sleepntrip

United States

שיקגו

בשמונה באוקטובר 1871 שרפה אש כשלושה קמ״ר וחצי משיקגו, הרגה כשלוש מאות איש והשאירה שליש מהאוכלוסייה בלי בית. את הפרה שלפי המסופר בעטה בפנס המציא כתב שהודה בכך אחר כך. מה שחשוב הוא מה שהעיר עשתה אחר כך: היא בנתה מחדש על אדמה שרופה בטכנולוגיה חדשה — שלד הפלדה — ובין 1885 ל-1900 קמו כאן תריסר בניינים שהמציאו את צורתה של כל עיר מאז. המסלול הזה הוא הבניינים האלה. ללכת בבוקר של יום חול, כשהלובי פתוחים והלופ עובד.

חדר לזוג בשיקגו — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

המקום שבו הומצא הגורד שחקים

בשמונה באוקטובר 1871 שרפה אש כשלושה קמ״ר וחצי משיקגו, הרגה כשלוש מאות איש והשאירה שליש מהאוכלוסייה בלי בית. את הפרה שלפי המסופר בעטה בפנס המציא כתב שהודה בכך אחר כך. מה שחשוב הוא מה שהעיר עשתה אחר כך: היא בנתה מחדש על אדמה שרופה בטכנולוגיה חדשה — שלד הפלדה — ובין 1885 ל-1900 קמו כאן תריסר בניינים שהמציאו את צורתה של כל עיר מאז. המסלול הזה הוא הבניינים האלה. ללכת בבוקר של יום חול, כשהלובי פתוחים והלופ עובד.

  1. הרוקרי — ברנהם ורוט השלימו אותו ב-1888 והוא היברידי — קירות נושאים בשני צדדים, שלד ברזל באחרים — מפני שהטכנולוגיה השתנתה בזמן שהוא נבנה. ב-1905 הועסק פרנק לויד רייט, שעבד בפירמה, לשפץ את חצר האור המקורה בזכוכית שבפנים, והוא הפשיט את עבודת הברזל והזהיב אותה. הלובי פתוח בשעות המשרד וחינם, וגרם המדרגות הספירלי שמעליו הוא הדבר שצריך להביט בו למעלה.
  2. בניין מונדנוק — זה הבניין המלמד ביותר בשיקגו, מפני שהוא שני בניינים. החצי הצפוני מ-1891 הוא לבנים נושאות והקירות בעובי מטר ושמונים בבסיס, ומצרים לארבעים וחמישה סנטימטרים למעלה — בשישים ושישה מטרים הוא הבניין הגבוה שנבנה אי פעם בשיטת הקירות הנושאים, והוא הגבול הפיזי של השיטה. החצי הדרומי מ-1893 הוא שלד פלדה באותו שטח רצפה וקירות בעובי סנטימטרים ספורים. ללכת מלובי אחד לשני, וכל הטיעון נמצא בקיר.
  3. בניין מרקט — מ-1895, והלובי הוא מחזור פסיפסי טיפאני שלם שמספר את סיפורו של ז׳אק מרקט, הישועי שעבר כאן ב-1674 — ובכללו לוחות של בני המקום שפגש, בשמותיהם הם. תבליטי הלוחות שמעל דלתות הכניסה הם של אדוארד קמייס, שעשה גם את האריות של מוסד האמנות. הכניסה חינם וכמעט אף אחד לא נכנס.
  4. בניין ריליאנס — הושלם ב-1895 והוא כמעט כולו זכוכית — עבודת הלבנים מצטמקת לרצועות טרקוטה דקות, מפני שהשלד הפלדי נושא הכול ולקיר אין שום תפקיד חוץ מלמנוע את מזג האוויר. הוא האב הישיר של כל מגדל זכוכית שנבנה מאז, והוא נבנה בחיפזון: שתים עשרה הקומות העליונות קמו בחמישה עשר ימים מפני שכל השלד היה טרומי והורכב בברגים.
  5. מרכז סאליבן — לואיס סאליבן תכנן את כניסת הפינה המעוגלת ב-1899 ועטף אותה בקישוט יצוק בצפיפות יוצאת דופן — עלים, גבעולים ושזירה, הכול יצוק במפעל לפי שרטוטיו. סאליבן הוא האדם שכתב ש"הצורה נגררת אחרי התכלית", משפט שמצוטט בדרך כלל כדי להצדיק בניינים חלקים; הוא התכוון שהקישוט צריך לצמוח מתוך המבנה, והפינה הזאת היא מה שהוא עשה בפועל בעניין. הוא מת בחוסר כול בחדר מלון ב-1924.
  6. מרכז התרבות — נבנה ב-1897 כספרייה הציבורית הראשונה של העיר, והכסף לו בא מקרן ספרים שגויסה בבריטניה אחרי השרפה — המלכה ויקטוריה, דיזראלי והמוציא לאור של דיקנס ואחרים שלחו שמונת אלפים כרכים לעיר שאיבדה בדיוק את ספריה. כיפת טיפאני שבפנים, שלושה עשר מטרים קוטר ועשויה משלושים אלף פיסות זכוכית, היא הגדולה בעולם. הכול כאן חינם ותמיד היה.

