sleepntrip

Indonesia

ג׳קרטה

היה כאן נמל סונדאני בשם סונדה קלאפה, וב-22 ביוני 1527 כבש אותו מפקד בשם פאטחילה וקרא לו ג׳איאקרטה, "מעשה הניצחון" — התאריך ההוא עודנו יום ההולדת הרשמי של העיר. ב-1619 שרף יאן פיטרסזון קון מחברת הודו המזרחית ההולנדית את ג׳איאקרטה עד היסוד ובנה עליה את בטאוויה: עיר הולנדית מוקפת חומה עם תעלות, בתי גמלון ובניין עירייה, שנועדה להיראות כמו אמסטרדם בטרופים. אדריכלית זה עבד, ביולוגית זה נכשל. התעלות גידלו מלריה, המים היו מזוהמים, ובעשורים מסוימים יותר ממחצית האירופים שהגיעו מתו בתוך שנה — בטאוויה נודעה בכל אסיה כ"בית הקברות של המזרח", ועד שנות הארבעים של המאה השמונה עשרה החלו ההולנדים לנטוש אותה לטובת קרקע גבוהה בדרום. לכן העיר העתיקה היא רובע נפרד חמישה ק״מ מהמרכז המודרני, ולכן כל כך הרבה ממנה עוד עומד. שעתיים, וללכת לפני עשר: אין צל על הכיכר.

חדר לזוג בג׳קרטה — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

בטאוויה: בית הקברות של המזרח

היה כאן נמל סונדאני בשם סונדה קלאפה, וב-22 ביוני 1527 כבש אותו מפקד בשם פאטחילה וקרא לו ג׳איאקרטה, "מעשה הניצחון" — התאריך ההוא עודנו יום ההולדת הרשמי של העיר. ב-1619 שרף יאן פיטרסזון קון מחברת הודו המזרחית ההולנדית את ג׳איאקרטה עד היסוד ובנה עליה את בטאוויה: עיר הולנדית מוקפת חומה עם תעלות, בתי גמלון ובניין עירייה, שנועדה להיראות כמו אמסטרדם בטרופים. אדריכלית זה עבד, ביולוגית זה נכשל. התעלות גידלו מלריה, המים היו מזוהמים, ובעשורים מסוימים יותר ממחצית האירופים שהגיעו מתו בתוך שנה — בטאוויה נודעה בכל אסיה כ"בית הקברות של המזרח", ועד שנות הארבעים של המאה השמונה עשרה החלו ההולנדים לנטוש אותה לטובת קרקע גבוהה בדרום. לכן העיר העתיקה היא רובע נפרד חמישה ק״מ מהמרכז המודרני, ולכן כל כך הרבה ממנה עוד עומד. שעתיים, וללכת לפני עשר: אין צל על הכיכר.

