Türkiye

קפדוקיה

הסלע כאן הוא איגנימבריט — אפר וולקני מהרי ארג׳יאס וחסן שנפל, התלכד לאבן רכה, ובמקומות מסוימים כוסה בזרימת בזלת קשה יותר. אבן רכה מתחת למכסה קשה נשחקת לעמודים, וכך נוצרות ארובות הפיות; ואבן רכה היא גם מה שאדם עם מכוש יכול לחצוב בשבוע. ולכן כל מה שבמסלול הזה חצוב ולא בנוי: כנסיות, בתים, אורוות, שובכי יונים. שעתיים וחצי, והמוזיאון הוא החלק היחיד שמשלמים עליו.

חדר לזוג בקפדוקיה — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

גורמה והכנסיות המצוירות

כפר גורמה — השם הישן היה קוראמה, והערוץ היה מחוז מנזרים ולא עיר — אבות קפדוקיה במאה הרביעית, ובהם בסיליוס מקיסריה, ארגנו כאן את המונכיזם הקהילתי הנוצרי, והחוק שבסיליוס כתב הוא עד היום הבסיס לחיי המנזר האורתודוקסיים. הבתים שישנים בהם נחצבו בידי משפחות שהמשיכו להשתמש בהם לתוך המאה העשרים.
המוזיאון הפתוח — כשלושים כנסיות וקפלות חצובות בקערה אחת, רובן מהמאות העשירית והאחת עשרה. הציורים מתחלקים לשני סוגים וההבדל נראה בדקה: הישנים הם קווי אוכרה אדומה שנמשחו ישר על הסלע — גיאומטריים, כמעט עממיים — והמאוחרים הם ציור דמויות ביזנטי מלא על טיח, בידי אמנים שנשלחו מקונסטנטינופול.
הכנסייה האפלה — הצבעים בה השתמרו הטוב בקפדוקיה מסיבה שנשמעת כמו בדיחה: לכנסייה כמעט אין חלונות, היא שימשה שובך יונים מאות שנים, והלשלשת אטמה את הציורים מאור ומאוויר. השיקום ארך ארבע עשרה שנות גירוד. יש לה כרטיס נפרד מפני שצריך לנהל את האוויר בפנים.
כנסיית תוקאלי — הכנסייה הגדולה בגורמה, והיא מחוץ לגדר המוזיאון, מעבר לכביש, כלולה באותו כרטיס — ולכן רוב המבקרים עוברים לידה. הכחול בציוריה הוא לאפיס לאזולי שנטחן לפיגמנט ויובא מאפגניסטן, והעובדה האחת הזאת מספרת שלמנזר היה כסף קיסרי מאחור.
כנסיית אל נאזאר — חרוט עומד לעצמו שחצובה בו כנסייה, עשר דקות במורד הערוץ בשביל עפר, ובדרך כלל אתם היחידים שם. זו ההדגמה הברורה למה שהאבן מאפשרת: כל הבניין — האולם, הכיפה, העמודים — הוא חיסור. שום דבר לא נוסף, שום דבר לא הובא, ואין בו חיבור אחד.
נקודת השקיעה — חמש דקות מעל הכפר, ומה שרואים מסביר את כל עסק הכדורים: הערוצים כאן צרים, והרוח ליד הקרקע נעה בכיוון אחר מהרוח כמה מאות מטרים למעלה — ולכן טייס עולה או יורד כדי לבחור כיוון. זו הסיבה שקפדוקיה, ולא מקום שטוח יותר, נעשתה אתר הכדורים העמוס בעולם.

הערוצים והכפרים

שלושה דברים עיצבו את הנוף הזה, בסדר הזה: שני וולקנים הניחו את האפר, מים חתכו בו את הערוצים, ואנשים חצבו את מה שנשאר עומד. החלק השלישי עוד נמשך — חדרים חדשים נחצבים בכל שנה למלונות — והחלק השני הוא הסיכון: טוף מתפורר, ולכן כפר שלם פונה ב-1952 וכפר נוסף התרוקן בשנות השישים. ארבע שעות ברגל, או יום עם רכב לכפרים הרחוקים.

