Morocco

אל ג׳דידה

ב-1514 בנו הפורטוגזים מבצר על החוף הזה, וב-1541 הפכו אותו למבצר בצורת כוכב שהחזיק מעמד יותר ממאתיים שנה. כשעזבו ב-1769 העיר עמדה כמעט ריקה ונקראה אל-מהדומה, "ההרוסה"; היא חזרה לחיים במאה ה-19, בעיקר בזכות סוחרים יהודים שעברו לגור בין החומות. ההליכה נכנסת בשער היבשה, עוברת ליד הכנסייה והמסגד ועולה לשניים מהמבצרים. כשעה וחצי בסמטאות שטוחות; ייתכן שחלקים סגורים לשיפוץ.

חדר לזוג באל ג׳דידה — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

בין החומות של מזגאן

Porta da Terra — שער היבשה הוא הכניסה היחידה מכיוון העיר. המבצר ששמר עליו, מבצר המושל, הוא זה שעומד בחורבותיו: הפורטוגזים פוצצו אותו בעצמם כשעזבו ב-1769.
Portuguese Cistern — הוא נבנה כמחסן נשק והוסב למאגר מים ב-1541, כשהעיר ציפתה למצור. שכבת המים הדקה על הרצפה משקפת את העמודים, ואורסון וולס צילם כאן סצנות של "אותלו".
Church of the Assumption — כנסיית הקהילה של העיר הפורטוגזית, שבנייתה החלה כשהמבצר הורחב ב-1541. אונסק"ו מונה אותה, יחד עם המאגר, כשני המבנים החשובים ביותר שנשארו מהתקופה הפורטוגזית.
Grande Mosquée — הסולטן עבד א-רחמן ציווה לבנות את המסגד במחצית הראשונה של המאה ה-19, כשהעיר התיישבה מחדש. הצריח שלו עומד על בסיס של מגדל פורטוגזי ישן, וכך הכנסייה והמסגד ניצבים זה מול זה משני צדי הסמטה.
Angel Bastion — במבצר ארבעה מבצרים פינתיים שעומדים: המלאך במזרח, סן סבסטיאן בצפון, סן אנטואן במערב ורוח הקודש בדרום. מהמלאך משקיפים על הנמל שבו עגנו פעם הספינות הפורטוגזיות.
St Sebastian Bastion — במאה ה-19 העיר שבין החומות הפכה לרובע היהודי של אל ג׳דידה. מהמבצרים אפשר לזהות מגן דוד על בית כנסת נטוש, מבנה שהתחיל את דרכו כבית משפט פורטוגזי.

העיר הצרפתית והים

כשהצרפתים הגיעו בתחילת המאה ה-20 הם בנו עיר חדשה מחוץ לחומות, עם סניף דואר, גנים ותיאטרון. כמה מהמבנים האלה נוספו ב-2022 לרשימת המורשת הלאומית של מרוקו. ההליכה יוצאת מהגן שליד החומות, עוברת במרכז הקולוניאלי, יורדת לחוף ומסתיימת במגדלור. כשעתיים, הכל שטוח; כדאי לסיים בשקיעה.

Place Abdelkarim El Khattabi — זה היה הגן הציבורי המודרני הראשון של העיר, שתוכנן ככיכר גאליני על מגרש שעמד ריק עד 1916. ב-2022 הוא הוכרז כמורשת לאומית.
Marché Central — השוק המקורה הוא המקום שבו העיר עדיין עושה את הקניות היומיות, והדרך הקלה לראות את התוצרת של מישור דוכאלה במקום אחד לפני נסיעה ארוכה.
Théâtre Afifi — נבנה ב-1926 כאולם אירועים עם 458 מושבים וכעשרה תאים, והפך לתיאטרון העירוני ב-1930. היום הוא נושא את שמו של השחקן סעיד עפיפי.
Parc Mohammed V — תוכנן סביב 1930 בשם פארק ליוטה, על 35 דונם בין החוף לבניין העירייה. בין הדקלים והאקליפטוסים כדאי לחפש את עץ הדרקון.
Deauville Beach — החוף נמשך ממש מתחת לפארק מוחמד החמישי, והעיר של שנות ה-30 תוכננה מולו. בקיץ הוא מתמלא במשפחות מרוקאיות בחופשה, ובשפל רצועת החול רחבה.
Sidi Bouafi Lighthouse — המגדלור התחיל לפעול ב-1916, אחרי שבנייתו החלה ב-1914. הוא עומד בתוך שכונת מגורים, כך שפוגשים אותו בקצה רחוב ולא על צוק.

