Greece

כרתים

הרקליון אינה עיר יפה והיא אומרת את זה בעצמה: היא הופצצה עד היסוד ב-1941 ונבנתה מחדש בבטון בחיפזון. אבל מתחת לזה נמצאת קאנדיה, הבירה הוונציאנית, והדבר שכדאי לדעת לפני שהולכים בה הוא שהעיר הזאת החזיקה מעמד במצור עות׳מאני עשרים ואחת שנים — מ-1648 עד 1669, המצור הארוך בהיסטוריה המתועדת. החומות שעשו את זה עוד עומדות, וכל מה שבתוכן מובן רק מול העובדה הזאת. כשעתיים.

סיורים רגליים

הרקליון, ומה שהמצור הותיר

הרקליון אינה עיר יפה והיא אומרת את זה בעצמה: היא הופצצה עד היסוד ב-1941 ונבנתה מחדש בבטון בחיפזון. אבל מתחת לזה נמצאת קאנדיה, הבירה הוונציאנית, והדבר שכדאי לדעת לפני שהולכים בה הוא שהעיר הזאת החזיקה מעמד במצור עות׳מאני עשרים ואחת שנים — מ-1648 עד 1669, המצור הארוך בהיסטוריה המתועדת. החומות שעשו את זה עוד עומדות, וכל מה שבתוכן מובן רק מול העובדה הזאת. כשעתיים.

1. מצודת קולס — הוונציאנים בנו אותה מחדש בין 1523 ל-1540 אחרי רעידת אדמה, ובקומת הקרקע עשרים ושישה חדרים מקומרים — מגורים, מאפייה, טחנה, בית כלא ובורות מים, כדי שהמצודה תחזיק גם אם העיר תיפול. בשלושה מהקירות החיצוניים מגולף אריה כנף של מרקוס הקדוש, והם פונים אל הים מאותה סיבה שדגל פונה.
2. מזרקת מורוזיני — הושלמה ב-1628 כדי להביא מים זורמים אל העיר ממרחק חמישה עשר קילומטרים, וארבעת האריות שנושאים את האגן עתיקים בכשלוש מאות שנה מהמזרקה עצמה — הם נלקחו ממקום אחר ונעשה בהם שימוש מחדש, ולכן הם אינם מתאימים לשאר הגילוף. הוונציאנים בנו אותה כדי להצהיר שלעיר יש מים, ובמצור זה כל הטיעון.
3. הלוג׳יה הוונציאנית — המועדון של האצולה הוונציאנית, שנבנה מחדש בשנות העשרים של המאה השבע עשרה, ובו נפגשו גברי הקולוניה לדבר עסקים ופוליטיקה — והוא בניין העירייה היום, וזאת רציפות מסודרת. הוא נהרס כמעט כליל והורכב מחדש בשנות השישים מאבניו שנפלו, שמוספרו במקום שבו שכבו.
4. שוק רחוב 1866 — נקרא על שם שנת המרד הכרתי, והוא עדיין סמטת שוק עובדת ולא רחוב מזכרות: עשבי הר שנמכרים במשקל, חביות ראקי, גראוויירה שנחתכת מהגלגל, ויצרני סכינים שחורטים על הלהב שורה של מנטינאדה. המנטינאדה היא צמד שורות מחורז שמאולתר במקום, ומסורת הסכין היא שהסכין שלך נושאת אחת כזאת.
5. קתדרלת אגיוס מינאס — מהכנסיות הגדולות ביוון, הושלמה ב-1895 ויכולה להכיל כשמונת אלפים איש — בניין עצום לעיר שהיו בה אז בקושי עשרים אלף תושבים. זה כל העניין: הוא התחיל להיבנות ב-1862 תחת שלטון עות׳מאני, כהצהרה, והכנסייה הקטנה שלידו היא זו שהקהילה באמת השתמשה בה קודם.
6. המוזיאון הארכאולוגי — האוסף המינואי הטוב בעולם, והפריט שכדאי למצוא הוא דיסקוס פאיסטוס: דיסקית חרס צרופה שמוטבעות בה מאתיים ארבעים ואחת הטבעות של ארבעים וחמישה סימנים שונים, שנעשו בחותמות — מה שהופך אותה, ויש הטוענים כך, לדוגמה הקדומה לאותיות נעות. היא מעולם לא פוענחה, ואין ודאות שזאת בכלל כתיבה. עשרים יורו, אומת 10/2026.