האגם שהעיר הסתובבה אליו

כמעט כל עיר אגם או נהר גדולה בעולם שמה תעשייה בחזית המים שלה. שיקגו עשתה את ההפך, וזה היה בכוונה: ועדת תעלה מ-1836 סימנה את חוף האגם כקרקע ציבורית לנצח, סוחר בשם מונטגומרי וורד תבע את העיר ארבע פעמים בין 1890 ל-1911 כדי לעצור בנייה עליו, והוא ניצח. לכן יש עשרים ושמונה ק״מ של קו חוף ציבורי רצוף ואין עליו קרקע פרטית. המסלול הזה הוא התוצאה. ללכת אחר הצהריים המאוחר; קו הרקיע מואר מהמערב והשביל פונה אליו.

  1. שער הענן — הפסל של אניש קאפור הוא מאה ועשרה טונות של פלדת אל-חלד במאה שישים ושמונה לוחות, והסיבה שהוא נראה כמו כסף חי נוזלי היא שכל תפר ריתוך לוטש והוסר ביד אחרי ההרכבה — תהליך שלקח זמן רב בהרבה מהייצור. קאפור התנגד לכינוי "השעועית" במשך שנים ואחר כך הרים ידיים. כל הפארק שתחתיו הוא גג של חניון ושל מתקן רכבות.
  2. מזרקת קראון — שני מגדלי בלוקי זכוכית בגובה חמישה עשר מטר ובתוכם מסכי וידאו שמראים פניהם של אלף תושבי שיקגו, שהאמן צילם במשך שנה בכל שכונה. כל פנים עומדות דומם כמה דקות ואז מכווצות שפתיים, וסילון מים יוצא — בדיחה ישירה על המזחילה מהאבן, שהיא זרבובית מים עם פנים. ילדים עומדים בסילון כל הקיץ וזאת הכוונה.
  3. גן לורי — אלף מ״ר שניטעו כמעט כולם במיני ערבה — הצמחים שכיסו את אילינוי לפני המחרשה, שני שלישים מהם מקומיים. הגדר החיה הגזומה לאורך צד אחד נקראת "גדר הכתפיים" והיא מתייחסת לכינוי העיר, "עיר הכתפיים הרחבות", משיר של קרל סנדברג מ-1914. הגן יושב מעל מסילה פעילה והאדמה בו בעומק מטר אחד בלבד.
  4. מזרקת בקינגהם — הוענקה לעיר ב-1927 בידי קייט בקינגהם לזכר אחיה, ועוצבה לפי מזרקה בוורסאי אבל נבנתה בגודל כפול. הסילון המרכזי מגיע לארבעים ושישה מטרים והוא משתמש בכארבעים וחמישה אלף ליטרים בדקה, במִחזוּר. ארבעת זוגות סוסי הים מהברונזה מייצגים את ארבע המדינות שנוגעות באגם מישיגן.
  5. פלנטריום אדלר — הפלנטריום הראשון בחצי הכדור המערבי, נפתח ב-1930, והמקרן נקנה בגרמניה. הסיבה לבוא היא מאחורי הבניין ולא בתוכו: לשון הקרקע שהוא עומד עליה נותנת את הנוף הטוב ביותר של קו הרקיע של שיקגו, מפני שאתם רחוקים דיים אל תוך האגם כדי לראות את כולו בבת אחת. לעמוד שם חינם, ויש שם צלמים בכל שקיעה.
  6. מוזיאון פילד — האוסף התחיל כשאריות תערוכת העולם של 1893, ובו "סו", הטירנוזאורוס רקס השלם ביותר שנמצא — תשעים אחוזים מהשלד. סו נחפרה בדרום דקוטה ב-1990 ואחר כך נלחמו עליה בבית משפט שבע שנים המגלה, חוואי והממשל הפדרלי; המוזיאון קנה את המאובן במכירה פומבית ב-1997 בשמונה מיליון שלוש מאות ושישים אלף דולרים, בעזרת דיסני ומקדונלדס.

