sleepntrip

Cuba

הוואנה

סדר הגודל של הביצורים כאן מובן רק אחרי שיודעים מה הייתה הוואנה. מ-1561 חייב הכתר הספרדי כל אונייה שנשאה כסף וזהב מיבשות אמריקה להתכנס לשיירה אחת, והוואנה הייתה נקודת ההתכנסות: פעם בשנה כל עושר האימפריה שכב במפרץ הזה והמתין לרוח. לכן יש ארבע מצודות סביב מפרץ בגודל הזה, לכן נמתחה שרשרת על פיו בלילה, ולכן העיר הישנה בנויה כפי שהיא. ארבע כיכרות, שני ק״מ, ולהתחיל בשמונה לפני החום.

חדר לזוג בהוואנה — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

הכספת של אימפריה

סדר הגודל של הביצורים כאן מובן רק אחרי שיודעים מה הייתה הוואנה. מ-1561 חייב הכתר הספרדי כל אונייה שנשאה כסף וזהב מיבשות אמריקה להתכנס לשיירה אחת, והוואנה הייתה נקודת ההתכנסות: פעם בשנה כל עושר האימפריה שכב במפרץ הזה והמתין לרוח. לכן יש ארבע מצודות סביב מפרץ בגודל הזה, לכן נמתחה שרשרת על פיו בלילה, ולכן העיר הישנה בנויה כפי שהיא. ארבע כיכרות, שני ק״מ, ולהתחיל בשמונה לפני החום.

  1. כיכר הנשק — הכיכר העתיקה בהוואנה וזאת שהמושלים גרו בה. הרחוב לאורך צד הארמון מרוצף בגושי עץ ולא באבן, והסיבה מסוימת: מושל מהמאה התשע עשרה לא היה יכול לישון מרעש גלגלי הכרכרות על האבנים, ולכן הוסרו האבנים והוחלפו בעץ שנחתך לרוחב הסיב, שהוא כמעט שקט. הוא עוד שם.
  2. מצודת הכוח המלכותי — הושלמה ב-1577 והיא הביצור מהאבן העתיק בכל יבשות אמריקה, ונבנתה אחרי שפרטיזן צרפתי שדד את העיר ב-1555 ושרף אותה. היא התגלתה כחסרת תועלת — היא יושבת רחוק מדי בתוך המפרץ מכדי לעצור כניסה — ולכן שתי המצודות בפה נבנו אחר כך. שבשבת הברונזה שעל מגדלה, "לה חיראלדיליה", היא סמל הוואנה והיא על בקבוקי הרום.
  3. כיכר הקתדרלה — להביט בחזית ואחר כך להביט שוב: שני מגדלי הפעמונים ברוחב שונה, וזה אינו נזק ואינו שינוי מאוחר. החזית הבארוקית נבנתה אסימטרית בכוונה, וההסבר המקובל הוא ניקוז — המגדל הצר נתן למי הגשם לזרום בצד הכיכר. שרידיו של קולומבוס נשמרו בקתדרלה הזאת כמאה שנה, עד שספרד לקחה אותם לסביליה ב-1898, כשאיבדה את האי.
  4. הכיכר הישנה — הכיכר הזאת הייתה שוק, אחר כך מגרש מצעדים, ומשנות החמישים עד 1996 היא הייתה חניון רב-קומות — כל מרכזה היה בטון. הוא נהרס והכיכר נבנתה מחדש מתצלומים ומתכניות. במגדל שבפינה הצפונית-מערבית יש "מצלמת חור בחשכה", מהמעטות שעובדות בעולם, וממנה רואים את העיר בשידור חי על צלחת קעורה.
  5. כיכר פרנציסקוס — זאת הכיכר שצי האוצר באמת פרק בה — היא נפתחת ישר אל המים, ובית המכס ובורסת הסוחרים שניהם עליה. הכנסייה מהמאה השמונה עשרה הוחללה והיא משמשת היום אולם קונצרטים, מפני שהאקוסטיקה של בזיליקת אבן בלי קהל מתפללים התגלתה כטובה בעיר. המזרקה שבמרכז היא מ-1836 והיא משיש קררה.
  6. רחוב מרקדרס — הרחוב הזה הוא ההדגמה הברורה לאופן שבו העיר הישנה הוצלה, והמנגנון היה כספי. ב-1994 הותר להיסטוריון העיר להקים חברה שתפעיל מלונות, מסעדות וחנויות בהוואנה הישנה ותשמור את המטבח הקשה שתרוויח — והתנאי היה שהרווחים יחזרו לשיקום, ובכלל זה בתי ספר, מרפאות ודיור, ולא רק לעוד בנייני תיירות. אחד עשר מוזיאונים קטנים וחינמיים יושבים לאורך ארבעה בלוקים ממנו כתוצאה.

