Fort William

בבוקר 13 בפברואר 1692 פנו חיילי הממשלה, שגרו כאורחים אצל המקדונלדים של גלנקו, נגד מארחיהם. הסיפור מתחיל בפורט ויליאם, לשם הגיע ראש השבט להישבע אמונים ונשלח משם, ונגמר עמוק בתוך העמק. זו נסיעה של חצי יום, כ-30 ק"מ לכל כיוון על כביש A82, עם הליכות קצרות בכל עצירה. לקחת מעיל גשם ודוחה מידג׳ים, ולעצור רק במפרצי חניה מסומנים.

סיורים רגליים

גלנקו, 1692

בבוקר 13 בפברואר 1692 פנו חיילי הממשלה, שגרו כאורחים אצל המקדונלדים של גלנקו, נגד מארחיהם. הסיפור מתחיל בפורט ויליאם, לשם הגיע ראש השבט להישבע אמונים ונשלח משם, ונגמר עמוק בתוך העמק. זו נסיעה של חצי יום, כ-30 ק"מ לכל כיוון על כביש A82, עם הליכות קצרות בכל עצירה. לקחת מעיל גשם ודוחה מידג׳ים, ולעצור רק במפרצי חניה מסומנים.

1. The Old Fort — בסוף 1691 הגיע לכאן ראש שבט גלנקו, מקאיין, כדי להישבע אמונים למלך ויליאם לפני המועד האחרון, 1 בינואר. המושל, קולונל ג׳ון היל, לא היה מוסמך לקבל את השבועה ושלח אותו לאינוורארי, שם נשבע ב-6 בינואר — מאוחר מספיק כדי שישתמשו בזה נגדו.
2. Massacre Memorial — צלב קלטי גבוה בכפר מציין את הטבח, שבו נהרגו 38 איש ואחרים מתו כשברחו אל השלג. אגודת שבט מקדונלד מניחה כאן זר בכל שנה ב-13 בפברואר.
3. Clachaig Inn — החיילים היו פלוגה מהגדוד של הרוזן מארגייל בפיקודו של רוברט קמפבל מגלנליון, והמקדונלדים לא שכחו את השם. על דלת הפונדק עדיין תלוי שלט: אין כניסה לרוכלים ולבני קמפבל.
4. Signal Rock — המסורת המקומית מספרת שמדורה על הגבעה הזו נתנה את האות לתחילת ההרג. אין תיעוד שמוכיח את זה, אבל השביל הקצר ביער אל הראש מראה איך הבתים היו פזורים לאורך קרקעית העמק.
5. Glencoe Visitor Centre — הקרן הלאומית של סקוטלנד קנתה את העמק בשנות ה-30, בעזרת המטפס פרסי אונה, שביקש שההרים יישארו פראיים, בלי שלטים ובלי שבילים בנויים חדשים. התערוכה כאן עוסקת גם בטבח וגם בהרים.
6. The Lost Valley — השם הגאלי, קורה גאוויל, פירושו גיא השלל: המקדונלדים הסתירו כאן בקר שנלקח בפשיטות, מאחורי מפולת סלעים שחוסמת את העמק מלמטה. העלייה קשה ולוקחת כשלוש שעות הלוך וחזור.

הדרך אל האיים

מערבית לפורט ויליאם, כביש A830 עובר לאורך לוך איל לכיוון הים — הדרך שממנה יצא ב-1745 המרד של הנסיך צ׳ארלס אדוארד סטיוארט. באמצע הדרך עומדת גלנפינן, שם הניף הנסיך את דגלו, ושם, 150 שנה אחר כך, גשר רכבת מבטון הפך לגשר המצולם ביותר בסקוטלנד. לתכנן בוקר: כ-30 ק"מ לכל כיוון, עם התעלה בדרך החוצה. אם אפשר, לתזמן לפי רכבת הקיטור, ולהגיע לפני שהחניון מתמלא.

