Italy

קטניה

ב-1669 זרמה לבה מהאטנה סביב החומות של קטניה ואל הים, ועשרים וארבע שנים אחר כך, ב-1693, רעידת אדמה הפילה כמעט כל מה שעוד עמד והרגה את רוב האנשים. העיר נבנתה מחדש בבת אחת, בבארוק, מהלבה עצמה שאיימה עליה — אבן שחורה עם עיטורים לבנים — ולכן היא לא נראית כמו שום עיר אחרת באיטליה. שעתיים, מישורי, ושוק הדגים רק בבוקר.

חדר לזוג בקטניה — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

נבנתה מחדש מהלבה

מזרקת הפיל — או ליוטרו, קוראת לו העיר: פיל עתיק שגולף מלבה שחורה, שגילו לא ידוע,, נושא אובליסק מצרי, שהאדריכל וקריני הציב כאן ב-1736 כמרכז הכיכר שנבנתה מחדש. האגדה קושרת אותו למכשף בשם הליודורוס שרכב עליו, והפיל היה הסמל של העיר הרבה לפני המזרקה.
קתדרלת סנט׳אגתה — אגתה הייתה צעירה מקטניה שהוצאה להורג על אמונתה במאה השלישית, ומספרים שהצעיף שלה עצר את הלבה יותר מפעם אחת. בכל פברואר, במשך שלושה ימים, מאות אלפי אנשים בגלימות לבנות מושכים בחבלים את תיבת הכסף שלה ברחובות, כל הלילה. המלחין וינצ׳נצו בליני קבור כאן.
הפשקריה — שוק הדגים נפרש על המדרגות שמאחורי הקתדרלה כל בוקר: ראשי דגי חרב עומדים על הדוכנים, קיפודי ים, אנשובי שנמכרים באת, והמוכרים צועקים זה על זה. עד תחילת אחר הצהריים שוטפים אותו בצינור והוא נעלם.
מזרקת האמנאנו — הנהר אמנאנו עדיין זורם מתחת לעיר, קבור בלבה, וכאן הוא עולה לרגע לפני השטח ונשפך מעל שפת שיש ביריעה דקה אחת. העיר קוראת לזה המים כמו סדין. מתחת לשוק אפשר לשמוע אותו.
קסטלו אורסינו — הקיסר פרידריך השני בנה את המבצר הזה בשנות השלושים של המאה השלוש עשרה על צוק מעל הים. ב-1669 הלבה זרמה סביבו והמשיכה אל המים, וכשהתקררה המבצר עמד כמה מאות מטרים בפנים הארץ, על מישור של סלע שחור. אפשר לראות את הלבה צמודה לחומות שלו.
ויה קרוצ׳יפרי — הרחוב הטהור ביותר של הבנייה מחדש: כמה מאות מטרים עם ארבע כנסיות ומנזרים בארוקיים זה מול זה, וקשת שחוצה אותו, שבה עברו הנזירות של סן בנדטו בין הבניינים שלהן בלי שיראו אותן ברחוב.

מתחת לעיר

קטניה העתיקה עדיין שם, עשרה מטרים למטה מתחת ללבה ולבארוק. לתיאטרון רומי יש בתים שבנויים בתוך המושבים שלו, אמפיתיאטרון שוכב מתחת לכיכר מודרנית, ומנזר עצום נבנה על בתים רומיים. המסלול הזה יורד דרך השכבות ועולה לכיפה בשביל הנוף. חצי יום, בעיקר מישורי.

