Portugal

פארו

רוב המבקרים באלגרבה נוחתים בפארו ועוזבים אותה מיד, ומפספסים עיר עתיקה קטנה ומוקפת חומה שעומדת על שפת לגונה מאז הרומאים. ההיסטוריה שלה כוללת את הספר הראשון שהודפס אי פעם בפורטוגל — בעברית — וספרייה של בישוף שרוזן אנגלי לקח. תשעים דקות, מישורי; חסידות מקננות על כל מגדל.

חדר לזוג בפארו — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

העיר בתוך החומות

קשת העיר — השער לוילה אדנטרו, העיר שבתוך החומות, נבנה מחדש בסגנון ניאו-קלאסי אחרי רעידת האדמה של 1755, מול הקשת המורית העתיקה שעדיין עומדת מאחוריו. חסידות לבנות מקננות בראשו כבר דורות, והנקישות שלהן הן הצליל של העיר העתיקה.
הקתדרלה של פארו — ב-1596 הרוזן מאסקס בזז את פארו בדרכו הביתה מהתקפה על קדיס, ולקח איתו לאנגליה את הספרייה של הבישוף, ונתן אותה לספריית בודליאן החדשה באוקספורד; חלק מהספרים עדיין שם. ממגדל הקתדרלה כל הלגונה והאיים שלה שטוחים עד האופק.
המוזיאון העירוני — מנזר נזירות מהמאה השש עשרה סביב קלויסטר של שתי קומות, ובתוך המוזיאון פסיפס רומי גדול של האל אוקיאנוס עם קרני צבת סרטן, שנמצא בעיר ב-1926 — פארו הייתה הנמל הרומי אוסונובה.
רחוב סנטו אנטוניו — רחוב הולכי הרגל של העיר החדשה, מרוצף בפסיפס האבן השחור-לבן שהפורטוגזים קוראים לו קלסדה, שמונח ביד אבן אחר אבן. הוא מוביל מהנמל אל הסמטאות שבהן העיר אוכלת ושותה.
כנסיית הכרמל — כנסיית בארוק מוזהבת, ובגן שמאחוריה קפלה שנבנתה ב-1816 והקירות שלה מרופדים בגולגלות ובעצמות של יותר מאלף נזירים כרמליתים, שהוצאו מבית הקברות. הכתובת מעל הדלת מבקשת מהמבקרים לעצור ולחשוב שגם הם יגמרו באותה דרך.
בית הקברות היהודי — ב-1487, בפארו, מדפיס יהודי בשם שמואל גקון הדפיס חומש בעברית — הספר הראשון שהודפס אי פעם בפורטוגל. עשר שנים אחר כך היהודים גורשו או נאלצו להתנצר. במאה התשע עשרה יהודים מגיברלטר וממרוקו התיישבו כאן שוב, ובית הקברות המוקף חומה שלהם, ששימש משנות השלושים של המאה התשע עשרה ועד שנות השלושים של המאה העשרים, שרד עם מוזיאון קטן.

הלגונה והאיים שלה

מול פארו שוכנת הריה פורמוזה, שישים קילומטרים של לגונה, ביצות מלח ואיי חול, פארק טבע ואחת מבצות הציפורים הגדולות באירופה. באיים אין רכבים: כפר דייגים, כפרון של מגדלור, אי ריק עם מסעדה אחת. יום שלם במעבורת וברגל; לקחת את הסירה הראשונה.

