Qatar

דוחא

עד שנות השלושים חיה המדינה הזאת מדבר אחד: גברים עצרו נשימה בעומק שלושים מטר והעלו צדפות, ורוב מה שקטאר הרוויחה בא משם. אז למדו היפנים לזרוע פנינה בתוך צדפה בחווה, המחיר התרסק, ודוחא התרוקנה — אנשים עברו לבחריין ולסעודיה, והעיירה הצטמקה לכמה אלפים. נפט נמצא ב-1939 ויוצא מ-1949, וכל מה שתראו אחר כך בעיר עומד על עשר השנים שביניהם. ההליכה הזאת היא החלק שהיה כאן לפני. שעתיים, רובן בצל סמטאות השוק, והטוב אחרי ארבע אחר הצהריים.

סיורים רגליים

פנינים, ומה קרה כשהן נגמרו

עד שנות השלושים חיה המדינה הזאת מדבר אחד: גברים עצרו נשימה בעומק שלושים מטר והעלו צדפות, ורוב מה שקטאר הרוויחה בא משם. אז למדו היפנים לזרוע פנינה בתוך צדפה בחווה, המחיר התרסק, ודוחא התרוקנה — אנשים עברו לבחריין ולסעודיה, והעיירה הצטמקה לכמה אלפים. נפט נמצא ב-1939 ויוצא מ-1949, וכל מה שתראו אחר כך בעיר עומד על עשר השנים שביניהם. ההליכה הזאת היא החלק שהיה כאן לפני. שעתיים, רובן בצל סמטאות השוק, והטוב אחרי ארבע אחר הצהריים.

1. מצודת אל קוט — מצודה מרובעת עם ארבעה מגדלי פינה, שבנה ב-1927 השייח׳ עבדאללה בן ג׳אסם — ולא נגד צבא אלא כדי לשטר את השוק שמעבר לרחוב. שנים היא הייתה מפקדת המשטרה ואחר כך הכלא. זה המבנה העתיק שעומד במרכז דוחא, והבניין האחד כאן שהעיר מעולם לא החליפה.
2. סוק ואקיף — השם פירושו השוק העומד, מפני שהבדווים שהביאו צאן מהמדבר מכרו אותו בעמידה, בלי דוכנים. המקום נשרף והתפורר, וב-2006 עשתה המדינה דבר חריג: במקום לפנות אותו, היא הרסה כל מה שנבנה אחרי שנות החמישים ובנתה את השאר בטיח בוץ ובקורות עץ חשופות, לפי תצלומים ישנים. מה שאתם הולכים בו ישן באמת בתכנית וחדש בחומר.
3. שוק הבזים — שתי סמטאות של חנויות שבהן בזים יושבים חבושי כובע על מוטות ועוברים ידיים בסכומים שנעים מכמה אלפי ריאל לכמה מאות אלפים. מעבר לדלת בקצה נמצא בית החולים לבזים, שמטפל באלפי עופות בשנה. לבז כאן יש דרכון — ממש דרכון, שמונפק לנסיעה — ובקטאר איירווייז אפשר לקנות לעוף מושב בתא הנוסעים.
4. שוק הזהב — שום דבר בחלונות האלה אינו מתומחר כפריט. הפריט נשקל, מוכפל בשער הזהב לגרם של אותו בוקר — זהה בכל חנות, על מסך — ואז מוסיפים דמי עבודה. דמי העבודה הם המספר היחיד שניתן למיקוח, והם בדרך כלל כשליש מהסך. משפחות רבות כאן עוד קונות זהב כחיסכון ומוכרות אותו בחזרה כשצריך מזומן.
5. פנאר — המגדל החלזוני שליד השוק הוא צריח בסגנון סאמרה — כבש שמתפתל סביבו מבחוץ במקום גרם מדרגות בתוכו, בהעתקה ממקור עיראקי מהמאה התשיעית. המרכז שמתחתיו מפעיל שיעורי ערבית חינם וסיורים חינם ללא-מוסלמים, והוא מהמקומות המעטים מאוד במפרץ שבהם אפשר לשאול שאלה ישירה על האסלאם ולקבל תשובה בזמן קבוע.
6. משיירב דאונטאון — שלושים ואחד הקטרים של הרובע המסחרי הישן נהרסו ונבנו מאפס בין 2010 ל-2018, לפי קוד אדריכלי שנכתב לפרויקט: רחובות צרים ומוצלים, פתחי חלון עמוקים, בלי קירות מסך מזכוכית. זה עלה כחמישה מיליארד וחצי דולר. אם רובע חדש יכול להיות רובע אמיתי זה ויכוח פתוח — אבל בשתיים אחר הצהריים הסמטאות האלה קרירות באופן מדיד מווסט ביי.

