Italy

צ׳ינקווה טרה

חמישה כפרי דייגים וחקלאים על שנים עשר קילומטרים של חוף מצוקים, מנותקים ביבשה עד שהרכבת הגיעה אליהם בשנות השבעים של המאה התשע עשרה, ובכביש עד המאה העשרים. הרכבת עדיין מחברת ביניהם טוב יותר מכל רכב — כמה דקות בין אחד לאחר, דרך מנהרות בסלע. יום שלם ברכבת, כפר בכל שעה בערך; לצאת מוקדם, כי עד אחת עשרה הרציפים מלאים.

חדר לזוג בצ׳ינקווה טרה — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

חמשת הכפרים

ריומאג׳ורה — הבתים גבוהים וצרים כי הערוץ צר, ולרבים יש דלת למטה ברחוב אחד ועוד דלת למעלה ברחוב שמעליו — דרך מילוט אם שודדי ים נכנסו מהתחתונה. הנמל הזעיר הוא מגלש, והסירות נמשכות למעלה אל הרחוב.
ויה דל׳אמורה — השביל בין ריומאג׳ורה למנרולה נחצב במצוק בשנות העשרים בזמן הכפלת מסילת הרכבת, וצעירים משני הכפרים, שכמעט לא נפגשו קודם, התחילו לחזר זה אחר זה לאורכו. מפולת סלעים סגרה אותו ב-2012, ולקח שתים עשרה שנה ועבודות גדולות כדי לפתוח אותו מחדש.
מנרולה — בכל חג המולד מאז שנות השישים, אדם מקומי בשם מריו אנדראולי ועוזריו מדליקים סצנת מולד על כל צלע הגבעה של הכרמים שמעל הכפר — מאות דמויות שנעשו מגרוטאות ואלפי נורות. הנוף על הכפר שכולם מצלמים הוא מהשביל שעל לשון היבשה בצפון.
קורניליה — הכפר היחיד שאינו נוגע בים: הוא יושב מאה מטר למעלה על רכס, ומהתחנה מטפסים יותר משלוש מאות מדרגות או לוקחים את ההסעה. בלי נמל, קורניליה חיה מהכרמים שלה, והיין שלה זכה לשבחים כבר בימי הביניים.
ורנאצה — הנמל הטבעי היחיד מבין החמישה, שמגדל קסטלו דוריה שומר עליו מפני פשיטות סרצנים. בעשרים וחמישה באוקטובר 2011 הוריד סער כחצי מטר גשם בכמה שעות, וזרם של בוץ מילא את הרחוב הראשי עד הקומה הראשונה. לקח לכפר חודשים לחפור את עצמו החוצה.
מונטרוסו אל מארה — הגדול מבין הכפרים, והיחיד עם חוף חול ארוך. המשורר אאוג׳ניו מונטלה, שזכה בפרס נובל ב-1975, בילה כאן את קיצי ילדותו, והנוף החשוף והשרוף משמש של הטרסות האלה עובר לאורך כל ספר השירה הראשון שלו.

החומות שבכרמים

הגבעות שמעל הכפרים אינן מדרונות טבעיים: במשך אלף שנה בנו החקלאים טרסות מאבן יבשה, בלי טיט, כדי שגפנים יוכלו לגדול על מצוק, והחומות נמשכות לאורך אלפי קילומטרים. המסלול הזה הולך בשבילים הגבוהים ביניהן, בין המקדשים שהכפרים בנו בראשי הגבעות. חצי יום עד יום ברגל, תלול, ולשבילי החוף צריך כרטיס צ׳ינקווה טרה.