המלקון וחומת הים של 1901

המלקון החל ב-1901 בזמן הכיבוש הצבאי האמריקני, והייתה זאת החלטה הנדסית עם תוצאה חברתית שאף אחד לא תכנן: שמונה ק״מ של חומה בגובה ישיבה, שפונה צפונה אל הרוח, בלי מסחר עליה ובלי שום דבר לשלם עליו. זה המקום שהוואנה הולכת אליו בערב — לדבר, לדוג, לחזר, לשתות, לנגן, ולראות את המים עוברים את החומה ברוח צפונית של חורף. ללכת בו אחר הצהריים המאוחר; השמש אכזרית עד חמש והשקיעה מכאן היא העיקר.

  1. מצודת לה פונטה — הושלמה ב-1600 בצד המערבי של פתח הנמל, ותפקידה היה קצה אחד של שרשרת. שרשרת כבדה נמתחה מכאן אל אל מורו בכל לילה והורמה כדי לסגור את הנמל, וכל אונייה שניסתה לפרוץ נורתה משני הצדדים. המצודה קטנה, בדרך כלל ריקה וכמעט חינם, והנוף ממנה הוא כל פתח המפרץ.
  2. אנדרטת המיין — בפברואר 1898 התפוצצה ספינת הקרב האמריקנית "מיין" בנמל הזה ומאתיים שישים ושישה איש מתו; הסיבה לא הוכרעה מעולם, וחקירה אמריקנית מ-1976 הסיקה שסביר שהייתה שרפה פנימית במכל הפחם. ארצות הברית הכריזה מלחמה על ספרד בכל זאת. האנדרטה על המלקון נבנתה ב-1925 ועליה עיט אמריקני; המון הוריד את העיט בינואר 1961 והעמודים עומדים ריקים מאז.
  3. פסאו דל פראדו — נפרש ב-1772 מחוץ לחומת העיר, וזה המפתח לצורתה של הוואנה: חומה עברה לאורך הקו הזה, והפראדו היה הטיילת מעבר לה. החומה נהרסה מ-1863 מפני שהעיר גדלה ממנה, ורוחב השדרה הזאת הוא רוחב הקרקע שהחומה והתעלה שלה תפסו. ספסלי השיש ואריות הברונזה הם מבנייה מחדש ב-1928 בידי אדריכל נוף צרפתי.
  4. הקפיטול הלאומי — הושלם ב-1929, והוא נבנה גבוה מהקפיטול שבוושינגטון בכוונה. ברצפה שתחת מרכז הכיפה משוקע יהלום בן עשרים וארבעה קראט שמסמן את קילומטר אפס של הכביש המרכזי, שממנו נמדדים כל המרחקים בקובה; לפי המסופר האבן באה מאוצרות הכתר הרוסי, והיא נגנבה ב-1946 והוחזרה בעילום שם אל שולחן הנשיא.
  5. המלון הלאומי — נפתח ב-1930 על גבעה מעל המלקון, ושני דברים קרו בו. בדצמבר 1946 כינס כאן לאקי לוציאנו את הנהגת המאפיה האמריקנית לשבוע — "כינוס הוואנה", שנערך בחסות הופעה של פרנק סינטרה — כדי לחלק את הקזינו הקובניים. שש עשרה שנים אחר כך חפר הצבא הקובני תעלות ועמדות ירי בגן המלון במשבר הטילים של 1962, והמנהרה עוד שם ואפשר לבקר בה.
  6. המלקון בוודאדו — וודאדו פרוש ברשת עם רחובות ממוספרים ובאותיות, מה שאין בשום חלק אחר של הוואנה, והסיבה היא השם: "וודאדו" פירושו "אסור", והבנייה כאן נאסרה מהמאה השש עשרה כדי שהגישה לעיר תישמר פנויה ממסתור לכוח תוקף. כשהאיסור הוסר בשנות השישים של המאה ה-19 הקרקע הייתה ריקה, ולכן תוכננה מאפס — ולכן המלקון כאן עובר ליד מגדלים משנות החמישים ולא ליד חזיתות קולוניאליות.

