Colombia

קרטחנה

קרטחנה נבנתה כדי להחזיק אוצר וכדי לשרוד התקפות עליו. כל מה שנכרה בפרו ובבוליביה עבר דרכה בדרכו לספרד, וזה הפך אותה לנמל העשיר והמותקף ביותר ביבשות אמריקה — היא נבזזה חמש פעמים במאה השש-עשרה לבדה. התשובה הייתה אחת-עשרה ק״מ של חומה שבנייתן נמשכה כמעט מאתיים שנה. ההליכה הזאת היא מה שבתוכן. שעתיים וחצי, ולהתחיל בשבע או אחרי ארבע.

סיורים רגליים

בתוך החומות

קרטחנה נבנתה כדי להחזיק אוצר וכדי לשרוד התקפות עליו. כל מה שנכרה בפרו ובבוליביה עבר דרכה בדרכו לספרד, וזה הפך אותה לנמל העשיר והמותקף ביותר ביבשות אמריקה — היא נבזזה חמש פעמים במאה השש-עשרה לבדה. התשובה הייתה אחת-עשרה ק״מ של חומה שבנייתן נמשכה כמעט מאתיים שנה. ההליכה הזאת היא מה שבתוכן. שעתיים וחצי, ולהתחיל בשבע או אחרי ארבע.

1. מגדל השעון — השער היחיד לעיר המוקפת חומה במשך שלוש מאות שנה, וזאת כל הנקודה: דרך אחת פנימה, אחת החוצה, וגשר מתרומם מעל חפיר שהוא היום כביש. השעון הוסף ב-1888 ונעשה בשווייץ.
2. כיכר העגלות — הכיכר שמיד בתוך השער הייתה שוק העבדים. קרטחנה וורקרוס היו שני הנמלים היחידים באמריקה הספרדית שהורשו להנחית אפריקאים משועבדים, ולמעלה ממיליון בני אדם נמכרו בכיכר הזאת בין 1580 ל-1810.
3. סן פדרו קלאבר — פדרו קלאבר היה ישועי שקיבל כל ספינת עבדים במזח במשך ארבעים שנה עם מזון, מים ותרופות, וכינה את עצמו עבד העבדים. הוא קבור כאן מתחת למזבח. הוא לא התנגד לעצם העבדות, והכנסייה אומרת זאת.
4. ארמון האינקוויזיציה — הלשכה הקדושה ישבה כאן מ-1610 עם סמכות על כל דרום אמריקה הספרדית והקריביים. חלון ההלשנה נמצא בקיר שפונה לכיכר — כל אחד יכול היה להכניס בו האשמה, בלי חתימה, והמוזיאון אינו מרכך את מה שבא אחריה.
5. כיכר בוליבר — עצים, צל ומזרקה, מוקפים בקתדרלה, באינקוויזיציה ובמוזיאון הזהב. זהב הזנו שבמוזיאון בא מעם שבנה תעלות מוגבהות על מישור הצפה בגודל של מדינה קטנה, והפעיל אותן אלף שנה.
6. החומות — בניית החומות הוחלה ב-1586 אחרי שפרנסיס דרייק החזיק את העיר בכופר, והוכרזו גמורות ב-1796 — מאתיים ועשר שנים. לפי המסופר שאל מלך ספרדי אם בונים אותן מזהב, שכן הוא רואה אותן מחלון ארמונו.

חטסמני והמצודה

מחוץ לחומה גרו העובדים — משפחות שחורות חופשיות, בעלי מלאכה, מלחים — ברובע שנקרא חטסמני, ועצמאות קרטחנה הוכרזה מהכנסייה שלו ולא מהכיכר הגדולה. ומעל הכול עומדת המצודה הגדולה ביותר שספרד בנתה אי פעם ביבשות אמריקה, וששרדה את המצור הימי הגדול בתולדות הקריביים. שלוש שעות, והמצודה הכי טובה לפני תשע.

