sleepntrip

Italy

פירנצה

פירנצה החלה בבניית הקתדרלה שלה ב-1296 והשאירה בגג חור ברוחב ארבעים ושניים מטרים, מפני שאיש מהחיים לא ידע כיצד לכסות מפתח כזה — והם בנו בכל זאת, מתוך אמונה שמישהו כבר יפתור את זה. מאה ועשרים שנה הוא עמד פתוח לגשם. ב-1418 זכה בתחרות צורף זהב בלי שום הכשרה אדריכלית, שסירב להסביר את שיטתו, ואז בנה אותה בלי פיגומים והמציא את המכונות תוך כדי. שעתיים, וטיפוס אחד רציני.

חדר לזוג בפירנצה — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

הכיפה שאיש לא ידע לבנות

פירנצה החלה בבניית הקתדרלה שלה ב-1296 והשאירה בגג חור ברוחב ארבעים ושניים מטרים, מפני שאיש מהחיים לא ידע כיצד לכסות מפתח כזה — והם בנו בכל זאת, מתוך אמונה שמישהו כבר יפתור את זה. מאה ועשרים שנה הוא עמד פתוח לגשם. ב-1418 זכה בתחרות צורף זהב בלי שום הכשרה אדריכלית, שסירב להסביר את שיטתו, ואז בנה אותה בלי פיגומים והמציא את המכונות תוך כדי. שעתיים, וטיפוס אחד רציני.

  1. הבפטיסטריום — ב-1401 ערכה העיר תחרות על סדרת דלתות ברונזה, וגיברטי ניצח את ברונלסקי בקול אחד. גיברטי בילה בהן עשרים ושבע שנה, ועוד עשרים ושבע בסדרה שנייה שמיכלאנג׳לו כינה "שערי גן עדן". ברונלסקי עזב לרומא בזעם וחזר מהנדס.
  2. הדואומו — הכיפה היא ארבעה מיליון לבנים שהונחו בדגם אדרה שנועל כל נדבך במקומו ככל שהוא עולה, כך שהיא נשאה את עצמה בכל שלב ולא נזקקה לתבנית. ברונלסקי תכנן את המנופים, העגורנים ותמסורת הפיכה המונעת בשוורים להרמת האבן, ושמר את השיטה בסוד עד סופו.
  3. הקמפנילה של ג׳וטו — ג׳וטו מונה לאדריכל העיר בגיל שישים ושבע והתחיל את המגדל הזה; הוא מת שלוש שנים אחר כך כשקומה אחת בנויה. ארבע מאות וארבע-עשרה מדרגות, וזה הטיפוס העדיף מבין השניים כי ממנו רואים את הכיפה.
  4. אורסנמיקלה — שוק תבואה שהפך לכנסייה כשציור של מריה על אחד מעמודיו החל לחולל נסים. אחר כך הורתה העיר לכל גילדה למלא גומחה בחזית בפסל של קדוש המגן שלה, והתוצאה היא הפיסול החינמי הטוב בפירנצה, בגובה הרחוב.
  5. פיאצה דלה סיניוריה — דיסקית ברונזה ברצפה מסמנת היכן נשרף סבונרולה ב-1498, ארבע שנים אחרי שהוא שכנע את העיר לשרוף באותה נקודה ממש את ציוריה, ספריה ומראותיה. העיר הפכה נגדו בתוך שנה מ"מדורת ההבלים".
  6. פונטה וקיו — קצבים עבדו על הגשר עד 1593, אז החליט דוכס מדיצ׳י שבנה מעליו מסדרון פרטי שאינו רוצה להריח אותם, והורה להכניס במקומם צורפי זהב. המסדרון עדיין שם וגם הצורפים.

מה שהבנק קנה

בני מדיצ׳י היו בנקאים ולא אצילים, וכספם בא מיתרון מסחרי אחד: רשת סניפים והנהלת חשבונות כפולה בתקופה שבה גביית ריבית נחשבה חטא. בשלושת הדורות הראשונים לא החזיקו שום תואר רשמי בפירנצה; הם פשוט שילמו על דברים, והעיר עשתה מה שרצו. כל מה שבמסלול הזה נקנה בכסף ההוא, כולל הרעיון ששליט אמור להיות פטרון. שעתיים, ורובן בפנים.

