Türkiye

פטהיה

פטהיה היא העיר הליקית העתיקה טלמסוס, והמצוקים שלה חצובים בקברים עם חזיתות של מקדשים שמשקיפים על עיר מודרנית. רעידות אדמה ב-1856 וב-1957 שיטחו את רובה, אז מה שעומד הוא חדש, והאבנים העתיקות מופיעות בין החנויות. היא נקראה מחדש ב-1934 על שם פתחי ביי, אחד הטייסים הצבאיים העות׳מאניים הראשונים, שנהרג בהתרסקות ב-1914. תשעים דקות; הטיפוס לקברים בשקיעה.

חדר לזוג בפטהיה — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

טלמסוס מתחת לקברים

התיאטרון של טלמסוס — תיאטרון רומי לכששת אלפים איש, מול הנמל, שהיה קבור מתחת לעיר עד שחפרו אותו בעשורים האחרונים. מתחתיו יוצאות היאכטות וסירות היום אל שתים עשרה האיים של המפרץ.
פספטור — השוק הישן של סמטאות מוצלות בגפנים, כמה גושים ששרדו את רעידת האדמה של 1957, היום מלאים חנויות שטיחים, בתי קפה וברים. כל יום שלישי העיר מקיימת ליד התעלה את אחד השווקים הפתוחים הגדולים בחוף.
שוק הדגים — אולם עגול של מוכרי דגים באמצע טבעת של מסעדות: בוחרים דג על הקרח, משלמים לפי משקל, ומביאים אותו לכל מסעדה מסביב, שצולה אותו ומגישה עם סלטים ולחם בתמורה לתשלום קטן.
המבצר של פטהיה — החומות ההרוסות על הגבעה מיוחסות לאבירי יוחנן הקדוש מרודוס במאה החמש עשרה, על יסודות עתיקים יותר שחוזרים עד הליקים. מלמעלה כל המפרץ והאיים שלו נפרשים.
הקבר של אמינטס — הליקים קברו את המתים שלהם בבתים לחיים שאחרי, שחצובים במצוקים, והקבר הזה, מהמאה הרביעית לפנה״ס, יש לו חזית של מקדש יוני עם שני עמודים. כתובת נותנת את השם: אמינטס, בנו של הרמפיאס. שודדי קברים שברו את דלת האבן מזמן.
המוזיאון של פטהיה — המוזיאון שומר ממצאים מהערים הליקיות של העמק, וביניהם לוח אבן מלטון שנחרט ב-358 לפנה״ס בשלוש שפות — יוונית, ליקית וארמית. כמו אבן רוזטה, הוא עזר לחוקרים לקרוא את השפה הליקית.

עיירת הרפאים והלגונה

מעבר לגבעה מפטהיה יש עיירה יוונית שהתרוקנה ב-1923, אי ביזנטי, והלגונה המפורסמת של אולודניז מתחת להר שממנו מצנחי רחיפה צונחים אלפיים מטר עד החוף. יום שלם ברכב, באוטובוס או בסירה; השביל הליקי מתחיל כאן.

קאיאקוי — עד 1923 זו הייתה לביסי, עיירה יוונית אורתודוקסית של כמה אלפי אנשים. בחילופי האוכלוסין בין יוון לטורקיה באותה שנה התושבים שלה נשלחו ליוון, ומוסלמים שנשלחו מיוון לא רצו להתיישב בבתי האבן על הגבעה. כחמש מאות בתים בלי גגות ושתי כנסיות עדיין עומדים, הרקע לרומן של לואי דה ברנייר ציפורים בלי כנפיים.
האי ג׳מילר — אי קטן מכוסה בחורבות של כנסיות ביזנטיות מהמאות הרביעית עד השביעית, שמחוברות בשביל תהלוכות מקורה וארוך. כמה חוקרים חושבים שזה היה מקום הקבורה הראשון של ניקולאוס הקדוש, לפני שגופתו הועברה למירה.
הלגונה הכחולה — לגונה רדודה מאחורי לשון של חלוקים לבנים, טורקיז ושקטה כשהים הפתוח סוער, מוגנת כפארק טבע כך שאין מלונות על החוף שלה. זו התמונה על כמעט כל פוסטר תיירות טורקי של החוף.
בבאדאג — ההר מתרומם כמעט אלפיים מטר ישר מאחורי החוף, והרוחות הקבועות שלו הופכות אותו לאחד מאתרי הרחיפה הטובים בעולם. טייסי טנדם לוקחים נוסעים מהפסגה לטיסה של חצי שעה עד החול; היום יש גם רכבל שעולה אליו.
עמק הפרפרים — חוף בפתח של ערוץ בין מצוקים בגובה של כשלוש מאות וחמישים מטר, שמגיעים אליו בסירה מאולודניז או בשביל תלול מהכפר שמעל. בקיץ העמק מתמלא בעשי נמר, והוא מוגן.
פרליה — כפר על שפת המצוק מעל עמק הפרפרים, על השביל הליקי, שביל של יותר מחמש מאות קילומטרים לאורך החוף עד אנטליה, שסימנה ב-1999 הולכת בריטית, קייט קלאו, בעזרת הדרכים הישנות בין הערים העתיקות.