  1. כיכר פאטחילה — זאת הייתה סטאדהאוספליין, כיכר בניין העירייה ההולנדי, והשינוי בשם הוא כל העיקר: אינדונזיה העצמאית קראה לה על שם האיש שכבש את הנמל ב-1527 ולא על שם החברה שבנתה את הכיכר ב-1710. על הכיכר בוצעו הוצאות להורג פומביות, והנוהג הקולוניאלי להשתמש בה לעונשים הוא אחת הסיבות שהבניין שמאחוריה נזכר כפי שהוא נזכר. היום זה אופניים להשכרה, נגנים בטאווים ותלמידי בית ספר בטיולים.
  2. מוזיאון תולדות ג׳קרטה — בניין העירייה הישן מ-1710, והחלק שצריך למצוא הוא מתחת: שורת תאי מים שבהם הוחזקו אסירים בעמידה בביוב. הנסיך דיפונגורו, המנהיג היאוואני של מלחמה בת חמש שנים נגד ההולנדים שבה נהרגו כמאתיים אלף איש, הוחזק כאן לפני שהוגלה לסולאווסי ב-1830 — הוא הוזמן למשא ומתן ונעצר בפגישה. החדרים למעלה מחזיקים את הרהיטים ההולנדיים, והמוזיאון מציג אותם בלי חנופה.
  3. מוזיאון בנק אינדונזיה — המוזיאון המוצג הטוב בג׳קרטה, חינם, ממוזג, ובבניין הבנק המרכזי הקולוניאלי, דה יאוואשה בנק מ-1828. הוא מספר את סיפור הכסף בארכיפלג, שמתברר כסיפור הארכיפלג עצמו: סחר התבלינים ולמה ההולנדים רצו אותו, פשיטת הרגל של חברת הודו המזרחית ב-1799, האינפלציה הדוהרת של שנות השישים כשהמחירים עלו בשש מאות אחוז בשנה, והמשבר של 1998 שהפיל את סוהארטו. אולם הבנק משיש לבדו שווה את ההליכה.
  4. טוקו מראה — הבית האדום על תעלת קאלי בסאר, שנבנה ב-1730 לגוסטאף וילם ואן אימהוף, שנעשה אחר כך מושל כללי — והלבנים האדומות מקוריות ואינן צבע. שני מושלים כלליים גרו בו, הוא נעשה חנות, מלון ומשרד, ועמודי הטיק והמדרגות בפנים הם עוד עבודת 1730. הוא עומד על התעלה שהייתה התשובה ההולנדית לנהר טרופי והסיבה שכה רבים מהם מתו: התעלה סחפה סחף, קפאה וגידלה את היתושים.
  5. כנסיית ציון — נבנתה ב-1695 והיא הכנסייה העתיקה שעוד עומדת בג׳קרטה, והיא לא נבנתה בשביל ההולנדים: זאת הייתה כנסיית המרדייקרים, עבדים שהתנצרו וצאצאיהם, שההולנדים שחררו מהקולוניות הפורטוגליות בהודו ובמלאקה בתנאי שיתנצרו לפרוטסטנטיות וישרתו כחיילים. הם דיברו קריאול פורטוגלי, והמוזיקה שלהם היא אחד השורשים של הקרונצ׳ונג הבטאווי. דוכן האבנוס המקורי ונברשות הנחושת עוד בפנים, וגם כאלף קברים מתחת לרצפה.
  6. נמל סונדה קלאפה — הנמל המקורי, הסיבה שהעיר קיימת, והוא עוד עובד — לא כמוזיאון. ספינות פיניסי מעץ, דו-תרניות ובנויות בלי שרטוטים במספנות של סולאווסי הדרומית, נקשרות כאן ונטענות בעץ נסור בידי אנשים שנושאים אותו על הכתף במעלה קרש. זה צי המשא המפרשי העובד הגדול שנותר בעולם, והוא שורד מפני שהוא זול מאוניות פלדה בשביל האיים. להיכנס; מישהו ירצה אגרה קטנה וזה הוגן.

מרדקה: העיר שסוקרנו בנה

אינדונזיה הכריזה עצמאות ב-17 באוגוסט 1945 ונאלצה להילחם בהולנדים עוד ארבע שנים כדי להחזיק בה, וכשהייתה לסוקרנו בירה לבסוף הוא יצא לעשות אותה נראית כבירה. הכיכר שההולנדים קראו לה קונינגספליין נעשתה מידאן מרדקה — כיכר החופש, קילומטר רבוע של קרקע פתוחה, מכיכרות העיר הגדולות בעולם — ועליה וסביבה הציב אנדרטה בגובה 132 מטרים, את המסגד הגדול בדרום מזרח אסיה, מוזיאון לאומי וארמון. זאת הצהרה לאומית מכוונת שבנתה ארץ עניה, וחלקה לקח חמש עשרה שנה. שעתיים, וזה כמעט כולו בחוץ עם מעט מאוד צל: לעשות אותו מארבע, והאנדרטה נשארת פתוחה אל הערב.