מצודת אוצ׳יסאר — הסלע הגבוה בקפדוקיה, והוא חלול — חלת דבש של חדרים, מנהרות ובורות מים בכמה מפלסים, שנועדה למחסה ולא למצודה: אין בה ארכיטקטורה של חיל מצב, רק מקומות להסתתר. משפחות גרו בתוכו עד שנות השישים, ואז הרשויות הוציאו אותן מפני שהסלע נחצב יותר מדי פעמים ונעשה לא בטוח.
ערוץ היונים — החורים המרובעים הקטנים שחצובים גבוה בצוקים הם שובכי יונים, והם היו תשתית חקלאית: לשלשת יונים הייתה הדשן היחיד שהיה באזור בלי חיות מרעה של ממש, והכרמים נשענו עליה. סביב הפתח סידו בלבן כדי למשוך ציפורים, ולכמה מהם דגמים מצוירים — כי שובך מקושט משך יותר.
פאשאבאג — לארובות כאן שני כובעים ושלושה על גבעול אחד, וזה קורה במקום שבו מכסה הבזלת נשבר לגושים נפרדים לפני שהשחיקה נגמרה. באחת מהן חצוב מקום התבודדות בשלושה מפלסים, שמיוחס במסורת לשמעון — סטיליט שחי בראשה; השם האחר של הערוץ הוא ערוץ הנזירים.
זלבה — שלושה ערוצים של בתים חצובים שהיו מיושבים בלי הפסקה מהמאה התשיעית עד 1952, ואז הממשלה פינתה את כולם מפני שהסלע התמוטט. התושבים הועברו שני ק״מ משם לכפר חדש, וזלבה נשארה בדיוק כפי שהייתה — מטבחים, מסגד עם מינרט חצוב, טחנה, והמנהרות בין הערוצים.
צ׳אבושין — הכפר ננטש בשנות השישים אחרי מפולת, והצוק הריק של הבתים מעל הכפר החדש הוא התוצאה — ואפשר לעלות לתוכם. הבזיליקה למרגלות הצוק מוקדשת ליוחנן המטביל והיא מהעתיקות בקפדוקיה, מהמאה החמישית, מלפני שסגנון החציבה התייצב.
מוסטפפאשה — זאת הייתה סינאסוס, עיירה יוונית אורתודוקסית, עד שחילופי האוכלוסין של 1924 העבירו את תושביה ליוון והביאו מוסלמים מסלוניקי במקומם. הסוחרים שעזבו עשו כסף בקונסטנטינופול והוציאו אותו על חזיתות אבן מגולפות עם שמותיהם ותאריכיהם — והם עוד שם, ביוונית, על בתים שגרות בהם משפחות אחרות.

מתחת לאדמה

מוכרות בקפדוקיה יותר ממאתיים התיישבויות תת-קרקעיות, וקומץ מהן פתוח. אלה אינן קטקומבות ואינן מכרות: אלה עיירות, עם אורוות למעלה שבהן החזיקו את החיות, מטבחים ובתי גת מתחת, ואזורי מגורים וקפלות עמוק יותר. השאלה התכנונית שהן עונות עליה היא מצור — כל מפלס נסגר מבפנים בגלגל אבן שאי אפשר להזיז מבחוץ. לא למי שסובל מקלאוסטרופוביה, והמנהרות נמוכות.

