sleepntrip

Türkiye

איזמיר

איזמיר היא אחת הערים המיושבות בלי הפסקה העתיקות בים התיכון — יישוב בבאיראקלי מגיע חמשת אלפים שנה אחורה — וכמעט שום דבר במרכז אינו נראה כך. הסיבה היא ספטמבר 1922: שרפה שהתחילה עם נסיגת הצבא היווני בערה ברובעים היווני והארמני ארבעה ימים והחריבה חלק גדול מהעיר. מה שנותר הוא הרובע התורכי והיהודי סביב השוק, וזה המקום שהמסלול הזה הולך בו. שעתיים וחצי, שטוח, והשוק סגור בראשון.

חדר לזוג באיזמיר — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

סמירנה, ומה שהשרפה הותירה

איזמיר היא אחת הערים המיושבות בלי הפסקה העתיקות בים התיכון — יישוב בבאיראקלי מגיע חמשת אלפים שנה אחורה — וכמעט שום דבר במרכז אינו נראה כך. הסיבה היא ספטמבר 1922: שרפה שהתחילה עם נסיגת הצבא היווני בערה ברובעים היווני והארמני ארבעה ימים והחריבה חלק גדול מהעיר. מה שנותר הוא הרובע התורכי והיהודי סביב השוק, וזה המקום שהמסלול הזה הולך בו. שעתיים וחצי, שטוח, והשוק סגור בראשון.

  1. מגדל השעון — נבנה ב-1901 ליום השנה העשרים וחמישה לעלייתו של עבדול חמיד השני, בתכנונו של ריימון שארל פר — אדריכל לבנטיני שנולד בעיר — ומנגנון השעון שבתוכו היה מתנה מהקייזר וילהלם השני. הוא שרד גם את השרפה של 1922 וגם את רעידות האדמה, והוא המונומנט האחד שכל צד בעיר תובע לעצמו.
  2. שוק קמראלטי — השוק בנוי על מים, או מדויק יותר על מקום שבו היו מים: זה היה הנמל הפנימי של סמירנה, מפרץ שחתך לתוך העיר, והוא נסתם בסחף והוטמן בכוונה במאה השבע עשרה. העיקול של הסמטה הראשית הוא העיקול של קו החוף הישן — ולכן שוק ששוכב על קרקע שטוחה מתעקל בלי סיבה נראית.
  3. קיזלאראגאסי האן — קרוואנסראי מ-1744, שנבנה בידי ראש הסריסים של ההרמון הקיסרי — הקיזלאר אגאסי, ומשם השם — כהקדש ששכר הדירות שלו מימן מסגד. הוא התדרדר לשימוש כמחסן ושוחזר בשנות התשעים; הקומה התחתונה היום נחתים, וגם במקור הם היו שם.
  4. רחוב הכנסיות — תשעה בתי כנסת עומדים כאן בכמה מאות מטרים, וזה הריכוז השמור הצפוף במזרח הים התיכון. הקהילה הייתה ספרדית, שהגיעה אחרי גירוש 1492, ובמאה השבע עשרה איזמיר הייתה שנייה רק לסלוניקי באימפריה. שבתאי צבי, שהכריז על עצמו משיח וטלטל קהילות מתימן עד אמסטרדם, נולד ברחוב הזה ב-1626.
  5. האגורה של סמירנה — כיכר השוק הרומית, ומה שרואים הוא הבנייה מחדש: רעידת אדמה השוותה את העיר ב-178, ומרקוס אורליוס שילם על שיקומה לבקשת הנואם איליוס אריסטידס, שחלם על זה וכתב את הפנייה. המסדרון המקומר התחתון הוא החלק השלם ביותר, ועוד זורמים בו מים בתעלות המקוריות.
  6. קדיפקלה — אלכסנדר הגדול ייסד מחדש את סמירנה על הגבעה הזאת ב-334 לפני הספירה, והסיבה שנמסרת במקורות העתיקים היא חלום: הוא נרדם תחת עץ דולב אחרי ציד ושתי נמסיסים אמרו לו להעביר את העיר לכאן. מה שלא יהיה, המעבר עבד — לאתר הישן בבאיראקלי לא היה גובה שניתן להגן עליו ולא מים עמוקים, ולזה יש את שניהם.

העיר הלבנטינית וחוף הים

שלוש מאות שנים הייתה איזמיר הנמל המערבי של האימפריה העות׳מאנית, ומי שניהל את המסחר שלה היו הלבנטינים — משפחות איטלקיות, צרפתיות, הולנדיות ובריטיות שהתיישבו, התחתנו והישארו דורות בלי להיות אירופיות לגמרי ובלי להיות עות׳מאניות לגמרי. הם בנו את המזח, את המעלית, את הקונסוליות ואת המועדונים, והשמות על החזיתות באלסנצ׳אק הם שלהם. שעתיים לאורך המים, והערב הוא הזמן.