התיאטרון הרומי — אחרי שהתיאטרון יצא משימוש העיר בנתה מעליו, והשורות המעוגלות של המושבים הפכו ליסודות של בתים. חפירות פינו חלק ממנו, אבל כמה בתים עדיין יושבים בתוך הקערה, והאודאון הקטן שלידו מוקף בסלונים.
מוזיאון בליני — וינצ׳נצו בליני נולד בבית הזה ב-1801, בן ונכד של מוזיקאים, והפך לאחד המלחינים הגדולים של האופרה האיטלקית לפני שמת בפריז בגיל שלושים ושלוש. נורמה הייתה יצירת המופת שלו, והעיר קראה על שמה לפסטה שלה: פסטה אלה נורמה, עם חצילים מטוגנים וריקוטה מלוחה.
המנזר הבנדיקטיני — אחד המנזרים הגדולים באירופה, שנבנה מחדש אחרי 1693 לבנים הצעירים של האצולה הסיציליאנית, שחיו כאן בפאר כזה שזה הפך לשם דבר. הלבה של 1669 נעצרה מול החומות שלו ועדיין נמצאת באחד הגנים. מתחתיו, חפירות מצאו רצפות של בתים רומיים. היום זו האוניברסיטה.
פיאצה סטזיקורו — באמצע כיכר עמוסה חלק מאמפיתיאטרון רומי חשוף כמה מטרים מתחת לרחוב. הוא היה מהגדולים באימפריה, ורובו עדיין מתחת לבניינים שסביב הכיכר.
באדיה די סנט׳אגתה — כנסייה של הבנייה מחדש מאת וקריני, וגרם מדרגות עולה סביב הכיפה שלה אל מעבר. משם כל העיר השחורה-לבנה פרושה, והאטנה מעשנת בסוף ויה אטנאה.
פיאצה דל דואומו — במפה, הרובע שסביב כיכר הקתדרלה עדיין נושא את השם ג׳ודקה, על שם הקהילה היהודית שחיה בקטניה עד הגירוש של 1492. הקהילה השאירה מעט אחר מאחוריה, והשם במפה הוא רוב מה שנשאר.

סירקוזה והדרום-מזרח

שעה דרומה נמצאת סירקוזה, פעם העיר היוונית הגדולה במערב, גדולה מאתונה, עירו של ארכימדס. העיר העתיקה שלה היא אי, ועליו אחד המקוואות העתיקים באירופה. בפנים הארץ, רעידת האדמה של 1693 יצרה אזור שלם של עיירות בארוק שנבנו בבת אחת. יום שלם ורכב, או הרכבת לסירקוזה.

נאפוליס, סירקוזה — התיאטרון היווני של סירקוזה, שנחצב בסלע במאה החמישית לפנה״ס, הוא המקום שבו אייסכילוס העלה מחזות, ועדיין מעלים בו טרגדיה יוונית בכל קיץ. מתחתיו המחצבות שבהן הוחזקו ומתו שבעת אלפים שבויים אתונאים אחרי שהפלישה שלהם נכשלה ב-413 לפנה״ס.
האוזן של דיוניסיוס — מערה במחצבות בצורת אוזן גבוהה, שמעבירה את הלחישה החלשה ביותר עד לראשה. הצייר קרוואג׳ו, שביקר ב-1608, נתן לה את שמה, לפי הסיפור שהרודן דיוניסיוס הקשיב דרכה לאסירים שלו.
מעיין ארתוסה — מעיין של מים מתוקים שמבעבע כמה מטרים מהים באי אורטיג׳ה. היוונים אמרו שזו הנימפה ארתוסה, שברחה מתחת לים מיוון ועלתה כאן. פפירוס גדל בו — אחד המקומות הבודדים באירופה שבהם הוא גדל בר.
הג׳ודקה של סירקוזה — ברובע היהודי הישן של אורטיג׳ה, מתחת לבית, גרם מדרגות שחצוב בסלע יורד שמונה עשר מטר אל מקווה עם שלוש בריכות שמוזנות ממעיין. הוא מולא בעפר כשהיהודים גורשו ב-1492 ונמצא מחדש רק בסוף שנות השמונים, ונחשב לאחד העתיקים באירופה.
הקתדרלה של נוטו — רעידת האדמה של 1693 החריבה את העיר הישנה של נוטו, והיא נבנתה מחדש במקום חדש כמה קילומטרים משם, בבת אחת, מאבן גיר זהובה. כיפת הקתדרלה קרסה ב-1996 ולקח אחת עשרה שנה לבנות אותה מחדש. בערב כל הרחוב נצבע בצבע דבש.
קלטג׳ירונה — עיירת גבעה שמייצרת קרמיקה כבר אלף שנה, מאז שהערבים הביאו את המלאכה. בגרם המדרגות שלה, מאה ארבעים ושתיים מדרגות, יש רצועה של אריחים מצוירים על כל מדרגה, כל אחת בסגנון של מאה אחרת, ובשני לילות ביולי מאירים אותו באלפי מנורות שמן.