וודאדו, בית הקברות והכיכר

וודאדו היא ההוואנה שרוב המבקרים לא הולכים בה: רשת של אחוזות משנות העשרים ומגדלים משנות החמישים על מדרון, האוניברסיטה בפסגה, בית הקברות הגדול ביבשות אמריקה בצד אחד, והכיכר שהמהפכה מדברת בה בצד השני. וכאן גם המכוניות מובנות. יש בקובה כשישים אלף מכוניות אמריקניות מלפני 1960 שעוד נוסעות, וכמעט לאף אחת מהן אין המנוע המקורי — החרם מ-1962 חתך את החלפים, ולכן הן נוסעות על גושי דיזל סובייטיים ועל כל מה שאפשר לחרוט. רוב קווי המוניות השיתופיות עוברים כאן.

  1. אוניברסיטת הוואנה — נוסדה ב-1728 ועברה לגבעה הזאת ב-1902, ושמונים ושמונה המדרגות אליה הן אובייקט פוליטי בפני עצמו: תנועות סטודנטים התכנסו עליהן מאז שנות העשרים, התקיפה על ארמון הנשיאות ב-1957 אורגנה מהקמפוס, ועד 1959 האוניברסיטה הייתה קרקע אוטונומית בחוק שהמשטרה לא היה יכולה להיכנס אליה. פסל "אלמה מאטר" בפסגה נוצק ב-1919 והדוגמנית הייתה נערה בת שלוש עשרה.
  2. קופליה — פארק גלידה, שנבנה ב-1966 בהוראה מפורשת של פידל קסטרו, והמשימה הייתה תחרותית: להגיש יותר טעמים מכל גלידרייה אמריקנית. הוא נפתח בעשרים ושישה טעמים ובקיבולת של למעלה מאלף איש בבת אחת. יש שני תורים — אחד במטבע חוץ ואחד בפסו קובני — ותור הפסו ארוך, איטי, והאמיתי.
  3. בית הקברות קולון — חמישים ושישה הקטר וכמיליון קבורות, שנפרשו ב-1876 ברשת עם רחובות וכתובות כמו עיר. זה מבתי הקברות הגדולים ביבשות אמריקה, ויש בו קבר מסוים שאנשים עומדים בתור אליו: "לה מילגרוסה", אישה שמתה בלידה ב-1901, שגופה נמצא לפי הדיווחים שלם כשהקבר נפתח והתינוק בזרועותיה. מבקרים דופקים על האבן, מבקשים, ומתרחקים בלי להפנות את הגב.
  4. כיכר המהפכה — הכיכר תוכננה והחלה בשנות החמישים, לפני המהפכה, תחת בטיסטה — היא נועדה להיות "הכיכר האזרחית". אנדרטת מרטי ובנייני המשרדים סביבה כולם מלפני 1959. מה שבא אחר כך הוא השימוש: קסטרו נאם כאן מול המונים של עד מיליון איש, ודיוקן צ׳ה מהפלדה על משרד הפנים הותקן רק ב-1993, שלושים וארבע שנים אחרי המהפכה.
  5. סמטת האמל — מאתיים מטר של סמטה שאמן אחד, סלבדור גונסלס אסקלונה, צבע לבדו מ-1990 ואילך — וכולה דימויים דתיים אפרו-קובניים: ה"אורישות" של הסנטריה, שהחזיקה בקובה בכך שמופתה על קדושים קתולים. באחר הצהריים של יום ראשון יש בסמטה רומבה חיה, והיא אינה מופע למבקרים; זה אירוע שכונתי שמבקרים נוכחים בו.
  6. מפעל האמנות הקובנית — מפעל שמן בישול שיצא משימוש ושמוזיקאי קובני פתח מחדש ב-2014 כבניין אחד שמחזיק גלריות, קולנוע, שלושה ברים, במת קונצרטים וחנות. זה הדבר הברור בהוואנה על מה שהשתנה: הוא אינו מוסד מדינה ואינו מסעדה פרטית, אלא הכלאה שנעשתה אפשרית בחוק רק בשנות העשרה של המאה הזאת. הוא נפתח בשמונה בערב, מחמישי עד ראשון, והתור מתחיל לפני.