חניה, בעומק של ארבע אימפריות

חניה היא העיר שאנשים מתאהבים בה, והסיבה היא שדבר כאן מעולם לא נהרס — הוא רק הוסב. מחסן נשק ונציאני הפך למוזיאון ימי, כנסייה ונציאנית הפכה למסגד, מסגד הפך לאולם קונצרטים. חניה הייתה בירת כרתים מ-1898 עד 1971, ולכן בנייני המנהל כאן והבירוקרטיה עזבה. שעתיים, והנמל הוא הסוף ולא ההתחלה.

1. השוק העירוני — נפתח ב-1913, השנה שבה אוחדה כרתים רשמית עם יוון, ונבנה כצלב בעל ארבע זרועות שוות בדגם השוק של מרסיי — זרוע לדגים, אחת לבשר, אחת לירקות ואחת לסחורה יבשה, כדי שהריחות יישארו בנפרד. זאת העדות הברורה ביותר לכך שחניה ציפתה להיות בירה.
2. כיכר ספלנצה — זה היה הרובע הטורקי, ועץ הדולב באמצע הכיכר הוא ציון הדרך המקומי האחד שאיש אינו שם על גלויה: כרתים נתלו עליו בתקופה העות׳מאנית, והעץ עוד שם ועוד נקרא על כך. הכנסייה בכיכר הייתה מסגד ולפני כן מנזר דומיניקני — אותו בניין, שלוש פעמים.
3. בית הכנסת עץ חיים — בית הכנסת הפעיל היחיד בכרתים, בכנסייה ונציאנית שהוסבה, וההיסטוריה מדויקת ונוראה: ב-20 במאי 1944 אספו הגרמנים את יהודי חניה, כמאתיים שישים וחמישה איש, והעלו אותם על האונייה טאנאיס. תשעה ימים אחר כך טורפדה אותה צוללת בריטית שלא ידעה מי על סיפונה. אף אחד לא שרד. הבניין נפתח מחדש ב-1999.
4. המוזיאון הימי ופירקאס — מעוז פירקאס בפתח הנמל הוא המקום שבו הונף דגל יוון מעל כרתים בפעם הראשונה, ב-1 בדצמבר 1913, בנוכחות המלך — לפני כן הייתה כרתים מדינה אוטונומית חמש עשרה שנים, עם דגל, בולים ומטבע משלה. במוזיאון שבתוכו יש שחזור בגודל מלא של ספינה מינואית שבאמת הפליגה לאתונה ב-2004.
5. מסגד הינצ׳רים — הבניין המכוסה כיפה בחזית הנמל נבנה ב-1649, השנה שבה נפלה חניה, והוא הבניין העות׳מאני העתיק בכרתים. המינרט שלו הופל בשנות העשרים. הוא אולם תערוכות היום, וכדאי להרים את הראש אל הכיפה מבפנים: היא יושבת על ארבע קשתות בלי תוף, וזה פתרון ביזנטי שאדריכל עות׳מאני השתמש בו.
6. המגדלור — לצאת אליו על המזח — כעשר דקות — ולהביט אחורה, מפני שזה הנוף של העיר. המגדלור נבנה מחדש בשנות השלושים של המאה התשע עשרה, בשתים עשרה השנים שבהן נשלטה כרתים ממצרים בידי מוחמד עלי, ומהנדסיו נתנו לו צורת מינרט. כך שהאובייקט המצולם ביותר בחניה הוא ונציאני בבסיסו, מצרי מעליו, ויווני רק במקרה היסטורי.

רתימנו, העיר שבאמצע

לרתימנו העיר העתיקה בסגנון הרנסנס הגדולה ששרדה בכרתים, והיא שרדה מסיבה לא זוהרת: היא לא הייתה חשובה דיה כדי שיילחמו עליה בכל הכוח, ולא גדולה דיה כדי שייבנו אותה מחדש. הוונציאנים ביצרו אותה אחרי פשיטת פיראטים, העות׳מאנים הוסיפו מינרטים ומרפסות עץ, והמאה העשרים בעיקר הניחה לה. שעה וחצי, וכמעט כולה בצל.