הערים של הליקים

עמק קסנתוס מזרחית לפטהיה היה הלב של ליקיה, פדרציה של ערים חופשיות ששמרה על שפה משלה ועל ליגה דמוקרטית משלה תחת הפרסים, היוונים והרומאים. היום עובר ליד קניון, עיר הרים, הבירה, מקדש, ומקום הולדתו של ניקולאוס הקדוש על חוף גדול. יום שלם ורכב; המים בקניון קפואים.

טלוס — מהערים הליקיות העתיקות, על סלע מעל העמק, והמצוק שלה מלא קברים. על אחד מהם חרוט בלרופון רוכב על פגסוס, הסוס המכונף — הליקים טענו שהגיבור הוא שלהם. מבצר עות׳מאני של שליט מקומי עומד על האקרופוליס.
יאקה פארק — מסעדה שבנויה סביב מעיינות הרים, שבה תעלות של מים קרים עוברות בין השולחנות ומתחתם, והפורלים גדלים בבריכות לידם. המבקרים שותים כשהבקבוקים שלהם מתקררים בנחל.
סאקליקנט — השם אומר העיר הנסתרת: קניון באורך של כשמונה עשר קילומטרים ובעומק של עד שלוש מאות מטר, צר כל כך במקומות שהשמיים הם פס. המבקרים הולכים פנימה דרך מי מעיינות קפואים ובוץ בכמה הקילומטרים הראשונים.
קסנתוס — הבירה של ליקיה. הרודוטוס כתב שכשהפרסים צרו עליה בסביבות 540 לפנה״ס, הגברים שלה שרפו את הנשים, הילדים והאוצר במצודה ומתו בקרב, ופלוטרכוס מספר שזה קרה שוב כשברוטוס כבש את העיר ב-42 לפנה״ס. המונומנטים היפים שלה נלקחו למוזיאון הבריטי במאה התשע עשרה.
לטון — המרכז הדתי של ליקיה, עם מקדשים ללטו ולתאומים שלה אפולו וארטמיס. האגדה אומרת שלטו הגיעה לכאן כשברחה מהרה, וכשאיכרים מקומיים סירבו לתת לה לשתות מהמעיין, היא הפכה אותם לצפרדעים — והבריכות בחורבות עדיין מלאות צפרדעים.
פטרה — ניקולאוס הקדוש, הדמות שממנה נולד סנטה קלאוס, נולד כאן במאה השלישית. בית המועצה המשוחזר של העיר היה הפרלמנט של הליגה הליקית, שבו ערים הצביעו עם קול אחד, שניים או שלושה לפי הגודל שלהן — שיטה שמחברי החוקה האמריקאית הזכירו כמודל.

מה יש בפטהיה

איך מגיעים ומתניידים

נמל התעופה של דלאמן — כארבעים וחמש דקות בכביש

תרבות והיסטוריה

הקבר של אמינטס — קבר עם חזית מקדש שחצוב במצוק; לטפס בשקיעה
המוזיאון של פטהיה — ממצאים ליקיים והאבן בשלוש שפות מלטון
התיאטרון של טלמסוס — התיאטרון הרומי ליד הנמל
קדיאנדה — חורבות ביער אורנים על ההר
טלוס — קברי סלע והאגדה של פגסוס
קסנתוס — הבירה הליקית; מורשת עולמית
לטון — המקדש של לטו והתאומים שלה
פטרה — מקום הולדתו של ניקולאוס הקדוש והפרלמנט הליקי

