. זה קיר תמך של הרחבה המלאכותית שהורדוס בנה כדי להרחיב את הר הבית, והאבנים הענקיות עם השוליים השקועים הן שלו — הגדולה שבהן, שנראית במנהרות, שוקלת כחמש מאות ושבעים טון והוזזה בלי גלגלים ובלי ברזל. הרחבה שלפניו מודרנית: עד 1967 הרווח הפתוח כאן היה כארבעה מטרים.
5. הר הבית — ארבעה עשר הקטרים של רחבה שטוחה על ראש גבעה שמעולם לא הייתה שטוחה — הקרקע המיושרת היא הנדסה הרודיאנית, שנתמכת בקמרונות. כיפת הסלע שעליה הושלמה ב-691 בימי עבד אל-מאלכ וקוטר הכיפה עשרים מטרים; זה אחד המבנים האסלאמיים העתיקים שעומדים בעולם. מבקרים לא-מוסלמים נכנסים בגשר אחד, בבוקר בלבד, ואינם מורשים להכניס פריטי פולחן.
6. כנסיית הקבר — שש עדות חולקות את הבניין בהסדר שנקרא "הסטטוס קוו", שנקבע ב-1757 ואושר ב-1852, והקפיא כל זכות שימוש בדיוק כפי שהייתה אז — ולכן סולם עץ נשען על חלון בחזית מאז 1757 לפחות, מפני שהזזתו דורשת הסכמה של כל השש. את הדלת הראשית פותח כל בוקר בן אחת משתי משפחות מוסלמיות שמחזיקות את המפתחות מאז המאה השתים עשרה.

מתחת לעיר

ירושלים היא כארבעת אלפים שנה של בנייה על אותו רכס, ולכן הארכיאולוגיה בה אנכית. המסלול הזה יורד למטה: נקבת מים שנחצבה בסלע בשנת 700 לפני הספירה בקירוב, רחוב שהורדוס ריצף ושנמצא שמונה מטרים מתחת לפני הקרקע של היום, בריכה שנמצאה במקרה בתיקון ביוב ב-2004, ואולם של אבני הורדוס תחת הרובע המוסלמי. שלוש שעות, ושתיים מהתחנות רטובות או דורשות פנס. הכול כאן סגור בשבת, ובנקבת חזקיהו אין דרך חזרה ברגע שנכנסתם.

1. עיר דוד — העיר המקורית לא הייתה בתוך החומות של היום כלל: היא הייתה על הצלע הצרה הזאת מדרום, מפני שהמעיין היחיד שזורם כל השנה באזור, מעיין הגיחון, יוצא למרגלותיה. כל עיר עתיקה נמצאת במקום שהמים שלה נמצאים. כל העיר העתיקה המוקפת חומה שהלכתם בה היא התפשטות מאוחרת צפונה, והחלק העתיק של ירושלים נמצא מחוצה לה.
2. נקבת חזקיהו — חמש מאות שלושים ושלושה מטרים שנחצבו בגיר מלא, בידיים, משני הקצוות בבת אחת, בסביבות שנת 700 לפני הספירה — כדי להכניס את מי המעיין אל תוך החומות לפני מצור אשורי. שני הצוותים נפגשו באמצע, וכתובת שנחצבה בנקודת המפגש מתארת את הרגע שבו שמעו החוצבים את מכושי החבורה האחרת מבעד לסלע. הכתובת נמצאת היום במוזיאון באיסטנבול.
3. בריכת השילוח — נמצאה ב-2004 בידי צוות עירוני שתיקן צינור ביוב ופגע בשתי מדרגות עתיקות. החפירה שבאה אחר כך חשפה בריכה מדורגת מונומנטלית מימי הבית השני, גדולה בהרבה ממה שהניחו, בקצה התחתון של הנקבה — כלומר עולי רגל שהגיעו לירושלים טבלו כאן לפני שעלו אל המקדש, ברחוב שגם הוא נמצא מאז.
4. מרכז דוידסון — למרגלות החומה הדרומית יש רחוב מרוצף הרודיאני, ועליו שוכבות אבני החומה שמעליו, בדיוק במקום שבו נפלו בשנת 70 — איש לא פינה אותן, ואריחי הריצוף שמתחת סדוקים מהמכה. על אחת האבנים שנפלו יש כתובת שמציינת את המקום שבו עמד המחצצר כדי להודיע על כניסת השבת.
5. מנהרות הכותל — החלק החשוף של הכותל ברחבה הוא חמישים ושבעה מטרים; הכותל עצמו נמשך ארבע מאות שמונים ושמונה, והשאר מאחורי בתי הרובע המוסלמי. הסיור עובר לאורכו במפלס הקרקע המקורי, ליד האבן הגדולה בכותל — כחמש מאות ושבעים טון — ודרך תעלת מים מהתקופה החשמונאית. בהזמנה מראש, שבעים וחמש דקות.
6. כנסיית גלי קנטו — הכנסייה בנויה מעל מערות ששימשו בורות מים וחדרי אחסון, והמסורת הנוצרית ממקמת כאן את התכחשותו של פטרוס. הדבר הקונקרטי יותר נמצא במדרון שבחוץ: רחוב מדורג מימי הבית השני, חצוב בסלע, שירד מהעיר אל נחל קדרון — והוא אחד המשטחים המעטים מאוד בירושלים שאנשים בוודאות הלכו עליהם לפני אלפיים שנה.