  1. המעלית ההיסטורית — נבנתה ב-1907 בידי נסים לוי באיראקלי-אולו, סוחר יהודי, במתנה לשכונה: הצוק שבין כביש החוף לרובע שמעליו היה מאה חמישים וחמש מדרגות, והוא שילם על מעלית כדי שמי שגר למעלה — ובהם עובדיו שלו — לא ייאלץ לטפס אותן. היא עוד פועלת, היא עוד חינם, והיא עוד עושה את אותה עבודה.
  2. רחוב דאריו מורנו — הסמטה שעולה למעלית נקראת על שם דוד ארוגטה, יהודי ספרדי שנולד ברובע הזה ב-1921, נעשה דאריו מורנו ומכר מיליוני תקליטים בצרפת בשנות החמישים והשישים. הוא מת בשדה התעופה של איסטנבול בדרכו הביתה. הרחוב נקרא על שמו ב-1990, וזה חריג — רחובות בטורקיה כמעט שאינם נקראים על שם אמני בידור.
  3. כנסיית פוליקרפוס — הכנסייה העומדת העתיקה באיזמיר, שנבנתה ב-1625, והיא מוקדשת לבישוף של סמירנה שנשרף באצטדיון העיר בשנת 155 בקירוב — והתיאור של מותו הוא התיאור השמור הקדום של מות קדושים נוצרי. סמירנה היא אחת משבע הקהילות שחזון יוחנן פונה אליהן, והיא היחידה מהשבע שאינה מקבלת שום ביקורת.
  4. פאסאפורט — השם כפשוטו: זה היה המזח שבו נבדקו מסמכיהם של הנוסעים הנכנסים, ובית המכס שמאחוריו היה הגבול. המזח עצמו נבנה בשנות השבעים של המאה התשע עשרה בידי האחים דיסו ממרסיי בזיכיון — ולכן הקורדון נראה כמו נמל צרפתי ולא עות׳מאני.
  5. הקורדון — שני קילומטרים וחצי של חזית ים, ובמרבית האורך אין כביש בין הדשא למים — מפני שהעיר סגרה את הנתיב הפנימי לתנועה בשנות האלפיים. כרכרות הסוסים שעבדו כאן הוסרו ב-2020 אחרי מערכה ציבורית על החיות, ועגלות חשמליות החליפו אותן.
  6. קולטורפארק — ארבעים ושניים הקטאר של פארק בלב העיר, והוא קיים בגלל השרפה: הקרקע שהוא עומד עליה הייתה הרובע הארמני השרוף, שנשאר הריסות ארבע עשרה שנים, וב-1936 ראש העיר תכנן אותה כפארק וכמקום יריד קבוע ולא נתן לבנות אותה מחדש. יריד איזמיר מתקיים בו בכל ספטמבר מאז.

אפסוס והחוף

שלושה מהאתרים הקלאסיים הגדולים בעולם נמצאים בתוך שעה וחצי מאיזמיר, וכל אחד מהם מת מסיבה אחרת: אפסוס מפני שהנמל שלה נסתם בסחף, פרגמון מפני שרומא ירשה אותה והעבירה את הספרייה, וסארדיס מפני שפרס כבשה אותה. אף אחד מהם אינו חצי יום — אפסוס לבדה דורשת שלוש שעות, וביולי יש שם שלושים ושמונה מעלות וכמעט בלי צל. להגיע בפתיחה או אחרי ארבע.

  1. אפסוס — עיר של אולי מאתיים אלף איש שמתה מפני שנהר הקאיסטר מילא את נמלה בסחף מהר יותר ממה שהספיקו לחפור. הים נמצא היום בחמישה קילומטרים משם. ספריית קלסוס הושלמה בשנת 117 כקבר — האיש שהיא מנציחה קבור בסרקופג מתחת לרצפה — והחזית בנויה בתחבולה אופטית מכוונת: העמודים בקצוות נמוכים יותר והבסיס מתעקל למעלה, וזה גורם לה להיראות רחבה ממה שהיא.
  2. מקדש ארטמיס — אחד משבעת פלאי העולם, פי ארבעה מהפרתנון, ומה שנשאר הוא עמוד אחד שהורכב מחדש בשדה, וחסידה מקננת עליו. הוא נשרף ב-356 לפני הספירה בידי אדם בשם הרוסטרטוס שהמוטיב המוצהר שלו היה להנציח את שמו; אפסוס קבעה עונש מוות על מי שיחזור על השם — ולכן אנחנו מכירים אותו.
  3. בית מרים — הבניין אותר ב-1891 בידי כמרים צרפתים שהשתמשו בחזיונות הכתובים של אנה קתרינה אמריך, נזירה גרמנייה שלא יצאה מווסטפליה מעולם ותיארה בפירוט בית על גבעה ליד אפסוס. הם מצאו הריסה שתואמת את התיאור. שלושה אפיפיורים ביקרו בו. הכנסייה לא הכריזה מעולם שהאתר אמיתי, וגם לא הכחישה.
  4. אקרופוליס פרגמון — התיאטרון כאן הוא התלול בעולם העתיק — שמונים שורות בשיפוע שמרגיש קרוב לקיר — מפני שהגבעה לא הותירה מקום להתפרס. ספריית העיר החזיקה כמאתיים אלף מגילות והייתה יריבה לאלכסנדריה, וכשמצרים חתכה את אספקת הפפירוס כדי לעצור אותה, פרגמון פיתחה עור חיה מעובד במקומו. המילה פרגמנט היא שם העיר.
  5. אסקלפיון — מרכז רפואי ולא מקדש, והטיפול היה פסיכולוגי לא פחות מפיזי: המטופלים הלכו בדרך מקודשת, התרחצו, ישנו באכסדרה ודיווחו את חלומותיהם לכוהנים שרשמו טיפול מתוכם. גלנוס, שספרי האנטומיה שלו היו בשימוש באירופה אלף וחמש מאות שנה, התאמן ועבד כאן.
  6. סארדיס — בירת לידיה, והמקום שבו הומצא המטבע: הלידים הטביעו את המטבעות המתכתיים המתוקננים הראשונים בסביבות 600 לפני הספירה, מאלקטרום שנשטף מנחל הפקטולוס שעובר באתר. קרויסוס היה מלכם, ולכן הביטוי קיים. בית הכנסת שנחפר כאן הוא הגדול מהעתיקים שנמצאו אי פעם.

