Türkiye

איזמיר

איזמיר היא אחת הערים המיושבות בלי הפסקה העתיקות בים התיכון — יישוב בבאיראקלי מגיע חמשת אלפים שנה אחורה — וכמעט שום דבר במרכז אינו נראה כך. הסיבה היא ספטמבר 1922: שרפה שהתחילה עם נסיגת הצבא היווני בערה ברובעים היווני והארמני ארבעה ימים והחריבה חלק גדול מהעיר. מה שנותר הוא הרובע התורכי והיהודי סביב השוק, וזה המקום שהמסלול הזה הולך בו. שעתיים וחצי, שטוח, והשוק סגור בראשון.

חדר לזוג באיזמיר — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

סמירנה, ומה שהשרפה הותירה

מגדל השעון — נבנה ב-1901 ליום השנה העשרים וחמישה לעלייתו של עבדול חמיד השני, בתכנונו של ריימון שארל פר — אדריכל לבנטיני שנולד בעיר — ומנגנון השעון שבתוכו היה מתנה מהקייזר וילהלם השני. הוא שרד גם את השרפה של 1922 וגם את רעידות האדמה, והוא המונומנט האחד שכל צד בעיר תובע לעצמו.
שוק קמראלטי — השוק בנוי על מים, או מדויק יותר על מקום שבו היו מים: זה היה הנמל הפנימי של סמירנה, מפרץ שחתך לתוך העיר, והוא נסתם בסחף והוטמן בכוונה במאה השבע עשרה. העיקול של הסמטה הראשית הוא העיקול של קו החוף הישן — ולכן שוק ששוכב על קרקע שטוחה מתעקל בלי סיבה נראית.
קיזלאראגאסי האן — קרוואנסראי מ-1744, שנבנה בידי ראש הסריסים של ההרמון הקיסרי — הקיזלאר אגאסי, ומשם השם — כהקדש ששכר הדירות שלו מימן מסגד. הוא התדרדר לשימוש כמחסן ושוחזר בשנות התשעים; הקומה התחתונה היום נחתים, וגם במקור הם היו שם.
רחוב הכנסיות — תשעה בתי כנסת עומדים כאן בכמה מאות מטרים, וזה הריכוז השמור הצפוף במזרח הים התיכון. הקהילה הייתה ספרדית, שהגיעה אחרי גירוש 1492, ובמאה השבע עשרה איזמיר הייתה שנייה רק לסלוניקי באימפריה. שבתאי צבי, שהכריז על עצמו משיח וטלטל קהילות מתימן עד אמסטרדם, נולד ברחוב הזה ב-1626.
האגורה של סמירנה — כיכר השוק הרומית, ומה שרואים הוא הבנייה מחדש: רעידת אדמה השוותה את העיר ב-178, ומרקוס אורליוס שילם על שיקומה לבקשת הנואם איליוס אריסטידס, שחלם על זה וכתב את הפנייה. המסדרון המקומר התחתון הוא החלק השלם ביותר, ועוד זורמים בו מים בתעלות המקוריות.
קדיפקלה — אלכסנדר הגדול ייסד מחדש את סמירנה על הגבעה הזאת ב-334 לפני הספירה, והסיבה שנמסרת במקורות העתיקים היא חלום: הוא נרדם תחת עץ דולב אחרי ציד ושתי נמסיסים אמרו לו להעביר את העיר לכאן. מה שלא יהיה, המעבר עבד — לאתר הישן בבאיראקלי לא היה גובה שניתן להגן עליו ולא מים עמוקים, ולזה יש את שניהם.

העיר הלבנטינית וחוף הים

שלוש מאות שנים הייתה איזמיר הנמל המערבי של האימפריה העות׳מאנית, ומי שניהל את המסחר שלה היו הלבנטינים — משפחות איטלקיות, צרפתיות, הולנדיות ובריטיות שהתיישבו, התחתנו והישארו דורות בלי להיות אירופיות לגמרי ובלי להיות עות׳מאניות לגמרי. הם בנו את המזח, את המעלית, את הקונסוליות ואת המועדונים, והשמות על החזיתות באלסנצ׳אק הם שלהם. שעתיים לאורך המים, והערב הוא הזמן.