מחוץ לחומות, מ-1860 והלאה

עד 1860 כולם בירושלים גרו בתוך החומות, והשערים ננעלו בלילה. באותה שנה בנה משה מונטיפיורי שורת בתים בחוץ, והמשפחות הראשונות קיבלו תשלום כדי לישון בהם מפני הפחד משודדים. כל מה שמערבה לעיר העתיקה צעיר מזה: שכונות עות׳מאניות, מושבה טמפלרית גרמנית, תחנת רכבת מנדטורית, שוק שהפך לרובע בילוי, וטחנת רוח מהמאה התשע עשרה שמעולם לא עבדה כראוי. שעתיים וחצי, והחצי הזה של העיר נעצר לגמרי בשבת.

1. משכנות שאננים — משה מונטיפיורי, בנקאי ספרדי מלונדון, בנה את שתי שורות הבתים האלה ב-1860 כמגורים היהודיים הראשונים מחוץ לחומות. איש לא רצה אותם: שערי העיר העתיקה ננעלו בלילה והגבעות שבחוץ היו מסוכנות באמת, ולכן נערכה הגרלה והמשפחות שזכו קיבלו קצבה כדי לגור שם. בתוך ארבעים שנה כל העיר יצאה לכיוון הזה.
2. טחנת הרוח — נבנתה ב-1857 בידי חברה מקנט, כדי שהשכונה החדשה תטחן קמח בעצמה ולא תהיה תלויה בטחנות העיר העתיקה. היא עבדה רע: הרוח בירושלים אינה אמינה וטחנות קיטור הגיעו בתוך חמש עשרה שנים. הבריטים פוצצו את ראשה ב-1948 כדי למנוע שימוש בה כעמדת תצפית, ולמבצע קראו "מבצר דון קישוט".
3. שוק מחנה יהודה — כמאתיים וחמישים דוכנים, והדבר ששינה את השוק הוא התריסים: ב-2015 התחיל אמן בשם סלומון סוזה לצייר דיוקנאות על תריסי הגלילה הסגורים בלילה, ובסוף צייר כמאתיים וחמישים מהם — ולכן לשוק יש מראה שני, שונה לגמרי, אחרי שהדוכנים נסגרים. זו גם השעה שהברים נפתחים.
4. נחלאות — אינה שכונה אחת אלא כשלושים, שנבנו בין שנות השבעים של המאה התשע עשרה ושנות העשרים בידי קבוצות שכל אחת אספה כסף וקנתה מגרש — ולכן הסמטאות אינן מתיישרות זו עם זו, ולכן יש יותר משלוש מאות בתי כנסת קטנים בכמה רחובות רבועים, כל אחד של קהילה ממדינה אחרת.
5. התחנה הראשונה — תחנת הקצה הירושלמית של רכבת יפו–ירושלים, שנפתחה ב-1892 — הרכבת הראשונה במזרח התיכון. הקו נבנה במסילה צרה במעלה עמק נחל, מה שהפך אותו לאיטי ותלול, והוא הסיע נוסעים עד 1998. המכלול נפתח מחדש כמרכז אוכל ואירועים ב-2013, והוא מהמקומות המעטים בירושלים שפתוחים בשבת.
6. עמק רפאים — זו הייתה המושבה הגרמנית, שנוסדה ב-1873 בידי הטמפלרים — כת פרוטסטנטית מווירטמברג שבאה לארץ הקודש כדי להחיש את בוא המשיח, ובינתיים עבדה את האדמה, בנתה באבן שוואבית ושמרה שמות רחוב גרמניים. בבתים חרוטים פסוקי מקרא בגרמנית מעל הדלתות, והם שם עד היום; הקהילה נכלאה וגורשה בידי הבריטים במלחמת העולם השנייה.