1. מזרקת רימונדי — נבנתה ב-1626 בידי הרקטור הוונציאני ששמה על שמו, ובה שלושה ראשי אריות שמזרימים לאגנים — והיא עדיין הנקודה שכולם נפגשים בה, ארבע מאות שנה אחר כך, מפני שזה המקום האחד בסמטאות שרחב דיו כדי לעמוד בו. העמודים קורינתיים ונלקחו מבניין קודם, וזה היה נוהג שגרתי כאן.
2. מסגד נראצה — היא הייתה כנסיית סנטה מריה הוונציאנית, הפכה למסגד נראצה אחרי 1646, והיא אולם הקונצרטים והקונסרבטוריון של העיר היום — כך שאותו חדר שימש למיסה קתולית, לתפילה מוסלמית וללירה כרתית, בסדר הזה. המינרט שלידו הגבוה בכרתים ואפשר לעלות בו.
3. סמטאות העיר העתיקה — כדאי להרים את הראש בהליכה: המרפסות הסגורות מעץ שבולטות מעל הסמטאות הן עות׳מאניות ונקראות סחניסיה, והן קיימות מפני שהחוק העות׳מאני מיסה את שטח הקרקע של בית ולא את האוויר שמעליו. מתחתיהן מסגרות דלת ונציאניות מאבן עם סמל משפחה ותאריך — שתי האימפריות באותו קיר, זו מעל זו.
4. המוזיאון הארכאולוגי — הוא בכנסיית פרנציסקוס הקדוש הוונציאנית לשעבר, והאוסף מקומי וברובו קברי — ולכן הוא מעניין יותר ממה שזה נשמע: הלרנקסים מהתקופה המינואית המאוחרת, ארונות החרס המצויירים, מעוטרים בתמנונים ובציפורים ולא בשום דבר חגיגי, ואף אחד אינו בטוח למה.
5. הנמל הוונציאני — הנמל העגול הקטן עם המגדלור המצרי בפתחו היה כל הסיבה שהעיר קיימת, והוא גם הבעיה הקבועה שלה: הוא נסתם בסחף. הוונציאנים חפרו אותו שוב ושוב ונואשו, ולכן היה צריך לבנות את הנמל המודרני מזרחה יותר, ולכן בזה יש היום רק סירות דיג ושולחנות מסעדה.
6. הפורטצה — נבנתה בין 1573 ל-1580 אחרי שהפיראט אולוץ׳ עלי שדד את העיר, ותוכננה להכיל את כל האוכלוסייה בתוכה — וזה נכשל לחלוטין: כשהעות׳מאנים באו ב-1646 מי שהסתתר כאן נלקח יחד עם המצודה. הבניין המכוסה כיפה באמצע היה הקתדרלה, אחר כך מסגד, וכיפתו מהגדולות ביוון.

מה יש בכרתים

איך מגיעים ומתניידים

• נמל התעופה הרקליון — 5 ק״מ מזרחית לעיר והעמוס בכרתים; בחניה יש את השני
• נמל הרקליון — מעבורת הלילה מפיראוס עוגנת כאן, כתשע שעות
• תחנת KTEL הרקליון — שתי תחנות בעיר: זאת משרתת את המזרח ואת החוף הדרומי
• תחנת KTEL חניה — מרכז החוף המערבי, ואוטובוסי סמריה לאומלוס יוצאים מכאן לפני עלות השחר
• מפרץ סודה — הנמל של חניה, 7 ק״מ מהעיר; מעבורת פיראוס נוחתת כאן