המעלית ההיסטורית — נבנתה ב-1907 בידי נסים לוי באיראקלי-אולו, סוחר יהודי, במתנה לשכונה: הצוק שבין כביש החוף לרובע שמעליו היה מאה חמישים וחמש מדרגות, והוא שילם על מעלית כדי שמי שגר למעלה — ובהם עובדיו שלו — לא ייאלץ לטפס אותן. היא עוד פועלת, היא עוד חינם, והיא עוד עושה את אותה עבודה.
רחוב דאריו מורנו — הסמטה שעולה למעלית נקראת על שם דוד ארוגטה, יהודי ספרדי שנולד ברובע הזה ב-1921, נעשה דאריו מורנו ומכר מיליוני תקליטים בצרפת בשנות החמישים והשישים. הוא מת בשדה התעופה של איסטנבול בדרכו הביתה. הרחוב נקרא על שמו ב-1990, וזה חריג — רחובות בטורקיה כמעט שאינם נקראים על שם אמני בידור.
כנסיית פוליקרפוס — הכנסייה העומדת העתיקה באיזמיר, שנבנתה ב-1625, והיא מוקדשת לבישוף של סמירנה שנשרף באצטדיון העיר בשנת 155 בקירוב — והתיאור של מותו הוא התיאור השמור הקדום של מות קדושים נוצרי. סמירנה היא אחת משבע הקהילות שחזון יוחנן פונה אליהן, והיא היחידה מהשבע שאינה מקבלת שום ביקורת.
פאסאפורט — השם כפשוטו: זה היה המזח שבו נבדקו מסמכיהם של הנוסעים הנכנסים, ובית המכס שמאחוריו היה הגבול. המזח עצמו נבנה בשנות השבעים של המאה התשע עשרה בידי האחים דיסו ממרסיי בזיכיון — ולכן הקורדון נראה כמו נמל צרפתי ולא עות׳מאני.
הקורדון — שני קילומטרים וחצי של חזית ים, ובמרבית האורך אין כביש בין הדשא למים — מפני שהעיר סגרה את הנתיב הפנימי לתנועה בשנות האלפיים. כרכרות הסוסים שעבדו כאן הוסרו ב-2020 אחרי מערכה ציבורית על החיות, ועגלות חשמליות החליפו אותן.
קולטורפארק — ארבעים ושניים הקטאר של פארק בלב העיר, והוא קיים בגלל השרפה: הקרקע שהוא עומד עליה הייתה הרובע הארמני השרוף, שנשאר הריסות ארבע עשרה שנים, וב-1936 ראש העיר תכנן אותה כפארק וכמקום יריד קבוע ולא נתן לבנות אותה מחדש. יריד איזמיר מתקיים בו בכל ספטמבר מאז.

אפסוס והחוף

שלושה מהאתרים הקלאסיים הגדולים בעולם נמצאים בתוך שעה וחצי מאיזמיר, וכל אחד מהם מת מסיבה אחרת: אפסוס מפני שהנמל שלה נסתם בסחף, פרגמון מפני שרומא ירשה אותה והעבירה את הספרייה, וסארדיס מפני שפרס כבשה אותה. אף אחד מהם אינו חצי יום — אפסוס לבדה דורשת שלוש שעות, וביולי יש שם שלושים ושמונה מעלות וכמעט בלי צל. להגיע בפתיחה או אחרי ארבע.