1. חטסמני — הרובע שמחוץ לחומות, שבנו אותו האנשים שלא הורשו להיכנס אליהן. הוא היה החלק העני בעיר עד שנות האלפיים, והיום הוא החלק שכולם הולכים בו — מה שהעלה את שכר הדירה והוציא חלק מהמשפחות.
2. כיכר הטריניטי — הכיכר מתמלאת כל ערב אחרי שבע באנשים שגרים סביבה. שום דבר לא מאורגן, אין במה, ובדיוק לכן זאת השעה הטובה בקרטחנה.
3. כנסיית הטריניטי — באחד-עשר בנובמבר 1811 הוכרזה כאן, בחטסמני, עצמאות קרטחנה מספרד — ביוזמת בעלי המלאכה של הרובע הזה ולא הסוחרים שבתוך החומות. קולומביה עדיין מציינת את התאריך.
4. רחוב הנחש — ציורי הקיר לאורך הרחוב הזה נצבעים מחדש כל הזמן בידי מי שגר בו, וכמה מהם הם דיוקנאות של שכנים ולא קישוט.
5. מצודת סן פליפה — המצודה הגדולה ביותר שספרד בנתה בכל יבשות אמריקה. ב-1741 צר עליה צי בריטי של כמאה שמונים ושישה כלי שיט ועשרים ושלושה אלף איש — והפסיד, מוכרע בידי החומות, החום והמחלות. בריטניה כבר הטביעה מדליות ניצחון לפני שהידיעה הגיעה.
6. לה פופה — מנזר אוגוסטיני מ-1607 על הגבעה האמיתית היחידה, מאה וחמישים מטרים מעל. מהחצר נראית כל הגאוגרפיה בבת אחת: העיר המוקפת חומה, המפרץ, הלגונה ולשון החול — וזה מסביר למה הספרדים בחרו דווקא כאן.

מים

קרטחנה היא עיר על לגונה, מפרץ וים פתוח בבת אחת, וכמעט כל מה ששווה לעשות בה כרוך בעזיבת היבשה. המסלול הזה הוא המים: מזח הסירות, האי עם החול הלבן שאין ביבשת, תעלות המנגרובים שמאחורי העיר, וכפר שייסדו אנשים שנמלטו מעבדות והוכרו כחופשיים מאה ושישים שנה לפני שקולומביה ביטלה אותה. יום שלם, רובו בסירות.

1. מזח הבודגיטה — המזח הפועל לאיים, ליד מרכז הכנסים. לקנות את הכרטיס יום קודם ולשאול מהו מס המזח, מפני שהוא נגבה בנפרד ובמזומן.
2. ברו — זה היה חצי אי עד 1650, כשהספרדים חצבו בו את תעלת הדיקה כדי לחבר את העיר לנהר מגדלנה — כלומר האי מעשה ידי אדם, והתעלה היא הסיבה שלנמל הייתה בכלל דרך פנימה אל היבשת.
3. פלאיה בלנקה — החול הלבן שאין בחופי העיר. הוא גם החוף העמוס באזור מאחת-עשרה עד שלוש, וזאת כל הטענה בעד להגיע לשם בתשע.
4. לה בוקייה — כפר דייגים של משפחות אפרו-קולומביאניות ברובן, מצפון לשדה התעופה, שבו הסירנים מובילים מבקרים במוט דרך מנהרות מנגרובים בקאנו בלי מנוע — ולכן זה שקט, וזה העיקר.
5. הלגונה — הלגונה שמאחורי העיר. בלילות ללא ירח יש בחלקים ממנה פלנקטון זוהר, והסירנים יודעים באילו חלקים; זה לא מובטח ואיש לא צריך להבטיח.
6. סן בסיליו דה פלנקה — נוסד סביב 1600 בידי אנשים שנמלטו מספינות העבדים וביצרו כפר בביצות. ב-1713 ויתר הכתר הספרדי על הניסיון לכבוש אותו והכיר בו כחופשי — העיירה השחורה החופשית הראשונה ביבשות אמריקה, מאה וארבעים שנה לפני שקולומביה ביטלה את העבדות. שפת הקריאולית שלו מדוברת עד היום.