קדושים, נהר ויער

חוף דוכאלה הוא ארץ של אנשי קודש: קדושים סופים בדרום, ובאזמור גם קדוש מוסלמי פטרון וגם קדוש יהודי, רבי אברהם מול ניס, שגם מוסלמים פוקדים את קברו. הנסיעה יורדת דרומה לריבאט של טית, חוזרת לאורך החופים ועולה צפונה לאזמור שעל נהר אום א-רביע. בסך הכל כ-60 ק"מ, חצי יום; את אזמור הכי יפה לראות באור של אחר הצהריים.

Tit Ribat — ריבאט היה מבצר-מנזר שבו סופים התפללו ושמרו על החוף. את הריבאט הזה, טית-נ-פיטר, ייסד אביו של הקדוש מולאי עבדאללה אמע׳אר, שעמד בראשו מאוחר יותר בימי המוראביטון.
Moulay Abdallah Amghar shrine — בכל אוגוסט ממלא המוסם של הקדוש את המישור באוהלים ובכאלפיים פרשים לטבורידה, הדהרה של רוכבים שיורים ברוביהם בבת אחת. אונסק"ו הכיר בטבורידה כמורשת תרבותית לא מוחשית של מרוקו ב-2021.
Sidi Bouzid — סידי בוזיד היא עיירה קטנה נפרדת, שייכת למועצת מולאי עבדאללה, אבל בשביל אל ג׳דידה היא פשוט החוף. על הטיילת שלה מסעדות דגים, ומחוץ ליולי ואוגוסט היא שקטה הרבה יותר.
Haouzia Beach — מאחורי החול משתרע יער של אקליפטוס ואורן. הגלים מושכים גולשים וגולשי עפיפונים, והיער נותן את הצל האמיתי היחיד בחוף הזה.
Azemmour Kasbah — הפורטוגזים כבשו את אזמור ב-1513 בלי קרב; פרדיננד מגלן, אז חייל, איבד את סוסו בהתכתשויות מחוץ לחומות. הם ויתרו על העיר ב-1541 כי החצר בליסבון כבר לא יכלה לממן אותה. מעבר לקסבה נמצא המלאח, שבו קברו של רבי אברהם מול ניס מושך עולי רגל בל"ג בעומר.
Oum Er-Rbia riverside — חומות המדינה עולות ישר מגדת אום א-רביע, מהנהרות הגדולים של מרוקו. מהעיירה הזאת יצא אסטבניקו, שנלקח לעבדות לאמריקה, ובשנות ה-30 של המאה ה-16 היה אחד מארבעה ניצולים בלבד של משלחת ספרדית שחצתה את היבשת.

מה יש באל ג׳דידה

איך מגיעים ומתניידים

תחנת הרכבת של אל ג׳דידה — כ-3 ק"מ דרומית למרכז, אז לקחת מונית קטנה. הרכבת לקזבלנקה נוסעת כשעה וחצי
התחנה המרכזית של אל ג׳דידה — משרד CTM נמצא בפנים; יוצאים מכאן אוטובוסים למרקש, לאסווירה ולאגאדיר
תחנת הרכבת של אזמור — על אותו קו לקזבלנקה; שימושי אם מישהו מצטרף באזמור

תרבות והיסטוריה

העיר הפורטוגזית (מזגאן) — העיר הפורטוגזית המוקפת חומה על הים, אתר מורשת של אונסק"ו; מחנים בחוץ ונכנסים ברגל
מאגר המים הפורטוגזי — סגור לשיפוץ מאז 2021; לבדוק אם נפתח מחדש לפני שבונים עליו
כנסיית העלייה השמימית — כנסיית הקהילה הפורטוגזית ליד המאגר; כבר לא משמשת לתפילה
מבצר המלאך — המבצר המזרחי מעל הנמל; התצפית הטובה ביותר על החומות ועל סירות הדייגים
מבצר סן סבסטיאן — המבצר הצפוני, בקצה הרחובות היהודיים הישנים של העיר שבין החומות
תיאטרון עפיפי — אולם מ-1926 מתקופת השלטון הצרפתי, היום התיאטרון העירוני; לבדוק את המודעות של השבוע
הריבאט של טית — שרידי מבצר-מנזר סופי מימי הביניים במולאי עבדאללה, 12 ק"מ דרומה
הקסבה של אזמור — העיר העתיקה המוקפת חומה על נהר אום א-רביע, 20 דקות צפונה; המלאח נמצא מעבר לקסבה

