Argentina

בואנוס איירס

כל דבר בארגנטינה הוכרע בכיכר אחת, וההליכה הזאת יוצאת ממנה במורד השדרה שנחצבה כדי להיראות כמו פריז. הכיכר סומנה בייסוד השני של העיר ב-1580 — הניסיון הראשון, ב-1536, נגמר בכך שהשורדים אכלו את סוסיהם ועזבו. ומאז 1977 צועדות אמהות כיכר מאי סביב הפירמידה שבמרכז בכל יום חמישי אחר הצהריים, ושואלות איפה ילדיהן. שעתיים במישור.

סיורים רגליים

הכיכר שבה מכריעים

כל דבר בארגנטינה הוכרע בכיכר אחת, וההליכה הזאת יוצאת ממנה במורד השדרה שנחצבה כדי להיראות כמו פריז. הכיכר סומנה בייסוד השני של העיר ב-1580 — הניסיון הראשון, ב-1536, נגמר בכך שהשורדים אכלו את סוסיהם ועזבו. ומאז 1977 צועדות אמהות כיכר מאי סביב הפירמידה שבמרכז בכל יום חמישי אחר הצהריים, ושואלות איפה ילדיהן. שעתיים במישור.

1. כיכר מאי — הפירמידה שבמרכז הוקמה ב-1811 לציון שנה לעצמאות והיא האנדרטה העתיקה בעיר. סביבה, בכל יום חמישי מאז השלושים באפריל 1977, צועדות האמהות — ארבע-עשרה נשים התחילו את זה, ושלוש מהמייסדות עצמן נעלמו בתוך שמונה חודשים.
2. הבית הוורוד — ורוד מפני ששני בניינים בצבעים שונים חוברו לאחד ב-1884. מאותה מרפסת נאם פרון להמונים, ובשבעה-עשר באוקטובר 1945 מילא המון את הכיכר הזאת כדי לדרוש את שחרורו מהכלא — היום שבו השתנתה הפוליטיקה הארגנטינית, ושעדיין מתווכחים עליו.
3. הקתדרלה — שנים-עשר עמודים יווניים ובלי מגדלי פעמונים, ולכן היא נראית כמו בנק. בתוכה, תחת משמר צבאי קבוע, מונח חוסה דה סן מרטין — הגנרל שחצה את האנדים עם צבא ושחרר את ארגנטינה, צ׳ילה ופרו, ואז יצא לגלות בצרפת ולא חזר.
4. הקבילדו — בית המועצה הקולוניאלי, והבניין היחיד מהמאה השמונה-עשרה שנותר בכיכר. היו בו אחת-עשרה קשתות; שש נהרסו כדי לחצוב את שדרות מאי ואת הדיאגונל — וזה אומר מה העיר הזאת עשתה לעבר שלה.
5. שדרות מאי — נפתחה ב-1894 ונבנתה במכוון בדמות פריז, בידי עיר שהפכה זה עתה לאחת העשירות בעולם על בשר וחיטה. המהגרים הספרדים שהתיישבו לאורכה נתנו לה את בתי הקפה שלה, ומתחתיה עוברת הרכבת התחתית הראשונה בחצי הכדור הדרומי, שנפתחה ב-1913.
6. ארמון ברולו — נבנה ב-1923 בידי איטלקי שרצה להביא לכאן את עצמותיו של דנטה למשמורת. הבניין הוא הקומדיה האלוהית: מאה מטרים כמספר השירים, עשרים ושתיים קומות, גיהינום במרתף, ומגדלור בפסגה שנראה ממונטווידאו.

הדרום: איפה שהעיר התחילה ונעזבה

מדרום לכיכר נמצא החלק העתיק ביותר של העיר וגם העני ביותר, ושתי העובדות מחוברות באירוע אחד: מגפת הקדחת הצהובה של 1871, שהרגה בתוך חודשים אחדים כשמונה אחוזים מהאוכלוסייה ושלחה כל משפחה שיכלה להרשות לעצמה צפונה לרקולטה. האחוזות שהשאירו חולקו חדר-חדר בין מהגרים, וזה עדיין נראה. שעתיים וחצי, והחצי השני הכי טוב ביום ראשון.