דרינקויו — שמונה מפלסים ושמונים וחמישה מטר עומק, עם מקום לכמה אלפי אנשים ולמקנה שלהם, והיא נמצאה ב-1963 כשאדם ששבר את הקיר האחורי של מרתפו נפתח אל מנהרה. האוורור הוא ההנדסה האמיתית: יותר מחמישים פירים, העמוק שבהם לכל שמונים וחמישה המטרים — ומשם גם שאבו את מי השתייה, כדי שאי אפשר יהיה להרעיל אותם מלמעלה.
קאימקלי — רדודה מדרינקויו אבל קשה יותר להליכה, מפני שהמנהרות כאן משופעות ונמוכות — והכפריים שלמעלה עוד משתמשים במפלסים העליונים כמחסן, וזה מה שכדאי לשים לב אליו: זה אינו אתר ארכיאולוגי שנסגר, זה התחתית של כפר שלא הפסיק להיות בשימוש.
אוזקונאק — נמצאה ב-1972 בידי חקלאי שלא הצליח להבין לאן נעלמים מי ההשקיה שלו. יש בה דבר שאין בשתי המפורסמות: חורים צרים שנקדחו בתקרות מעל אבני החסימה, כדי שהמגנים יוכלו לשפוך שמן רותח על מי שמנסה לפרוץ דלת. האיש שמצא אותה היה שומר האתר שלושים השנים שאחר כך.
אורטהיסאר — מצודת הסלע היא הציון, אבל התעשייה שמתחתיה היא העיקר: מרתפי הטוף כאן מחזיקים טמפרטורה קבועה של כשמונה מעלות כל השנה, ובמשך רוב המאה העשרים אוחסנו בהם הלימונים ותפוחי האדמה המיובאים של טורקיה. חלק מהמרתפים עוד בשימוש, ובחורף יש בכפר ריח קלוש של הדרים.
ערוץ איהלארה — ערוץ באורך ארבעה עשר קילומטרים ובעומק כמאה מטרים, שנהר המלנדיז חתך באותו אפר, ועשרות כנסיות בקירותיו. הציורים כאן נראים אחרת מאלה של גורמה בכוונה: הערוץ הזה היה קרוב לגבול הערבי ומחוץ להישג היד הקיסרית, ולכן הציור סורי וקופטי בסגנונו ולא קונסטנטינופוליטני.
קתדרלת סלימה — המבנה החצוב הגדול בקפדוקיה, בקצה הרחוק של איהלארה — מכלול מנזר עם בזיליקה, מטבח שארובתו חצובה למעלה דרך הסלע, ואורוות גדולות דיין לשיירה, מפני שזאת הייתה עצירה בדרך והנזירים הפעילו אותה ככזאת. העלייה לתוכו על סלע חלוק בלי מאחז יד.

מה יש בקפדוקיה

איך מגיעים ומתניידים

נמל התעופה קפדוקיה — 30 ק״מ מגורמה, טיסות מאיסטנבול בלבד, והשאטל מוזמן דרך המלון
נמל התעופה קייסרי — 60 ק״מ מגורמה, יותר טיסות וזול יותר, ושעה בשאטל
תחנת האוטובוס גורמה — אוטובוסי לילה מאיסטנבול — 11 שעות, מגיעים בשש בבוקר
מסוף האוטובוסים נבשהיר — הצומת האזורי; אוטובוסים בין-עירוניים מורידים כאן ומיניבוס משלים
נבשהיר — בירת המחוז, 13 ק״מ, ובה הבנקים ובית החולים

תרבות והיסטוריה

המוזיאון הפתוח גורמה — 700 לירה, אונסק״ו מ-1985, ולהגיע בפתיחה לפני הקבוצות
הכנסייה האפלה — כרטיס נפרד של 200 לירה בתוך המוזיאון, והצבעים הם הסיבה
כנסיית תוקאלי — מעבר לכביש משער המוזיאון, כלול בכרטיס, ורוב האנשים מפספסים אותה
כנסיית אל נאזאר — עשר דקות הליכה במורד הערוץ, 100 לירה, ובדרך כלל ריקה
הכנסייה המשוקפת — מכביש אורגופ, חינם, ובחזית שורות גומחות חצובות
המוזיאון הפתוח זלבה — 400 לירה, כפר חצוב שלם שפונה ב-1952, ולהביא פנס
העיר התת-קרקעית דרינקויו — 400 לירה, שמונה מפלסים ו-85 מטר עומק, ולא למי שסובל מקלאוסטרופוביה
העיר התת-קרקעית קאימקלי — 400 לירה, רדודה מדרינקויו אבל המנהרות נמוכות — הולכים כפוף
העיר התת-קרקעית אוזקונאק — 100 לירה, 18 ק״מ, וזו שאין בה תור
העיר התת-קרקעית מאזי — 100 לירה, 19 ק״מ, ובה עוד שוקתות האורווה חצובות בסלע
העיר התת-קרקעית טאטלארין — חינם, 30 ק״מ, בדרך כלל נעולה, והשומר יפתח אם תמצאו אותו
שה גאליפ — חינם, בית קדרות עם מוזיאון שיער במרתף, והמשפט הזה כפשוטו
מוזיאון גוראי — 250 לירה, מוזיאון קרמיקה תת-קרקעי באוואנוס, והחציבה חדשה
הקרוואנסראי סאריהאן — 150 לירה, נבנה ב-1249 על דרך המשי, וטקס הדרווישים בתשע
המוזיאון נבשהיר — 100 לירה, ובו תכריכי הקבורה הביזנטיים מגורמה
כנסיית קארשי — 100 לירה, 20 ק״מ, וציור יום הדין נחשף ב-1995
ערוץ איהלארה — 400 לירה, 14 ק״מ של ערוץ עם כנסיות בקירות, ו-380 מדרגות למטה
קתדרלת סלימה — 100 לירה, בקצה איהלארה, והמבנה החצוב הגדול בקפדוקיה
ערוץ סוגאנלי — 100 לירה, 34 ק״מ, כנסיות ביזנטיות וכמעט בלי מבקרים
סובסוס — חינם, וילה רומית עם רצפות פסיפס שחקלאי מצא ב-2002
אגזיקראהאן — 100 לירה, קרוואנסראי מ-1231 על כביש קוניה, והחצר שלמה
חאג׳יבקטאש — 150 לירה, 41 ק״מ, וזה מרכז המסדר הבקטאשי