תרבות והיסטוריה

• המוזיאון הארכאולוגי — 20 יורו, 12 מופחת, חינם ביום ראשון הראשון והשלישי בנובמבר–מרץ. אומת 10/2026
• המוזיאון ההיסטורי של כרתים — בו שמורים שני ציורי אל גרקו היחידים באי — הוא נולד כאן
• קתדרלת אגיוס מינאס — מהכנסיות הגדולות ביוון, הושלמה ב-1895 ומכילה 8,000 איש
• מוזיאון הטבע של כרתים — בתחנת כוח שהוסבה על הטיילת, ובו סימולטור רעידת אדמה
• המוזיאון הימי של כרתים — במצודת פירקאס, שבה הונף דגל יוון בכרתים לראשונה ב-1913
• בית הכנסת עץ חיים — בית הכנסת הפעיל היחיד בכרתים, נפתח מחדש ב-1999 אחרי חמישים וחמש שנים
• המוזיאון הארכאולוגי של חניה — עבר ב-2022 לבניין חדש מחוץ לעיר העתיקה — הנושא הוא קידוניה העתיקה
• מסגד נראצה — כנסייה ונציאנית שהפכה למסגד והיא היום אולם קונצרטים; המינרט הגבוה בכרתים
• המוזיאון הארכאולוגי של רתימנו — קטן, ובכנסיית פרנציסקוס הקדוש הוונציאנית לשעבר
• מנזר ארקדי — 4 יורו. המקום החשוב בהיסטוריה הכרתית המודרנית. אומת 10/2026
• מנזר פרוולי — מעל גאיון דקלים; הסתיר וחילץ חיילי בעלות הברית אחרי קרב כרתים
• מנזר טופלו — מבוצר, עם חומות של 10 מטר ותותח — מנזרים כאן היו מבני הגנה
• מנזר אגיה טריאדה — בחצי האי אקרוטירי; הוא מייצר ומוכר שמן ויין משלו