1. סן טלמו — הרובע העתיק, וזה שהעשירים נטשו ב-1871. בתיהם הפכו לקונבנטיז׳וס — משפחה בכל חדר סביב חצר משותפת — ובחצרות ההן, בין שכנים איטלקים, ספרדים וצאצאי אפריקאים, הורכב הטנגו.
2. שוק סן טלמו — אולם ברזל מ-1897 של חואן אנטוניו בוסקיאסו, אותו אדריכל שתכנן את הרחוב של ארמון ברולו וחלק גדול משדרות מאי. הוא נבנה בשביל המהגרים שזה עתה מילאו את הרובע.
3. כיכר דורגו — הכיכר השנייה בעתיקותה בעיר, וביום ראשון היא שוק עתיקות שנמתח לכל אורך רחוב דפנסה. בערב אותה כיכר הופכת לרחבת טנגו לכל מי שרוצה לרקוד.
4. פארק לסמה — המסורת ממקמת את הייסוד הראשון של בואנוס איירס על המצוק הזה ב-1536, בידי פדרו דה מנדוסה. הוא נכשל: המתיישבים נצורו, אזל להם המזון, ורשום שאכלו את סוסיהם ואלה את אלה לפני שנטשו את המקום חמש שנים אחר כך.
5. קמיניטו — לה בוקה נבנתה בידי פועלי נמל מג׳נובה מפח וצבע של ספינות, ולכן הבתים בצבעים האלה — כל קיר נצבע במה שנשאר בפחית. ב-1882 הכריז הרובע לזמן קצר על עצמאות והניף את דגל ג׳נובה.
6. לה בומבונרה — האצטדיון של בוקה חוניורס, ואחד מצדדיו שטוח מפני שהמועדון לא הצליח לקנות את המגרש האחרון. צבעי המועדון נבחרו ב-1906 בכך שלקחו את דגל הספינה הראשונה שנכנסה לנמל — ובמקרה היא הייתה שוודית.

צפונה: שיש, ספרים והפארק

לכאן הלך הכסף אחרי 1871, וכאן הוא נשאר. ההליכה עוברת בבית קברות שהוא עיר של שיש, בחנות ספרים בתוך תיאטרון, במוזיאון שנבנה מאוסף פרטי אחד, ובפארק שרודן תכנן לעצמו לפני שהודח. שעתיים וחצי, והחצי הזה של העיר הוא המקום שבו אוכלים — וארוחת הערב מתחילה בעשר בלילה ולא לפני.

1. בית הקברות רקולטה — ארבעת אלפים וחמש מאות קברים שמסודרים כרחובות, והקבורה כאן תמיד הייתה עניין של כסף ולא של אמונה. קברה של אווה פרון צנוע בכוונה, והוא מונח מתחת לשלושה מטרים של בטון ופלדה — היא נקברה ב-1976, עשרים וארבע שנים אחרי מותה, אחרי שגופתה החנוטה הוסתרה בחו״ל במשך שש-עשרה מהן.
2. בזיליקת פילאר — מ-1732, הכנסייה השנייה בעתיקותה שעומדת בעיר, ובית הקברות שלידה היה במקור גן המנזר שלה. האריחים שבתוכה הגיעו מספרד כנטל-איזון בספינות תבואה.
3. פלורליס חנריקה — פרח פלדה בגובה עשרים ושלושה מטרים שנתן לעיר האדריכל שתכנן אותו, ובנוי להיפתח עם שחר ולהיסגר עם ערב במנגנון הידראולי. המנגנון נשבר שוב ושוב, ולעתים קרובות פשוט משאירים אותו פתוח.
4. אל אטנאו — תיאטרון מ-1919 שהפך לקולנוע ואז לחנות ספרים ב-2000, כשהתאים נשמרו כפינות קריאה, פרסקו התקרה נשאר במקומו, ובית קפה עומד על הבמה. הגרדיאן בחר בה כחנות הספרים היפה בעולם.
5. מאלבה — נפתח ב-2001 מאוסף פרטי של איש עסקים אחד שהחליט שאמנות לטינו-אמריקאית צריכה להישאר באמריקה הלטינית. הדיוקן העצמי של פרידה קאלו עם קוף ותוכי נמצא כאן, ונקנה ב-1995.
6. יערות פלרמו — הפארק היה האחוזה הפרטית של חואן מנואל דה רוסאס, ששלט בארגנטינה שני עשורים עד שהובס בשלושה בפברואר 1852. הממשל החדש הפך את אדמתו לפארק ציבורי בכוונה, וקרא לו על שם תאריך תבוסתו.