מה לראות

גורמה — הכפר שכולם מתאכסנים בו, וכמעט כולו חצוב ולא בנוי
תצפית גורמה — התצפית מעל הכפר, חינם, וכאן מצלמים את הכדורים
נקודת השקיעה — חמש דקות טיפוס מהכפר, דוכני תה למעלה, ומתמלא שעה לפני
מצודת אוצ׳יסאר — הנקודה הגבוהה בקפדוקיה, 100 לירה, וכל האזור נראה ממנה
אוצ׳יסאר — הכפר השקט להתאכסן בו, שלושה ק״מ למעלה, והנוף עולה יותר
ערוץ היונים — שביל הליכה מאוצ׳יסאר לגורמה, חינם, 45 דקות במורד
ערוץ האהבה — ארובות הפיות הגבוהות באזור, חינם, והשם קשור לצורתן
ערוץ הוורדים — חינם, הסלע נעשה ורוד שעה לפני השקיעה, ובתוכו כנסיות
הערוץ האדום — חינם, מתחבר לערוץ הוורדים, ושניהם נעשים כלופ אחד של שלוש שעות
קיזילצ׳וקור — מרפסת השקיעה מעל הערוץ האדום, 50 לירה, והתה כלול
ערוץ זמי — חינם, הירוק בערוצים כי נחל עובר בו, וכמעט איש אינו הולך בו
ערוץ דברנט — חינם, בלי כנסיות ובלי בתים — רק הצורות, והגמל הוא מה שמחפשים
פאשאבאג — חינם, ארובות תלת-ראשיות, ובאחת מהן חצוב מקום התבודדות
צ׳אבושין — חינם, הכפר הישן ננטש אחרי מפולת ואפשר להיכנס אליו
אורטהיסאר — מצודת סלע בכפר עובד, 50 לירה, ומתחתיה מרתפי הלימונים
שלוש היפות — חינם, על כביש אורגופ, ושלוש הארובות האלה על כל גלויה
אורגופ — עיירת השוק, 13 ק״מ, וכאן היין והכספומטים
מוסטפפאשה — כפר יווני עד 1924, תשעה ק״מ, ובבתי האבן עוד הגילוף
איברהימפאשה — חמישה ק״מ, כפר ערוץ עם גשר אחד, ואין מה לקנות
איוואלי — אחד עשר ק״מ, כפר של כחמישים איש, והצהריים בחצר
אוואנוס — עיירת הקדרות על הנהר, 26 ק״מ, ושיעור אובניים כ-300 לירה
מצודת נבשהיר — חינם, חומות סלג׳וקיות מעל העיר העתיקה, והטיפוס תלול ובלי צל
בליסירמה — באמצע איהלארה, מסעדות טרוטה על רציפים בנהר, וזו עצירת הצהריים
הר ארג׳יאס — 3,917 מטר, 55 ק״מ, והוולקן הזה יצר את הסלע שאתם עומדים עליו
הר חסן — 3,268 מטר, נראה מאיהלארה, והוולקן השני בסיפור
ביצות הסולטאן — 100 לירה, 53 ק״מ, ופלמינגו כאן מאפריל עד ספטמבר

שווקים וקניות

בתי הקדרים — הסדנאות לאורך גדת הנהר, החומר הוא בוץ הנהר האדום, והמחירים קבועים
יקב טוראסאן — טעימה כ-150 לירה, באורגופ, וענב הלבן המקומי הוא אמיר
יקב קוצ׳אבאג — באוצ׳יסאר, טעימה כ-200 לירה, והמרתף חצוב בטוף

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

האוכל של אנטוליה המרכזית אינו טורקיה של החוף: כמעט בלי דגים, מעט מאוד שמן זית, והרבה כבש, בורגול ויוגורט. שני דברים כאן מקומיים באמת. טסטי קבאב הוא בשר וירקות שנאטמים בסיר חרס בבצק, נאפים שעות ונשברים על השולחן בסכין — הסיר חד-פעמי, והשבירה היא העיקר. והמשמשים, גרעיני הדלעת והפירות היבשים בשוק הם מהערוצים שהלכתם בהם. צלחת קבאב-סיר היא שלוש עד חמש מאות לירה; כל השאר מתחת למאה וחמישים.