מקדש סוביורה — אומרים שזה המקדש העתיק ביותר לבתולה בליגוריה, על שביל הפרדות הישן שמטפס ממונטרוסו אל הגבעות. לכל כפר יש מקדש משלו גבוה מעליו, ובימי החג שלהם כל הכפר עולה ברגל.
מדונה די רג׳ו — המקדש של ורנאצה, ביער מעל הכפר, ומגיעים אליו בשביל מדרגות שלאורכו קפלות. מתחתיו הטרסות יורדות במדרגות עד הים, ורואים כמה מהמצוק החקלאים הפכו לשדות.
וולסטרה — כפרון מעל מנרולה באמצע הכרמים. הענבים בטרסות האלה הורדו בסלים על הגב; היום מסילות קטנות של רכבת חד-פסית עולות במדרונות כדי להוריד את הבציר.
פונטה בונפיליו — לשון היבשה מצפון למנרולה, עם בית הקברות של הכפר וגן קטן, והנוף אחורה על הבתים הצבעוניים הערומים על הסלע שלהם. המנהג הוא לבוא לכאן בשקיעה עם כוס מהיין הלבן המקומי.
מקדש מונטנרו — המקדש של ריומאג׳ורה, בראש גבעה שלוש מאות מטר מעל הים, ומהמרפסת שלו כל חוף הצ׳ינקווה טרה פרוש צפונה. השביל מהכפר תלול וישן, ולוקח בערך שעה.
גובאנו — חוף חלוקים מתחת לקורניליה שנוצר במפולת ענקית ב-1893 שקברה את החוף. מגיעים אליו דרך מנהרת רכבת שיצאה משימוש, ומפני שקשה להגיע אליו, הוא היה הרבה זמן המקום שאליו הלכו אנשים כדי שיעזבו אותם בשקט.

מפרץ המשוררים

דרומית לחמשת הכפרים החוף מתעקל אל מפרץ לה ספציה, שהמשוררים הרומנטיים האנגלים לקחו לעצמם — ביירון שחה לרוחבו ושלי טבע בו. בראשו נמצא נמל הצי, שבו ב-1946 אלף ניצולי שואה על שתי ספינות סירבו לעזוב עד שהורשו להפליג לארץ ישראל. יום שלם, בסירה ובאוטובוס.

נמל לה ספציה — באפריל 1946 עלו כאן יותר מאלף ניצולים יהודים על שתי ספינות, פדה ופניצ׳ה, כדי להפליג לארץ ישראל, והבריטים לחצו על איטליה לעצור אותם. הם פתחו בשביתת רעב על המזח, העיתונות של העולם באה לצפות, ובשמונה במאי הורשו להפליג. היהודים קראו ללה ספציה שער ציון.
פורטוונרה — עיירת נמל מוקפת חומה בקצה המפרץ, עם בתים צבועים באותה שורה צבעונית וגבוהה של הצ׳ינקווה טרה, אבל עתיקה יותר ומבוצרת, שגנואה בנתה במאה השתים עשרה מול פיזה מעבר למים.
סן פייטרו, פורטוונרה — כנסייה גותית קטנה בפסים שחורים ולבנים שעומדת על הסלע בסוף היבשה, מעל הים הפתוח, במקום של מקדש רומי. האכסדרה שלידה ממסגרת את מצוקי הצ׳ינקווה טרה בצפון.
המערה של ביירון — ב-1822 שחה לורד ביירון מפורטוונרה לרוחב המפרץ עד לריצ׳י, כשבעה קילומטרים, כדי לבקר את שלי. מערת הים הזאת מתחת לכנסייה נקראה על שמו, ואנשים עדיין קופצים מהסלעים שלה.
וילה מאני, סן טרנצו — פרסי ביש שלי שכר את הבית הזה על החוף עם מרי שלי ב-1822. ביולי הוא הפליג לליבורנו בסירה הקטנה שלו, ובדרך חזרה סערה הטביעה אותה; הגופה שלו נפלטה לחוף עשרה ימים אחר כך, עם ספר של קיטס בכיס.
טלרו — כפר דייגים על סלע בקצה המפרץ. הסיפור הוא שלילה אחד, כששודדי ים סרצנים התגנבו, תמנון טיפס על מגדל הפעמונים וצלצל בפעמון בזרועותיו, והכפר התעורר בזמן.

