Thailand

צ׳אנג מאי

צ׳יאנג מאי נוסדה בשנת 1296 כבירת לאנה — ממלכה שהייתה עצמאית מסיאם ברוב חמש מאות שנה ושסופחה רק ב-1899. לכן השפה כאן היא ניב אחר, האלפבית היה כתב אחר, ולאוכל אין שום קשר לבנגקוק. העיר העתיקה היא ריבוע בתוך תעלה, כקילומטר וחצי לכל צד, וכמעט כל מה שבהליכה הזאת נמצא בתוכו. שלוש שעות. כתפיים וברכיים מכוסות בכל מקדש, והנעליים יורדות בפתח.

חדר לזוג בצ׳אנג מאי — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

עיר מרובעת בתוך תעלה

שער תאה פאה — השער המזרחי, והלבנים שרואים הן שחזור משנות השמונים — החומות נהרסו בעיקרן בשנות העשרים ושימשו כמצע לכבישים. מה שמקורי הוא התכנית: תעלה מרובעת עם שער באמצע כל צד ובסטיון בכל פינה, שהונחה ב-1296 בידי המלך מנגראי, שבחר את המקום אחרי שראה בו צבי סמבר לבן ומשפחת עכברים לבנים.
ואט צ׳די לואנג — הצ׳די הושלם ב-1481 בגובה של כשמונים ושניים מטרים, הבניין הגבוה בממלכת לאנה, ורעידת אדמה ב-1545 הורידה את השליש העליון שלו — והוא נשאר כך מאז. בודהה האזמרגד, שהוא היום הפריט החשוב בתאילנד ויושב בארמון בבנגקוק, הוחזק בגומחה בצד המזרחי של הצ׳די הזה שמונים וארבע שנים.
אנדרטת שלושת המלכים — שלוש הדמויות הן מנגראי מצ׳יאנג מאי, נגאם מואנג מפאיאו וראם קאמהנג מסוקותאי, שלפי הכרוניקות תכננו את העיר הזאת יחד — וזה חריג, מפני שמיתוסי ייסוד עוסקים בדרך כלל באדם אחד. מקומיים מניחים לרגליהם פרחים, קטורת ובקבוקי חלב תות — והחלב מפני שמנחה אמורה להיות משהו שהמת באמת היה רוצה.
ואט פרה סינג — הקפלה הקטנה שמאחור, וויהאן לאי קאם, היא זו שכדאי להיכנס אליה: קירותיה הפנימיים מכוסים בציורי קיר משנת 1820 בקירוב שמציגים חיי יום-יום לאניים — שווקים, גברים מקועקעים, נשים רוחצות, סוחר בריטי בכובע — והם מהתיעודים החזותיים המעטים מאוד של המקום הזה לפני הצילום.
ואט פאן טאו — אולם האסיפה בנוי כולו מלוחות טיק שמשולבים זה בזה בלי מסמרים, והוא לא נבנה כמקדש: הוא היה מעון מלכותי, שפורק והורכב כאן מחדש במאה התשע עשרה. הטווס שמעל הדלת עם כלב מתחתיו הוא חותמו של הנסיך שגר בו, והכלב פירושו שהוא נולד בשנת הכלב.
ואט צ׳יאנג מאן — המקדש העתיק בעיר, שנבנה ב-1296 במקום שבו חנה מנגראי בזמן שהעיר הונחה, ולכן הוא קודם לחומות. הצ׳די שמאחורי האולם הראשי נתמך בחמישה עשר פילי לבנים שמבצבצים למחצה מהבסיס, ובו שני פסלי בודהה קטנים — אחד מקריסטל ואחד משיש — שמוצגים לציבור פעם בשנה בלבד, בסונגקראן.

במעלה ההר

דוי סותפ עולה בחדות מאחורי העיר לגובה של כאלף ושש מאות מטרים, והמקדש שליד פסגתו הוא העיקר: הסיפור הוא שפיל לבן נשלח ונשא שריד, עלה בהר, חצצר שלוש פעמים ומת — והמקדש נבנה במקום שבו נפל. כביש נסלל רק ב-1935, בידי נזירים שגייסו את הכסף וארגנו כפריים — לפני כן העלייה לרגל הייתה טיפוס של חמש שעות. יום שלם ברכב או בסונגתאו.