  1. אופיצי — נבנה ב-1560 כמשרדי השופטים של פירנצה — אופיצי פירושו פשוט משרדים — והקומה העליונה הייתה המקום שבו החזיקה המשפחה את אמנותה. היורשת האחרונה, אנה מריה לואיזה, הורישה את כל האוסף למדינה ב-1743 בתנאי אחד: ששום דבר לא יעזוב את פירנצה לעולם. שום דבר לא עזב.
  2. פלאצו וקיו — האולם הגדול נבנה למועצה רפובליקנית של חמש מאות, ולאונרדו ומיכלאנג׳לו הוזמנו לצייר קירות מנוגדים בו באותו זמן. הניסוי של לאונרדו עם שעווה נמס מהקיר; מיכלאנג׳לו לא התחיל מעולם. ואזארי כיסה אחר כך את שניהם, וייתכן שצייר מעל שרידי לאונרדו.
  3. קפלות המדיצ׳י — מיכלאנג׳לו פיסל את קברי שני דוכסי מדיצ׳י לא חשובים והפך אותם לנצחיים; דמויות הלילה והיום, השחר והדמדומים, מפורסמות יותר מכל מי שקבור תחתיהן. הוא עבד על זה ארבע-עשרה שנה והשאיר את זה לא גמור כשנמלט מהעיר.
  4. סן מרקו — קוזימו דה-מדיצ׳י מימן את בניית המנזר מחדש ופרה אנג׳ליקו צייר פרסקו בכל תא ותא — ארבעים וארבעה, כל אחד כדי שנזיר אחד יביט בו לבדו. קוזימו שמר לעצמו תא כאן. סבונרולה ניהל אחר כך את העיר מהבניין הזה ונעצר בתוכו.
  5. קפלת ברנקאצ׳י — מזאצ׳ו צייר את הפרסקאות האלה בגיל עשרים וארבע ומת בגיל עשרים ושבע. אלה הציורים הראשונים מאז העת העתיקה שבהם האור נופל מכיוון אחד ולגופים יש משקל — מיכלאנג׳לו הגיע לכאן כתלמיד להעתיק אותם, וקיבל אגרוף באף בחדר הזה במהלך ויכוח.
  6. פלאצו פיטי — נבנה בידי בנקאי יריב שרצה ארמון שחלונותיו גדולים מדלת הכניסה של מדיצ׳י, ופשט רגל בבנייתו. בני מדיצ׳י קנו אותו מיורשיו, והמסדרון הפרטי מעל הפונטה וקיו קיים כדי שיוכלו ללכת מהמשרדים לבית הזה בלי לגעת ברחוב.

הצד השני של הנהר

האולטרארנו — מילולית "מעבר לארנו" — היה המקום שבו נעשתה העבודה: המזהיבים, יצרני המסגרות, המשקמים, הסנדלרים. הם עדיין שם, מפני ששכר הדירה בבתי המלאכה מפוקח והם עוברים בירושה. המסלול הזה מטפס החוצה אל שתי נקודות התצפית, וזו שכולם מצלמים אינה הטובה. שעתיים וחצי, והחצי האחרון במעלה.

  1. פיאצה סנטו ספיריטו — ברונלסקי תכנן את הכנסייה ומת לפני שהחזית נבנתה; העיר מעולם לא הגיעה לזה, ולכן היא טיח חשוף עד היום והכיכר אוהבת את זה כך. הוא קבור בקריפטה של הקתדרלה שקירה, האדריכל הראשון מאז העת העתיקה שזכה לכבוד הזה.
  2. בורגו סן פרדיאנו — רחוב בתי המלאכה — הזהבה, נייר משויש, אימומים לנעליים, גילוף מסגרות — ורוב השלטים הם שם משפחה ותו לא. האומנות אמיתית: המשקמים כאן עובדים על הציורים של העיר עצמה, ובתי המלאכה נפתחו אחרי שהצפת 1966 הרסה שליש מהם.
  3. גן ברדיני — גן מדורג על המדרון שהיה סגור לציבור רוב מאה שנה ונפתח ב-2005. באפריל מנהרת ויסטריה באורך מאה מטר פורחת מעל השביל, וכמעט אין בו איש כי כולם בבובולי שלידו.
  4. גן הוורדים — גן ורדים מדורג וחינמי ממש מתחת לנקודת התצפית המפורסמת, ובו עשר דמויות ברונזה של ז׳אן-מישל פולון פזורות בין השיחים. הנוף הוא אותו נוף ואין איש ביניכם לבינו.
  5. פיאצאלה מיכלאנג׳לו — תוכננה ב-1869 כשפירנצה הייתה לזמן קצר בירת איטליה והעיר הרסה את חומות ימי הביניים שלה כדי ליצור שדרות. הדוד מברונזה שעליה הוא העתק, וכך גם זה שבסיניוריה — המקור בפנים מאז 1873 מפני שהגשם המס אותו.
  6. סן מיניאטו אל מונטה — הוחל בבנייתה ב-1013 והיא מהמבנים העתיקים בפירנצה, עם חזית שיש ירוקה-לבנה שמיכלאנג׳לו כינה "הכפרייה היפה שלי". הנזירים עדיין שרים שירה גרגוריאנית בקריפטה בחמש וחצי, זה חינם, והמרפסת בחוץ גבוהה וריקה יותר מהפיאצאלה שמתחת.

מה יש בפירנצה

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

שמונה דלפקים שבהם פירנצה אוכלת בעמידה. העיר המציאה את כריך הצהריים כארוחת עבודה ועדיין מתייחסת אליו כך: סקיאצ׳אטה שממלאים ליד דלפק, אוכלים על גדר, שמונה יורו. ההרגל המקומי השני הוא למפרדוטו — הקיבה הרביעית של פרה, מבושלת, בלחמנייה — שנמכר מעגלות מאז המאה החמש-עשרה.

מוזיאונים

המוזיאונים הממלכתיים בפירנצה חינם בראשון הראשון של כל חודש, והם כאוס ביום הזה. בשאר הזמן, להזמין שעה מראש — לאופיצי ולאקדמיה אי אפשר פשוט להיכנס.

טבע

עם ילדים

הופעות

חיי לילה

לחיפוש חדר בפירנצה