מה יש בצ׳ינקווה טרה

איך מגיעים ומתניידים

נמל התעופה של פיזה — כשעה וחצי ברכבת דרך לה ספציה; גנואה היא האפשרות השנייה
לה ספציה סנטרלה — השער: רכבות מקומיות לחמשת הכפרים כל רבע שעה עד חצי שעה
לבנטו — הבסיס השקט בקצה הצפוני, תחנה אחת ממונטרוסו

תרבות והיסטוריה

סנטה מרגריטה ד׳אנטיוכיה — כנסייה שעומדת על הסלעים בשפת המים
מקדש מונטנרו — כנסייה בראש גבעה מעל ריומאג׳ורה וכל החוף מתחת
מקדש סוביורה — המקדש העתיק בליגוריה, על השביל מעל מונטרוסו
מדונה די רג׳ו — מקדש ביער מעל ורנאצה, בשביל מדרגות
סן פייטרו, פורטוונרה — כנסייה מפוספסת על הסלע בסוף היבשה
וילה מאני, סן טרנצו — הבית האחרון של שלי, על המים; הוא הפליג מכאן וטבע
נמל לה ספציה — ב-1946 אלף ניצולים יהודים החזיקו מעמד כאן על שתי ספינות עד שהורשו להפליג
המוזיאון הימי — מוזיאון הצי ליד שער המספנה, עם פסלי חרטום

מה לראות

מונטרוסו אל מארה — הכפר הגדול והיחיד עם חוף חול אמיתי
הענק — נפטון מבטון שמחזיק מרפסת שהים לקח
חוף פג׳ינה — החוף הארוך מתחת לתחנה; שמשיות ליום
ורנאצה — כפר הנמל של הגלויות; לטפס למגדל בשביל הנוף
קסטלו דוריה — מגדל השמירה מעל ורנאצה, נבנה נגד שודדי ים
קורניליה — הכפר היחיד שאינו על המים, גבוה על המצוק שלו
הלרדרינה — גרם המדרגות של יותר משלוש מאות מדרגות מהתחנה לקורניליה
גובאנו — מפרץ חלוקים מתחת לקורניליה, מגיעים אליו דרך מנהרת רכבת ישנה
מנרולה — בתים צבעוניים ערומים על סלע; הנוף הוא מהשביל שמצפון לו
פונטה בונפיליו — לשון היבשה עם הנוף המפורסם על מנרולה; שקיעה
וולסטרה — כפרון מעל מנרולה בין כרמי הטרסות
ריומאג׳ורה — בתים גבוהים בערוץ עד נמל זעיר
ויה דל׳אמורה — שביל המצוק למנרולה, נסגר לשתים עשרה שנה ונפתח מחדש; בכרטיס
בונסולה — מפרץ שקט שמגיעים אליו מלבנטו בשביל אופניים דרך מנהרות רכבת ישנות
פרמורה — סוף שביל המנהרות, עם מפרצים מתחת לתחנה
פורטוונרה — עיירת נמל מוקפת חומה בקצה המפרץ; סירות מלה ספציה
המערה של ביירון — מערת הים שממנה, אומרים, ביירון שחה לרוחב המפרץ
פלמריה — האי מול פורטוונרה; דקה במעבורת והליכה מסביב
לריצ׳י — מבצר מעל נמל במפרץ המשוררים
טלרו — כפר דייגים על סלע עם אגדה על תמנון
קסטלו סן ג׳ורג׳ו — המבצר מעל לה ספציה, עם הארכיאולוגיה של העיר
סרצנה — עיירת שוק מוקפת חומה בפנים הארץ, עם ירידי עתיקות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

זו ליגוריה, אז האוכל על הדלפק הוא **פוקאצ׳ה** — שמנונית, מלוחה, נאכלת חמה מהמאפייה בבוקר, יורו-שניים — ו**פסטו**, שהומצא בחוף הזה. הדגה המקומית היא **אנשובי**, שמונטרוסו ממליחה ושומרת בשם מוגן, והאוכל של ההליכה הוא קונוס נייר של דגים מטוגנים. היין שצריך להכיר הוא **שקטרה**, יין מתוק בצבע ענבר מענבים שמיובשים על מדפים אחרי הבציר.