פילסן והצד הדרומי

שיקגו היא מהערים הגדולות המופרדות ביותר בארצות הברית, וזאת אינה מקריות של התיישבות: סעיפי הגבלה בשטרי קרקע, "קווים אדומים" של בנקים משנות השלושים, ומדיניות שיכון ציבורי שרכזה תושבים שחורים בבלוקים רבי-קומות — כל אלה עשו את זה בכוונה, והתבנית נראית עד היום מכל רכבת מוגבהת. המסלול הזה נכנס לחצי העיר שהפיק את הבלוז החשמלי, את מוזיקת הגוספל ואת ההאוס, ואל הרובע המקסיקני שבו המוסד התרבותי הלטיני הגדול בארץ. ללכת ביום חול וללכת באור יום.

  1. המוזיאון לאמנות מקסיקנית, פילסן — נוסד ב-1982 בידי שני מורים בעשרת אלפים דולרים, והוא חינם מהיום שנפתח — מוזיאון האמנות הלטיני הגדול היחיד בארץ שלא גבה דמי כניסה מעולם, על העיקרון המוצהר שמוזיאון קהילתי אינו יכול לבקש מהקהילה שלו לשלם. הוא המוסד התרבותי הלטיני הגדול בארצות הברית והוא בבית מגרש בפארק בפילסן.
  2. הרחוב ה-18 — השכונה נקראת פילסן על שם פלזן שבבוהמיה, מפני שמהגרים צ׳כים קראו לה כך בשנות השבעים של המאה ה-19, וחזיתות הלבנים המקושטות לאורך הרחוב הזה הן שלהם. היא נעשתה מקסיקנית משנות השישים כשקהילות רחוב טיילור האיטלקית והמקסיקנית נדחקו בידי קמפוס אוניברסיטאי חדש, והבניינים הצ׳כים מכוסים היום בציורי קיר מקסיקנים. תחנת ה"אל" ברחוב ה-18 צבועה מבפנים ומבחוץ.
  3. צ׳ס רקורדס, מישיגן 2120 — בניין דו-קומתי שבו הקליטו מאדי ווטרס, האולין וולף, צ׳אק ברי, אטה ג׳יימס ובו דידלי בין 1957 ל-1967. הרולינג סטונס הקליטו כאן ב-1964 וקראו לקטע אינסטרומנטלי על שם כתובת הרחוב. מאדי ווטרס הגיע לשיקגו ממיסיסיפי ב-1943 עם מזוודה, חיבר את הגיטרה שלו לחשמל מפני שאקוסטית לא נשמעה בבר רועש, וההחלטה המעשית האחת ההיא היא המקום שממנו באה מוזיקת הרוק.
  4. כנסיית פילגרים בפטיסט, ברונזוויל — אדלר וסאליבן בנו אותה ב-1890 כבית כנסת, וכשהקהילה היהודית עברה צפונה היא נעשתה כנסייה בפטיסטית שחורה. תומס איי דורסי היה מנהל המוזיקה שלה מ-1932 והוא עשה שם דבר חדש: הוא הכניס הרמוניה של בלוז וקצב של בלוז אל מוזיקת הקודש, תחת התנגדות זועמת, והמציא את הסוגה שנקראת היום גוספל. מהליה ג׳קסון שרה בבניין הזה. שרפה כילתה את פנימו ב-2006 והקירות עוד עומדים.
  5. אתר ערמת שיקגו-1 — בשניים בדצמבר 1942, במגרש סקווש שיצא משימוש תחת היציע המערבי של מגרש הכדורגל של האוניברסיטה, השיגו אנריקו פרמי וכארבעים ושמונה איש את התגובה הגרעינית המשרשרת המבוקרת והמקיימת את עצמה הראשונה. לא היה כל מכל ולא היה מיגון; מערכת הביטחון הייתה אדם עם גרזן שעמד ליד חבל. זה קרה בשכונת מגורים של עיר בת שלושה מיליון וחצי. פסל ברונזה של הנרי מור מסמן את המקום.
  6. בית רובי — רייט השלים אותו ב-1910 בעבור יצרן אופניים, והוא ההצהרה הברורה של אסכולת הערבה: קווים אופקיים, גגות משולחים בלי תמיכה נראית, כניסה מוסתרת, ובלי עליית גג ובלי מרתף במובן המקובל. גם אין בו גוף תאורה בחדר האוכל — לשולחן עצמו יש תאורה מובנית. הבית נקבע להריסה פעמיים, ב-1941 וב-1957, ורייט עצמו בא להפגין בגיל תשעים.