אפסוס — עיר של אולי מאתיים אלף איש שמתה מפני שנהר הקאיסטר מילא את נמלה בסחף מהר יותר ממה שהספיקו לחפור. הים נמצא היום בחמישה קילומטרים משם. ספריית קלסוס הושלמה בשנת 117 כקבר — האיש שהיא מנציחה קבור בסרקופג מתחת לרצפה — והחזית בנויה בתחבולה אופטית מכוונת: העמודים בקצוות נמוכים יותר והבסיס מתעקל למעלה, וזה גורם לה להיראות רחבה ממה שהיא.
מקדש ארטמיס — אחד משבעת פלאי העולם, פי ארבעה מהפרתנון, ומה שנשאר הוא עמוד אחד שהורכב מחדש בשדה, וחסידה מקננת עליו. הוא נשרף ב-356 לפני הספירה בידי אדם בשם הרוסטרטוס שהמוטיב המוצהר שלו היה להנציח את שמו; אפסוס קבעה עונש מוות על מי שיחזור על השם — ולכן אנחנו מכירים אותו.
בית מרים — הבניין אותר ב-1891 בידי כמרים צרפתים שהשתמשו בחזיונות הכתובים של אנה קתרינה אמריך, נזירה גרמנייה שלא יצאה מווסטפליה מעולם ותיארה בפירוט בית על גבעה ליד אפסוס. הם מצאו הריסה שתואמת את התיאור. שלושה אפיפיורים ביקרו בו. הכנסייה לא הכריזה מעולם שהאתר אמיתי, וגם לא הכחישה.
אקרופוליס פרגמון — התיאטרון כאן הוא התלול בעולם העתיק — שמונים שורות בשיפוע שמרגיש קרוב לקיר — מפני שהגבעה לא הותירה מקום להתפרס. ספריית העיר החזיקה כמאתיים אלף מגילות והייתה יריבה לאלכסנדריה, וכשמצרים חתכה את אספקת הפפירוס כדי לעצור אותה, פרגמון פיתחה עור חיה מעובד במקומו. המילה פרגמנט היא שם העיר.
אסקלפיון — מרכז רפואי ולא מקדש, והטיפול היה פסיכולוגי לא פחות מפיזי: המטופלים הלכו בדרך מקודשת, התרחצו, ישנו באכסדרה ודיווחו את חלומותיהם לכוהנים שרשמו טיפול מתוכם. גלנוס, שספרי האנטומיה שלו היו בשימוש באירופה אלף וחמש מאות שנה, התאמן ועבד כאן.
סארדיס — בירת לידיה, והמקום שבו הומצא המטבע: הלידים הטביעו את המטבעות המתכתיים המתוקננים הראשונים בסביבות 600 לפני הספירה, מאלקטרום שנשטף מנחל הפקטולוס שעובר באתר. קרויסוס היה מלכם, ולכן הביטוי קיים. בית הכנסת שנחפר כאן הוא הגדול מהעתיקים שנמצאו אי פעם.

מה יש באיזמיר

איך מגיעים ומתניידים

נמל התעופה אדנאן מנדרס — 15 ק״מ מהמרכז, והרכבת הפרברית למרכז 25 דקות
תחנת באסמאנה — התחנה הישנה; רכבות לסלצ׳וק לאפסוס יוצאות מכאן
תחנת אלסנצ׳אק — קו הפרברים איזבאן; כרטיס אחד לרכבות, למטרו, לאוטובוסים ולמעבורות
מסוף האוטובוסים — 8 ק״מ מזרחה, ואוטובוסים לברגמה ולצ׳שמה יוצאים ממנו
מזח קונאק — המעבורת לאורך המפרץ במחיר אוטובוס, וזו הנסיעה הטובה בעיר
מזח קארשיאקה — הצד השני של המפרץ, 20 דקות במעבורת, והטיילת שם שקטה יותר