מה יש באיזמיר

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

איזמיר אוכלת בעמידה יותר מכל עיר טורקית אחרת, וארבעה מהדברים שהיא אוכלת אינם קיימים בשום מקום אחר. בּוֹיוֹז הוא מאפה ספרדי שהביאו יהודים שגורשו מספרד ב-1492 — סליל בצק משומן שנאכל עם ביצה קשה, לארוחת בוקר, ורק באיזמיר. קוּמרוּ הוא כריך נקניק, גבינה ועגבנייה בלחמנייה עם שומשום, מצ׳שמה. סוֹאוּש הוא בשר ראש כבש קר ופרוס בלאפה עם פטרוזיליה, וזה בדיוק מה שזה נשמע. וטבעת הלחם נקראת כאן גֶבְרֶק ולא סימיט, ומקומיים יתקנו אתכם. ארבעים עד מאה וחמישים לירה כל אחד.

מוזיאונים

המוזיאונים של איזמיר קטנים, מפני שעברה של העיר עצמה נשרף ברובו ב-1922 ועברה העתיק נמצא מחוץ לעיר — באפסוס, בפרגמון ובסארדיס. מה שמוזיאוני העיר כן מחזיקים הוא מה שהאתרים האלה אינם יכולים: המוצאים מסמירנה העתיקה בבאיראקלי, שמחזירים את היישוב חמשת אלפים שנה, והחפצים של עיר סוחרים לבנטינית שאיננה עוד.

אמונה ומקומות קדושים

שלוש קהילות בנו את העיר הזאת ושתיים מהן כמעט נעלמו. סמירנה הייתה אחת משבע הקהילות של חזון יוחנן והיה בה רוב יווני אורתודוקסי לתוך המאה העשרים; הקהילה היהודית הספרדית, שהגיעה אחרי 1492, הייתה השנייה בגודלה באימפריה העות׳מאנית; והעיר המוסלמית גדלה סביב השוק. השרפה של 1922 וחילופי האוכלוסין של 1924 סיימו את הראשונה, וההגירה אחרי 1948 דיללה את השנייה. הבניינים עוד עומדים ורובם עוד בשימוש.

טבע

איזמיר יושבת בראש מפרץ עמוק ששני חצאי אי יוצאים ממנו מערבה, והגיאוגרפיה מכריעה הכול: המלטם, רוח צפון-מערבית קבועה בקיץ, עושה את אלאצ׳אטי לאחד ממפרצי גלישת הרוח הטובים בים התיכון ומחזיקה את העיר נסבלת באוגוסט. דלתת נהר הגדיז בצד הצפוני היא אזור ביצה בעל חשיבות בינלאומית, והפלמינגו שם אינו עונתי — הוא שם כל השנה והוא מקנן.

עם ילדים

חיי לילה

איזמיר היא העיר הגדולה הרגועה בטורקיה בכל הנוגע לשתייה, וזו עובדה פוליטית לא פחות מחברתית: היא מצביעה חילוני ברוב גדול ומגדירה את עצמה כך בגלוי. לערב שני חצאים — הקורדון, שבו אנשים יושבים על הדשא עם בירה מדוכן ואיש אינו מתערב, ואלסנצ׳אק שמאחוריו, שבו שולחנות המייחנה של ראקי ומזה נמשכים עד שתיים. אלכוהול אינו נמכר בחנויות אחרי עשר לפי חוק ארצי.

לחיפוש חדר באיזמיר