מה יש בירושלים

איך מגיעים ומתניידים

• תחנת יצחק נבון — 80 מטר מתחת לאדמה, 32 דקות לתל אביב, ובשבת אין תנועה
• התחנה המרכזית — אוטובוסים לכל מקום, והרכבת הקלה עוצרת בפתח
• תחנת הרכבת הקלה כיכר ספרא — הקו האדום לאורך רחוב יפו, ושער יפו שש דקות הליכה

תרבות והיסטוריה

• הכותל המערבי — חינם, פתוח 24 שעות, כיסוי ראש לגברים, ובשבת אין צילום
• מנהרות הכותל — 35 שקל, בהזמנה מראש, והסיור 75 דקות תחת האדמה
• הר הבית — חינם, מבקרים בין 7:30 ל-11 בלבד, סגור בשישי ובשבת, ולבוש צנוע
• כיפת הסלע — מבחוץ בלבד ללא-מוסלמים, והיא הושלמה ב-691
• כנסיית הקבר — חינם, מארבע בבוקר, ושש עדות חולקות את הבניין
• ויה דולורוזה — חינם, ארבע עשרה תחנות, ותהלוכת הפרנציסקנים בשישי בשלוש
• מוזיאון מגדל דוד — 40 שקל, נפתח מחדש ב-2023 אחרי שיפוץ ארוך, והחומות כלולות
• כנסיית הגואל — 15 שקל למגדל, הנוף הטוב בתוך החומות, ו-177 מדרגות
• בית הכנסת החורבה — חינם, נחרב פעמיים ונבנה מחדש ב-2010, וסגור למבקרים בשבת
• הקרדו — חינם, הרחוב הראשי הביזנטי, ורוחבו 22 מטרים
• מרכז דוידסון — 29 שקל, הרחוב ההרודיאני תחת הכותל, וסגור בשבת
• קתדרלת סנט ג׳יימס — פתוחה לתפילת שלוש בלבד, ארמנית, ובלי צילום
• אבי דורמיציון — חינם, בנדיקטינית גרמנית, ורצפת הפסיפס היא גלגל מזלות
• חדר הסעודה האחרונה — חינם, אולם צלבני מעל קבר דוד המסורתי
• כנסיית גלי קנטו — 10 שקל, רחוב מדורג מימי הבית השני מתחתיה, וסגורה בראשון
• כנסיית כל העמים — חינם, התקרה היא שמי לילה, ועצי הזית בחוץ עתיקים
• כנסיית מריה מגדלנה — פתוחה בשלישי ובחמישי בלבד, רוסית, ושבע כיפות בצל זהובות
• דומינוס פלוויט — חינם, בצורת דמעה, והחלון ממסגר את העיר העתיקה
• מוזיאון ישראל — 54 שקל, סגור בראשון, ולהקציב ארבע שעות לכולו
• היכל הספר — כלול בכרטיס המוזיאון, ובו מגילות ים המלח
• יד ושם — חינם, סגור בשבת, ואנדרטת הילדים היא מבנה נפרד
• מוזיאון רוקפלר — חינם, נבנה בידי הבריטים ב-1938, וכמעט איש אינו מגיע
• מוזיאון האסלאם — 40 שקל, ואוסף השעונים שבו נגנב והוחזר בפרשה מפורסמת
• מוזיאון ארצות המקרא — 44 שקל, מסודר בקפדנות לפי תקופות, וליד מוזיאון ישראל
• מוזיאון על התפר — 30 שקל, בבית שעמד על קו החלוקה של 1948
• הכנסת — סיורים מודרכים חינם בראשון ובחמישי, דרכון נדרש, ובהזמנה מראש
• בית המשפט העליון — חינם, סיור בצהריים בראשון ובחמישי, והבניין הוא המוצג
• גבעת התחמושת — 25 שקל, התעלות נשמרו כפי שהיו, וסגור בשבת
• בית הנסן — חינם להיכנס, בית חולים לנגועי צרעת מ-1887, והיום סטודיואים לעיצוב