  1. מונאס — אובליסק שיש בגובה 132 מטרים על רמה מרובעת, ועליו להבת ברונזה מכוסה עלי זהב — במקור שלושים וחמישה ק״ג מהם, שהועלו לחמישים ליום החמישים לעצמאות ב-1995. הצורה אינה מקרית: זאת לינגה ויוני, הצימוד ההינדי-יאוואני של העקרון הגברי והנשי, וכך בחר סוקרנו לעשות אנדרטה לאומית שהיא אינדונזית ולא מערבית. הבנייה נמשכה מ-1961 עד 1975 והוא לא חי לראות אותה נגמרת. יש מעלית לפסגה ויש אליה תור.
  2. מסגד איסתיקלאל — המסגד הגדול בדרום מזרח אסיה, ובו מקום לכמאתיים אלף איש. העיצוב נבחר בתחרות פתוחה ב-1955 וזכה בה פרידריך סילבן, אדריכל בטאקי מסומטרה הצפונית — ונוצרי פרוטסטנטי. סוקרנו, שעמד בראש חבר השופטים, עמד על התוצאה, והנקודה הייתה מפורשת: מסגד המדינה של אוכלוסיית המוסלמים הגדולה בעולם תוכנן בידי נוצרי, כדי להוכיח מה המוטו הלאומי על אחדות בשונות אמור לומר. הבנייה נמשכה עד 1978.
  3. קתדרלת ג׳קרטה — קתדרלה נאו-גותית מ-1901 שעומדת ממש ממול המסגד הגדול, ולשני המוסדות יש הסדר שכדאי לדעת עליו: המסגד משאיל לקתדרלה את מגרש החניה שלו בחג המולד והקתדרלה מחזירה טובה בעיד, ונוהג זה נשמר אצלם עשרות שנים. ב-2021 החלה חפירת מנהרה להולכי רגל מתחת לכביש שביניהם, ושמה הרשמי מנהרת הידידות. בארץ שבה המתח הדתי אמיתי ולעתים אלים, הפינה הזאת היא הדוגמה הנגדית שאנשים מצביעים עליה.
  4. המוזיאון הלאומי — נוסד ב-1778 בידי חברה מלומדת הולנדית, וזה עושה אותו למוזיאון העתיק בדרום מזרח אסיה, והוא נודע כ"מוזיאון הפיל" בגלל פיל הברונזה שבחוץ — מנחה מהמלך צ׳ולאלונגקורן מסיאם ב-1871, אחד המונרכים המעטים מאוד באזור שלא עברו קולוניזציה. האוסף הוא הארכיפלג: פיסול אבן הינדי-בודהיסטי, ברונזות ואוצר של זהב. שרפה בספטמבר 2023 פגעה בכמה גלריות; לבדוק מה נפתח מחדש לפני שסומכים על זה.
  5. מוזיאון טאמאן פראסאסטי — בית קברות הולנדי שנפתח ב-1795 מחוץ לגבולות העיר דאז, מפני שחצרות הכנסיות בתוך בטאוויה התמלאו — וזה אומר על שיעור התמותה יותר מכל נתון. הוא נסגר ב-1975 ורוב הגופות הועברו, והעיר שמרה אותו כמוזיאון של מצבותיו. אוליביה מריאמנה רפלס קבורה כאן: היא מתה מקדחת בבויטנזורג ב-1814, ובעלה תומס סטמפורד רפלס, שייסד אחר כך את סינגפור, הציב לה אנדרטה בגן בבוגור.
  6. כיכר הא-איי ורחוב תמרין — הכיכר עם פסל הברוכים הבאים נבנתה למשחקי אסיה ב-1962, והשדרה שיורדת ממנה דרומה היא המקום שבו ג׳קרטה המודרנית החליטה להיות. זה גם המרחב הפוליטי של העיר: ההפגנות של 1998 שסיימו שלושים ושתיים שנות סוהארטו עברו בה, ועוד שם נגמרות מחאות. בכל בוקר יום ראשון נסגרים תמרין וסודירמן לרכב ליום נטול מכוניות, וכל העיר הולכת, רוכבת ועושה אירובי על שישה נתיבי אספלט.

גלודוק: הרובע שאליו נשלחו

באוקטובר 1740 אפשר הממשל ההולנדי של בטאוויה, שהשתכנע כי האוכלוסייה הסינית מתכננת התקוממות, לחיילים ולמיליציות להרוג את הסינים בתוך חומות העיר. בתוך כשבועיים נהרגו קרוב לעשרת אלפים איש והתעלה שעברה בעיר זרמה בגופות; האירוע נזכר כ"צ׳ינזנמורד", רצח הסינים. לאחר מכן נאסר על הניצולים לגור בתוך החומות והם יושבו מחדש ברובע מוגדר בדרום, מחוצה להן. הרובע הזה הוא גלודוק, והוא עוד השכונה הסינית של ג׳קרטה — כלומר הגאוגרפיה של המסלול הזה היא עצמה ההיסטוריה. שעתיים. ללכת בבוקר בשביל השוק ולחזור בשבע בשביל האוכל.