מה יש בהוואנה

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

את האוכל הקובני צריך להבין דרך מערכת הקיצוב לפני שהוא מובן. ה"ליברטה", ספר הקיצוב, קיים מאז 1962 ועוד מספק מכסה חודשית בסיסית לכל בית אב; כל מה שמעבר נקנה בשוק פתוח שהיצעו בלתי צפוי — ולכן תפריט כאן הוא הצהרת כוונות ולא רשימה. מסעדות פרטיות — "פלדרס" — הוכשרו בחוק ב-1993 והוגבלו לשתים עשרה מקומות במשך שנים; הן היום האוכל הטוב בארץ, ומסעדות המדינה ברובן לא. להביא יורו במזומן, ולהניח שכרטיסים מבנקים אמריקנים לא יעבדו.

מוזיאונים

בהוואנה יותר מוזיאונים לכל מבקר מכמעט כל מקום, וכמעט כולם זולים — מפני שהם נבנו כחינוך ציבורי ולא כאטרקציות. שניים שצריך להעדיף הם האגף הקובני במוזיאון האמנויות היפות, שמחזיק אוסף לאומי שכמעט אף אחד מחוץ לאי לא ראה, ומוזיאון העיר בארמון המושלים. אזהרה מעשית שתופסת בכל העיר: שעות הפתיחה מפורסמות ואינן אמינות, בימי שני כמעט הכול סגור, והחשמל נופל.

אמונה ומקומות קדושים

קובה חילונית רשמית והייתה אתאיסטית רשמית בין 1962 ל-1992, ומה ששרד את התקופה ההיא מלמד: הכנסייה הקתולית איבדה את רוב קהילותיה ואת בתי הספר שלה, בעוד הסנטריה — הדת האפרו-קובנית שהביאו בני יורובה משועבדים — גדלה, מפני שלא נזקקה מעולם לבניינים ולא לכהונה, וכבר השקיעה שלוש מאות שנה בקיום בהסתר. שתיהן נראות היום. הקתדרלה הקתולית ובתי הסנטריה פתוחים שניהם, והשני אינו אטרקציה תיירותית ואין לצלם בו בלי לשאול.

טבע

בהוואנה עצמה מעט מאוד ירוק, והתשובה הכבדה היא שהטבע כאן נמצא מחוץ לעיר. שני דברים בהישג יד ביום אחד: החופים עשרים ק״מ מזרחה, שהם חול לבן ומים חמים וטובים באמת, ועמק אבן הגיר מאה וחמישים ק״מ מערבה שהטבק גדל בו. האילוצים המעשיים אמיתיים — רכבים להשכרה נדירים ויקרים, אוטובוסים בין-עירוניים חייבים הזמנה מראש, ומונית שיתופית שמסכמים עליה יום לפני היא בדרך כלל האופן שבו זה נעשה בפועל.

עם ילדים

הוואנה עם ילדים פשוטה יותר ממה שזה נראה, והסיבה היא שבעיר הזאת באמת בטוח ללכת — פשיעה אלימה נמוכה מאוד וילדים נמצאים בכל הרחובות עד מאוחר. מה שאין בה הוא אטרקציות שנבנו למטרה, ולכן היום נבנה מהדברים החינמיים: המעבורת מעבר למפרץ, התותח בתשע, פארק הגלידה, מצלמת החור בחשכה, וחומת הים. שתי נקודות מעשיות: החום בין אחת עשרה לארבע רציני והצל מעט, וחיתולים, תרכובת מזון ותרופות מסוימות קשים לקנייה כאן — ולכן להביא.

חיי לילה

מוזיקה חיה בהוואנה אינה אטרקציה אלא כלכלת הערב: אולם מוזיקה של המדינה, בר מלון, מפעל שהוסב ופינת רחוב — בכולם יש להקות, ורמת הנגינה גבוהה באופן יוצא דופן מפני שמוזיקאים מוכשרים בקונסרבטוריונים חינמיים של המדינה. שני דברים להבין לפני שיוצאים. הלהקה מעבירה כובע או מוכרת תקליטור, וזה רוב מה שהיא מרוויחה — לכן לשאת מזומן קטן. והלילה מתחיל מאוחר: מופע ב"בית המוזיקה" באחת עשרה הוא הרגיל, והמופע המוקדם הוא לתיירים.

לחיפוש חדר בהוואנה