מה לראות

• שער יפו — חינם, הכניסה המרכזית למבקרים, והחומות משנות ה-30 של המאה ה-16
• שער שכם — חינם, השער העמוס, והשוק בפנים מתחיל מיד
• עיר דוד — 39 שקל, העיר המקורית על הרכס, וסגור בשבת
• נקבת חזקיהו — 533 מטר של מים עד הברך, צריך פנס, ואין דרך חזרה
• תצפית הר הזיתים — חינם, התצפית הקלאסית על העיר העתיקה, והטוב בשמונה בבוקר
• גת שמנים — חינם, שמונה עצי זית, וחלקם תוארכו למאה השתים עשרה
• הר ציון — חינם, מחוץ לחומה ליד שער ציון, ולשלוש דתות אתרים עליו
• מאה שערים — חינם, נבנתה ב-1874, ושלטי הצניעות בכניסה רציניים
• נחלאות — חינם, מבוך חצרות מאחורי השוק, ועשרות בתי כנסת זעירים
• ימין משה — חינם, סמטאות אבן ומדרגות מתחת לטחנה, והכול מגורים
• משכנות שאננים — חינם מבחוץ, הבתים הראשונים שנבנו מחוץ לחומות ב-1860
• טחנת הרוח של מונטיפיורי — חינם, נבנתה ב-1857, ולא טחנה כמעט קמח
• התחנה הראשונה — חינם, תחנת הרכבת מ-1892, והמקום האחד שפתוח בשבת
• פארק המסילה — חינם, שבעה קילומטרים לאורך תוואי המסילה, ושטוח לכל האורך
• עמק רפאים — חינם, רחוב המושבה הגרמנית, ובתי הקפה מתמלאים בשישי בבוקר
• עין כרם — חינם, כפר בתוך העיר, וחלונות שאגאל במעלה הגבעה
• הגן הבוטני — 40 שקל, שישה אזורי עולם פרושים לפי אקלים, ופתוח בשבת
• עמק הצבאים — חינם, להקת צבאים פראית בתוך העיר, ושקט בשבע
• גן החיות התנ״כי — 69 שקל, חיות שנזכרות בתנ״ך, ופתוח בשבת
• קומראן — 29 שקל, 40 דקות מזרחה, והמגילות נמצאו בצוק שמעל
• מצדה — מ-31 שקל ועוד הרכבל, שעה וחצי מהעיר, ולהגיע לפני שמונה
• עין גדי — 29 שקל, מפלים בקניון מדברי, ויעלים על השביל
• אבו גוש — 20 דקות מערבה, שתי כנסיות מהתקופה הצלבנית, והחומוס הוא המשיכה
• שתף — חינם, טרסות עתיקות ושתי נקבות מעיין, ולהביא פנס

שווקים וקניות

• שוק מחנה יהודה — סגור בשישי אחה״צ וכל השבת, והברים נפתחים כשהדוכנים נסגרים
• השוק בעיר העתיקה — נסגר בשישי בצהריים לתפילות, וסמטאות הרובע הנוצרי סגורות בראשון
• רחוב יפו — הרכבת הקלה עוברת בו, בלי רכב, והוא עמוד השדרה של העיר
• מדרחוב בן יהודה — מדרחוב, מזכרות ואמני רחוב, והעומס במוצאי שבת
• נחלת שבעה — סמטאות האבן העתיקות מחוץ לחומות, מ-1869, והיום מסעדות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