1. Neptune's Staircase — שמונה תאי שיט ברצף מרימים סירות כ-19 מטר, מדרגות התאים הארוכות בבריטניה. תומס טלפורד תכנן אותן לתעלה הקלדונית, שנפתחה ב-1822.
2. Corpach Sea Lock — כאן התעלה פוגשת את הים. היא נמשכת כ-100 ק"מ עד אינוורנס, אבל רק כשליש ממנה נחפר; השאר הוא שרשרת אגמים, ולוך נס ביניהם.
3. Glenfinnan Viaduct — החברה של רוברט מקאלפיין בנתה אותו מבטון יצוק והשלימה אותו ב-1901: 21 קשתות, כ-380 מטר אורך. מאה שנה אחר כך המכונית המעופפת של הארי פוטר וחדר הסודות רדפה כאן אחרי הרכבת.
4. Glenfinnan Station Museum — קו הרכבת של ההיילנדס המערביים הגיע לפורט ויליאם ב-1894 והוארך למאלייג ב-1901, וכך נפתחה הדרך אל האיים ברכבת. המוזיאון בבניין התחנה מספר איך נבנה הקו, וקרון רכבת ישן על הרציף משמש כבית קפה.
5. Glenfinnan Monument — ב-19 באוגוסט 1745 הניף כאן הנסיך צ׳ארלס אדוארד סטיוארט את דגלו ופתח במרד היעקוביטי האחרון. אלכסנדר מקדונלד מגלנאלדייל בנה את המגדל ב-1815; ההיילנדר בחצאית שבראשו אינו הנסיך אלא בן שבט אלמוני.
6. Loch Shiel — הנסיך לא הגיע בדרך היבשה: חתרו אותו במעלה האגם הזה אל גלנפינן, ושם חיכו לו בהתחלה רק אנשים ספורים. שעות אחר כך הגיעו בני שבט קמרון מעבר לגבעה, כמה מאות איש, ולמרד היה צבא.

בן נוויס והעיר

פורט ויליאם הייתה חיל מצב לפני שהייתה עיר, והיום היא מחנה הבסיס להר הגבוה בבריטניה. ההליכה מתחילה בתחנה, עוברת ליד המבצר, המוזיאון וסוף שביל ההיילנדס המערביים, ואז הולכת לאורך הנהר אל גלן נוויס, עד תחילת השביל להר. החלק העירוני לוקח שעה-שעתיים בשטח שטוח; הפסגה היא יום מלא נפרד, 7-9 שעות הלוך וחזור. גם ביולי, לקחת שכבה חמה ומעיל גשם לפסגה.

1. Fort William Station — הרכבת מגלזגו הגיעה ב-1894 והפכה כפר של חיל מצב לעיירת תיירות. מטיילים שעולים ברכבת הלילה מלונדון יורדים כאן בבוקר.
2. The Old Fort — הגנרל מונק בנה כאן לראשונה מבצר מעפר ועץ ב-1654 כדי לשלוט בהיילנדס. ב-1690 נבנה מחדש באבן וקיבל את שמו של המלך החדש, ויליאם מאורנג׳ — והעיר צמחה מחוץ לחומותיו.
3. West Highland Museum — המוצג המפורסם שלו הוא הדיוקן הסודי: מריחת צבע על מגש שהופכת לפניו של הנסיך צ׳ארלס אדוארד סטיוארט כשמעמידים עליה גליל מתכת מלוטש. אחרי 1746 היה מסוכן להחזיק את תמונתו, ולכן התומכים הסתירו אותה כך.
4. Gordon Square — שביל ההיילנדס המערביים, השביל הארוך המפורסם בסקוטלנד, מסתיים כאן אחרי 154 ק"מ ממילנגאווי שליד גלזגו. ההולכים מסיימים על הספסל ליד השלט, ובדרך כלל קודם חולצים את המגפיים.
5. Ben Nevis Visitor Centre — המסלול הראשי להר, שביל ההר, נבנה ב-1883 כשביל פוני כדי להעלות אספקה לתחנה מטאורולוגית בפסגה. רוב מי שמטפסים כאן כל שנה, יותר מ-100,000 איש, עדיין הולכים בו.
6. Ben Nevis summit — בגובה 1,345 מטר זו הנקודה הגבוהה באיים הבריטיים. צופים גרו בתחנה מאבן על הפסגה מ-1883 עד 1904 ולקחו מדידות כל שעה, וההריסות שלה עדיין שם, ליד מחסה הפסגה.