מה לראות

המגדלור של סידי בואפי — המגדלור הגבוה בצד המערבי של העיר, נקודת ציון בדרך לסידי בוזיד
חוף דוביל — חוף העיר לאורך הטיילת; המקומיים יוצאים אליו לטיול של שקיעה
סידי בוזיד — כפר חוף 5 ק"מ דרום-מערבה עם מסעדות דגים; עמוס בסופי שבוע בקיץ
חוף חאוזייה — חוף ארוך שמאחוריו יער אקליפטוס ואורן, בין העיר לאזמור; גולשים מגיעים בשביל הגלים
פארק מוחמד החמישי — צל בין החוף למרכז, עם דקלים ואקליפטוסים ותיקים
כיכר עבד אל-כרים אל-ח׳טאבי — כיכר הגן ליד העיר הפורטוגזית; ספסלים והפסקה אחרי החומות

שווקים וקניות

השוק המרכזי — פירות, זיתים ותבלינים איפה שהעיר עושה קניות; כאן קונים צידה לדרך
שוק לאלה זהרה — שוק שכונתי מערבית למרכז, הכי ער בבוקר
נמל אל ג׳דידה — סירות הדייגים פורקות בבוקר מתחת לחומות, והדגים עוברים ישר לגרילים הסמוכים

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

אל ג׳דידה אוכלת מהנמל: סרדינים, סול וקלמרי, מטוגנים בדוכנים קטנים או צלויים ליד הנמל. מישור דוכאלה שמאחורי העיר הוא מאסמי התבואה של מרוקו, אז הלחם, הזיתים והירקות זולים וטובים. בקיץ העיר מתמלאת בנופשים מרוקאים, והמחירים נשארים של עיר נופש מקומית ולא בינלאומית.

צ׳יקיטו — צלחת דגים מטוגנים שמשתנה לפי השלל, כ-40-70 דירהם
מסעדת הנמל — דגים על הגריל מעל הנמל, כ-80-150 דירהם; מהמקומות המעטים בעיר שמגישים אלכוהול
לה לוקאל — מיץ טרי וארוחת בוקר על גג בתוך החומות, כ-30-60 דירהם
דאר אתאי — קנקן תה נענע בעיר הפורטוגזית, כ-10-20 דירהם
סנאק ביסמילה — כריכים ומנות מהירות ליד החומות, כ-20-40 דירהם
קפה ואד אום רביע — תה נענע ליד הנהר באזמור, כ-8-15 דירהם

מוזיאונים

מאגר המים הפורטוגזי — סגור לשיפוץ מאז 2021; לשאול במקום אם נפתח מחדש
כנסיית העלייה השמימית — נבנתה החל מ-1541; עומדת מול המסגד מעבר לסמטה
תיאטרון עפיפי — אולם מ-1926 עם תאים, שופץ בשנים האחרונות
שער היבשה — שער היבשה לעיר הפורטוגזית, ליד חורבות מבצר המושל
מבצר המלאך — לעלות בשביל התצפית על הנמל והחומות

טבע

חוף חאוזייה — חוף ארוך עם יער אקליפטוס ואורן מאחוריו; גלישה וגלישת עפיפונים
סידי בוזיד — כפר חוף עם מסעדות דגים, 5 ק"מ דרום-מערבה
חוף דוביל — חוף העיר על הטיילת; עמוס בקיץ
פארק מוחמד החמישי — פארק מוצל משנות ה-30 בין החוף למרכז
המגדלור של סידי בואפי — מגדלור מ-1916 ברחוב מגורים; לראות בדמדומים כשהפנס נדלק

אמונה ומקומות קדושים

הקסבה והמלאח של אזמור — לשאול במדינה על קבר רבי אברהם מול ניס; לבוש צנוע
מבצר סן סבסטיאן — מהמבצר הצפוני לחפש את מגן הדוד על בית הכנסת הישן
המסגד הגדול — המסגד מהמאה ה-19 בעיר הפורטוגזית; צופים מבחוץ
מקדש מולאי עבדאללה אמע׳אר — קבר הקדוש במולאי עבדאללה; באוגוסט המוסם והטבורידה
הריבאט של טית — חורבות הריבאט הסופי מימי הביניים ליד המקדש

אוכל

לה פורטוגז — טאג׳ינים ודגים בתוך החומות; הביקורות חלוקות, להציץ בצלחות בשולחן הסמוך
מסעדת הנמל — ארוחת דגים מול אורות הנמל
צ׳יקיטו — דגים מטוגנים עד שעות הערב, ליד החומות
לה רקן בלו — פירות ים על קו החוף בסידי בוזיד
באב אל-מדינה — בית קפה ומסעדה בשער המדינה באזמור
לה טמריס — מסעדה במרכז העיר ליד התיאטרון

לחיפוש חדר באל ג׳דידה