שני מוזיאונים על מים שיובשו

קטאר קונה אדריכלות כמו שמדינות אחרות קונות נשק, ושני הבניינים הטובים במדינה עומדים שניהם על קרקע שהייתה ים. איי. אם. פיי היה בן תשעים ואחת כשסיים את מוזיאון האמנות האסלאמית, והוא דרש לו אי משלו; ז׳אן נובל עיצב את המוזיאון הלאומי לפי גביש שנוצר בחול תחת המדבר הזה. שלוש שעות כולל שני הפנים, ושניהם סגורים בשלישי. ההליכה ביניהם לאורך הקורניש היא עשרים דקות ואין בה צל.

1. מוזיאון האמנות האסלאמית — פיי היה בן שמונים ואחת כשקיבל את ההזמנה, והוא דחה כל מקום שהוצע לו, מפני שראה מה קורה למוזיאון כשמגדלים צומחים סביבו. קטאר בנתה לו במקום אי שישים מטר מהחוף. אחר כך נסע בעולם המוסלמי שישה חודשים והחליט על מזרקת הרחצה של מסגד אבן טולון בקהיר כמודל — ולכן הבניין הוא ערמת קוביות שמסתובבות לתוך מתומן, ולכן האטריום המרכזי מואר בצוהר אחד בגובה כחמישים מטר.
2. המוזיאון הלאומי — שלוש מאות שש עשרה דיסקות בטון בגדלים שונים, נשענות זו בזו בכל זווית — צורת שושנת המדבר, גביש שגדל תחת האדמה במקום שבו נפגשים חול, מים וגבס, ושנמצא במדבר הזה. אין שתי דיסקות זהות והגיאומטריה נפתרה במחשב. בתוך טבעת הדיסקות עומד ארמונו המשוחזר של השייח׳ עבדאללה בן ג׳אסם מ-1906, והמוזיאון נבנה סביבו ולא מעליו.
3. כיכר הדגלים — מאה ותשעה עשר תרני דגל בקימור לאורך הקורניש, אחד לכל מדינה שלקטאר יש איתה יחסים דיפלומטיים, והתורן הקטארי באמצע הוא הגבוה. הכיכר נפתחה ב-2022. הצבע הארגמני בדגל הקטארי אינו בחירת עיצוב: זה מה שהצבע האדום הטבעי שהשתמשו בו כאן הפך להיות תחת השמש הזאת, והמדינה בסוף תקננה את הגוון הדהוי ולא את המקורי.
4. הקורניש — שבעה קילומטרים של טיילת על מפרץ שנחפר ועוצב מחדש בשנות השבעים והשמונים — הסהר מלאכותי, והקרקע תחת רגליכם הייתה מים. לאורכו, סירות הדאו מעץ שתיירים שטים בהן בלילה הן אותה צורת גוף שנשאה את צוללני הפנינים, שנבנית בעין בלי שרטוטים, וקומץ מספנות במפרץ עוד בונות אותן כך.
5. ווסט ביי — כל מגדל כאן נבנה אחרי שנת 2000 ורובם אחרי 2005. זה ששווה להרים אליו את הראש הוא מגדל דוחא: גליל בלי עמודים בחוץ, עטוף בסבכת בטון שנושאת את העומס ומשמשת גם כסוכך שמש, בדוגמת פרפר שנלקחה מהמשרביה. הוא זכה בפרס המגדלים ב-2012. הרובע גם כמעט לא הליכתי, במקרה — הוא תוכנן לרכב.
6. הספרייה הלאומית — רם קולהאס בנה אותה כחדר אחד — מישור מקופל בלי קירות פנימיים, כך שמכל מקום בתוכה רואים מיליון ספרים בבת אחת. באמצע הרצפה צוללת לתוך תעלה שקועה מחופה טרוורטין, ושם יושב אוסף המורשת: כתבי יד, מפות מוקדמות, ודפוס ערבי מהמאה החמש עשרה והלאה, מתחת לגובה כל השאר. כל אחד יכול להיכנס.