מה יש בFort William

איך מגיעים ומתניידים

• תחנת הרכבת פורט ויליאם — רכבת הקיטור "היעקוביט" למאלייג יוצאת מכאן בחודשים החמים; להזמין שבועות או חודשים מראש, בקיץ המקומות נגמרים
• תחנת גלנפינן — רכבות סקוטרייל הרגילות למאלייג עוצרות כאן ועוברות על אותו גשר, בחלק קטן ממחיר רכבת הקיטור
• תחנת האוטובוסים של פורט ויליאם — אוטובוסי סיטילינק לגלזגו, לאינוורנס ולסקיי; בטיול עם רכב זה רלוונטי רק אם מישהו עוזב מוקדם

תרבות והיסטוריה

• המוזיאון של ההיילנדס המערביים — קטן, זול וממש ברחוב הראשי — המקום הכי טוב להסתתר בו מאחר צהריים גשום
• המבצר הישן — נשארו רק חומות, ליד חניון הסופרמרקט, אבל העיר קיבלה את שמה מהמבצר הזה
• טירת אינוורלוכי העתיקה — חורבה ללא גג ליד הנהר, בכניסה חופשית, עשר דקות מהעיר — לא מלון היוקרה באותו שם שבהמשך הכביש
• האנדרטה בגלנפינן — לעמוד למרגלותיה בשביל המבט הקלאסי על לוך שיל; החניון משותף עם המון הגשר, אז להגיע מוקדם
• מרכז המבקרים של גלנקו — להתחיל כאן: הסיירים יודעים אילו שבילים פתוחים ומה מזג האוויר עושה בעמק
• מוזיאון העם של גלנקו — בקתות עם גגות קש בכפר; עצירה קצרה בין אנדרטת הטבח לאגם הקטן
• אנדרטת הקומנדו — על כביש A82 צפונית לעיר — ביום בהיר המבט הכי טוב מהדרך על בן נוויס ושכניו
• מזקקת בן נוויס — הסיורים קטנים, אז להזמין מראש; הנהג מקבל את הטעימה לקחת הביתה

מה לראות

• בן נוויס — הפסגה הגבוהה בבריטניה עטופה בענן ברוב הימים; לצאת מוקדם, לקחת שכבות חמות ומפה, ולחזור אם מזג האוויר מתהפך
• מרכז המבקרים של בן נוויס — השביל הראשי להר מתחיל מעבר לגשר ההולכי רגל כאן; לבדוק בפנים את התחזית לפסגה
• מפל סטיל — הכביש לנקודת ההתחלה הוא חד-נתיבי — להשתמש במפרצי המעבר; השביל דרך הערוץ סלעי ורטוב
• גשר גלנפינן — לבדוק מתי רכבת הקיטור עוברת ולהגיע לתצפית מוקדם; בקיץ המדרון מתמלא
• מדרגות נפטון — חמש דקות מהעיר; ליאכטה לוקח הרבה יותר משעה לטפס על כל התאים, אז מספיק לראות כמה מדרגות
• עמק גלנקו — לעצור רק במפרצי חניה מסומנים — לעולם לא במפרץ מעבר — ולהחזיק דוחה יתושים, המידג׳ים אוהבים את קרקעית העמק הלחה
• עמק אטיב — כביש חד-נתיבי ללא מוצא של כעשרים קילומטר; לנסוע לאט, ולצפות למידג׳ים ליד האגם בקיץ
• האגם הקטן של גלנקו — מסלולים מעגליים קצרים ושטוחים בין העצים — ההליכה ליום גשום או לרגליים עייפות

שווקים וקניות

• הרחוב הראשי — חנויות ציוד שטח מקצה לקצה: לקנות כאן רשת נגד מידג׳ים ותכשיר סמידג׳ לפני שיוצאים לעמקים

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

האוכל של ההיילנדס בנוי לימים קרים ורטובים: פשטידות סקוטיות, מרק עם פרוסת לחם עבה, ופיש אנד צ׳יפס שאוכלים ברכב כשהחלונות מתאדים. החוף המערבי מוסיף פירות ים — לנגוסטינים, מולים ודגים מעושנים מגיעים מהאגמים ומהנמל של מאלייג. בעמקים עצמם כמעט אין איפה לאכול, אז כדאי לקנות פיקניק בעיר לפני נסיעה ארוכה.