מה יש בשיקגו

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

האוכל של שיקגו הוא אוכל של עובדים וכמעט כולו הומצא כדי להיאכל בעמידה או במכונית. העיר הייתה בית המטבחיים של אמריקה — עד 1900 שחטו וארזו המכלאות כאן את רוב הבשר בארץ — והמנות נגזרות מזה: בקר חתוך דק כדי למתוח אותו, נקניקייה בלחמנייה עמוסה בירקות כדי שתיחשב ארוחה, פיצה חתוכה למרובעים כדי שאפשר יהיה לאכול אותה ביד אחת ליד בירה. ארבעה עד שנים עשר דולרים לפריט, כרטיסים בכל מקום. כלל אחד שאינו בדיחה: אף אחד בעיר הזאת לא שם קטשופ על נקניקייה, ומי שיבקש — יזכרו לו.

מוזיאונים

ארבעה מהמוזיאונים הגדולים של שיקגו קיימים בגלל מאורע אחד: תערוכת העולם הקולומביאנית של 1893, שמשכה עשרים ושבעה מיליון ביקורים כשבכל ארצות הברית היו שישים ושלושה מיליון איש, ואחר כך השאירה אחריה את אוספיה, את הבניין האחד ששרד שלה, ואת השאיפה שהעיר תחזיק מוסדות בסדר הגודל הזה. לכמה מהם ימי חינם לתושבי אילינוי, וכולם גדולים דיים כדי לדרוש תכנון. למוסד האמנות לבדו צריך שני ימים כדי לראות אותו כראוי.

אמונה ומקומות קדושים

שיקגו התמלאה בחמישים שנה בפולנים, אירים, גרמנים, צ׳כים, ליטאים, איטלקים, יוונים ויהודים, ואחר כך מ-1916 במאות אלפי אמריקנים שחורים שעזבו את הדרום — וכל אחת מההגעות האלה בנתה. התוצאה היא עיר שבה יותר בנייני דת גדולים מהמאה התשע עשרה מכפי שיש לה קהילות למלא אותם: בית כנסת של סאליבן שהפך לכנסייה בפטיסטית והמציא את הגוספל, בזיליקה פולנית ברחוב שאף אחד לא מדבר בו פולנית, ומקדש הינדי מעבר לנמל התעופה. רובם פתוחים ורובם חינם.

טבע

בשיקגו החוק הסביבתי המוזר באמריקה העירונית: כל חוף האגם ציבורי בזכות, והוא מוגן בבתי משפט מאז שנות התשעים של המאה ה-19 — ולכן לעיר של שני מיליון וחצי יש עשרים ושמונה ק״מ של קו חוף חינם רצוף עם פארקים, חופים ושביל, ובלי בניין פרטי אחד עליו. פנימה הסיפור שונה ושווה לדעת — זאת הייתה ערבת עשב גבוה, שכמעט כולה נעלמה, ומקטעי הערבה המשוחזרים בפארקים הם שחזורים מכוונים של נוף שנהרס בתשעים ותשעה אחוזים.

עם ילדים

שיקגו היא מהערים האמריקניות הקלות עם ילדים, משלוש סיבות: המוזיאונים ברמה עולמית ומרוכזים, חוף האגם ציבורי וחינם, וה"אל" הוא צעצוע בפני עצמו — בן שמונה ייסע בלופ המוגבה סביב הדאונטאון כאטרקציה, וזה עולה מחיר נסיעה אחת. הדבר האחד שצריך לתכנן סביבו הוא מזג האוויר: ינואר כאן חמור באמת, והחממות החינמיות ומכלול המוזיאונים הם מה שהעיר עצמה עושה בחורף.

חיי לילה

שיקגו המציאה שתי צורות מוזיקליות שכל העולם רוקד להן היום, ושתיהן קרו בחדרים שאפשר לעמוד בהם עד היום. הבלוז החשמלי יצא מהצד הדרומי בשנות הארבעים כשמהגרים ממיסיסיפי חיברו לחשמל כדי להישמע מעל קהל, וההאוס יצא ממועדון בשם "המחסן" בסביבות 1980 — המילה "האוס" היא קיצור שלו. "קריאה אחרונה" היא בשתיים לפנות בוקר, וארבע בסוף שבוע בברים עם רישיון מאוחר, ומועדוני הבלוז מעלים שלוש מערכות בלילה. דמי כניסה בדרך כלל עשרה עד עשרים דולרים.

לחיפוש חדר בשיקגו