הרציף של פארו — המעבורות ומוניות המים לאיים יוצאות מהרציפים ליד העיר העתיקה. הלגונה מושפעת מגאות ושפל, והתעלות שהסירות עוברות בהן משתנות לפי הגאות; במים נמוכים גדות החול מלאות באנשים שחופרים צדפות.
האי המדברי — הנקודה הדרומית ביותר של יבשת פורטוגל היא אי חול בלי תושבים, עם מסעדה אחת ומדרכת עץ של כמה קילומטרים בין הדיונות. השם הרשמי שלו בארטה; כולם קוראים לו האי המדברי.
פארול — כפרון של בתי קיץ סביב מגדלור על אי המחסום, עם הלגונה השקטה בצד אחד והאוקיינוס האטלנטי הפתוח בצד השני, במרחק שתי דקות הליכה. המגדלור נבנה ב-1851 והוא מהגבוהים בפורטוגל.
קולטרה — כפר דייגים אמיתי על האי, של כאלף איש, בלי רכבים ועם רחובות של חול. המשפחות דגות ומגדלות צדפות ואויסטרים בלגונה, והמסעדות ליד המזח מגישות אותם.
השווקים של אוליאו — אוליאו היא נמל הדייגים של הלגונה, עיירה של גגות שטוחים וקוביים שהמלחים שלה העתיקו לפי המסופר מצפון אפריקה. שני אולמות השוק שלה מלבנים אדומות מ-1916 עומדים על קו המים, אחד לדגים ואחד לפירות וירקות, ובבוקר שבת כל האזור מגיע.
לודו — בצד המערבי של הלגונה עוברים שבילים בין בריכות מלח וביצות שבהן ניזונים פלמינגו, כפנים ואנפות. בריה פורמוזה חיה גם אחת האוכלוסיות הגדולות בעולם של סוסוני ים, אף שהיא ירדה בחדות.

טבירה ומזרח האלגרבה

מזרחית לפארו האלגרבה שקטה יותר: עיירות לבנות של כנסיות וחזיתות אריחים, כפרי דייגי טונה, ביצות מלח, ובסוף הנהר שהוא הגבול עם ספרד. בפנים הארץ, וילה רומית וארמון ורוד. יום שלם ורכב.

מילראו — החורבות של וילה כפרית רומית גדולה, עם חדרי הרחצה שעדיין מרוצפים בפסיפסים של דגים ויצורי ים, והקירות הגבוהים של מקדש לרוחות המים שהפך מאוחר יותר לכנסייה.
ארמון אשטוי — ארמון מהמאה התשע עשרה בוורוד עם גנים מדורגים של פסלים, מזרקות ואריחים, שבנתה משפחה עשירה ליד החורבות הרומיות, והיום הוא מלון. אפשר להסתובב בגנים.
הגשר הרומי של טבירה — הגשר שנקרא רומי הוא מימי הביניים על יסודות רומיים, והוא חוצה את הנהר אל טבירה, עיירה של יותר משלושים כנסיות ובתים עם גגות פירמידה של ארבע צלעות. טבירה התעשרה מטונה, שנדוגה ברשתות גדולות מול החוף שלה עד שהלהקות נעלמו בשנות השבעים.
חוף בריל — רכבת קטנה חוצה את הביצה אל החוף הזה, שבו כפר דייגי הטונה הישן הפך לבתי קפה. על החול מעל החוף שוכבות שורות של עוגנים חלודים מרשתות הטונה, שנשארו כשהדיג נגמר — בית הקברות של העוגנים.
קסלה ולייה — כפרון של כמה בתים לבנים, כנסייה ומבצר קטן על צוק מעל הקצה המזרחי של הלגונה. בשפל אפשר ללכת דרך התעלה אל חוף המחסום שמתחת, והאויסטרים של הלגונה מוגשים במסעדה או שתיים.
וילה ריאל דה סנטו אנטוניו — אחרי רעידת האדמה של 1755 המרקיז דה פומבל בנה מחדש את ליסבון על רשת, וכאן הוא ניסה את אותו רעיון מאפס: עיר שלמה שנבנתה בתוך כחמישה חודשים ב-1774, על רשת סביב כיכר, מול ספרד מעבר לגוואדיאנה. מעבורת חוצה לאיאמונטה בתוך כמה דקות.