ואט דוי סותפ — שלוש מאות ותשע מדרגות במעלה גרם מדרגות נאגה, שגופי שני הנחשים יוצרים את המעקים לכל האורך — הראשים למטה והזנבות למעלה. הצ׳די הזהוב במרכז משנת 1383, והמרפסת סביבו היא הנוף: כל רשת העיר, מסלול שדה התעופה והמישור שמעבר — וביום בהיר רואים כמה בדיוק מרובעת העיר העתיקה.
ארמון בובינג — מעון החורף המלכותי, ארבעה קילומטרים גבוה יותר, ומה שפתוח הוא הגנים — ורדים, שאינם גדלים בתאילנד השפלה, וזו כל הנקודה בארמון בגובה אלף ומאה מטרים. מכנסיים ארוכים חובה, וישאילו לכם סארונג בשער אם תגיעו במכנסיים קצרים.
כפר המונג בדוי פוי — כפר המונג בראש הכביש, והמוזיאון הקטן בו עוסק באופיום — עמי ההר כאן גידלו פרגים כגידול מזומנים עד שנות השבעים, ואז החליפו פרויקטי הפיתוח של המלך את הגידול בקפה, בכרוב ובתותים במשך כעשרים שנה. תכנית ההחלפה ההיא היא הסיבה שרואים היום דוכני תותים בכל הגבעות האלה.
ואט אומונג — מקדש יער למרגלות ההר עם מנהרות לבנים שנחצבו בתל במאה הארבע עשרה, מרופדות בציורי קיר דהויים, ונזירים עוד מתרגלים בהן מדיטציה. בשטח יש שדה של פסלי בודהה שבורים שנאספו ממקדשים הרוסים והושארו מוערמים אל עצים ולא תוקנו — וההסבר שניתן הוא שפסל שבור הוא עדיין פסל.
ואט סואן דוק — שדה הצ׳דים הלבנים כאן מחזיק את אפר המשפחה המלכותית הלאנית — העבירו אותם למקום אחד ב-1909 כשבית הקברות הישן פונה. במקדש גם מתקיימת "שיחת נזירים": באחר הצהריים בימים קבועים יושבים לשולחן עם נזיר-תלמיד ושואלים מה שרוצים, והם מתרגלים עליכם אנגלית. זה הסדר דו-כיווני באמת.
ואט צ׳ט יוט — נבנה ב-1455 כהעתק של מקדש המהבודהי בבודה גאיה שבהודו, שם הגיע בודהה להתעוררות — וב-1477 התכנסה כאן הוועידה הבודהיסטית העולמית השמינית והפיקה גרסה מתוקנת של הקאנון הפאלי, וזו הסיבה העיקרית שצ׳יאנג מאי הייתה חשובה לבודהיזם מעבר ללאנה. כמעט איש אינו מבקר בו.

שווקים, קאו סוי והנהר

האוכל התאילנדי הצפוני הוא מטבח נפרד: הוא מתוק פחות מהבישול של בנגקוק, כמעט אינו משתמש בחלב קוקוס מלבד במנה אחת, ונאכל עם אורז דביק שנלקח באצבעות. המנה שהעיר מוכרת בה היא קאו סוי — נודלס ביצים במרק קארי עם נודלס מטוגנים פריכים מעל, עלי חרדל כבושים, שאלוט ולימון בצד — והיא הגיעה לכאן עם סוחרים מוסלמים סינים מיונאן. שעתיים וחצי, והמדרחובים מתקיימים בסוף השבוע בלבד.