  1. מקדש ג׳ין דה יואן — נוסד ב-1650, וזה עושה אותו עתיק מהטבח של 1740 והמקדש הסיני העתיק בעיר; האלוהות המרכזית היא גואניין. במרץ 2015 שרפה שהחלה מנרות החריבה את האולם הראשי ואת רוב הפסלים, והוא נבנה מחדש במשך כמה שנים בתרומות, ולכן עבודות העץ נראות חדשות מהתאריכים על הלוחות. בשנות סוהארטו, מ-1967 עד 1998, נאסרו בצו פולחן סיני פומבי, סימניות ושמות סיניים, ומקדשים כמו זה שרדו בכך שנרשמו כבודהיסטיים.
  2. פטאק סמבילאן — סמטת השוק שמוליכה אל שער המקדש, והיא השוק הצפוף והפחות מותאם במרכז ג׳קרטה: צפרדעים חיות, צבים, צלופחים, דגים מיובשים, עשבים שאין להם שם באנגלית, ודוכני אוכל שעומדים באותו פתח שלושה דורות. שם הרחוב פירושו "חלקה תשע", מרישום הקרקעות ההולנדי של הרובע שאליו יושבו — הרובע חולק לחלקות ממוספרות, והמספר נשאר.
  3. שוק גלודוק — בניין השוק הראשי, והמסחר בו מספר את ההיסטוריה הכלכלית של הרובע במקום אחד: רפואה סינית מסורתית, ג׳ינסנג וקיני ציפורים בקומה אחת, טלפונים וחלקי מחשב בקומה אחרת. גלודוק הייתה עשורים שוק האלקטרוניקה של אינדונזיה, ובמאי 1998, במהומות שהפילו את סוהארטו, הרובע הזה הותקף במכוון — חנויות נשדדו ונשרפו ויותר מאלף איש מתו בג׳קרטה, וסינים-אינדונזים היו מטרה מכוונת. חזיתות החנויות שנבנו מחדש הן מאז.
  4. רחוב פאנצ׳וראן — הרחוב הראשי הישן של גלודוק, ושווה ללכת בו בשביל בתי המסחר: שתי קומות, חנות למטה והמשפחה למעלה, עם חזיתות עץ מתריסות שהיו סטנדרט בכל דרום מזרח אסיה הסינית ובמקומות אחרים הוחלפו ברובן. כמה מהעסקים בו קיימים יותר ממאה שנה — קולה קפה, רופא עשבים, חנות שעושה רק עוגות קמח אורז — והם בעין המשפחות עצמן.
  5. שוק הבוקר אסמקה — השוק הסיטונאי בקצה הצפוני של גלודוק, שבו העיר קונה צעצועים, כלי כתיבה, סיכות שיער, מזכרות חתונה וקישוטי חג בארגזים. הוא נפתח בחמש בבוקר בערך והעסק הרציני נגמר עד תשע, והמחירים בו שליש מהקניון. הוא יושב על הגבול בין גלודוק לעיר ההולנדית הישנה, וזה בדיוק המקום שבו רובע שנבנה כדי לסחור עם עיר שאסור היה לו לגור בה היה שם את השוק שלו.
  6. מסגד ג׳אמי אנגקה — מסגד מ-1761, שני ק״מ מערבה, והבניין המלמד ביותר בג׳קרטה: הגג יאוואני, העמודים ומסגרות הדלתות סיניים, הפרופורציות ועבודת הלבנים הולנדיות, ולפי הדיווחים בנתה אותו קהילה סינית-מוסלמית בעבודת בליים. ג׳קרטה היא עיר שקבוצת האתנוס שלה עצמה, הבטאווי, היא קריאול של מוצא מלאי, יאוואני, סונדאני, בלינזי, סיני, ערבי ופורטוגלי, והבניין הזה הוא המשפט הזה באבן.