מה יש בפארו

איך מגיעים ומתניידים

נמל התעופה של פארו — רבע שעה מהעיר העתיקה באוטובוס; השער לכל האלגרבה
תחנת פארו — רכבות לליסבון ולאורך החוף, ליד הנמל
הרציף של פארו — הנמל הקטן; מעבורות לאיי הלגונה יוצאות בקרבת מקום

תרבות והיסטוריה

הקתדרלה של פארו — לטפס למגדל בשביל הלגונה והאיים
המוזיאון העירוני — פסיפס רומי של אוקיאנוס בקלויסטר של מנזר
כנסיית הכרמל — מאחוריה קפלה מרופדת בעצמות של יותר מאלף נזירים
בית הקברות היהודי — בדרך הזאת, הקברים של הקהילה מהמאה התשע עשרה ומוזיאון קטן
ארמון אשטוי — ארמון רוקוקו ורוד עם גנים מדורגים, היום מלון
סאו לורנסו דה אלמנסיל — כנסייה קטנה שמכוסה מבפנים באריחים כחולים-לבנים

מה לראות

קשת העיר — השער הניאו-קלאסי לעיר העתיקה המוקפת חומה, עם קן חסידות בראשו
החוף של פארו — חוף העיר על רצועת חול, מעבר לגשר
האי המדברי — אי חול לא מיושב בלגונה; מסעדה אחת ומדרכת עץ
קולטרה — כפר דייגים על אי בלי רכבים
פארול — כפר המגדלור על אי המחסום, האוקיינוס בצד אחד
לודו — בריכות מלח ושבילי ביצה של ריה פורמוזה; פלמינגו
האי ארמונה — אי מחסום של בקתות חוף, מעבורת מאוליאו
פוזטה — כפר דייגים עם חוף לגונה
מילראו — וילה רומית עם פסיפסים של דגים ומקדש מים
קרנסה — כפר גבעה של הברוקל, עם כנסייה על הכיכר
הגשר הרומי של טבירה — הגשר אל העיירה היפה במזרח האלגרבה
המבצר של טבירה — חומות מוריות עם גן, והכנסיות של העיירה מתחת
חוף בריל — חוף שמגיעים אליו ברכבת קטנה, עם בית קברות של עוגני טונה
קסלה ולייה — כפרון לבן על צוק מעל הלגונה
המבצר של קסטרו מרים — מבצר מעל ביצות המלח מול ספרד מעבר לנהר
וילה ריאל דה סנטו אנטוניו — עיר רשת שנבנתה בחמישה חודשים אחרי 1755; מעבורת לספרד
אלבופיירה — עיירת הנופש של החוף המרכזי, העיר העתיקה מעל החוף
לגונת סלגאדוש — לגונה חופית של ציפורים מאחורי הדיונות

שווקים וקניות

רחוב סנטו אנטוניו — רחוב הקניות להולכי רגל עם מדרכה בשחור-לבן
השווקים של אוליאו — שני אולמות שוק מלבנים אדומות על המים; שוק הדגים הטוב בחוף
השוק של לולה — אולם שוק בסגנון מורי; שבת היא היום הגדול
סנטה לוזיה — כפר התמנונים; תמנון צלוי על קו המים

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

האוכל של מזרח האלגרבה יוצא מהלגונה ומהים: **צדפות אמיז׳ואש** מבושלות עם שום וכוסברה, אויסטרים שמגדלים בריה פורמוזה, **תמנון צלוי** בסנטה לוזיה, טונה בטבירה, ו**קטאפלנה**, תבשיל פירות הים בסיר נחושת עם צירים. בגבעות שבפנים הארץ זה הופך לשקדים, חרובים ותאנים, שעושים מהם מתוקים קטנים. השווקים של אוליאו ולולה הם המקומות לאכול בעמידה.