פירין אקספרס — מתחת ל-100 לירה, משבע בבוקר, ומזומן
נאזאר בורק — מתחת ל-120 לירה, ונגמר עד שתיים
דיבק — כ-400 לירה, להתקשר שלוש שעות מראש, והנעליים יורדות
טופדק — כ-500 לירה, שמונה שולחנות במערה, וההזמנה חובה
פאמפקין — כ-450 לירה, תפריט קבוע אחד בלילה, והבעלים מבשל בעצמו
סטן — כ-600 לירה, מתכונים עות׳מאניים שנחקרו מכתבי יד, והמרפסת אל הערוץ
ביזים אב — כ-350 לירה, בבית אבן באוואנוס, והמאנטי בעבודת יד
שוק אוואנוס — בשישי בבוקר, ולהביא צנצנת לפקמז

מוזיאונים

אין בקפדוקיה מוזיאון גדול אחד; האתרים הם המוזיאון. שלושה מהם ערוצים פתוחים בתשלום, ומה שהם מתעדים הוא חלון צר: בין שנת תשע מאות לאלף ומאה בקירוב, כשהגבול הביזנטי היה שקט דיו כדי שמנזרים יהיו עשירים וכדי שישלחו ציירים מקונסטנטינופול. כל מה שלפני ואחרי הוא או מנהרות פריגיות או כפרים ריקים.

המוזיאון הפתוח גורמה — 700 לירה, שעתיים, והכנסייה האפלה בכרטיס נפרד
המוזיאון הפתוח זלבה — 400 לירה, כפר שפונה ב-1952, פנס ונעליים שטוחות
המוזיאון נבשהיר — 100 לירה, שעה, וכמעט תמיד ריק
מוזיאון גוראי — 250 לירה, מוזיאון קרמיקה שנחצב מתחת לאדמה בכוונה, ויש סדנה
הקרוואנסראי סאריהאן — 150 לירה, וטקס הדרווישים בתשע בערב
כנסיית קארשי — 100 לירה, ויום הדין כאן היה תחת פיח עד 1995
סובסוס — חינם, וילה רומית שחקלאי חשף ב-2002, והחפירה נמשכת
חאג׳יבקטאש — 150 לירה, 41 ק״מ, ובאוגוסט העלייה לרגל

טבע

כל הנוף הזה הוא אירוע גיאולוגי אחד בשלושה שלבים. הרי ארג׳יאס וחסן התפרצו שוב ושוב מלפני כעשרה מיליון שנה וקברו את הרמה באפר בעומק של עד מאה מטרים; האפר התלכד לטוף, רך דיו לחתוך בכפית; ובמקום שבו כיסתה אותו זרימת בזלת מאוחרת, השחיקה השאירה את העמודים המכוסים עומדים בעוד שכל מה שסביבם נשטף. זאת ארובת פיות, ואין בה שום תעלומה. העונה חשובה: ביולי ובאוגוסט מעל שלושים וחמש מעלות ובערוצים אין צל, ובינואר יש שלג.

ערוצי הוורדים והאדום — חינם, שלוש שעות, ולהתחיל שעתיים לפני השקיעה
ערוץ היונים — חינם, 45 דקות במורד מאוצ׳יסאר לגורמה, והשובכים הם העיקר
ערוץ האהבה — חינם, הארובות הגבוהות באזור בכ-40 מטר, והשביל חולי
ערוץ זמי — חינם, כשעתיים, וחציות הנחל מרטיבות את הרגליים
ערוץ דברנט — חינם, בלי כנסיות ובלי בתים — רק צורות, ועשרים דקות מספיקות
הר ארג׳יאס — 55 ק״מ, סקי מדצמבר עד מרץ, וצריך רכב
ערוץ איהלארה — 400 לירה, 380 מדרגות למטה, והנהר משאיר אותו קריר באוגוסט
ביצות הסולטאן — 100 לירה, 53 ק״מ, ומאפריל עד ספטמבר לציפורים