העיר שנבנתה לחודש אחד ב-2022

קטאר הוציאה סכום בסדר גודל של מאתיים מיליארד דולר על העשור שלפני מונדיאל 2022 — לא על אצטדיונים, שהיו חלק קטן מזה, אלא על מטרו, שדה תעופה, נמל, רשת כבישים ושתי עיירות חדשות לגמרי. הצפון של דוחא הוא הכסף הזה. המסלול הזה הוא קטארה, הפנינה ולוסייל, וזה המסלול שעושים אחרי החשכה: הכול כאן מתוכנן לערב, הטמפרטורה יורדת, והמזרקות והאורות נדלקים. שלוש שעות, ובמונית בין השלושה — הם קילומטרים זה מזה.

1. הכפר התרבותי קטארה — נבנה ב-2010 ככפר שמעולם לא היה קיים, בסגנונות אזוריים מעורבים בכוונה, עם אמפיתיאטרון שעוצב לפי יווני ומגדלי יונים שהם קישוט. בתוכו האופרה, הפילהרמונית, גלריות ותיאטרון. השם בא מהשם המתועד הקדום ביותר של חצי האי הזה, שמופיע במפת תלמי במאה השנייה כ"קאטארה".
2. מסגד קטארה — כל החזית מצופה פסיפס זהב וסגול בסגנון איזניק, שאינו מסורת מפרצית כלל — האדריכל הטורקי שתכנן אותו עבד לפי תקדים עות׳מאני. לידו עומדים שני צריחים בצורת חלזון שנלקחה מסאמרה, וביניהם מסגד כחול קטן לנשים. זה הבניין המצולם בדוחא שאינו מוזיאון.
3. הפנינה — ארבעה מיליון מטרים רבועים של אי מיובש שנבנה מעל מרבץ שבאמת צללו בו לפנינים, ומשם השם. זה היה המקום הראשון בקטאר שבו זר יכול היה לקנות נכס בבעלות מלאה, והשינוי ההוא בחוק הוא הסיבה שהוא קיים. כשלושים אלף איש גרים עליו, ואף שעל של אדמה תחתם אינו טבעי.
4. פורטו ערביה — מרינה של כשמונה מאות מעגנים, מוקפת בשלושים ומשהו מגדלים שקומות הקרקע שלהם כולן בתי קפה שפונים לסירות. זה החלק האחד בדוחא שתוכנן להליכה במובן האירופי, ובערב זה עובד — אבל להסתכל על קו המים: כל הטיילת היא קיר ים, והעומק תחת היאכטות נחפר.
5. שדרת לוסייל — שדרה של קילומטר וחצי בעיר שעדיין מתמלאת. לוסייל מתוכננת לכארבע מאות וחמישים אלף איש ונבנית מאפס על מה שהיה חוף ריק ב-2006. השדרה נסגרת לרכב בערב, והדבר המוזר בהליכה בה הוא עד כמה הכול מריח חדש — כך נראית עיר בשנותיה הראשונות, ומעט מאוד מקומות בעולם מרשים לראות את זה.
6. אצטדיון לוסייל — שמונים אלף מושבים, והצורה נלקחה מפַנאר — קערת המתכת העבודה ביד שמחזיקה מנורה, שהניקובים בה מטילים דוגמאות. גמר 2022 שוחק כאן. התכנית שפורסמה אחר כך היא לפרק את היציע העליון ולהפוך את הקונכייה לדיור, חנויות ובית ספר, ואם זה יקרה הוא יהיה אצטדיון גמר המונדיאל היחיד שהומר לשכונה.

מה יש בדוחא

איך מגיעים ומתניידים

• נמל התעופה חמד — המטרו מהטרמינל למרכז ב-25 דקות תמורת 2 ריאל
• תחנת המטרו משיירב — שלושת הקווים נפגשים כאן, וכרטיס יומי הוא 6 ריאל
• התחנה המרכזית אל ע׳נים — אוטובוסים לאל ואכרה ולאל ח׳ור, ותחנת מטרו צמודה