• קרון האוכל בגלנפינן — מרק, טוסטים ועוגה בקרון רכבת, בערך 6-10 ליש״ט
• פונדק בן נוויס — ארוחת פאב למרגלות שביל ההר, מנה עיקרית בערך 14-18 ליש״ט
• הווילדקאט — בית קפה טבעוני ברחוב הראשי, מרק או קערה בערך 6-10 ליש״ט
• מאפיית נוויס — פשטידות, לחמניות ועוגות בדרך לגלנפינן, כמה ליש״ט ליחידה
• חנות החווה והקפה של גלנקו — קפה וארוחה קלה בכפר גלנקו, בערך 5-10 ליש״ט
• מוריסונס — סופרמרקט ליד התחנה לפיקניק בעמק; כריך, צ׳יפס ושתייה בערך 4-5 ליש״ט

מוזיאונים

• המוזיאון של ההיילנדס המערביים — שרידים יעקוביטיים והדיוקן הסודי; שעה מספיקה
• אנדרטת הקומנדו — שלושה חיילי ברונזה מול בן נוויס; 15 דקות נסיעה צפונה
• מוזיאון העם של גלנקו — בקתות קש עם חיי הכפר ופריטים יעקוביטיים
• מרכז המבקרים של גלנקו — הטבח וההרים בהסבר אחד; חניה בתשלום
• מוזיאון תחנת גלנפינן — איך נבנה הקו למאלייג; קטן וממש על הרציף
• מזקקת בן נוויס — נוסדה ב-1825 בידי ״לונג ג׳ון״ מקדונלד, בבעלות ניקה היפנית מאז 1989

טבע

• העמק האבוד — הליכה קשה של שלוש שעות הלוך וחזור עם חציית נחל; לא אחרי גשם כבד
• בוּאַכַּלְיֶה אטיב מור — הפירמידה בראש עמק גלנקו; הכי יפה ממפרצי החניה של A82
• מפל סטיל — הליכה בערוץ מסוף הכביש של גלן נוויס; גשר הכבלים לא חובה
• המפלים התחתונים של גלן נוויס — מפלים ליד הכביש בדרך במעלה העמק; עצירה של חמש דקות
• עמק אטיב — כביש חד-נתיבי עד האגם; סצנת הנסיעה של סקייפול צולמה כאן
• לוך שיל — אגם ארוך וצר מאחורי האנדרטה בגלנפינן; בעונה יש שיט

עם ילדים

• גשר גלנפינן — לראות את רכבת הקיטור עוברת; 20 דקות הליכה מהחניון
• האגם הקטן של גלנקו — שבילים שטוחים וקלים ומזח מעל המים; טוב לרגליים קטנות
• מדרגות נפטון — סירות עולות תא אחר תא; חינם, וחמש דקות מהעיר
• אוצרות האדמה — קריסטלים, אבני חן ומאובנים בפנים; עצירה ליום גשום בדרך לגלנפינן
• קולנוע ההיילנד — בית הקולנוע ובית הקפה של פורט ויליאם בכיכר קמרון, לערב הגשום ביותר

אוכל

• פונדק קלאכייג — פאב המטפסים עמוק בגלנקו; אוכל משביע ורשימת וויסקי ארוכה
• מלון קינגסהאוס — פונדק בודד בראש גלנקו; צבאים אדומים רועים לעתים קרובות ליד הדלת
• קרנוג — פירות ים על המזח של העיר מעל לוך לינה; להזמין בקיץ
• ליים טרי — מסעדת מלון קטנה עם גלריה לאמנות, בקצה המרכז
• מלון גלנפינן האוס — בית ישן על לוך שיל; ארוחת ערב על המים אחרי יום בדרך לאיים
• מלון טירת אינוורלוכי — מלון אחוזה ויקטוריאני שבו התארחה המלכה ויקטוריה ב-1873; ארוחת ערב רשמית, להזמין הרבה מראש