מה יש בקרטחנה

איך מגיעים ומתניידים

• שדה התעופה — שלושה ק״מ מהחומות, וזה קרוב באופן חריג. מונית לעיר העתיקה לוקחת רבע שעה והתעריף קבוע לפי אזור.
• התחנה המרכזית — עשרה ק״מ מהעיר, עם אוטובוסים לאורך החוף לסנטה מרתה ופנימה למדיין. כביש החוף צפונה הוא הטוב.
• מזח הבודגיטה — המזח לסירות לאיי רוסריו ולברו. הן יוצאות בין שמונה לתשע בבוקר וחוזרות בארבע.
• המזח התיירותי — רציף הנוסעים הראשי, ושם מורידות ספינות הקרוז את נוסעיהן ליום.

תרבות והיסטוריה

• הקתדרלה — הוחלה ב-1577 ונהרסה למחצה מתותחי פרנסיס דרייק ב-1586 לפני שהושלמה. המגדל הוא מהמאה התשע-עשרה וצבוע בצבע אוקר.
• סנטו דומינגו — הכנסייה העתיקה בעיר, מ-1552. המגדל שלה עקום לעין, והסיפור המקומי הוא שהשטן עיקם אותו.
• סן פדרו קלאבר — על שם הישועי שהקדיש ארבעים שנה לטיפול באנשים שהונחתו מספינות העבדים, והוא קבור מתחת למזבח. הוא הטביל, לפי ספירתו שלו, שלוש מאות אלף מהם.
• מוזיאון הזהב — חינם, קטן ומצוין: עבודות הזהב של בני הזנו, שבנו מערכת תעלות על מישורי ההצפה שפעלה אלף שנה.
• ארמון האינקוויזיציה — בית הדין של האינקוויזיציה לכל דרום אמריקה הספרדית ישב כאן מ-1610. חלון ההלשנה עדיין בקיר שאל הכיכר.
• מצודת סן פליפה — המצודה הספרדית הגדולה ביבשות אמריקה, שנבנתה על גבעה מחוץ לחומות עם מנהרות מתחתיה שתוכננו להוליך קול, כדי שכל חפירה תישמע.
• לה פופה — מנזר מ-1607 על הגבעה הגבוהה, מאה וחמישים מטרים מעל, ובו הנוף המלא היחיד של העיר, המפרץ והלגונה בבת אחת.
• כנסיית הטריניטי — הכנסייה שבכיכר ההיא, מ-1643, ומהמדרגות שלה הוכרזה עצמאות העיר ב-1811.
• מנזר סנטה תרזה — מנזר מ-1609 שהפך לקסרקטין משטרה ואז למלון. מרפסת הגג פתוחה גם למי שאינו אורח עבור משקה, והנוף הוא הטוב בתוך החומות.
• תיאטרון אדולפו מחיה — נפתח ב-1911 בכנסייה שהוסבה, עם תקרה מצוירת וארבע קומות של תאים. הוא עדיין פועל כתיאטרון.
• המוזיאון הימי — ההיסטוריה הימית של העיר בבניין מהמאה השבע-עשרה, וסיפור המצור של 1741 מסופר כאן כראוי.
• בית רפאל נוניס — בית העץ של הנשיא שכתב את מילות ההמנון הקולומביאני, נשמר כפי שהיה. חינם.
• סן בסיליו דה פלנקה — כפר שייסדו עבדים נמלטים סביב 1600, והוכר כחופשי בידי הכתר הספרדי ב-1713 — העיירה השחורה החופשית הראשונה ביבשות אמריקה. השפה שלו עדיין מדוברת.