שוק וורורוט — שלוש קומות והשוק שהמקומיים באמת משתמשים בו, פתוח משש בבוקר. קומת הקרקע היא אוכל, ומה שכדאי למצוא הוא "סאי אואה": נקניק חזיר גס שמעורבב בלמון גראס, גלנגל, עלה ליים קפיר, כורכום וצ׳ילי, ואז נצלה על פחמים בספירלה. הוא נמכר לפי משקל, הוא המנה הצפונית שנוסעת רע מכולן, ואוכלים אותה באותו יום.
שוק מואנג מאי — שוק הפירות והירקות הסיטונאי ליד הנהר, והשעה לראות אותו היא ארבע לפנות בוקר, כשהמשאיות יורדות מההרים. התוצרת כאן היא הטיעון של הצפון: תותים, כרוב, קפה ופרחי קטיף שאינם יכולים לגדול בשפלה — וכמעט כולם מורשת של פרויקטי החלפת הגידולים שהחליפו את האופיום.
ואט קט קאראם — מעבר לנהר ברובע הסחר הישן, שם נמצאים מחסני הטיק ובתי הסוחרים הסינים, המוסלמים והמיסיונרים. במקדש יש מוזיאון שהוא פשוט חדר של דברים שאנשים נתנו לו במשך מאה שנה — גרמופונים, מדליות מלחמה, שיניים תותבות, תנין מפוחלץ — בלי שאיש קיטלג, וזה תיעוד טוב של הרובע יותר מכל מוזיאון מסודר.
נהר הפינג — עד שהרכבת הגיעה לכאן ב-1921, הכול בא והלך בנהר הזה — בולי טיק הוצפו בו לבנגקוק, מסע שארך חודשים, והסחר הזה הוא הסיבה שבתי הבריטים, הבורמזים והסינים בגדה המזרחית קיימים. הנהר רדוד ואיטי היום, וגשר הברזל במורד נבנה ב-1967 אחרי שהשיטפון לקח את קודמו.
מדרחוב ואולאי — השוק של שבת, ברחוב הצורפים — רובע ואולאי יושב מהמאה השמונה עשרה בידי משפחות צורפי כסף שהובאו לכאן מבורמה, וכמה מהן עוד עובדות. מקדש הכסף בקצה הרחוב, ואט סרי סופן, אולם הסמיכה שלו מכוסה מבית ומחוץ באלומיניום ובכסף מוקשים ביד, וגברים בלבד רשאים להיכנס אליו.
מדרחוב ראשון — קילומטר של דוכנים לאורך רצ׳דמנואן משער תאה פאה, בכל יום ראשון מארבע ועד עשר בערך, וזה שוק הרחוב הגדול בצפון תאילנד. העצה המעשית היא להגיע בארבע: עד שבע הרחוב כתף אל כתף ואי אפשר לעצור בדוכן בלי לחסום אותו. בשש כולם נעצרים במקומם להמנון הלאומי.

מה יש בצ׳אנג מאי

איך מגיעים ומתניידים

נמל התעופה צ׳יאנג מאי — ארבעה קילומטרים מהעיר העתיקה, וסונגתאו אדום פנימה הוא כ-150 באט
תחנת הרכבת — רכבת הלילה לבנגקוק 13 שעות, ומיטת מחלקה שנייה היא זו שכדאי להזמין
תחנת האוטובוסים ארקייד — אוטובוסים לפאי, לצ׳יאנג ראי ולאוס, והלילי המפואר לבנגקוק יוצא מכאן

תרבות והיסטוריה

ואט פרה תאט דוי סותפ — 30 באט, 309 מדרגות או רכבל, וכתפיים וברכיים מכוסות
ואט צ׳די לואנג — 50 באט, הצ׳די היה 82 מטר לפני רעידת האדמה של 1545, ועמוד העיר במכלול
ואט פרה סינג — 50 באט, בקפלת לאי קאם ציורי הקיר הלאניים הטובים בעיר
ואט צ׳יאנג מאן — חינם, המקדש העתיק בעיר, משנת 1296, וצ׳די הפילים מאחור
ואט פאן טאו — חינם, בנוי מלוחות טיק של מעון מלכותי שפורק, ושקט
ואט אומונג — חינם, מקדש יער עם מנהרות לבנים מהמאה ה-14, וכלבים בכל מקום
ואט סואן דוק — חינם, צ׳דים לבנים שמחזיקים אפר המשפחה המלכותית הלאנית, וכאן שיחות עם נזירים
ואט סרי סופן — 50 באט, מקדש הכסף, גברים בלבד באולם הסמיכה
ואט לוק מולי — חינם, מחוץ לחומה הצפונית, ואולם הטיק הוא הסיבה
ואט צ׳ט יוט — חינם, העתק של מקדש בודה גאיה, וועידה בודהיסטית עולמית התכנסה בו ב-1477
ואט קט קאראם — חינם, מעבר לנהר, והמוזיאון בו הוא ערמת פריטים שנתרמו
ואט דוי קאם — חינם, בודהה בגובה 17 מטר על גבעה, ומקומיים באים לבקש בקשות
מוזיאון חיי הלאנה — 90 באט, סגור בשני, והדיורמות מסבירות את הטקסים
מרכז האמנות והתרבות — 90 באט, סגור בשני, והוא מספר את הסיפור הלאני ולא התאילנדי
המוזיאון הלאומי — 100 באט, סגור בשני ובשלישי, והוא ליד הכביש המהיר
מאיאם — 150 באט, סגור בשלישי, והוא 15 קילומטרים מהעיר בסאן קאמפנג
אנדרטת שלושת המלכים — חינם, שלושת המלכים שייסדו את העיר ב-1296, ומניחים לפניה מנחות
ארמון בובינג — 50 באט, גני מעון החורף המלכותי, ומכנסיים ארוכים חובה