תרבות והיסטוריה

• מוזיאון האמנות האסלאמית — 50 ריאל, סגור בשלישי, והאור באטריום משתנה כל היום
• המוזיאון הלאומי של קטאר — 50 ריאל, סגור בשלישי, והמסלול בתוכו 1.5 קילומטרים
• בית מוחמד בן ג׳אסם — חינם, אחד מארבעה בתים משוחזרים ברחוב, וסגור בשלישי
• בית בן ג׳למוד — חינם, מוזיאון ממשלתי על העבדות באוקיינוס ההודי
• הספרייה הלאומית — חינם, חדר אחד שמחזיק מיליון ספרים, ואפשר להיכנס
• מרכז האמנות תחנת הכיבוי — חינם, תחנת כיבוי מ-1982 שהוסבה לסטודיואים, והקולנוע זול
• הכפר התרבותי קטארה — חינם, אמפיתיאטרון וגלריות, והערב הוא הזמן שהוא מתמלא
• מסגד קטארה — חינם, מצופה פסיפס זהב וסגול, ושני צריחים חלזוניים לידו
• מוזיאון השייח׳ פייסל — 50 ריאל, 30 דקות מהעיר, ו-15,000 פריטים שאדם אחד אסף
• מצודת אל קוט — חינם, נבנתה ב-1927 כדי לשטר את השוק שלידה
• מגדלי ברזאן — חינם, 20 דקות צפונה, והם נבנו כדי לצפות בירח
• מצודת אום סלאל מוחמד — חינם, נדיר שפתוחה בפנים, וקירות הבוץ הם הטיח המקורי
• אל זובארה — חינם, 105 קילומטרים צפונה, והוא אתר אונסק״ו היחיד בקטאר

מה לראות

• הקורניש — שבעה קילומטרים של טיילת חינם, וקו הרקיע מאחוריכם בהליכה צפונה
• משיירב דאונטאון — חינם, רובע שנבנה מאפס ב-2018, והסמטאות מוצלות
• ווסט ביי — המגדלים, ומגדל דוחא הוא זה עם מעטפת הסבכה
• הפנינה — חינם, נבנה על מרבץ צלילת פנינים, והמקום הראשון שזרים יכלו לקנות בו
• פורטו ערביה — חינם, מרינה של 800 מעגנים, ובתי הקפה פונים לסירות
• שדרת לוסייל — חינם, סגורה לרכב בערב, והיא נבנתה למונדיאל
• אצטדיון לוסייל — סיורים כשאין משחק, וגמר 2022 שוחק כאן
• אצטדיון חליפה — האצטדיון העתיק כאן, מקורר מתחת למושבים, והמוזיאון לידו
• מגדל אספייר — 300 מטר, נבנה כלפיד למשחקים האסייתיים 2006, ובתוכו מלון
• פארק אספייר — חינם, הפארק הגדול בדוחא, ולאגם יש צל מסביב
• פארק אל בידע — חינם, בין הקורניש והמרכז, ובו הגבעות היחידות בעיר
• כיכר הדגלים — חינם, 119 תרני דגל בקימור, ומואר אחרי החשכה
• עיר החינוך — חינם להסתובב, שמונה אוניברסיטאות זרות בקמפוס אחד, והספרייה פתוחה
• זכריט — חינם, עמודי גיר ששחקה הרוח, ואתר הצילומים בקרבת מקום
• ח׳ור אל עדיד — הים הפנימי, 80 קילומטרים דרומה, ורק ברכב שטח עם נהג
• האי הסגול — חינם, מנגרובים שאפשר לצעוד בהם, והשם מבית מלאכה לצבע
• מנגרובים באל ת׳אח׳ירה — חינם, קיאקים בנקודת ההורדה, ולהגיע בגאות
• מרוצי גמלים באל שחאניה — חינם, בשישי בבוקר בחורף, והרוכבים הם רובוטים
• חוף סיליין — דיונות שנפגשות בים שעה דרומה, והשכרת טרקטורונים בכל מקום
• חוף פוויירט — 90 דקות צפונה, צבי ים מקננים כאן, והחוף נסגר בעונה
• אי הבננה — קטמרן 25 דקות מנמל הדאו, וכרטיס יום מ-250 ריאל
• אל שקאב — סיורים חינם בימי חול, חוות סוסים ערביים של המשפחה השולטת
• עיר הקולנוע — חינם, כפר דמה שנשאר עומד במדבר בזכריט
• מגדל הטורנדו — ההיפרבולואיד בווסט ביי, מואר בצבע בלילה, ולובי בלבד