מונטרוסו אל מארה — אנשובי מלוחים, ופוקאצ׳ה חמה מהתנור
ורנאצה — דגים מטוגנים בקונוס נייר על חומת הנמל
קורניליה — גלידת בזיליקום וכוס מהלבן של הכפר
וולסטרה — שקטרה מהטרסות, נמכר בפתח היקב
ריומאג׳ורה — פוקאצ׳ה עם פסטו, וצדפות ממולאות מלה ספציה
לבנטו — פרינטה, הלחם השטוח מחומוס, בפרוסה

מוזיאונים

הצ׳ינקווה טרה הן המוזיאון בעצמן, נוף שנבנה ביד ומוגן ככזה. המוזיאונים עצמם נמצאים סביב המפרץ: של הצי, של מבצר, והזיכרון של הנמל שבו הניצולים חיכו להפליג.

נמל לה ספציה — שער ציון, 1946
המוזיאון הימי — פסלי חרטום וההיסטוריה של הצי האיטלקי
קסטלו סן ג׳ורג׳ו — אבני הפסל הפרהיסטוריות של האזור
וילה מאני, סן טרנצו — הבית האחרון של שלי, מהטיילת
הענק — נפטון מ-1910 שאיבד את המרפסת שלו לים

טבע

החוף הוא פארק לאומי ונוף מורשת עולמית: מצוקים שיורדים אל ים צלול, טרסות של גפנים וזיתים, ויערות אורן וערמונים על הרכס שמעל. השבילים המפורסמים הם השביל הכחול לאורך החוף והשביל הגבוה על הרכס, ושניהם עמוסים עד הצהריים.

ויה דל׳אמורה — שביל המצוק שנפתח מחדש; כניסה בהזמנה
מקדש מונטנרו — שעה בעלייה מריומאג׳ורה; כל החוף מתחת
פלמריה — הליכה מסביב לאי שמול פורטוונרה
בונסולה — שביל האופניים במנהרות מלבנטו
גובאנו — חוף חלוקים נידח דרך מנהרה ישנה
מקדש סוביורה — היערות הגבוהים מעל מונטרוסו

עם ילדים

עם ילדים, לנסוע ברכבת בין הכפרים ובסירה חזרה, לשחות במונטרוסו, ולשמור את ההליכות קצרות. לשבילי המצוק יש מפלים ארוכים והרבה מדרגות; שביל האופניים במנהרות מלבנטו מישורי ובטוח.

חוף פג׳ינה — חוף החול האמיתי היחיד
בונסולה — לרכוב דרך מנהרות הרכבת הישנות ליד הים
קסטלו דוריה — מגדל תצפית נגד שודדים לטפס עליו
טלרו — הכפר שבו תמנון צלצל בפעמון
פורטוונרה — השיט לאורך המצוקים הוא הטיול
הענק — ענק על החוף

אמונה ומקומות קדושים

לכל כפר יש כנסייה על הנמל שלו ומקדש על הגבעה שמעליו, והשבילים הישנים ביניהם הם דרכי עלייה לרגל. הכנסייה היפה ביותר בחוף עומדת מחוץ לחמישה, על הסלע בפורטוונרה.

סנטה מרגריטה ד׳אנטיוכיה — כנסייה על סלעי הנמל של ורנאצה
סן פייטרו, פורטוונרה — גותי מפוספס על הסלע האחרון
מקדש סוביורה — המקדש העתיק בליגוריה
מדונה די רג׳ו — שביל של קפלות בעלייה מורנאצה
מקדש מונטנרו — המקדש של ריומאג׳ורה בראש הגבעה
מנרולה — סצנת המולד המוארת על הגבעה בחג המולד

חיי לילה

כשמבקרי היום עוזבים ברכבות האחרונות, הכפרים משתתקים, והערב הוא משקה על הסלעים בשקיעה וארוחה על הנמל. במונטרוסו הכי הרבה ברים; בלה ספציה, העיר האמיתית, יש את כל השאר.

פונטה בונפיליו — נוף השקיעה על מנרולה עם כוס
ורנאצה — הנמל אחרי שההמונים עוזבים
מונטרוסו אל מארה — הכי הרבה ברים, והחוף המאוחר
לריצ׳י — קו הנמל מתחת למבצר
פורטוונרה — ארוחת ערב על המזח מול פלמריה

לחיפוש חדר בצ׳ינקווה טרה