ירושלים אוכלת אחרת מתל אביב: האוכל ותיק יותר, כבד יותר וזול יותר, והטוב שבו מתבשל בידי משפחות שעושות מנה אחת שבעים שנה. שני דברים קיימים כאן וכמעט בשום מקום אחר — התבשילים העיראקיים-כורדיים של השוק, שמונחים על פתיליות בחום נמוך שעות, והקוגל של מאפיות החרדים, פודינג אטריות אפוי ששרוף כמעט עד שחור בקרמל. צלחת מלאה היא עשרים וחמישה עד ארבעים וחמישה שקלים. הכלל הקשה: הכול נסגר בשישי אחה״צ ונפתח במוצאי שבת, ומקומות העיר העתיקה נסגרים בערך בשלוש.

• אזורה — כ-45 שקל, סגור בשבת, ולהגיע לפני שתיים
• רחמו — כ-35 שקל, מזומן קל יותר, וסגור בשבת
• אשתבח — כ-45 שקל, לחם כורדי ממולא, ופתוח עד מאוחר בחמישי
• אבו שוקרי — כ-30 שקל, מזומן בלבד, ולפני שלוש
• לינא — כ-30 שקל, ברובע הנוצרי, והמסבחה היא ההזמנה
• חומוס בן סירא — כ-32 שקל, פתוח עד מאוחר מאוד בחמישי, וזה של ההנגאובר
• פינתי — כ-30 שקל, בעמידה בדלפק, וסגור בשישי אחה״צ
• קדוש — קונדיטוריה מאז 1967, כ-20 שקל, והקרואסונים נגמרים עד עשר

מוזיאונים

המוזיאונים כאן מחזיקים פריטים שהם טיעונים: מגילות ים המלח, דגם של בניין שאינו קיים עוד, ואוסף שעונים שנגנב וחזר עשרים ושלוש שנים אחר כך. ימי הפתיחה מסובכים וכדאי לבדוק אותם פעמיים — מוזיאון ישראל סגור בראשון, יד ושם סגור בשבת, והכנסת ובית המשפט העליון מכניסים מבקרים בשני ימים בשבוע בלבד.

• היכל הספר — כלול בכרטיס מוזיאון ישראל, וסגור בראשון
• מוזיאון ישראל — 54 שקל, סגור בראשון, וארבע שעות לכולו
• יד ושם — חינם, סגור בשבת, וילדים מתחת לגיל עשר אינם נכנסים למוזיאון הראשי
• מוזיאון מגדל דוד — 40 שקל, נפתח מחדש ב-2023, והחומות כלולות בכרטיס
• מוזיאון האסלאם — 40 שקל, סגור בשישי אחה״צ, ואולם השעונים הוא הסיבה
• מוזיאון רוקפלר — חינם, נבנה בידי הבריטים ב-1938, והוויטרינות לא השתנו מאז
• מוזיאון ארצות המקרא — 44 שקל, מסודר בקפדנות לפי תקופות בכל האזור
• מוזיאון על התפר — 30 שקל, בבית שעמד על קו החלוקה, וחורי הקליעים הושארו

טבע

ירושלים יושבת בגובה כשמונה מאות מטרים על קו פרשת המים, והעובדה האחת הזאת מסדרת את כל מה שסביבה: בהליכה מערבה יורדים בגבעות אורנים אל מישור החוף, ובנסיעה מזרחה צונחים אלף ומאתיים מטרים אל המקום הנמוך בעולם בתוך ארבעים דקות. המדבר מתחיל כשלושה קילומטרים מחומת העיר העתיקה. בקיץ העיר יבשה ונסבלת; ים המלח באותה שעה חם בחמש עשרה מעלות.

• עין גדי — 29 שקל, 50 דקות מזרחה, ולהגיע לפני עשר בקיץ
• מצדה — מ-31 שקל, הרכבל בתוספת, ושביל הזריחה נפתח בארבע
• ים המלח — 40 דקות מזרחה, כניסה לחוף כ-60 שקל, ולא להתגלח באותו יום
• שתף — חינם, 20 דקות מערבה, ולהביא פנס לנקבות
• עמק הצבאים — חינם, פתוח משבע, והצבאים נראים בין הערביים
• הגן הבוטני — 40 שקל, שישה אזורי עולם לפי אקלים, ופתוח בשבת
• עין חמד — 22 שקל, חוות צלבנית עם מעיין ומדשאות, ו-15 דקות מערבה
• קומראן — 29 שקל, ומערה ארבע נראית בצוק מהשביל

