United Arab Emirates
דובאי
עד שנות השישים חיה דובאי מפנינים ומהברחה, ולא היה בה כביש סלול אחד. הנפט נמצא ב-1966 וכבר אזל כמעט — הוא פחות מאחוז אחד מהכלכלה היום. הרובע הזה הוא כל מה שנשאר מהעיר ההיא, והוא קטן: שעתיים ברגל, וכדאי לבוא אחרי ארבע.
חדר לזוג בדובאי — עד 80$ ללילהסיורים רגליים
לפני הנפט
עד שנות השישים חיה דובאי מפנינים ומהברחה, ולא היה בה כביש סלול אחד. הנפט נמצא ב-1966 וכבר אזל כמעט — הוא פחות מאחוז אחד מהכלכלה היום. הרובע הזה הוא כל מה שנשאר מהעיר ההיא, והוא קטן: שעתיים ברגל, וכדאי לבוא אחרי ארבע.
- הרובע ההיסטורי אל פהידי — סוחרים פרסים מבסטכ בנו את הבתים האלה סביב 1890 והביאו איתם את מגדל הרוח: פיר פתוח שתופס כל משב ומפיל אותו אל החדר, ומקרר אותו עד חמש-עשרה מעלות בלי שום חשמל.
- מצודת אל פהידי — נבנתה ב-1787 מגושי אלמוג שנחצבו מהים וחוברו בגבס, והיא הבניין העתיק בדובאי. היא הייתה מעון השליט, אחר כך מחסן הנשק, אחר כך הכלא, והמוזיאון שמתחתיה חפור שלוש קומות באדמה.
- שוק הבדים — גג העץ אינו קישוט — הוא מה שהופך את הסמטה לעבירה באוגוסט, וכל השוק קריר בחמש מעלות מהרחוב שבחוץ. החייטים כאן יעתיקו כל בגד שתביאו, בתוך יומיים.
- מוזיאון אל שינדאגה — דובאי חיתה מפנינים, ועונת הצלילה שלחה גברים למטה בנשימה אחת, ארבעים פעם ביום, במשך ארבעה חודשים. הענף קרס כמעט בן לילה בשנות השלושים, כשכימאי יפני מצא איך לגרום לצדפה לייצר פנינה בכוונה.
- האברה מעבר לנחל — סירת עץ עם ספסל באמצע, דירהם אחד, בלי כרטיס ובלי לוח זמנים — היא יוצאת כשהיא מלאה. אותו מעבר פועל מאז שנות השבעים של המאה התשע-עשרה, ועשרים מיליון איש בשנה עדיין נוסעים בו.
- שוק הזהב — כעשרה טונות של זהב מונחים בחלונות האלה בכל רגע. המתכת עצמה נמכרת בשער העולמי של אותו בוקר, שמוצג על מסך — ולכן הדבר היחיד שאפשר להתמקח עליו הוא העבודה, ובדרך כלל היא חצי.
הגובה
כל מה שתראו כאן נבנה בעשרים שנה על חול ריק. המגדל נועד להיקרא בורג׳ דובאי, ושמו הוחלף לבורג׳ חליפה ימים ספורים לפני הפתיחה — אחרי שאבו דאבי הצילה את דובאי מפשיטת רגל בעשרה מיליארד דולר. שעה וחצי, ברובה במיזוג.
- מוזיאון העתיד — אין בו ולו עמוד אחד. הקליגרפיה הערבית החתוכה בחזית היא השלד של הבניין — 1,024 לוחות פלדה וזכוכית סיבים, אין שניים זהים, וכל אחד עוצב בידי רובוט. השיר שעליו נכתב בידי השליט.
- בורג׳ חליפה — שמונה מאות עשרים ושמונה מטר על 192 כלונסאות שנדפקו חמישים מטר למטה, והבטון נוצק בלילה עם קרח בתערובת, כי ביום הוא היה מתקשה לפני שהגיע למעלה. מהקומה הראשונה אפשר לראות את השמש שוקעת פעמיים.
- מזרקת דובאי — מאתיים שבעים וחמישה מטר אורך, סילונים שזורקים מים מאה וחמישים מטר למעלה — גובה של בניין בן חמישים קומות — והיא פועלת כל חצי שעה משש. אותה חברה שבנתה את זו בלאס וגאס, והיא גדולה פי חמישה.