מה יש בקטניה

איך מגיעים ומתניידים

נמל התעופה של קטניה — רבע שעה מהמרכז באוטובוס אליבוס
קטניה סנטרלה — רכבות לטאורמינה, לסירקוזה ולפלרמו, ליד הים

תרבות והיסטוריה

קתדרלת סנט׳אגתה — השרידים של הקדושה, והקבר של המלחין בליני
באדיה די סנט׳אגתה — לטפס לכיפה בשביל הנוף על העיר ועל האטנה
המנזר הבנדיקטיני — אחד המנזרים הגדולים באירופה, היום האוניברסיטה; הלבה בחצר
קסטלו אורסינו — מבצר שעמד על הים עד שהלבה של 1669 הזיזה את החוף
תיאטרון מאסימו בליני — בית האופרה שקרוי על שם המלחין של העיר
מוזיאון בליני — הבית שבו נולד בליני ב-1801
הקתדרלה של אצ׳יריאלה — הקתדרלה הבארוקית של עיירת הקרנבל
הג׳ודקה של סירקוזה — הרובע היהודי הישן של אורטיג׳ה והמקווה התת-קרקעי שלו
הקתדרלה של נוטו — עיר הבארוק המוזהבת שנבנתה מחדש אחרי 1693
הווילה הרומית דל קזלה — פסיפסי רצפה רומיים, כולל הנערות בביקיני

מה לראות

פיאצה דל דואומו — כיכר בארוק של לבה שחורה ואבן לבנה
מזרקת הפיל — פיל מלבה שנושא אובליסק מצרי, הסמל של העיר
מזרקת האמנאנו — נהר תת-קרקעי שעולה ביריעת מים כמו סדין
ויה קרוצ׳יפרי — רחוב קצר של ארבע כנסיות בארוק, מתחת לקשת
התיאטרון הרומי — תיאטרון רומי עם בתים שבנויים בתוך המושבים
וילה בליני — הפארק של העיר, עם שעון פרחים ונוף על האטנה
פיאצה סטזיקורו — אמפיתיאטרון רומי שנראה מתחת לרחוב
הפלאיה — חוף החול הארוך דרומית לנמל, מלא במועדוני רחצה
אצ׳י קסטלו — מבצר נורמני על סלע של לבה שחורה בים
איי הקיקלופים — עמודי הסלע מול אצ׳י טרצה; סירות ושנורקל
מונטי רוסי — החרוטים שהתפרצו ב-1669 וקברו את קטניה; הליכה ביער אורנים
ניקולוסי — העיירה האחרונה בדרך למעלה בצד הדרומי של האטנה
ריפוג׳יו ספיינצה — סוף הכביש באטנה, אלף ותשע מאות מטר למעלה
אואזיס הסימטו — שמורת שפך נהר של דיונות וציפורים דרומית לעיר
אורטיג׳ה, סירקוזה — העיר העתיקה של סירקוזה על אי, שעה דרומה
נאפוליס, סירקוזה — התיאטרון היווני והמחצבות של סירקוזה
האוזן של דיוניסיוס — מערה בצורת אוזן, שההד שלה נתן לה את האגדה
מעיין ארתוסה — מעיין מים מתוקים ליד הים, עם פפירוס שגדל בתוכו
קלטג׳ירונה — עיירת הקרמיקה, עם גרם מדרגות של 142 מדרגות מצופות אריחים
מיליטלו אין ואל די קטניה — עיירת בארוק קטנה מהבנייה מחדש של 1693, כמעט בלי מבקרים

שווקים וקניות

הפשקריה — שוק הדגים מאחורי הקתדרלה; רק בבקרים, רועש ורטוב
ויה אטנאה — הרחוב הראשי, ישר כסרגל לעבר הר הגעש
פיאצה קרלו אלברטו — השוק היומי של בגדים, פירות והכול, שנקרא יריד יום שני
ויה פלבישיטו — רחוב הגרילים של הערב, כולל בשר סוס

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

לקטניה דרך משלה עם אוכל הרחוב הסיציליאני. הארנצ׳ינו כאן בצורת חרוט, כמו האטנה, ונקרא בלשון זכר. בערב הגרילים בוויה פלבישיטו צולים בשר סוס ברחוב, מנהג קטני. ובקיוסקים הישנים המשקה של העיר הוא **סלץ לימונה א סאלה** — סודה עם לימון טרי וקורט מלח — יורו או שניים, מעורבב על הדלפק.

ויה פלבישיטו — גרילים של בשר סוס על המדרכה, בערבים
ויה אטנאה — גרניטה ובריוש בבתי הקפה הישנים של הרחוב הראשי
הפשקריה — קיפודי ים וצדפות חיים שאוכלים ליד הדוכנים
מוזיאון בליני — פסטה אלה נורמה, שקרויה על שם האופרה שלו, בסמטאות הסמוכות
פיאצה סטזיקורו — ארנצ׳יני בצורת חרוט מהברים בכיכר
פיאצה קרלו אלברטו — פירות, אגוזים וגבינה מהשוק היומי

מוזיאונים

ההיסטוריה של קטניה געשית: עיר יוונית, עיר רומית, שנקברה בלבה ונפלה ברעידת אדמה, ונבנתה מחדש בכל פעם באותו מקום. המוזיאונים הם השכבות — אבנים רומיות מתחת לרחובות בארוק — והאוספים הגדולים של האזור נמצאים שעה משם בסירקוזה.