מה לראות

• הרקליון — בירת האי ואינה עיר יפה — כאן נמצאים המוזיאונים והמעבורות
• קנוסוס — 20 יורו, 10 מופחת, ואינו נמכר עוד יחד עם המוזיאון. אומת 10/2026
• מצודת קולס — מצודת הים הוונציאנית בפתח הנמל, ובקומת הקרקע 26 חדרים מקומרים
• מזרקת מורוזיני — האריות שנושאים את האגן עתיקים בכשלוש מאות שנה מהמזרקה מ-1628
• הלוג׳יה הוונציאנית — מועדון האצילים משנות העשרים של המאה השבע עשרה, והיום בניין העירייה
• החומות הוונציאניות — 4.5 ק״מ, שבעה מעוזים, והן החזיקו מעמד 21 שנים. אפשר ללכת עליהן
• כיכר אלפתריאס — כאן העיר באמת יושבת בערב, תחת עצי הדולב
• חניה — העיר היפה באי, ובירתו עד 1971; 140 ק״מ מערבה
• המגדלור של חניה — נבנה בידי המצרים בשנות השלושים של המאה התשע עשרה, ולכן צורתו מינרט
• כיכר ספלנצה — הרובע הטורקי הישן, עץ דולב באמצע, והחצי השקט של חניה
• חוף נאה חורה — חוף העיר, עשר דקות הליכה מהנמל, ומאחוריו טברנות דגים
• רתימנו — העיר העתיקה בסגנון הרנסנס השמורה הגדולה בכרתים, בדרך בין שתי הערים
• הפורטצה של רתימנו — נבנתה 1573–1580 אחרי שפיראט שדד את העיר; למסגד שבתוכה כיפה עצומה
• מזרקת רימונדי — 1626, שלושה ראשי אריות, ועדיין נקודת המפגש של העיר העתיקה
• אגיוס ניקולאוס — בנויה סביב אגם עגול קטן שנפתח אל הים; 65 ק״מ מזרחה
• אלונדה — הפינה היקרה של האי, והסירות לספינלונגה יוצאות מכאן
• ספינלונגה — 20 יורו ועוד 10–12 לסירה. מצודה ונציאנית, ואחר כך מושבת המצורעים האחרונה באירופה. אומת 10/2026
• מישור לאסיתי — מישור חקלאי שטוח בגובה 850 מטר מוקף הרים, עם טחנות הרוח להשקיה
• מערת דיקטה — כאן, לפי המסורת, נולד זאוס; ירידה תלולה אל נטיפים
• הארמון המינואי במליה — הארמון המינואי השלישי בגודלו, וכמעט אף אחד לא נכנס — אתר החוף ליד
• פאיסטוס — הארמון השני, על רכס מעל מישור מסארה, ושקט בהרבה מקנוסוס
• גורטין — בירת כרתים הרומית, וכאן נמצא קוד החוקים העתיק ששרד באירופה
• מאטאלה — מערות שנחצבו כקברים רומיים, שהיפים גרו בהן בשנות השישים, וחוף מתחת
• גאיון סמריה — 16 ק״מ, במורד כל הדרך, ובקירוב ממאי עד אמצע אוקטובר. אומת 10/2026
• אומלוס — המישור בגובה 1,100 מטר שבו מתחיל הגאיון; האוטובוס מגיע לפני שבע
• אגיה רומלי — כאן נגמר הגאיון — אין כביש פנימה או חוצה, רק הסירה
• חורה ספקיון — נמל ספקיה שאליו מגיעות סירות הגאיון, והאוטובוס חזרה יוצא מהמזח
• לוטרו — כפר של שלושים בתים שמגיעים אליו רק בסירה או ברגל; אין בו מכוניות
• גאיון אימברוס — 8 ק״מ, שלוש שעות, ועשירית מהקהל של סמריה
• פראנגוקאסטלו — טירה ונציאנית מרובעת מ-1371 שעומדת לבד על חוף ריק
• פלאקיאס — מפרץ רחב בחוף הדרומי עם רוח, והבסיס לגאיון הדקלים
• אלאפוניסי — חול ורוד מקונכיות כתושות, לגונה שחוצים אותה ברגל, ו-145 ק״מ מהרקליון
• לגונת באלוס — מגיעים בסירה מקיסאמוס או ב-8 ק״מ של דרך עפר גרועה
• גרמבוסה — מצודה ונציאנית על סלע בגובה 137 מטר, ובמפרץ שמתחת ספינה טרופה
• פאלאסארנה — חוף השקיעה הטוב באי, ונמל עתיק שנמצא היום 6 מטרים מעל הים
• קדרודאסוס — חורשת ערער שצומחת מתוך החול ליד אלאפוניסי; בלי שום שירותים
• פאליאוחורה — חצי אי עם חוף בכל צד — אחד חול ואחד חלוקים — ולכן אחד מהם תמיד מוגן
• סואיה — כפר של רחוב אחד בחוף הדרומי שבו עוד מקובל לקמפינג חופשי
• אפטרה — עיר עתיקה שלמה על מישור מעל מפרץ סודה, ובה בורות מים רומיים שנכנסים אליהם
• גאיון תריסו — גאיון שנוסעים בכביש באמצעו, 6 ק״מ של סלע אנכי
• אגם קורנאס — אגם המים המתוקים הטבעי היחיד בכרתים; סירות דיווש וצבי מים
• הר פסילוריטיס — 2,456 מטר, גג האי, ומערת אידאון שבה גדל זאוס
• מישור נידה — המישור הגבוה שמתחת לפסגה, ובו בקתות רועים עגולות מאבן שנקראות מיטאטה
• אנויה — כפר הר שנשרף עד היסוד ב-1944 ונבנה מחדש; המוזיקה של האי באה מכאן
• זארוס — כפר מעיינות עם טברנות טרוטה והליכת גאיון אל אגם
• מרגריטס — כפר קרמיקה שבו הסדנאות עוד מעלות את כדי האחסון הגדולים
• אלפתרנה — מוזיאון חדש על החפירה עצמה — אתר אחד, בניין אחד, וכמעט בלי מבקרים
• פודלה — הכפר שטוען לאל גרקו, בעמק תפוזים עם כנסייה ביזנטית
• ארחאנס — כפר יין משוחזר 15 ק״מ מהעיר, ובאמצעו אתר מינואי
• פזה — מרכז היין של האי; הענבים כאן הם וידיאנו, קוציפאלי ומנדילאריה
• סיטיה — המזרח הרחוק, 130 ק״מ מהעיר, והעיר הפחות מתוירת בכרתים
• ואי — חורשת הדקלים הטבעית הגדולה באירופה, והדקל הוא מין שנמצא רק כאן
• זאקרוס — הארמון המינואי הרביעי, בקצה גאיון שנקרא עמק המתים
• לאטו — עיר דורית על שתי גבעות עם אגורה מדורגת, ובדרך כלל אין בה אף אחד
• קריצה — כפר על גבעה מעל אגיוס ניקולאוס, והכנסייה המצויירת שמתחתיו הטובה בכרתים
• יראפטרה — העיר הדרומית באירופה, ובירת החממות של יוון
• מירטוס — כפר לבן בחוף הדרומי שנשאר קטן בכוונה
• חרסוניסוס — רצועת חבילות התיירות של החוף הצפוני; שימושית לאוטובוסים ולא ליותר
• אגיה פלאגיה — מפרצון מוגן 20 ק״מ מערבית לעיר, רגוע כשבכל השאר יש רוח
• פולירינה — עיר גבעה עתיקה מעל קיסאמוס שבה הכנסייה בנויה מאבני מקדש
• ואמוס — כפר אבן ששוחזר בידי קואופרטיב מקומי ולא בידי יזמים
• גאורגיופולי — חוף ארוך בשפך נחל עם אקליפטוסים, וקפלה על סוללה בתוך הים