תרבות והיסטוריה

קיזלאראגאסי האן — קרוואנסראי מ-1744 בלב השוק, חינם, והחצר היא עצירת הקפה
מסגד חיסאר — חינם, הגדול בעיר העתיקה, מ-1592, וציור התקרה הוא הסיבה
מסגד שאדירוואן — חינם, בשוק, והמזרקה שתחתיו נותנת לו את שמו
האגורה של סמירנה — 200 לירה, נבנתה מחדש בידי מרקוס אורליוס אחרי רעידת 178, והמסדרונות התחתונים שלמים
בית הכנסת סיניורה — חינם בכרטיס המורשת, והוא אחד המעטים שפתוחים למבקרים
כנסיית פוליקרפוס — חינם, מ-1625 והכנסייה העומדת העתיקה באיזמיר, ולצלצל בפעמון כדי להיכנס
קתדרלת יוחנן — חינם, הקתדרלה הקתולית ברחוב שהיט נוורס, והמיסה בשלוש שפות
המוזיאון הארכאולוגי — 200 לירה, והמוצגים מסמירנה העתיקה בבאיראקלי הם מה שכדאי לראות
המוזיאון האתנוגרפי — חינם, בבניין הסמוך לארכאולוגי, וזה בניין בית חולים מ-1831
מוזיאון אתאטורק — חינם, על הקורדון, וזה הבית שהתאכסן בו, שנשמר כפי שהיה
אפסוס — 1,500 לירה, 56 ק״מ, ולהגיע בפתיחה או אחרי ארבע בקיץ
מקדש ארטמיס — חינם, אחד משבעת פלאי העולם, ועומד עמוד אחד מתוך מאה עשרים ושבעה
בית מרים — 600 לירה, על הגבעה מעל אפסוס, והוא אתר עלייה לרגל קתולי
מוזיאון אפסוס — 400 לירה, בסלצ׳וק, ושני פסלי ארטמיס כאן ולא באתר
מסגד איסה בי — חינם, מ-1375, והעמודים שלו נלקחו ממרחצאות אפסוס
אקרופוליס פרגמון — 1,000 לירה, 79 ק״מ צפונה, והרכבל חוסך טיפוס תלול מאוד
אסקלפיון — 500 לירה, בברגמה, וזה היה בית חולים ולא מקדש
הבזיליקה האדומה — 300 לירה, בעיירת ברגמה, והוא נבנה כמקדש לאלים מצריים
סארדיס — 300 לירה, 80 ק״מ מזרחה, וכאן הוטבעו המטבעות הראשונים בהיסטוריה
תאוס — 200 לירה, 40 ק״מ, וגילדת השחקנים של העולם העתיק ישבה כאן
קלאזומנאי — חינם, ליד אורלה, ובאתר בית המלאכה לשמן זית העתיק שנמצא אי פעם
מטרופוליס — חינם, 37 ק״מ, עוד נחפר, ובדרך כלל אתם לבד שם
קלארוס — חינם, 46 ק״מ, וזה היה אורקל כמו דלפי אך לאפולו של קלארוס