קסטלו אורסינו — המוזיאון העירוני בתוך המבצר שהלבה הזיזה לפנים הארץ
המנזר הבנדיקטיני — סיורים מודרכים בקלויסטרים וברצפות הרומיות שמתחת
מוזיאון בליני — תווים, מכתבים והפסנתר של המלחין
התיאטרון הרומי — תיאטרון עם בתים בתוך המושבים
הווילה הרומית דל קזלה — פסיפסי רצפה רומיים; שעה וחצי לפנים הארץ
נאפוליס, סירקוזה — התיאטרון היווני, המחצבות והמוזיאון הארכיאולוגי

טבע

כל דבר כאן מעוצב בידי האטנה, שמתנשאת ישר מאחורי העיר ליותר משלושת אלפים מטר. הלבה שלה יצרה את החוף השחור שצפונית לעיר, עם מבצרים ועמודי סלע על הסלע, והמדרונות הפוריים שלה מכוסים כרמים, מטעים ואורנים.

מונטי רוסי — החרוטים של 1669, היום יער אורנים
ריפוג׳יו ספיינצה — סוף הכביש באטנה; רכבל ומדריכים למעלה
איי הקיקלופים — עמודי בזלת בים; שנורקל בשמורה ימית
אצ׳י קסטלו — לשחות מסלעי הלבה השחורה מתחת למבצר
אואזיס הסימטו — דיונות וציפורים בשפך הנהר
מעיין ארתוסה — פפירוס בר ליד הים בסירקוזה

עם ילדים

הר געש פעיל מאחורי העיר הוא המשיכה הגדולה לילדים, ולצד הדרומי של האטנה אפשר להגיע בכביש לנוף של מכתשים שחורים. בעיר שוק הדגים הוא הצגה בפני עצמה, וליום חוף החול הארוך של הפלאיה במרחק עשר דקות.

ריפוג׳יו ספיינצה — ללכת על מכתשים שחורים; להביא מעילים
הפשקריה — ראשי דגי חרב ומוכרים צועקים
הפלאיה — חוף חול ארוך קרוב לעיר
וילה בליני — פארק עם שעון פרחים
קסטלו אורסינו — מבצר אמיתי עם לבה צמודה לחומות
האוזן של דיוניסיוס — ללחוש ולשמוע את ההד

אמונה ומקומות קדושים

קטניה היא העיר של אגתה הקדושה, והחג שלה בפברואר הוא מהאירועים הדתיים הגדולים באירופה. הכנסיות בארוקיות, כולן נבנו אחרי 1693. ובאזור שני עקבות של יהודי סיציליה: שם של רובע בקטניה ומקווה מתחת לבית בסירקוזה.

קתדרלת סנט׳אגתה — החג של הקדושה של העיר בפברואר
הג׳ודקה של סירקוזה — מקווה שמונה עשר מטר מתחת לבית
פיאצה דל דואומו — הרובע שעדיין נקרא ג׳ודקה במפה
ויה קרוצ׳יפרי — ארבע כנסיות בארוק בכמה מאות מטרים
הקתדרלה של נוטו — הכיפה שנבנתה מחדש בעיר הזהובה
הקתדרלה של אצ׳יריאלה — הקתדרלה הבארוקית של עיירת הקרנבל

חיי לילה

לקטניה יש את הלילות התוססים בסיציליה, בזכות האוניברסיטה שלה. העיר העתיקה סביב הקתדרלה מתמלאת בסטודנטים אחרי עשר, הברים נשפכים לסמטאות שמאחורי תיאטרון מאסימו, ובקיץ מועדוני הרחצה של הפלאיה פועלים עד מאוחר.

תיאטרון מאסימו בליני — סמטאות הברים סביב בית האופרה
פיאצה דל דואומו — הכיכר המוארת והסטודנטים אחרי עשר
ויה פלבישיטו — גרילים של לילה בתוך העשן
הפלאיה — מועדוני חוף בקיץ
אצ׳י קסטלו — ברים על קו המים מתחת למבצר

לחיפוש חדר בקטניה