sleepntrip

Croatia

הוואר

במשך ארבע מאות שנה הוואר הייתה בסיס של הצי הוונציאני, והעיר שלה היא ונציה קטנה של אבן לבנה סביב נמל, מתחת למבצר. בקיץ היא מהמקומות הצפופים והיקרים בים האדריאטי; בשמונה בבוקר היא עדיין עיר אבן שקטה. תשעים דקות, עם טיפוס למבצר.

חדר לזוג בהוואר — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

העיר הוונציאנית

במשך ארבע מאות שנה הוואר הייתה בסיס של הצי הוונציאני, והעיר שלה היא ונציה קטנה של אבן לבנה סביב נמל, מתחת למבצר. בקיץ היא מהמקומות הצפופים והיקרים בים האדריאטי; בשמונה בבוקר היא עדיין עיר אבן שקטה. תשעים דקות, עם טיפוס למבצר.

  1. כיכר סטיפן הקדוש — הכיכר, בגודל של כארבעת אלפים וחמש מאות מטר רבוע, הייתה פעם מפרצון של הים שמילאו, והיא עולה מהנמל עד הקתדרלה עם מגדל הפעמונים הוונציאני הגבוה שלה. הבאר שבאמצע, מ-1520, הייתה המים של העיר.
  2. הארסנל והתיאטרון — הקשת הגדולה על הנמל היא הארסנל, שבו תיקנו את ספינות המלחמה הוונציאניות. ב-1612 נפתח בקומה העליונה שלו תיאטרון, פתוח לכל מעמדות העיר — אחד התיאטרונים הציבוריים הראשונים באירופה, והוא עדיין עומד.
  3. מנזר הבנדיקטיניות — הנזירות כאן עושות תחרה מחוט שמוציאים מהעלים של צמח האגבה, מלאכה שכמעט לא קיימת בשום מקום אחר, ושאונסק״ו הכיר בה כחלק מהמורשת הלא מוחשית של האנושות. כל חתיכה קטנה לוקחת שבועות.
  4. פורטיצה — ב-1571, לפני קרב לפנטו, צי עות׳מאני תקף את הוואר ושרף את העיר, כשהתושבים שלה מסתתרים במבצר הזה על הגבעה. מהחומות רואים את כל העיר, הנמל ואיי פקלני פרושים על הים.
  5. הריבה של הוואר — חזית הנמל שבה עגנו פעם הגלאות הוונציאניות מתמלאת בקיץ ביאכטות. הוואר טוענת שהיא האי השמשי ביותר בים האדריאטי, עם כאלפיים ושבע מאות שעות שמש בשנה.
  6. המנזר הפרנציסקני — מנזר מהמאה החמש עשרה על כף ליד הים, עם קלויסטר שקט, ובחדר האוכל שלו ציור ענק של הסעודה האחרונה באורך של כשמונה מטרים. בגן שלו עומד ברוש עתיק בן כמה מאות שנים.

המישור היווני

בצד הצפוני של האי נמצאת אחת הערים העתיקות באירופה שעדיין גרים בהן. יוונים מהאי פארוס ייסדו כאן את פארוס ב-384 לפנה״ס וחילקו את המישור שמאחוריה לשדות עם חומות אבן שחקלאים עדיין משתמשים בהן היום. חצי יום ורכב או אופניים.

  1. סטארי גרד — סטארי גרד, העיר העתיקה, היא פארוס, ועוד אפשר לראות חלקים מהחומות היווניות שלה. השם שלה בקרואטית פשוט אומר עיר עתיקה, והיא שקטה יותר מהעיר הוואר, בקצה של מפרץ ארוך וצר.
  2. טברדאל — המשורר פטר הקטורוביץ׳ בנה את הבית המבוצר הזה במאה השש עשרה סביב בריכה של דגי בורי, וחרט בקירות שלו שורות בלטינית ובקרואטית. השיר שלו, דיג ושיחות דייגים, על שיט של שלושה ימים עם שני דייגים, הוא קלאסיקה של הספרות הקרואטית.
  3. המישור של סטארי גרד — המתיישבים היוונים מדדו את המישור לחלקות מלבניות, מופרדות בחומות אבן יבשות ובדרכים, ונטעו גפנים וזיתים. את הרשת הזאת, הכורה, מעבדים בלי הפסקה כבר עשרים וארבע מאות שנה, והיא אתר מורשת עולמית.
  4. ורבוסקה — כפר דייגים על מפרצון צר שגשרים קטנים חוצים, שקוראים לו ונציה הקטנה של הוואר. כנסיית מריה הקדושה שלו בוצרה אחרי הפשיטה העות׳מאנית של 1571, ובכנסיית לורנס הקדוש יש פוליפטיך שמיוחס לטיציאן.
  5. ילסה — כל שנה בלילה שלפני יום שישי הטוב, שישה כפרים סביב ילסה הולכים בתהלוכת זה קריז׳ן: כל אחד הולך אחרי נושא צלב יחף במעגל של עשרים וחמישה קילומטרים דרך הכפרים האחרים, כל הלילה, בלי להיפגש. זה נמשך כבר חמש מאות שנה ונמצא ברשימת המורשת הלא מוחשית של אונסק״ו.
  6. מערת גרפצ׳בה — מערה גבוה על המדרון הדרומי שבה גרו אנשים בתקופה הנאוליתית, ושבה ארכיאולוגים מצאו כלי חרס מצוירים של תרבות שנקראת על שם האי. על אחד השברים יש ציור של ספינה מבערך 3500 לפנה״ס, אחת מתמונות הספינה העתיקות באירופה.