שווקים וקניות

• שוק רחוב 1866 — סמטת השוק המקורה הישנה — עשבים, ראקי, גבינות וסכינים, ועדיין בשימוש
• השוק העירוני של חניה — אולם בצורת צלב מ-1913, בדגם מרסיי, וצד הדגים עוד עובד

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

לכרתים האוכל המובחן מכל איי יוון, והוא מטבח הר ולא מטבח של פירות ים — האי האכיל את עצמו מעיזים, שעורה, שמן ועשבי בר, ומהים באה הסכנה. לאכול בעמידה: דאקוס, צנים שעורה ספוג בעגבנייה מגוררת עם גבינת מיזיתרה; קאליצוניה, פשטידות גבינה קטנות שנאכלות עם דבש; בוגאצה, שכאן ממולאת במיזיתרה ולא בקרם; וציקודיה, המשקה הצלול שנמזג חינם בסוף ארוחה ואין מסרבים לו. שניים עד שנים עשר יורו.

• שוק רחוב 1866 — עשבים במשקל, ראקי מהחבית
• דלפקי הבוגאצה — 2 עד 4 יורו, ונגמרת עד הצהריים
• צד הדגים בשוק חניה — בבקרים; האולם נסגר אחרי הצהריים
• פשטידת ספקיה — כ-3 יורו, והטובה בספקיה עצמה
• כבש אנטיקריסטו — להתקשר מראש; אי אפשר להכין בהגעה
• הדלפקים בארחאנס — מזדס ולא מנות; כמה יורו כל אחד
• הטרוטה של זארוס — 8 עד 14 יורו, וממנו מתחילה הליכת הגאיון
• חלזונות ועשבי בר — 4 עד 8 יורו, וכדאי לשאול מה בעונה

מוזיאונים

כרתים היא המקום שבו מתחילה הציוויליזציה האירופית, והאתרים פרושים באופן יוצא דופן: ארבעה ארמונות מינואיים בארבע פינות, בירה רומית, עיר דורית, ומוזיאון בהרקליון שמחזיק כמעט את כל המוצאות הניידות. כלל אחד חוסך כסף וזמן — קנוסוס והמוזיאון של הרקליון אינם נמכרים עוד בכרטיס אחד, ולראות אותם באותו יום ובסדר הזה זאת עדיין הדרך הנכונה. אומת 10/2026.

• קנוסוס — 20 יורו, 10 מופחת, נמכר בנפרד מהמוזיאון
• המוזיאון הארכאולוגי — 20 יורו, 12 מופחת; חינם ביום ראשון ה-1 וה-3 בנובמבר–מרץ
• פאיסטוס — שקט; בלי צל על הרכס
• גורטין — אפשר לראות את קיר הקוד מהכביש חינם
• המוזיאון ההיסטורי — שעתיים, וקומת המלחמה היא החזקה
• מוזיאון אלפתרנה — חצי שעה מרתימנו; כמעט ריק
• לאטו — חינם או קרוב לכך; בלי שירותים
• זאקרוס — 130 ק״מ מזרחה; יום שלם

טבע

כרתים באורך מאתיים שישים קילומטרים ובמרכזה שלושה רכסי הרים, וזאת העובדה שמסדרת את הכול: בחוף הצפוני נמצאים הכבישים והעיירות, אל החוף הדרומי מגיעים דרך גאיונות, ולכמה כפרים שם אין כביש עד היום. באי יותר מארבע מאות גאיונות. השניים שחשובים לרוב המבקרים הם סמריה ואימברוס.