שווקים וקניות

• סוק ואקיף — חינם, פתוח עד מאוחר, והסמטאות מטויחות בבוץ בכוונה
• שוק הבזים — חינם, בתוך סוק ואקיף, ובית החולים לבזים מעבר לדלת
• שוק הזהב — נמכר לפי משקל בשער היומי, ודמי העבודה הם המיקוח
• סוק אל ואכרה — חינם, על החול, ומסעדות הדגים פונות למים
• קניון וילאג׳ו — תעלה עם גונדולות בתוך מבנה, ומגלשת הקרח בקצה
• פלאס וונדום — בלוסייל, מזרקות רוקדות בכל שעה, והוא החדש ביותר
• מול אוף קטאר — 500 חנויות ובמה באמצע עם מופע בכל ערב
• דוחא פסטיבל סיטי — הקרוב לשדה התעופה, פארק שעשועים מקורה בפנים, ופתוח עד חצות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

תשעה מכל עשרה אנשים בקטאר נולדו במקום אחר, והאוכל הזול הוא שלהם: גרילים סורים ולבנונים, מתוקים פלסטינים, קנטינות הודיות וסרי-לנקיות, לחם איראני. אוכל בית קטארי כמעט אינו קיים כאוכל מסעדה. המשקה האחד ששייך לכולם כאן הוא כּרַכּ — תה שחור שמורתח עם חלב מרוכז, הל וסוכר, שנמכר מחלונות בריאל או שניים ונשתה בעמידה ליד המכונית. צלחת מלאה היא חמישה עשר עד שלושים וחמישה ריאל.

• אל עאכר — כ-15 ריאל, מזומן, ולבקש חם
• טורקי סנטרל — כ-35 ריאל למיקס גריל שמספיק לשניים
• דמסקה וואן — סורי, ליד השוק, כ-25 ריאל, והפתוש הוא הבדיקה
• סמטאות אל ג׳סרה — 10 עד 20 ריאל, מזומן, ומארבע אחה״צ
• פאריסה — כ-70 ריאל, בהזמנה בסוף השבוע
• סוק אל ואכרה — 20 דקות דרומה, דגים על הגריל על החול, וכ-50 ריאל
• חלונות הכרכ במשיירב — ריאל או שניים לכוס, בלי מושבים, ופתוח עד שתיים בלילה
• סמטאות התבלינים — תבלינים בתפזורת לפי מאה גרם, זעפרן לפי גרם, והמיקוח מובן מאליו

מוזיאונים

קטאר מדווחת כקונה האמנות הגדולה בעולם לפי שווי, והמוזיאונים כאן הם הקצה הנראה של זה. כל מה שברשימה הזאת צעיר מ-2008, כולם סגורים בשלישי, והכרטיס הרגיל הוא חמישים ריאל עם כניסה חינם מתחת לגיל שש עשרה.

• מוזיאון האמנות האסלאמית — 50 ריאל, סגור בשלישי, והפארק מאחוריו חינם
• המוזיאון הלאומי — 50 ריאל, סגור בשלישי, ולהקציב שעתיים
• בית מוחמד בן ג׳אסם — חינם, אחד מארבעה בתי מורשת ברחוב, וסגור בשלישי
• בית בן ג׳למוד — חינם, סגור בשלישי, ושעה מספיקה
• הספרייה הלאומית — חינם, חדר אחד עם מיליון ספרים, והתעלה השקועה היא הארכיון
• תחנת הכיבוי — חינם, והקולנוע 25 ריאל
• פנאר — חינם, הצריח החלזוני ליד השוק, וסיורים ללא-מוסלמים
• מוזיאון השייח׳ פייסל — 50 ריאל, 30 דקות מהעיר, וכדאי להזמין מראש

טבע

קטאר היא חצי אי של גיר באורך מאה ושישים קילומטרים בלי נהר, בלי הר וכמעט בלי גשם — כשבעים וחמישה מילימטרים בשנה. מה שיש בה הוא מקום שבו הדיונות נכנסות אל הים, ערוצי מנגרובים בצפון, וסלע שחתכה הרוח במערב. מיוני עד ספטמבר שום דבר מזה אינו אפשרי בין תשע לחמש, וכמה מהאתרים דורשים רכב שטח ולא רכב שכור רגיל.