- האקווריום — עשרה מיליון ליטר מאחורי לוח אקרילי אחד ברוחב שלושים ושלושה מטר ובעובי שבעים וחמישה סנטימטר, שמשקלו גדול משל המים. אפשר לעמוד ולהסתכל מרצפת המול בחינם; המנהרה היא החלק שמשלמים עליו.
- סוק אל בחאר — נבנה מאפס ב-2007 כדי להיראות בן ארבע מאות שנה, עם קשתות אבן ופנסים ותוכנית שנועדה במכוון לבלבל. המרפסת שלו פונה ישירות למזרקה, והשולחנות שם לא עולים יותר.
- אופרת דובאי — הוא בנוי כספינת דאו: החרטום מחזיק את הבמה, הגוף את האולם, והסיפון השטוח מאחור הוא הלובי. רצפת האולם מתקפלת, וכך אותו חדר הופך לאולם עמידה שטוח בתוך שש שעות.
החול שהפך לקו רקיע
בשנת אלפיים כל הרצועה הזאת הייתה חול ריק. המרינה היא תעלה שנחפרה במדבר, והפאלם הוא אי שנבנה מתשעים וארבעה מיליון מטר מעוקב של חול שנשאב מקרקעית הים ומסלעים שהובאו מהאוהלים. שעתיים, ורק אחרי החשכה — ביום המדרכה שורפת.
- מסגד ג׳ומיירה — נבנה ב-1979 בסגנון פאטימי מאבן שהובאה ממצרים, והוא המסגד היחיד בדובאי שלא-מוסלמים רשאים להיכנס אליו. הסיורים מתנהלים תחת המשפט שהעיר אימצה לעצמה — דלתות פתוחות, מחשבה פתוחה — ומותר לשאול כל דבר.
- קייט ביץ׳ — חוף ציבורי חינם עם מקלחות, מסלול ריצה ומשאיות אוכל, ובורג׳ אל ערב עומד במים בקצה שלו. לכאן יוצאת העיר עצמה בשש בערב, וזה הדבר הזול בדובאי.
- בורג׳ אל ערב — שלוש מאות עשרים ואחד מטר על אי מלאכותי במרחק מאתיים ושמונים מטר מהחוף. בניית האי לקחה שלוש שנים והמלון שנתיים, והפנים הלבנים הם עור טפלון כפול ולא אבן — זכוכית הייתה מבשלת את החלל הפנימי.
- סוק מדינת ג׳ומיירה — אתר נופש שנבנה כעיר עתיקה מזויפת, עם שלושה קילומטרים של תעלות מלאכותיות ואברות עץ שמסיעות בין המסעדות. הוא אינו אמיתי, ומעולם לא התיימר להיות, והנוף לבורג׳ אל ערב מהמרפסת הרחוקה הוא הטוב ביותר.
- טיילת המרינה — התעלה באורך שלושה קילומטרים, מלאכותית לחלוטין, ומי ים הוכנסו לתעלה שנחפרה במדבר כדי למלא אותה. זו המרינה המלאכותית הגדולה בעולם, ולפני עשרים וחמש שנה לא היה כאן דבר מלבד חול.
- החוף ב-JBR — חזית חוף פתוחה של מבנים נמוכים ובתי קפה למרגלות ארבעים מגדלים, חינם להליכה וחינם לשחייה, פתוחה עד חצות. היא נבנתה כדי לתת למרינה קומת קרקע, כי המגדלים הוקמו בלעדיה.