מה לראות

המבצר של פטהיה — חורבות מבצר האבירים מעל העיר
חוף צ׳אליש — חוף ארוך מול השקיעה
קאיאקוי — עיירת רפאים יוונית של חמש מאות בתים ריקים
האי ג׳מילר — כנסיות ביזנטיות על אי; בסירה
אולודניז — החוף שבו נוחתים מצנחי הרחיפה
הלגונה הכחולה — לגונה מוגנת בפארק טבע; ללכת מוקדם
בבאדאג — ההר של מצנחי הרחיפה; רכבל לפסגה
עמק הפרפרים — חוף מתחת למצוקים שמגיעים אליו בסירה
פרליה — כפר על מצוק בשביל הליקי
קבאק — מפרץ מרוחק של מחנות בסוף הדרך
סאקליקנט — קניון צר שהולכים לתוכו במים; מים קרים
חוף פטרה — שמונה עשר קילומטרים של חול שבו צבים מטילים
גוצ׳ק — נמל היאכטות של שתים עשרה איים
דליאן — קברי מלכים במצוק מעל הנהר
חוף איזטוזו — חוף הצבים שניצל ממלון

שווקים וקניות

שוק הדגים — קונים דג במרכז, מסעדה מסביב צולה אותו בשבילכם
פספטור — סמטאות השוק הישן של העיר
יאקה פארק — פורל שאוכלים ליד שולחנות מעל מים זורמים

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

הים התיכון הטורקי אוכל דגים, מזטים ומאפים. **גוזלמה** — בצק דק שנשות הכפר מרדדות וממלאות בגבינה, תרד או תפוחי אדמה, ומבשלות על מחבת מקומרת — היא החטיף של כל עצירה ליד הכביש. שוק הדגים צולה דניס ולברק לפי צלחת; **קופטה** ו**פידה** ממלאות את מקומות הצהריים; ארוחת הבוקר היא זיתים, גבינה, עגבניות, דבש ולחם. גוזלמה עם איירן עולה כמה יורו.

שוק הדגים — לבחור דג, ולתת לצלות אותו ליד
פספטור — שוק יום שלישי וגוזלמה
יאקה פארק — פורל מעל מים זורמים
קאיאקוי — גוזלמה כפרית בין החורבות
פרליה — ארוחת בוקר טורקית על המצוק
חוף צ׳אליש — גלידה ודגים בשקיעה

מוזיאונים

הליקים השאירו חוף מלא ערים וקברים, והאזור הוא מוזיאון פתוח שלהם; המוזיאון של פטהיה מחזיק את האבן שעזרה לקרוא את השפה שלהם.

המוזיאון של פטהיה — האבן בשלוש שפות
קסנתוס — הבירה שבחרה במוות פעמיים
פטרה — הפרלמנט הליקי ושלט דרכים רומי
הקבר של אמינטס — קבר הסלע הגדול
קאיאקוי — עיירה שנעזבה ב-1923

טבע

החוף ממערב להרי הטאורוס הוא יער אורנים, מצוקים, קניונים וחופים ארוכים שבהם מטילים צבי ים חומים. השביל הליקי עובר לאורכו חמש מאות קילומטרים.

חוף איזטוזו — חוף הצבים
סאקליקנט — הקניון ברגל דרך המים
עמק הפרפרים — ערוץ של עשים ליד הים
בבאדאג — רחיפה מההר
חוף פטרה — שמונה עשר קילומטרים של דיונות וצבים
קבאק — המפרץ בסוף הדרך

עם ילדים

עם ילדים פטהיה היא סירות ומים: הלגונה השקטה, שיט שתים עשרה האיים, קניון ללכת בו במים, ופורל בנחל.

הלגונה הכחולה — מים שקטים ורדודים
האי ג׳מילר — שיט לאי של חורבות
סאקליקנט — ללכת במים לתוך הקניון
יאקה פארק — להאכיל את הפורלים
חוף צ׳אליש — חוף חול ארוך
לטון — למצוא את הצפרדעים של האגדה

אמונה ומקומות קדושים

החוף מחזיק את האלים הליקיים, את הנצרות המוקדמת של ניקולאוס הקדוש, את הכנסיות הריקות של היוונים שעזבו ב-1923, ואת המסגדים של העיירות היום.

לטון — המקדש של לטו
פטרה — מקום הולדתו של ניקולאוס הקדוש
האי ג׳מילר — כנסיות עלייה לרגל ביזנטיות
קאיאקוי — הכנסיות היווניות הריקות

חיי לילה

הלילות של פטהיה הם בברים של פספטור ובנמל; מסיבת הקיץ הגדולה היא באולודניז ובהיסרונו שמעליה.

פספטור — ברים בשוק הישן
אולודניז — ברי חוף ומועדונים
הקבר של אמינטס — שקיעה מעל המפרץ מהקברים
חוף צ׳אליש — ברי שקיעה בטיילת

לחיפוש חדר בפטהיה