מה לראות

שער תאה פאה — חינם, השער המזרחי ונקודת המפגש המרכזית, והיונים הן המטרד
התעלה והחומות — חינם, תעלה מרובעת של כ-1.6 ק״מ לצד, והפינות הן החלקים העתיקים
שער צ׳אנג פואק — חינם, השער הצפוני, ודוכני האוכל שבחוץ מתחילים בחמש
נימנהמין — חינם, רובע הקפה והעבודה המשותפת, ומספרי הסויי הם הדרך להתמצא
וואן נימן — חינם, רחבת לבנים שנבנתה מחדש עם מגדל שעון, ושוק אמנים בסוף השבוע
באן קאנג ואט — חינם, כפר אמנים של כ-20 סדנאות, סגור בשני
נהר הפינג — חינם, ומחסני הטיק בגדה המזרחית הם רובע הסחר הישן
גן החיות — 150 באט, במדרון דוי סותפ, והוא גבעי מאוד בפנים
אגם הואי טונג טאו — 50 באט, סוכות במבוק על מאגר, ואוכלים בישיבה מעל המים
הגרנד קניון — מ-150 באט, מחצבה שהוצפה, ופארק המים בכרטיס נפרד
פארק רג׳פרוק — 200 באט, נבנה לתערוכת הפרחים של 2006, והביתנים מ-30 מדינות
הגן הבוטני — 100 באט, 40 קילומטרים מהעיר, ושביל הצמרות באורך 400 מטר
מפל מאה סה — 100 באט, עשר מדרגות שעולים בהן, ו-30 קילומטרים צפונה
מפלי הדבק בואה טונג — חינם, 60 קילומטרים מהעיר, והגיר נותן אחיזה שמאפשרת לעלות על המפל
מון ג׳אם — 40 קילומטרים צפונה, חוות פרחים במדרגות על רכס, וקר בלילה
דוי אינתנון — 300 באט, הנקודה הגבוהה בתאילנד בגובה 2,565 מטר, ו-100 קילומטרים מהעיר
מפל וואצ׳ירתן — בכרטיס אינתנון, 70 מטר, והרסס מגיע לרחבת התצפית
מפל מאה יה — בכרטיס אינתנון, 260 מטר במדרגות, והפחות מבוקר משלושתם
כפר המונג בדוי פוי — חינם, מעל דוי סותפ, והגן ומוזיאון האופיום קטנים
פארק הפילים — מ-2,500 באט, 60 קילומטרים מהעיר, ואין רכיבה ואין רחצה
כפר המטריות בו סאנג — חינם, תשעה קילומטרים מהעיר, והם יציירו על כיסוי הטלפון בהמתנה
מערת צ׳יאנג דאו — 40 באט ועוד מדריכת פנס, 70 קילומטרים צפונה, והמדריכות הן נשות הכפר
לאמפון — 26 קילומטרים דרומה, עתיקה מצ׳יאנג מאי בשש מאות שנה, וכמעט בלי תיירים
ואט הריפונצ׳אי — 20 באט, בלאמפון, והצ׳די הזהוב משנת 1044

שווקים וקניות

שוק וורורוט — משש בבוקר, שלוש קומות, וכאן המקומיים באמת קונים
מדרחוב ראשון — בראשון מארבע, קילומטר של דוכנים דרך העיר העתיקה, ולהגיע מוקדם
מדרחוב ואולאי — בשבת מארבע, רחוב הצורפים, וקטן משל ראשון
הבזאר הלילי — כל לילה משש, וזה זה שמיועד למבקרים
שוק מואנג מאי — שוק הפירות והירקות הסיטונאי, העמוס בארבע לפנות בוקר
מאיה — בראש נימן, ממוזג, וברי הגג מעליו
סנטרל פסטיבל — הקניון הגדול, על כביש הטבעת, ופתוח עד תשע
סאן קאמפנג — כביש המלאכה, 13 קילומטרים מהעיר, וסדנאות המשי והסלאדון עליו