עם ילדים

טיסת כדור פורח — מכ-6,000 לירה, המראה לפני הזריחה, ולהזמין לבוקר הראשון
אובניים באוואנוס — כ-300 לירה לשיעור, האובניים נבעטים ולא ממונעים, והכלי נשאר אצלכם
מוזיאון השיער — חינם, מרתף עם אלפי מדגמי שיער, וילדים מוצאים את זה מצחיק יותר ממבוגרים
מצודת אוצ׳יסאר — 100 לירה, מדרגות ומנהרות לטפס, ולהחזיק ידיים קטנות למעלה
הצורות בדברנט — חינם, למצוא את הגמל זה המשחק, וזה לוקח עשרים דקות
אוזקונאק — 100 לירה, קצרה ופחות עמוסה מדרינקויו, ועדיפה לילדים
טרקטורונים בערוצים — כ-1,200 לירה לשעתיים, גיל מינימום 16 לנהיגה, ומסכות אבק נמסרות
גמלים בערוץ האהבה — כ-500 לירה לעשרים דקות, להסכים על המחיר לפני, וזה לופ קצר

אמונה ומקומות קדושים

קפדוקיה חשובה להיסטוריה הנוצרית מעל לגודלה: אבות קפדוקיה קבעו כאן את תורת השילוש במאה הרביעית, בסיליוס מקיסריה כתב את חוק המנזר שעוד בשימוש באורתודוקסיה המזרחית, והאזור נשאר יווני אורתודוקסי עד 1924. ואז חילופי האוכלוסין רוקנו אותו בכמה חודשים. מה שנשאר הוא הבניינים, היום באזור מוסלמי, ומסורות עלוויות ובקטאשיות כשכבה שלישית.

הכנסייה האפלה — 200 לירה נוספות, הציורים המשומרים בקפדוקיה, ובלי צילום
כנסיית תוקאלי — כלולה בכרטיס המוזיאון, מעבר לכביש, ורוב האנשים מפספסים
הבזיליקה צ׳אבושין — חינם, מהמאה החמישית ומוקדשת ליוחנן המטביל, וחלקה התמוטט
מקום ההתבודדות בפאשאבאג — חינם, שלושה מפלסי סולמות, והראש צר
מוסטפפאשה — הליכה חינם, כתובות יווניות מעל הדלתות, ושני שלדי כנסייה עומדים
ערוץ סוגאנלי — 100 לירה, 34 ק״מ, וצריך רכב
חאג׳יבקטאש — 150 לירה, מרכז המסדר הבקטאשי, וכאן נשים וגברים מתפללים יחד
הכנסייה האדומה — חינם, 55 ק״מ, בדרך כלל נעולה, והנוף הוא הסיבה

חיי לילה

אין בקפדוקיה חיי לילה במובן הרגיל, ויש לזה סיבה מבנית: כולם מתעוררים בארבע בבוקר לכדור פורח, ולכן המסעדות מתרוקנות עד אחת עשרה. מה שיש במקום זה הוא יין. האזור מגדל ענבים מימי החתים, ענב הלבן המקומי אמיר אינו גדל בשום מקום אחר, והמרתפים חצובים בטוף שמחזיק טמפרטורה קבועה בלי מכונות. בגורמה קומץ ברי מרפסת; באורגופ היקבים.

יקב טוראסאן — טעימה כ-150 לירה, באורגופ, ופתוח עד שש
יקב קוצ׳אבאג — כ-200 לירה, באוצ׳יסאר, משפחתי מאז 1972, והאדומים מאוקוזגוזו
קפה שאפאק — בירה כ-120 לירה, ברחוב הראשי, ונסגר האחרון בגורמה
מרפסת קלבק — כוס יין כ-250 לירה, ומשבצת השקיעה מתמלאת
טקס הדרווישים סאריהאן — כ-800 לירה, בתשע, זה טקס דתי ולא מופע, ובלי מחיאות כפיים
אורגופ — העיירה האחת עם ברים אמיתיים ולא מרפסות מלון, ומונית חזרה כ-400 לירה
תצפית גורמה — חינם, דוכני תה, והכוכבים כאן הם אטרקציית הלילה האמיתית
סטן — רשימת היינות כולה אנטולית, כ-600 לירה לאדם, והזמנה אחרונה בעשר

לחיפוש חדר בקפדוקיה