השווקים של אוליאו — צדפות ודגים בבתי הקפה של השוק, בבוקר שבת
סנטה לוזיה — תמנון שנתפס בכדי חרס
השוק של לולה — מתוקי שקדים ותאנים ודבש מהגבעות
קולטרה — אויסטרים של הלגונה ליד המזח של האי
רחוב סנטו אנטוניו — קפה ומאפים בעיר העתיקה
הגשר הרומי של טבירה — סטייק טונה בעיירה של דיג הטונה

מוזיאונים

העבר של פארו שכבתי: הנמל הרומי אוסונובה, העיר המורית, בית הדפוס הראשון בפורטוגל, וקהילה יהודית שחזרה שלוש מאות שנה אחרי הגירוש. המוזיאונים קטנים ושקטים.

המוזיאון העירוני — פסיפס אוקיאנוס בקלויסטר של מנזר
בית הקברות היהודי — הספר הראשון שהודפס בפורטוגל היה בעברית
מילראו — פסיפסי דגים של וילה רומית
הקתדרלה של פארו — הקתדרלה שהרוזן מאסקס פשט עליה
המבצר של קסטרו מרים — המושב הראשון של מסדר ישו, מול ספרד

טבע

הריה פורמוזה היא לגונה באורך שישים קילומטרים מאחורי שרשרת של איי חול, ובכל גאות חלק גדול מהמים שלה מתחלף עם האוקיינוס. פלמינגו, כפנים וחסידות ניזונים בבריכות המלח שלה, ועשב הים שלה מחזיק סוסוני ים.

לודו — שבילי בריכות מלח עם פלמינגו
האי המדברי — מדרכת עץ על אי ריק
המבצר של קסטרו מרים — שמורת ביצות המלח מתחת למבצר
לגונת סלגאדוש — ציפורים בלגונה מאחורי הדיונות
קרנסה — הליכות בגבעות הברוקל בין חרובים ושקדים
קסלה ולייה — ללכת דרך הלגונה בשפל

עם ילדים

הלגונה היא מקום עדין לילדים: מעבורות לאיים בלי רכבים, מים רדודים וחמים בצד הלגונה, רכבת קטנה לחוף, וחסידות מקננות על כל מגדל בעיר.

חוף בריל — הרכבת הקטנה לחוף ולעוגנים
האי ארמונה — מעבורת קצרה למים שקטים של לגונה
קשת העיר — חסידות מקננות מעל השער
החוף של פארו — חוף העיר, לגונה בצד אחד
המבצר של טבירה — לטפס על החומות מעל הגגות
פוזטה — חוף לגונה רדוד בכפר דייגים

אמונה ומקומות קדושים

הכנסיות של מזרח האלגרבה מרופדות בזהב ובאזולז׳וש, האריחים הכחולים-לבנים שמספרים סיפורי תנ״ך על קירות שלמים. לידן עומדים הזיכרון של הקהילה היהודית וקפלה עשויה עצמות.

סאו לורנסו דה אלמנסיל — חייו של לורנסו הקדוש באריחים, מהקיר עד הכיפה
כנסיית הכרמל — קפלת העצמות
הקתדרלה של פארו — הקתדרלה והמגדל שלה
בית הקברות היהודי — הקברים של הקהילה שחזרה
המבצר של טבירה — הכנסיות של טבירה מתחת לחומות

חיי לילה

פארו היא עיר אוניברסיטה, ובתקופת הלימודים הסמטאות של העיר העתיקה מתמלאות בלילה בסטודנטים. הלילות הגדולים של אתרי הנופש באלגרבה הם במערב, באלבופיירה; המזרח שקט יותר, ערבים על דגים ליד המים.

רחוב סנטו אנטוניו — ברי סטודנטים בסמטאות סביבו
הרציף של פארו — שקיעה מעל הלגונה מהנמל
אלבופיירה — רצועת הנופש של האלגרבה
השווקים של אוליאו — מסעדות דגים בערב על קו המים
הקתדרלה של פארו — קונצרטים של קיץ בכיכר הקתדרלה

לחיפוש חדר בפארו