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

האוכל התאילנדי הצפוני הוא מטבח משל עצמו והוא אינו האוכל של בנגקוק: מתוק פחות בהרבה, כמעט בלי חלב קוקוס, מריר ועשבי יותר, ונאכל עם אורז דביק שמגולגל לכדור באצבעות ולא עם כף. ארבע מנות שכדאי להכיר: קאו סוי, מרק נודלס הקארי שבא מיונאן; סאי אואה, נקניק העשבים; נאם פריק נום, מטבל של פלפלים ירוקים צלויים כתושים; וקאנום ג׳ין נאם נגיאו, מרק נודלס עגבניות ודם חזיר. קערה היא ארבעים עד שבעים באט, והמקומות הטובים הם דלפק וארבעה שרפרפי פלסטיק.

קאו סוי קון יאי — 40 באט, מזומן, ולהגיע לפני אחת
אס-פי צ׳יקן — כ-120 באט לחצי עוף, ויש ארבעה שולחנות
הואן פן — כ-150 באט, מנות צפוניות בעשייה נכונה, וחדר הערב נפרד
הדוכנים בשער צ׳אנג פואק — כ-50 באט, מחמש אחה״צ, ומזומן
שוק וורורוט — קומת הקרקע היא אוכל, הסאי אואה נמכר לפי משקל, ולאכול אותו באותו יום
ריסטרטו — כ-70 באט, בנימן, ובדרך כלל יש המתנה
גרף קפה — כ-90 באט, חדר זעיר בעיר העתיקה, והקולד ברו הוא ההזמנה
אולם האוכל בבזאר — 50 עד 100 באט, משש, וזו האפשרות הנוחה ולא הטובה

מוזיאונים

המוזיאונים כאן עונים כולם על אותה שאלה: מה הייתה לאנה, ובמה היא שונה מתאילנד? הממלכה נוסדה ב-1296, הייתה ואסאל בורמזי מאתיים שנה, נעשתה נתינה של סיאם, וסופחה במלואה רק ב-1899 — ולכן המוזיאונים המקומיים עוסקים בתרבות נפרדת עם כתב, ניב, אדריכלות ואוכל משל עצמה. רובם סגורים בשני, ומאיאם נמצא חמישה עשר קילומטרים מהעיר.

מוזיאון חיי הלאנה — 90 באט, סגור בשני, וכרטיס משולב מכסה שלושה מוזיאונים
מרכז האמנות והתרבות — 90 באט, סגור בשני, והוא בבניין המחוז מ-1924
המוזיאון הלאומי — 100 באט, סגור בשני ובשלישי, והברונזות הלאניות הן האוסף
מאיאם — 150 באט, סגור בשלישי, וחמישה עשר קילומטרים מהעיר בסאן קאמפנג
ואט צ׳די לואנג — 50 באט, ולמבנה העמוד כללים משלו
ואט פרה סינג — 50 באט, וציורי הקיר בלאי קאם משנת 1820 הם הסיבה להיכנס
ואט סרי סופן — 50 באט, גברים בלבד באולם, והסדנאות בבית הסמוך
באן קאנג ואט — חינם, כעשרים סדנאות מלאכה בסמטה אחת, סגור בשני

טבע

צ׳יאנג מאי יושבת בעמק בגובה שלוש מאות מטרים עם הרים משלושה צדדים, והנקודה הגבוהה בתאילנד נמצאת מאה קילומטרים משם. הגיאוגרפיה הזאת מייצרת גם את הבעיה הגדולה של העיר: מסוף פברואר עד אפריל שורפים חקלאים קש בכל האזור, העמק לוכד את העשן, ואיכות האוויר היא מהגרועות בעולם במשך כמה שבועות. נובמבר עד פברואר הם העונה; הגשמים מיוני עד אוקטובר.