מה לראות

כיכר קונאק — מרכז העיר, וכל העיר העתיקה ב-15 דקות הליכה ממנה
מגדל השעון — נבנה ב-1901 ליובל הסולטאן, והשעון עצמו היה מתנה מהקייזר
קדיפקלה — חינם, גבעת המצודה של אלכסנדר, והנוף הוא כל המפרץ — להגיע לפני דמדומים
המעלית ההיסטורית — חינם, נבנתה ב-1907 כדי להחליף 155 מדרגות, ובית הקפה על הגג
רחוב דאריו מורנו — חינם, הסמטה שעולה למעלית, ושמה על זמר שגדל בה
רחוב הכנסיות — חינם, תשעה בתי כנסת בכמה מאות מטרים, ורובם מאחורי דלתות בלי שילוט
הקורדון — חינם, טיילת החוף, וכל העיר הולכת בה אחרי שבע
כיכר גונדוגדו — חינם, קצה הקורדון, וכאן מתקיימות הפגנות והופעות
פאסאפורט — חינם, מזח הדרכונים הישן שבו טופלו הנכנסים, והיום עצירת מעבורת
אלסנצ׳אק — רובע הברים והמסעדות, בתים לבנטיניים ברחובות הצד, ומתחיל בתשע
קולטורפארק — חינם, 42 הקטאר שתוכננו ב-1936 על הקרקע שהשרפה של 1922 פינתה
הואריאנט — הכביש המתפתל לקדיפקלה, והתצפית באמצע הדרך חינם
בוסטאנלי — רציף השקיעה בחוף הצפוני, חינם, והוא פונה ישר במורד המפרץ
פארק החיות — 150 לירה, 17 ק״מ, וזה פארק שימור ולא גן חיות
גן עדן לציפורים — חינם, בדלתת הגדיז, והפלמינגו כאן כל השנה
דלתת הגדיז — חינם, אזור ביצה של אמנת רמסאר ב-26 ק״מ, ובו מושבת הפלמינגו הגדולה באירופה
שירינג׳ה — כפר יווני בגבעות מעל סלצ׳וק, 59 ק״מ, ויין הפירות הוא העסק המקומי
חוף פאמוצ׳אק — חינם, החוף ששימש נמל לאפסוס לפני שהוטמן בסחף, והוא רחב וריק
צ׳שמה — 73 ק״מ מערבה, המצודה מ-1508, והמעבורת לכיוס יוצאת מכאן
אלאצ׳אטי — 67 ק״מ, בתי אבן ומפרץ גלישת רוח, ויקר באוגוסט
חוף אילידז׳ה — חינם, ליד צ׳שמה, ויש בו מעיינות חמים שעולים דרך החול
אלטינקום — חינם, 76 ק״מ, מפרצים קטנים ולא חוף אחד ארוך
פוצ׳ה — 43 ק״מ, ומלחי העיירה הזאת ייסדו את מרסיי
פוצ׳ה החדשה — 44 ק״מ, שקטה מפוצ׳ה, והטיילת היא שורה אחת של מסעדות דגים
סיגאג׳יק — 39 ק״מ, כפר דייגים מוקף חומה ושוק ראשון בתוך המצודה
אורלה — 33 ק״מ, כפרי היין ושדות הארטישוק, והצהריים הם הסיבה לנסוע
קאראבורון — 59 ק״מ בחצי האי הרחוק, והכביש לאורכו הוא הנסיעה
מורדואן — 45 ק״מ, חוף חלוקים בלי מלונות, ושדות הנרקיסים פורחים בינואר
גומולדור — 40 ק״מ, והמנדרינות מכאן הן שם מקומי מוגן
אוזדרה — 45 ק״מ, חוף חול ארוך, וכאן משפחות מאיזמיר לוקחות שבוע
בירגי — 84 ק״מ, כפר אונסק״ו, ואחוזת צ׳אקיראגה היא זו שכדאי להיכנס אליה

שווקים וקניות

שוק קמראלטי — שוק עובד ולא תיירותי, והוא עומד על הנמל הפנימי שהוטמן
טירה — שוק שלישי ב-64 ק״מ, וקציצות הבשר כאן הן מתכון נפרד

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

איזמיר אוכלת בעמידה יותר מכל עיר טורקית אחרת, וארבעה מהדברים שהיא אוכלת אינם קיימים בשום מקום אחר. בּוֹיוֹז הוא מאפה ספרדי שהביאו יהודים שגורשו מספרד ב-1492 — סליל בצק משומן שנאכל עם ביצה קשה, לארוחת בוקר, ורק באיזמיר. קוּמרוּ הוא כריך נקניק, גבינה ועגבנייה בלחמנייה עם שומשום, מצ׳שמה. סוֹאוּש הוא בשר ראש כבש קר ופרוס בלאפה עם פטרוזיליה, וזה בדיוק מה שזה נשמע. וטבעת הלחם נקראת כאן גֶבְרֶק ולא סימיט, ומקומיים יתקנו אתכם. ארבעים עד מאה וחמישים לירה כל אחד.