מה לראות

• כיכר בוליבר — הכיכר המוצלת במרכז העיר המוקפת חומה, עם הקתדרלה בצד אחד וארמון האינקוויזיציה בצד אחר. הצל הוא העיקר בשעת הצהריים.
• מגדל השעון — השער הראשי של העיר המוקפת חומה, והיחיד במשך שלוש מאות שנה. השעון הוסף ב-1888 והגיע משווייץ.
• כיכר העגלות — הכיכר שבתוך השער, ובמשך מאתיים שנה היא הייתה שוק העבדים של הקריביים הספרדיים. האכסדרה סביבה מחזיקה היום דוכני ממתקים.
• כיכר המכס — הכיכר הגדולה בעיר העתיקה, שבה עמד בית המכס וכל מה שהונחת מוסה בה לפני שהמשיך.
• כיכר סנטו דומינגו — כיכר הערב, ובמרכזה ברונזה של בוטרו שוכבת, ומסעדות בשלושה צדדים.
• החומות — אחת-עשרה ק״מ של חומה שלקחו כמעט מאתיים שנה ונגמרו ב-1796. ללכת על ראשן בשקיעה; זה חינם ופתוח.
• באלוארטה סנטו דומינגו — המעוז הפונה לים בחומה הצפונית, וזה שעל גגו בית הקפה שממנו העיר צופה בשקיעה.
• קפה דל מאר — על המעוז עצמו. יקר מדי, ולאף אחד לא אכפת, מפני שהמושבים פונים למים והחומה היא המרפסת.
• חטסמני — הרובע שמחוץ לחומות, שבו גרו הפועלים והאוכלוסייה השחורה החופשית. היום זה החלק התוסס בעיר, וציורי הקיר הם הסיבה שהולכים בו.
• כיכר הטריניטי — הכיכר בחטסמני שבה כל הרובע יושב בחוץ אחרי שבע — אוכל רחוב, מוזיקה, משפחות, ואיש לא מוכר לכם דבר.
• רחוב הנחש — הרחוב הראשי של חטסמני, מרופד בציורי קיר שמתחלפים, והמקום היחיד שבו נמצאים הברים של הרובע עצמו.
• כיכר סן דייגו — כיכר שקטה יותר בצפון העיר המוקפת חומה, ליד לאס בובדאס, עם שולחנות תחת עצים ופחות אנשים.
• פארק המאה — פארק בין החומות לחטסמני, ניטע ב-1911, ובעציו חיים עצלנים וקופים.
• אינדיה קטלינה — ברונזה של האישה הילידה שנלקחה כילדה ושימשה מתורגמנית לספרדים כשייסדו את העיר ב-1533.
• בוקגרנדה — רצועת מגדלי המלונות על לשון חול מדרום לעיר העתיקה. היא נראית כמו מיאמי, וזה מכוון.
• חוף בוקגרנדה — חוף העיר, חול אפור ומים חמים, עם מוכרים בכל עשרים מטר. נוח, לא יפה.
• קסטיז׳וגרנדה — הקצה השקט יותר של אותה לשון, שבו גרים התושבים, עם חוף רגוע בצד המפרץ.
• חוף קסטיז׳וגרנדה — פונה אל תוך המפרץ, ולכן המים שטוחים והנוף הוא אוניות המכולה שממתינות להיכנס.
• מרכז הכנסים — נבנה ב-1982 בין החומות למים, והבניין שהוכיח שהעיר יכולה להיות מודרנית בלי להיהרס.
• לה בוקייה — כפר דייגים מצפון לשדה התעופה, ומאחוריו לגונת מנגרובים שסירנים מקומיים מובילים בה מבקרים במוט.
• הלגונה — הלגונה שמאחורי העיר, עם מנהרות מנגרובים — ובלילות מסוימים פלנקטון זוהר במים.
• מנסניז׳ו דל מאר — חוף דייגים שקט שנים-עשר ק״מ צפונה, בלי מלונות עליו ועם דג טרי שמבושל במקום שבו הוא נוחת.
• איי ברו — לא היה אי עד 1650, כשנחצבה בו תעלה. החופים בצד הרחוק הם החול הלבן שאין ביבשת.
• פלאיה בלנקה — החוף הלבן בברו, שעה בסירה או שעה וחצי בכביש. להגיע מוקדם; סירות היום מגיעות באחת-עשרה.
• טיירה בומבה — האי בפתח המפרץ, רבע שעה בסירה, עם מצודה חרבה וחופים שטיולי היום מדלגים עליהם.
• הר הגעש — הר געש בוץ שעה צפונה, שבו אנשים נכנסים לבוץ אפור וחמים במכתש ברוחב חמישה-עשר מטרים. מוזר ולגמרי אמיתי.
• ברנקייה — שעתיים מזרחה, והעיר שמחזיקה את הקרנבל השני בגודלו בעולם אחרי ריו. שאקירה משם.
• טורבקו — עיירת גבעות עשרים דקות פנימה, מאתיים מטרים גבוה יותר ומורגש קריר יותר, עם גן בוטני.
• ארחונה — עיירת שוק שלושים ק״מ פנימה בדרך הישנה, בלי אף אחד מהמחירים של החוף.