מה יש בדובאי
איך מגיעים ומתניידים
- נמל התעופה דובאי — המטרו מגיע לדאונטאון ב-25 דקות בארבעה דירהם
- נמל התעופה אל מקטום — רוב הטיסות הזולות נוחתות כאן, שעה מהמרכז
- תחנת בורג׳ חליפה — עשר דקות הליכה מקורה למול, בתוך המיזוג
- תחנת יוניון — כאן נחצים שני קווי המטרו, וכאן מתחילה העיר הישנה
- תחנת האוטובוסים אל ע׳ביבה — אוטובוסים לאבו דאבי כל עשרים דקות, 25 דירהם
- מזח האברה, דיירה — סירת עץ מעבר לנחל עולה דירהם אחד
תרבות והיסטוריה
- בורג׳ חליפה — 828 מטר. להזמין לשקיעה שבועות מראש או לשלם פי שלושה
- מוזיאון העתיד — הקליגרפיה על החזית היא השלד של הבניין
- מסגרת דובאי — העיר הישנה מצד אחד, החדשה מהשני, בכוונה
- הרובע ההיסטורי אל פהידי — מגדלי רוח מ-1890 — מיזוג בלי חשמל
- מצודת אל פהידי — הבניין העתיק בדובאי, 1787, והוא מוזיאון
- מוזיאון אל שינדאגה — הבית של השליט עצמו, וסיפור סחר הפנינים
- מרכז ההבנה התרבותית — ארוחת בוקר עם אמירתים שעונים על כל שאלה
- מסגד ג׳ומיירה — המסגד היחיד כאן שפתוח ללא-מוסלמים, בסיור
- מוזיאון האיחוד — הבית שבו שבע נסיכויות הפכו למדינה ב-1971
- שדרת אלסרקל — גלריות במחסני שיש ישנים. חינם, ושקט
- מוזיאון הקפה — חינם, זעיר, ומכינים לכם אחד בסוף
- אופרת דובאי — בצורת ספינת דאו, והרצפה מתיישרת לקונצרטים
מה לראות
- מזרקת דובאי — כל חצי שעה משש. לצפות מהגשר, לא מהמעקה
- דובאי מול — אלף ומאתיים חנויות, והוא גם הדרך למגדל
- האקווריום — המנהרה בתשלום; החלון הגדול מהמול חינם
- סוק אל בחאר — נבנה חדש כדי להיראות ישן, והמרפסת מול המזרקה היא העיקר
- בורג׳ אל ערב — אי אפשר להיכנס. החוף באום סוקיים הוא התמונה
- קייט ביץ׳ — חינם, נקי, מקלחות, והמגדל בכל תמונה
- לה מר — חוף עם מחסנים צבועים מאחוריו, ויש צל
- פאלם ג׳ומיירה — אי שנבנה מ-94 מיליון מטר מעוקב של חול שנשאב
- התצפית בפאלם — המקום היחיד שממנו האי נראה כדקל מלמעלה
- אטלנטיס — האקווריום והפארק פתוחים גם למי שלא מתאכסן
- עין דובאי — הגלגל הגדול שנבנה אי פעם, והוא נסגר שוב ושוב
- מרינת דובאי — ללכת בה אחרי החשכה — ביום המדרכה חמה מדי
- החוף ב-JBR — חוף חינם, בתי קפה מאחור, ופתוח עד חצות
- סקי דובאי — מינוס ארבע מעלות בתוך קניון, במדבר
- הכפר הגלובלי — פתוח רק מאוקטובר עד אפריל, וזו היציאה הזולה בעיר
- גן הניסים — 150 מיליון פרחים, והוא נסגר בקיץ
- אל סיף — חזית נחל שנבנתה מחדש — חצי כפר ישן, חצי שנות השבעים
- סיטי ווק — רחוב פתוח שמקורר במאווררי ערפל
- תעלת המים — מפל ממש מגשר כביש, בכל ערב
- השקנאים של ראס אל חור — פלמינגו פראי, מסתורים חינם, וקו הרקיע מאחור
- אגמי אל קודרה — אגמי מדבר מעשה ידי אדם, שעה מהעיר, וחניון חינם
- חתא — הרים, סכר ירוק וקיאקים, 90 דקות מהעיר
שווקים וקניות
- שוק הזהב — הזהב נמכר לפי משקל בשער היומי; המיקוח הוא על העבודה
- שוק התבלינים — זעפרן, לבונה ולימון מיובש. לבקש שליש מהמחיר
- שוק הבדים — מקורה, קריר, ומזח האברה בקצה שלו
- שוק נאיף — כאן העיר באמת קונה. בלי תיירים בכלל
- שוק הדגים — שוק הדגים בשבע בבוקר, ומבשלים לכם אותו במקום