עם ילדים

• גן החיות התנ״כי — 69 שקל, פתוח בשבת, והרכבת סביבו כלולה
• מוזיאון המדע — 55 שקל, במישוש, סגור בשישי אחה״צ, והטוב מגיל שש
• פארק המסילה — חינם, שבעה קילומטרים שטוחים, ואפשר לשכור אופניים בתחנה הראשונה
• נקבת חזקיהו — מים עד הברך ל-533 מטר, צריך פנס, ולא מתחת לגיל שש
• גן סאקר — חינם, המדשאה הגדולה של העיר, ומשפחות עושות בה מנגל בחמישי בערב
• עמק הצבאים — חינם, להקת צבאים פראית בתוך העיר, ועגלות עוברות את כל המסלול
• מגדל דוד — 40 שקל, חומות אמיתיות לטפס עליהן, ומופע הלילה מוקרן עליהן
• התחנה הראשונה — חינם, מתקנים ודוכני אוכל, והמקום האחד שפתוח בשבת

אמונה ומקומות קדושים

שלוש דתות מחזיקות כאן אתרים בתוך כמה מאות מטרים, והתוצאה המעשית היא מקצב שבועי עם שלושה ימי מנוחה שונים: השוק ברובע המוסלמי מתרוקן לתפילות שישי בצהריים, העיר היהודית נסגרת משישי אחה״צ עד מוצאי שבת, והרובע הנוצרי נסגר בראשון בבוקר. כתפיים וברכיים מכוסות בכל מקום, ולצפות לבדיקת תיקים בכל כניסה.

• הכותל המערבי — חינם, פתוח 24 שעות, גברים מכסים ראש, ובשבת אין צילום
• אל-אקצא וכיפת הסלע — המרחב מכניס מבקרים לא-מוסלמים בין 7:30 ל-11 בלבד, ולא בשישי ובשבת
• כנסיית הקבר — חינם, מארבע בבוקר, והתור לקבר שעתיים עד הצהריים
• ויה דולורוזה — חינם, ותהלוכת שישי מתחילה בשלוש
• הר הזיתים — חינם, והתצפית הטובה בשמונה בבוקר
• גת שמנים — חינם, ולכנסייה שלידו תקרה של כוכבים
• הר ציון — חינם, וחדר הסעודה, קבר דוד המסורתי והאבי הם מכלול אחד
• מאה שערים — חינם, נבנתה ב-1874, לבוש צנוע נדרש, ובלי לצלם אנשים

חיי לילה

ירושלים אינה תל אביב ואינה מתיימרת להיות: הלילה כאן קטן, מרוכז בכארבעה רחובות, ונגמר מוקדם יותר. הדבר החריג כאן הוא השוק אחרי החשכה — כשדוכני מחנה יהודה נסגרים, תריסיהם המצוירים מורדים וכעשרים ברים נפתחים מאחוריהם באותן סמטאות. חמישי הוא הלילה הגדול; בליל שישי הכול סגור; במוצאי שבת העיר מתחילה מחדש בסביבות תשע.

• מחנה יהודה בלילה — הברים נפתחים כשהדוכנים נסגרים, בסביבות שמונה, וסגור בליל שישי
• מחניודה — כ-250 שקל לאדם, ולהזמין שלושה שבועות מראש
• נחלת שבעה — סמטאות אבן מ-1869, מסעדות וברים, ופתוח במוצאי שבת
• כיכר ציון — צומת המרכז, אמני רחוב עד מאוחר, והברים בסמטאות סביב
• מדרחוב בן יהודה — מדרחוב, העומס במוצאי שבת, וזה הרחוב של הנוער
• התחנה הראשונה — מוזיקה חיה ברוב הערבים, והמקום היחיד שעובד בליל שישי
• בית הנסן — קונצרטים והקרנות בבית חולים לנגועי צרעת לשעבר, והגן חינם
• מופע הלילה במגדל דוד — מ-55 שקל, מוקרן על חומות המצודה, ו-45 דקות