שווקים וקניות

• לאס בובדאס — עשרים ושלושה קמרונים שנבנו בתוך החומה בשנות התשעים של המאה השמונה-עשרה כמחסנים ואחר כך שימשו תאים. היום הן חנויות מלאכה.
• שוק בזורטו — השוק האמיתי של העיר, רחוק מהחומות, רועש וחם ולא בנוי למבקרים. דוכני הדג המטוגן מאחור הם הסיבה לבוא.

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

שמונה דלפקים שבהם קרטחנה אוכלת בעמידה. שני דברים מגדירים את החוף: ארפה דה אואבו — לחם תירס שנפתח, ממולא בביצה חיה ומטוגן שוב, ונאכל לארוחת בוקר — ומוכרות הפירות בשמלה הלבנה-אדומה המלאה, הפלנקראס, שבאות מהעיירה החופשית פלנקה ומוכרות בעיר הזאת דורות. להסכים על המחיר לפני שמישהו חותך משהו.

• שוק בזורטו — פתוח 5 עד 15 · ללכת עם מי שמכיר
• כיכר העגלות — כל היום · כמה אלפי פסו
• כיכר הטריניטי — מ-7 בערב · מזומן בלבד
• לאס בובדאס — אחר הצהריים · כמה אלפי פסו
• חטסמני — מ-12 עד 14 · מזומן
• לה בוקייה — צהריים · להסכים על המחיר קודם
• מנסניז׳ו דל מאר — רק צהריים · בימי חול ריק
• כיכר סן דייגו — בערבים · להסכים על המחיר

מוזיאונים

• ארמון האינקוויזיציה — פתוח כל יום · בתשלום
• מוזיאון הזהב — חינם · סגור בשני
• המוזיאון הימי — פתוח כל יום
• בית רפאל נוניס — חינם · סגור בשני
• מצודת סן פליפה — להגיע לפני תשע · אין צל
• תיאטרון אדולפו מחיה — סיורים בבוקר
• מנזר סנטה תרזה — הגג פתוח גם למי שאינו אורח

פארקים

• החומות — חינם · החומה הצפונית בשקיעה
• פארק המאה — חינם · באור יום
• גבעת לה פופה — מונית למעלה · לא ללכת ברגל
• הלגונה — לצאת מלה בוקייה
• חוף קסטיז׳וגרנדה — חינם · שקט ביום חול
• טיירה בומבה — סירות ממזח בוקגרנדה
• ברו — שעה בסירה

עם ילדים

• מצודת סן פליפה — לפני תשע · לקחת מים
• פארק המאה — חינם · הבקרים טובים יותר
• הר הגעש — שעה צפונה · חצי יום
• פלאיה בלנקה — סירות משמונה · חזרה בארבע
• לה בוקייה — בבקרים · שעה על המים
• לאס בובדאס — פתוח 9 עד 19
• המזח התיירותי — יציאות בשעות אחר הצהריים

אמונה ומקומות קדושים

• סן פדרו קלאבר — בתשלום · המנזר כלול
• הקתדרלה — בתשלום · פתוחה ברוב הימים
• סנטו דומינגו — חינם · הכיכר היא הערב
• כנסיית הטריניטי — חינם · פתוחה בערב
• מנזר לה פופה — בתשלום · מונית למעלה
• מנזר סנטה תרזה — הגג פתוח לכולם
• סן בסיליו דה פלנקה — שעה פנימה · ללכת עם מדריך מקומי

טבע

• ברו — סירות משמונה · חזרה בארבע
• פלאיה בלנקה — ללון שם כדי לקבל את הבוקר
• טיירה בומבה — סירות כל היום מבוקגרנדה
• הר הגעש — שעה צפונה
• הלגונה — קאנו מלה בוקייה
• מנסניז׳ו דל מאר — צהריים · בימי חול ריק
• ברנקייה — הקרנבל בסוף השבוע שלפני הצום