- סוק מדינת ג׳ומיירה — לא שוק אמיתי, אבל הנוף לבורג׳ אל ערב כן
- מינה באזאר — דובאי ההודית — בדים, חייטים, וצהריים ב-15 דירהם
- סאטווה — הרובע הנמוך האחרון, וכאן העיר אוכלת
המדריך המעמיק
מוזיאונים
- מוזיאון העתיד — להזמין מראש — נמכר ימים קודם, 149 דירהם
- מוזיאון האיחוד — השעה הטובה בדובאי כדי להבין את המדינה
- מוזיאון אל שינדאגה — הבית של השליט עצמו, וכל סיפור הפנינים
- מצודת אל פהידי — 1787, קירות אלמוג, ומוזיאון שלוש קומות למטה
- שדרת אלסרקל — גלריות במחסני שיש. חינם, וכמעט ריק
- מוזיאון הקפה — חינם, שני חדרים, ומכינים לכם אחד בסוף
- הלובר אבו דאבי — שעה וחצי נסיעה, ושווה את היום כולו
עם ילדים
- האקווריום — החלון מרצפת המול חינם. המנהרה לא
- הפלנטה הירוקה — יער גשם בקובייה מזכוכית, ועצלנים בגובה העיניים
- סקי דובאי — מעיל ומגפיים כלולים. להזמין את המשבצת הראשונה
- איי-אם-ג׳י וורלדס — פארק השעשועים המקורה הגדול בעולם, וממוזג
- לגולנד — בנוי לגילאי שנתיים עד שתים-עשרה, ובאמת בשבילם
- אקוונצ׳ר — פארק המים הגדול בעולם, פתוח גם למי שלא מתאכסן
- קידזניה — עיר שבה הילדים עובדים ומקבלים על כך שכר
אוכל על הדלפק
שמונה דלפקים שבהם דובאי באמת אוכלת. תשעה מתוך עשרה אנשים כאן אינם אמירתים, והאוכל הולך אחריהם: מסעדת פועלים פקיסטנית בסאטווה שלא העלתה מחירים שנים, בקתת דגים ליד החוף בלי שלט, וחנות קבאב בבור דובאי שפועלת מ-1978.
- ראווי, סאטווה — פתוח עד שלוש. ארוחה מלאה ב-25 דירהם
- אל מלאח, סאטווה — שווארמה ומיץ טרי על המדרכה מאז 1979, 12 דירהם
- בו קטיר — להצביע על דג. כ-40 דירהם, מזומן בלבד
- ספיישל אוסטאדי — מנה אחת, 30 דירהם, ותצלומים על כל קיר
- אל אוסטאד — חנות הקבאב השנייה מ-1978, חמישים מטר משם
- סינד פנג׳אב, קאראמה — צפון הודי, תאלי ב-20 דירהם, ותמיד מלא
- הגרילים בשוק הדגים — קונים דג למטה, מבשלים אותו למעלה ב-20 דירהם
- דוכני הצהריים במינה באזאר — דובאי ההודית אוכלת כאן. שום דבר מעל 15 דירהם
טבע
- שמורת ראס אל חור — חינם. הכי טוב בין נובמבר למרץ, לפני תשע
- אגמי אל קודרה — אגמי מדבר שנחפרו ביד. קמפינג חינם וחוקי
- אגם האהבה — שני אגמים בצורת לבבות, שנראים רק מהאוויר
- שמורת אל מרמום — עשרה אחוזים מדובאי, מוגנים, ובהם אוריקס פראי
- סכר חתא — קיאקים מ-60 דירהם. ללכת באמצע השבוע
- פארק משריף — יער אמיתי של עצי ע׳אף, וכמעט בלי תיירים
אמונה ומקומות קדושים
- מסגד ג׳ומיירה — היחיד הפתוח ללא-מוסלמים. סיורים בעשר
- המסגד הגדול, בור דובאי — הצריח הגבוה בעיר, מעל השוק הישן
- מרכז ההבנה התרבותית — 120 דירהם עם ארוחת בוקר. להזמין יומיים מראש
- מסגד שייח׳ זאיד — חינם, באבו דאבי, ולכסות ידיים ורגליים
חיי לילה
- זירו גרביטי — מועדון חוף מתחת לאזור הצניחה
- סוהו גארדן — כמה מועדונים במתחם אחד, וכניסה אחת
- סה לה וי — חמישים וארבע קומות למעלה, מול בורג׳ חליפה
- טיילת המרינה — כאן הערב באמת קורה, וזה חינם
- בוקספארק — מכולות, פתוח עד מאוחר, ובלי קוד לבוש
- הכפר הגלובלי — פתוח עד אחת בחורף. הערב הזול בדובאי