דוסטלאר פירין — כ-40 לירה עם הביצה, בבקרים בלבד, ונגמר עד אחת עשרה
דוכני הסואוש — כ-90 לירה, מזומן, ואפשר לבקש בלי מוח
קומרוג׳ו שבקי — כ-150 לירה, בצ׳שמה, ועושה את אותו כריך מאז 1961
מידיג׳י אחמט — כ-10 לירה ליחידה, סופרים לעצמכם את הקונכיות, והערב הוא הזמן
טאבג׳י רג׳פ אוסטא — כ-500 לירה, טאבה של כבש וקבב, והוא מוסד לשבת בו
שוק קמראלטי — גברק, לוקמה ושמבאלי מעגלות, שום דבר מעל 50 לירה, וסגור בראשון
שוק בוסטאנלי — ברביעי בחוף הצפוני, תוצרת וגבינות, והטולום הוא מה שקונים
שוק בורנובה — רובע סטודנטים, צלחות זולות, וכאן העיר אוכלת ביום חול

מוזיאונים

המוזיאונים של איזמיר קטנים, מפני שעברה של העיר עצמה נשרף ברובו ב-1922 ועברה העתיק נמצא מחוץ לעיר — באפסוס, בפרגמון ובסארדיס. מה שמוזיאוני העיר כן מחזיקים הוא מה שהאתרים האלה אינם יכולים: המוצאים מסמירנה העתיקה בבאיראקלי, שמחזירים את היישוב חמשת אלפים שנה, והחפצים של עיר סוחרים לבנטינית שאיננה עוד.

המוזיאון הארכאולוגי — 200 לירה, שעה וחצי, וסגור בשני
המוזיאון האתנוגרפי — חינם, בבניין בית חולים מ-1831, וחדר היאבקות הגמלים הוא המוזר
מוזיאון אתאטורק — חינם, על הקורדון, וארבעים דקות מספיקות
האגורה — 200 לירה, ובמסדרון התחתון עוד זורמים מים
מוזיאון אפסוס — 400 לירה, בסלצ׳וק, ולעשות אותו לפני האתר ולא אחריו
הבזיליקה האדומה — 300 לירה, נבנה כמקדש לסראפיס, והנהר עובר במנהרות תחתיו
מטרופוליס — חינם, 37 ק״מ, החפירה נמשכת, ובדרך כלל אין שם איש
קלאזומנאי — חינם, ליד אורלה, והמכבש המשוחזר הוא העיקר

אמונה ומקומות קדושים

שלוש קהילות בנו את העיר הזאת ושתיים מהן כמעט נעלמו. סמירנה הייתה אחת משבע הקהילות של חזון יוחנן והיה בה רוב יווני אורתודוקסי לתוך המאה העשרים; הקהילה היהודית הספרדית, שהגיעה אחרי 1492, הייתה השנייה בגודלה באימפריה העות׳מאנית; והעיר המוסלמית גדלה סביב השוק. השרפה של 1922 וחילופי האוכלוסין של 1924 סיימו את הראשונה, וההגירה אחרי 1948 דיללה את השנייה. הבניינים עוד עומדים ורובם עוד בשימוש.

רחוב הכנסיות — הליכה חינם, רובם נעולים, וכרטיס המורשת פותח שלושה
בית הכנסת סיניורה — פתוח בכרטיס המורשת, על שם דונה גרציה נשיא, ושוחזר ב-2020
כנסיית פוליקרפוס — חינם, לצלצל בפעמון בשער, והבקרים טובים ביותר
קתדרלת יוחנן — חינם, הקתדרלה הקתולית, והמיסה בתורכית, באיטלקית ובאנגלית
מסגד חיסאר — חינם, מ-1592 והגדול בעיר העתיקה, וציור התקרה הוא הסיבה
מסגד שאדירוואן — חינם, בשוק, ומזרקת הטהרה שתחתיו נותנת את השם
בית מרים — 600 לירה, גם מוסלמים מבקרים בו כמקומה של מריים אנא, ומבקשים שקט
מסגד איסה בי — חינם, בסלצ׳וק, והחצר היא החלק לשבת בו

טבע

איזמיר יושבת בראש מפרץ עמוק ששני חצאי אי יוצאים ממנו מערבה, והגיאוגרפיה מכריעה הכול: המלטם, רוח צפון-מערבית קבועה בקיץ, עושה את אלאצ׳אטי לאחד ממפרצי גלישת הרוח הטובים בים התיכון ומחזיקה את העיר נסבלת באוגוסט. דלתת נהר הגדיז בצד הצפוני היא אזור ביצה בעל חשיבות בינלאומית, והפלמינגו שם אינו עונתי — הוא שם כל השנה והוא מקנן.