לבנדר והכפרים הנטושים

הגבעות בין העיר הוואר לסטארי גרד היו מכוסות לבנדר עד המאה העשרים, כששריפות והגירה רוקנו את הכפרים. הכביש הישן עובר ביניהם: כפר לבנדר, כפר רפאים של רועים, הפסגה הגבוהה, ומפרצונים בחוף הדרומי. חצי יום ברכב; סוף יוני הוא זמן הלבנדר.

  1. ברוסיה — הוואר הייתה פעם מגדלת הלבנדר הגדולות בעולם, וברוסיה הייתה מרכז שלה, עם טרסות לבנדר על המדרונות סביב הכפר. שמן לבנדר ושקיות מיובשות עדיין נמכרים משולחנות ליד הכביש.
  2. ולו גרבליה — הכפר הזה זיקק שמן לבנדר בתחילת המאה העשרים, והתרוקן כמעט לגמרי בעשורים שאחר כך בגלל שריפות והגירה. כמה משפחות חזרו, החיו את הלבנדר, ועורכות פסטיבל כל יוני.
  3. הומץ — כפר של בתי אבן שבנו רועים וחקלאים מוריסניק, שבו השתמשו רק בעונות העבודה בשדות והיום הוא נטוש, עם מסעדה אחת שמבשלת על אש פתוחה. לפי המסופר עדיין אין בו חשמל מהרשת.
  4. סבטי ניקולה — הנקודה הגבוהה באי, בגובה של כשש מאות ושלושים מטר, עם קפלה קטנה בפסגה. מכאן רואים את כל החוף הדרומי מתחת, ובימים בהירים את האיים ויס וקורצ׳ולה ואת הרי היבשה.
  5. דובוביצה — מפרצון של חלוקים לבנים ומים צלולים מתחת לכביש, שמגיעים אליו בשביל של כרבע שעה, עם בית אבן ישן אחד על החוף. זה החוף הקלאסי של החוף הדרומי של האי.
  6. איי פקלני — השם נשמע כמו גיהנום בקרואטית, אבל הוא בא מפקלינה, שרף האורנים שאספו פעם באיים כדי לאטום סירות. סירות מונית יוצאות מהנמל למפרצונים שלהם ולפלמיז׳נה, גן בוטני ומסעדה שמשפחה ייסדה במאה התשע עשרה.

מה יש בהוואר

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

האוכל של איי דלמטיה הוא שמן זית, דגים ויין. **גרגאדה** הוא תבשיל הדייגים של דג לבן, תפוחי אדמה, שום ושמן; **פקה** הוא טלה או תמנון שמתבשל לאט מתחת לפעמון ברזל מכוסה גחלים, שמזמינים יום מראש. בוויס אופים **פוגאצ׳ה**, פשטידה שטוחה של דג מלוח ובצל. המדרונות הדרומיים של הוואר מגדלים את היין האדום **פלבץ מאלי**, והלבן שלה הוא **בוגדניושה**. דבש לבנדר ומתוקי חרובים הם המזכרות.

מוזיאונים

להוואר יש אלפיים וארבע מאות שנה של היסטוריה בשטח קטן: מושבה יוונית, הצי הוונציאני, תיאטרון ציבורי מ-1612, ובית בריכת הדגים של משורר. המוזיאונים קטנים ופתוחים בעונה.

טבע

הוואר היא רכס אבן גיר ארוך של אורנים, זיתים, לבנדר ורוזמרין, עם ים צלול מסביב. המים הכי טובים נמצאים במפרצונים של החוף הדרומי ובאיים שמול החוף, ורחוק יותר, בוויס ובביסבו, יש מערות ים שזוהרות בכחול.

עם ילדים

עם ילדים הוואר היא סירות ומים: סירות מונית לאיים, מפרצונים רדודים, מבצר לטפס אליו, והמערה הכחולה רחוק יותר.

אמונה ומקומות קדושים

האמונה של הוואר עתיקה וחיה: קתדרלה על הכיכר, מנזרים של נזירות שעושות תחרה ושל פרנציסקנים, ותהלוכת פסחא לאורך הלילה שנמשכת כבר חמש מאות שנה.

חיי לילה

העיר הוואר היא מבירות המסיבות של הים האדריאטי ביולי ובאוגוסט: ברי שקיעה על הסלעים מערבית לעיר, מועדונים ליד הנמל, ומועדון על אי שמגיעים אליו בסירת מונית לילית. מחוץ לעונה היא נעשית שקטה.

לחיפוש חדר בהוואר