מה יש בג׳קרטה

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

לג׳קרטה אין מטבח משלה כל כך כמו שיש לה את כולם: העיר מושכת מהגרים מכל אי, והאוכל של פאדאנג, יאווה, סולאווסי וסומטרה כולו כאן וכולו טוב יותר מבבית מפני שהתחרות קשה יותר. היוצא מן הכלל הוא האוכל הבטאווי, שהוא של העיר עצמה — סוטו בטאווי, קראק טלור, נאסי אודוק — ואותו צריך לחפש. שני כללים: מסעדת פאדאנג מניחה תריסר מנות על השולחן ומשלמים רק על מה שנגעתם בו, והאוכל הטוב בעיר הזאת נמכר מעגלה אחרי החשכה. עשרים עד שישים אלף רופיה, דולר וחצי עד ארבעה.

מוזיאונים

המוזיאונים של ג׳קרטה מתחלקים לשתי קבוצות שאינן מדברות זו עם זו: הבניינים הקולוניאליים בעיר העתיקה, שהם על ההולנדים ורובם טובים, ומוזיאוני המדינה מתקופות סוקרנו וסוהארטו, שהם על האומה וצריך לקרוא אותם כמסמכים של הממשלות שבנו אותם. השניים הטובים הם מוזיאון בנק ומוזיאון בנק — בנק אינדונזיה ובנק מנדירי — וזה מפתיע ונכון. רובם נסגרים בשלוש אחר הצהריים וכמה סגורים בימי שני.

אמונה ומקומות קדושים

באינדונזיה אוכלוסיית המוסלמים הגדולה בעולם — כמאתיים וארבעים מיליון איש — והיא אינה מדינה אסלאמית: החוקה מכירה בשש דתות, והאידאולוגיה הלאומית, פנצ׳סילה, דורשת אמונה באל אחד בלי לפרט באיזה. בג׳קרטה המסגד הגדול והקתדרלה הקתולית פונים זה אל זה מעבר לכביש אחד, מקדשים סיניים שהיו אסורים שלושים שנה, כנסייה פרוטסטנטית שנבנתה לעבדים משוחררים ומיעוט הינדי מבאלי. להתלבש בצניעות ולכסות את הראש במסגדים; כל המקומות האלה חינם ורובם יסיירו אתכם אם תבקשו.

טבע

ג׳קרטה נמצאת שלושה עשר מטרים מעל פני הים בנקודה הגבוהה שלה והיא שוקעת: חלקים מהצפון שוקעים בעד עשרים וחמישה סנטימטרים בשנה מפני שהעיר שואבת את מי השתייה שלה מהאדמה שמתחתיה, כארבעים אחוז מהשטח כבר מתחת לפני הים, ונבנית חומת ים. זאת הסיבה הרשמית להעברת הבירה לעיר חדשה בבורנאו. מה שזה אומר למבקר הוא שיש מעט מאוד ירוק בעיר והרבה מאוד ממנו שעה-שעתיים מחוצה לה: גן בוטני מ-1817, מעבר הרים בגובה אלף מטר, ומאה איים שעתיים מהחוף.

עם ילדים

ג׳קרטה היא עיר קניונים למשפחות וזאת אינה ביקורת: המדרכות שבורות או חסרות, הפקקים הופכים הליכה קצרה למסוכנת, והקניונים הם המקום שבו משפחות אינדונזיות באמת מבלות יום ראשון. מלבד זה מה שעובד הם הפארקים הממלכתיים הגדולים מתקופת סוהארטו — טאמאן מיני ואנצ׳ול — שהם עצומים, זולים ומלאים משפחות מקומיות, והבוקר נטול המכוניות בתמרין, שהוא הפעם האחת בשבוע שילד יכול לרכוב על אופניים במרכז ג׳קרטה.

חיי לילה

לג׳קרטה חיי לילה רציניים והם כמעט כולם בדרום, בסנופאטי, בקמאנג וב-SCBD, וזה אומר שההגעה אליהם היא נסיעה של שלושים עד שישים דקות ממלון מרכזי והחזרה גרועה יותר. אלכוהול חוקי אך ממוסה כבד ולכן יקר — בירה בבר עולה פי כמה מהאוכל — והחוק והטמפרטורה החברתית סביבו משתנים. החצי השני של הלילה הג׳קרטי הוא רחובות האוכל, שעולים כמעט כלום ונמשכים עד שלוש.

לחיפוש חדר בג׳קרטה