דלתת הגדיז — חינם, 26 ק״מ, וצריך רכב ומשקפת
גן עדן לציפורים — חינם, מרכז המבקרים של הדלתה, והמסתורים פתוחים משחר
אלאצ׳אטי — 67 ק״מ, רוח ממאי עד ספטמבר, ולהזמין מראש באוגוסט
חוף אילידז׳ה — חינם, מעיינות חמים עולים דרך החול, והמים רדודים הרחק פנימה
קאראבורון — 59 ק״מ, רכב הכרחי, והנרקיסים בינואר
חוף פאמוצ׳אק — חינם, רחב וכמעט ריק, וזה היה הים ששימש נמל לאפסוס
פארק החיות — 150 לירה, פארק שימור עם מתחמים פתוחים, וחצי יום עם ילדים
מורדואן — 45 ק״מ, חופי חלוקים בלי רצועת מלונות, והמים קרים וצלולים

עם ילדים

מעבורת המפרץ — במחיר אוטובוס, 20 דקות, והשחפים עוקבים אחרי הסירה בשביל סימיט
המעלית — חינם, נסיעה של 51 מטר במעלה צוק, ובמרפסת למעלה בית קפה
פארק החיות — 150 לירה, אריות וג׳ירפות בשטח פתוח, ושאטל פועל בתוכו
קולטורפארק — חינם, בריכה עם סירות דוושה והרבה צל, ופתוח עד מאוחר
רציף השקיעה — חינם, מדרגות עץ ישר אל המים, ועגלות גלידה לאורכן
אפסוס — 1,500 לירה, בתיאטרון 25,000 מושבים ואפשר לשבת בהם, וצריך כובעים
גן עדן לציפורים — חינם, פלמינגו נראה מהמסתורים, ולהגיע מוקדם בשביל הציפורים
חוף פאמוצ׳אק — חינם, רחב ורדוד, ומשתלב עם אפסוס ביום אחד

חיי לילה

איזמיר היא העיר הגדולה הרגועה בטורקיה בכל הנוגע לשתייה, וזו עובדה פוליטית לא פחות מחברתית: היא מצביעה חילוני ברוב גדול ומגדירה את עצמה כך בגלוי. לערב שני חצאים — הקורדון, שבו אנשים יושבים על הדשא עם בירה מדוכן ואיש אינו מתערב, ואלסנצ׳אק שמאחוריו, שבו שולחנות המייחנה של ראקי ומזה נמשכים עד שתיים. אלכוהול אינו נמכר בחנויות אחרי עשר לפי חוק ארצי.

הקורדון — בירה מדוכן כ-80 לירה, והחנויות מפסיקות למכור בעשר
רחוב קיבריס שהיטלרי — הרצועה הראשית של אלסנצ׳אק, ברים ומייחנה, ומתעורר בעשר
דניז — כ-900 לירה לאדם עם ראקי, ולהזמין ליד החלון
טאבג׳י רג׳פ אוסטא — כ-500 לירה, פתוח עד מאוחר, והטאבה של הכבש היא המנה
אלסנצ׳אק — רחובות צד של בתים לבנטיניים שהפכו לברים, ורובם נסגרים בשתיים
בוסטאנלי — הגרסה של החוף הצפוני, שקטה וזולה יותר, והמעבורת האחרונה בחצות
אלאצ׳אטי — חיי הלילה הקיציים של האזור, 67 ק״מ, והמחירים מוכפלים באוגוסט
סיגאג׳יק — מרינה מוקפת חומה עם שולחנות דגים, 39 ק״מ, ונגמר בחצות

לחיפוש חדר באיזמיר