• גאיון סמריה — בקירוב ממאי עד אמצע אוקטובר; דמי כניסה בשער קסילוסקאלו. אומת 10/2026
• גאיון אימברוס — במורד, 8 ק״מ, ואוטובוס חזרה מהתחתית
• לגונת באלוס — לבדוק את חוזה הרכב לפני דרך העפר
• אלאפוניסי — 145 ק״מ מהרקליון; יום ארוך מאוד
• גאיון הדקלים בפרוולי — מדרגות תלולות אל החוף, או סירה מפלאקיאס
• פסילוריטיס ומישור נידה — רכב עד המישור; הפסגה היא הליכה רצינית
• מישור לאסיתי — שעה מהרקליון; קריר גם באוגוסט
• ואי — המזרח הרחוק, 95 ק״מ אחרי אגיוס ניקולאוס
• אגם קורנאס — סירות דיווש; עמוס בצהריים בעונה

אמונה ומקומות קדושים

בכרתים מנזר הוא מצודה, וזאת אינה מטפורה: בארבע מאות שנים של שלטון ונציאני ועות׳מאני היו המנזרים המוסדות היחידים שנותרו בניהול יווני, והם החזיקו נשק, בתי ספר ופליטים. לכמה מהם יש תותחים. שניים מהם הכריעו את ההיסטוריה המודרנית של האי.

• מנזר ארקדי — 4 יורו. חדר אבק השריפה עוד בלי גג. אומת 10/2026
• מנזר טופלו — דמי כניסה קטנים; מוכר גם שמן ויין משלו
• מנזר פרוולי — לבוש צנוע; החוף במדרגות תלולות מתחת
• מנזר אגיה טריאדה — מוכר שמן ויין משלו בשער
• הכנסייה בקריצה — תשלום קטן; נסגרת בשעות אחר הצהריים המוקדמות
• מערת דיקטה — מדרגות תלולות ורטובות; נעליים אמיתיות

עם ילדים

• מוזיאון הטבע — בתחנת כוח שהוסבה, עם סימולטור רעידת אדמה וקומת גלי
• מצודת קולס — 26 חדרים לעבור בהם, והגג פתוח
• אגם קורנאס — סירות דיווש, צבי מים ומים רדודים
• חוף גאורגיופולי — חוף ארוך ורדוד ומאחוריו צל אקליפטוסים
• הסירה לספינלונגה — הסירה היא חצי מהאטרקציה; 20 יורו ועוד 10–12 למעבר
• מערות מאטאלה — מערות חצובות שאפשר לטפס לתוכן, ממש מעל החוף
• אגיה פלאגיה — מפרצון מוגן 20 ק״מ מהעיר, רגוע בימי רוח
• טחנות לאסיתי — מישור שטוח להליכה, וקריר באוגוסט

חיי לילה

כרתים אינה עושה חיי לילה של אי כמו שהקיקלדים עושים. להרקליון יש לילה עירוני אמיתי שבנוי סביב הסטודנטים והתושבים שלה, לחניה יש חצרות וברי גג, ולמליה יש הרצועה הרועשת שכל השאר באי הורחק ממנה בכוונה. אבל הלילה הכרתי שבאמת חשוב קורה בכפר, עם נגן לירה ובלי שלט בחוץ.

• רובע אלפתריאס בהרקליון — כל השנה, ובמחירים מקומיים
• נמל חניה וספלנצה — הנמל הוא הצד היקר; ספלנצה לא
• רצועת מליה — מיוני לספטמבר בלבד; שום דבר לפני חצות
• לילות הלירה באנויה — לשאול במקום באיזה לילה; זה לא כל לילה
• העיר העתיקה של רתימנו — בלוק אחד פנימה מהנמל
• ראקי אחרי הארוחה — הוא מגיע חינם; הסירוב הוא החלק הלא מנומס