דוי אינתנון — 300 באט לפארק, 100 קילומטרים מהעיר, ולהביא מעיל
מפל וואצ׳ירתן — בכרטיס אינתנון, 70 מטר, והרסס מרטיב את רחבת התצפית
מפלי הדבק — חינם, 60 קילומטרים צפונה, ואין מצילים
אגם הואי טונג טאו — 50 באט, סוכות במבוק על מאגר, ואוכלים בישיבה מעל המים
הגן הבוטני — 100 באט, 40 קילומטרים מהעיר, ושביל הצמרות באורך 400 מטר
מון ג׳אם — 40 קילומטרים צפונה, חוות פרחים במדרגות על רכס, וקר בלילה
פארק הפילים — מ-2,500 באט, בהזמנה שבועות מראש, ובלי רכיבה כלל
מערת צ׳יאנג דאו — 40 באט ועוד מדריכת פנס, 70 קילומטרים צפונה, והמדריכות הן נשות הכפר

עם ילדים

פארק הפילים — מ-2,500 באט, יום שלם, ובלי רכיבה או רחצה
מפלי הדבק — חינם, עולים על המפל, ולהביא בגדים שיכולים להירטב
גן החיות — 150 באט, גבעי מאוד, וההסעה בפנים שווה את התוספת
הגרנד קניון — מ-150 באט, מחצבה שהוצפה עם קפיצות, ופארק המים נפרד
כפר המטריות — חינם, תשעה קילומטרים מהעיר, והם יציירו על כל דבר שתמסרו
פארק רג׳פרוק — 200 באט, שטוח, רכבת סביבו, וביתנים מ-30 מדינות
אגם הואי טונג טאו — 50 באט, מים רדודים וסוכות במבוק, ואפשר לשחות
וואן נימן — חינם, רחבה פתוחה עם מגדל שעון, גלידה, וצל

אמונה ומקומות קדושים

יש כשלוש מאות מקדשים בצ׳יאנג מאי ובסביבתה המיידית, והם מבנים עובדים ולא אנדרטות: נערים נסמכים כטירונים לכמה שבועות או שנים, לעתים כדי לקבל חינוך, והנזיר שאתם רואים מטאטא הוא כנראה בן שש עשרה. כללים שחשובים: כתפיים וברכיים מכוסות, נעליים בחוץ באולם, אישה אינה מושיטה דבר ישירות לנזיר, ולעולם לא להפנות את כפות הרגליים אל פסל בודהה.

ואט דוי סותפ — 30 באט, 309 מדרגות או רכבל, ופתוח משש
ואט צ׳יאנג מאן — חינם, העתיק בעיר משנת 1296, וצ׳די הפילים מאחורי האולם
ואט אומונג — חינם, מקדש יער, והכלבים הם של המקדש
ואט סואן דוק — חינם, שיחת נזירים בימים קבועים, ונשים יושבות ממול ולא לצד
ואט פאן טאו — חינם, אולם טיק ממעון מלכותי, ומואר בנרות בזמן יי פנג
ואט צ׳ט יוט — חינם, העתק של בודה גאיה, והוועידה הבודהיסטית השמינית התכנסה בו ב-1477
ואט דוי קאם — חינם, עשרים דקות נסיעה, והעומס בסוף השבוע
ואט הריפונצ׳אי — 20 באט, 26 קילומטרים דרומה, והצ׳די משנת 1044

חיי לילה

צ׳יאנג מאי אינה עיר מאוחרת בקנה מידה תאילנדי: הברים נסגרים רשמית בחצות ורובם באמת נסגרים, והמשטרה אוכפת את זה כאן יותר מבבנגקוק. השתייה בשלושה מקומות — נימן לקהל הקפה והבירה הקטנה, גדת הנהר לארוחות ערב, והסמטאות סביב לוי קרו לרצועת הברים הוותיקה. צ׳אנג גדולה היא כשמונים באט בבר וארבעים בחנות. בחגים בודהיסטיים מכירת אלכוהול אסורה בכל המדינה ליום שלם.

נימנהמין — רובע בירת המבשלות והקוקטיילים, פתוח עד חצות, והסויי ממוספרים
וואן נימן — חינם להסתובב, ברים סביב רחבה, ומוזיקה חיה בסוף השבוע
גג מאיה — הברים על גג הקניון, ושקיעת דוי סותפ היא הסיבה
הבזאר הלילי — משש עד חצות, והברים מאחוריו הם הרצועה הוותיקה
צ׳אנג קלאן — כביש הבזאר, העומס בתשע, ואולמות האוכל פתוחים עד המאוחר
גדת הנהר — ארוחת ערב עם להקות חיות על הפינג, והמוזיקה נפסקת באחת עשרה
סנטיתם — בקבוק כ-40 באט, שולחנות פלסטיק, ונסגר עד חצות
שער תאה פאה — חינם, נקודת המפגש, ובסונגקראן באפריל זה קרב המים

לחיפוש חדר בצ׳אנג מאי