• ח׳ור אל עדיד — מ-350 ריאל עם נהג, ויום שלם
• האי הסגול — חינם, 50 דקות צפונה, ולבדוק את הגאות קודם
• מנגרובים באל ת׳אח׳ירה — קיאקים מ-150 ריאל, פלמינגו בחורף, ולהגיע בגאות
• זכריט — חינם, 80 קילומטרים מערבה, ורכב שטח הוא הבחירה הנכונה
• עיר הקולנוע — חינם, כפר מדבר דמה שנשאר עומד, ואיש אינו שומר עליו
• חוף פוויירט — 90 דקות צפונה, והחוף נסגר מאפריל עד יולי בשביל הצבים
• סיליין — שעה דרומה, דיונות על קו המים, והשכרת טרקטורונים בכל מקום
• פארק אל בידע — חינם, הגבעות היחידות בעיר, והן מעשה אדם ולא טבעיות

עם ילדים

• פארק מוזיאון האסלאם — חינם, דשא וצל על המים, וקו הרקיע של העיר ממול
• פארק אספייר — חינם, הפארק הגדול בדוחא, אגם, וצל מחמש
• קניון וילאג׳ו — תעלה מקורה עם שיט גונדולה, מגלשת קרח, ולונה פארק קטן
• דוחא פסטיבל סיטי — פארק שעשועים מקורה ופארק שלג בתוך הקניון
• אי הבננה — קטמרן 25 דקות, כרטיס יום מ-250 ריאל, ומים רגועים
• אל שקאב — חינם, בימי חול, ובהזמנה במייל מראש
• מרוצי גמלים באל שחאניה — חינם, בשישי בבוקר מאוקטובר עד פברואר
• האי הסגול — חינם, מים עד הברך וסרטנים, ונעליים שאפשר להרטיב

הופעות

בקטאר אין סצנת ברים, ולכן היא בנתה לוח אירועים במקום: מונדיאל, גביע אסיה, מוטו-GP, טורניר טניס, אליפות הגולף, יריד ספרים, יריד אמנות ופסטיבל קולנוע, רובם בין אוקטובר ואפריל. מחוץ לחלון הזה העיר שקטה וחמה, ומה שיש הוא בפנים.

• האמפיתיאטרון בקטארה — מ-50 ריאל, תחת כיפת השמיים, והעונה מאוקטובר עד אפריל
• אצטדיון לוסייל — 80,000 מושבים, וההופעות הגדולות משתמשות בו בחורף
• אצטדיון חליפה — סיורים כשאין משחק, ומוזיאון הספורט צמוד
• מרכז התערוכות — יריד הספרים בחורף ויריד האמנות בנובמבר
• הקולנוע בתחנת הכיבוי — 25 ריאל, והוא מקרין את מה שהרשתות לא
• מרכז האמנות בשוק — חינם, גלריות קטנות מעל הסמטאות, ופתוח בערב
• שדרת לוסייל — חינם, סגורה לרכב בערב, ואמני רחוב בחורף
• מרכז ההעשרה במשיירב — חינם, הרצאות והקרנות, והתכנית מתחלפת בכל שבוע

חיי לילה

אלכוהול בקטאר חוקי רק בתוך מלונות מורשים — אין בר באף רחוב, אין חנות לתיירים, ושתייה בפומבי היא עבירה. בירה במלון היא שישים עד שמונים ריאל. מה שהלילה באמת כאן: החום נשבר בשמונה, השוק והטיילות מתמלאים משפחות עד הרבה אחרי חצות, ונרגילה ותה על מרפסת הם המוסד החברתי שהבר הוא במקומות אחרים. שישי הוא יום סוף השבוע והבוקר בו מת בכל מקום.

• מרפסות סוק ואקיף — נרגילה 30 עד 50 ריאל, והשולחנות לפי סדר הגעה
• הקורניש — חינם, ומתשע בלילה כל העיר הולכת עליו
• פורטו ערביה — בתי קפה על המרינה עד אחת, וכמה מלונות מורשים מאחור
• שדרת לוסייל — חינם, המזרקות פועלות בכל שעה עגולה, והעומס באחת עשרה
• פלאס וונדום — פתוח עד חצות, ומופע המזרקה הרוקדת חינם
• קטארה — החוף והגלריות נשארים פתוחים עד מאוחר, והחניה חינם
• מגדלי ווסט ביי — כאן נמצאים ברי המלונות המורשים, ובירה 60 עד 80 ריאל
• משיירב — חלונות כרכ עד שתיים, בלי אלכוהול, וההליכה המאוחרת השקטה