מה יש בבואנוס איירס

איך מגיעים ומתניידים

• שדה התעופה אסייסה — שלושים ק״מ דרום-מערבה, והשער הבינלאומי היחיד. הנסיעה פנימה לוקחת ארבעים דקות בארבע לפנות בוקר ותשעים בחמש אחר הצהריים.
• אווירופארקה — שדה התעופה הפנימי, על הנהר בתוך העיר. טיסות לאיגואסו, לברילוצ׳ה ולאושואיה יוצאות מכאן ולא מאסייסה.
• תחנת רטירו — שבעים וחמישה רציפים ואוטובוסים לכל פינה במדינה. באוטובוסים הבין-עירוניים בארגנטינה המושבים נפתחים לשכיבה מלאה, והלילה למנדוסה הוא ארבע-עשרה שעות.
• תחנת הרכבת רטירו — שלוש תחנות זו לצד זו, והמפוארת שבהן נבנתה בידי חברה בריטית ב-1915 עם גג שהובא מליברפול. הרכבות צפונה לטיגרה יוצאות מכאן.
• קונסטיטוסיון — התחנה הדרומית, וזו שהביאה למרכז את הפועלים ששינו את הפוליטיקה הארגנטינית בשנות הארבעים.

תרבות והיסטוריה

• הקתדרלה — מבחוץ היא נראית כמו בנק — שנים-עשר עמודים יווניים ובלי מגדלים. חוסה דה סן מרטין, שהביא לעצמאות שלוש מדינות, קבור בתוכה תחת משמר קבוע.
• הקבילדו — בית העירייה הקולוניאלי, והבניין היחיד מהמאה השמונה-עשרה שנותר בכיכר. היו בו פעם אחת-עשרה קשתות; הרחבת רחובות לקחה שש מהן.
• תיאטרון קולון — נפתח ב-1908 אחרי עשרים שנות בנייה ושלושה אדריכלים, ששניים מהם מתו במהלכה. האקוסטיקה שלו נחשבת לאחת מחמש הטובות בעולם.
• מוזיאון קינקלה מרטין — צייר הנמל גדל בבית יתומים כאן ונתן את הבניין לשכונה. הסטודיו שלו למעלה, נשמר כפי שהיה.
• בית הקברות רקולטה — ארבעת אלפים וחמש מאות קברים ברחובות, והעושר של העיר נמדד כאן בשיש. קברה של אביטה קטן וקשה למצוא אותו, וזה בכוונה.
• בזיליקת פילאר — מ-1732 והכנסייה השנייה בעתיקותה בעיר, עומדת ליד בית הקברות ששימשה לו כקפלת מנזר.
• מוזיאון האמנויות — חינם, ובו האוסף הגדול ביותר של אמנות אירופית באמריקה הלטינית, לצד האולמות הארגנטיניים בקומה העליונה.
• הספרייה הלאומית — בניין בטון ברוטליסטי שמורם על רגליים, הושלם ב-1992 אחרי שלושים שנה. בורחס היה מנהל הספרייה בזמן שהתעוור.
• מאלבה — אמנות לטינו-אמריקאית מאוסף פרטי אחד, נפתח ב-2001. הדיוקן העצמי של פרידה קאלו עם הקוף נמצא כאן, והבניין לבדו שווה את הכרטיס.
• מוזיאון אביטה — בבית שהקרן שלה השתמשה בו כמקלט לאמהות חד-הוריות. הוא מספר את סיפורה בפשטות, כולל שלוש השנים שבין מותה לבין מה שנעשה לגופתה.
• בית קרלוס גרדל — ביתו של הזמר שהפך את הטנגו למפורסם, ברובע שבו גדל. הוא מת בהתרסקות מטוס ב-1935 והמדינה לא הפסיקה להשמיע אותו.
• מוזיאון לארטה — ביתו של סופר בבלגרנו ומאחוריו גן אנדלוסי, וזאת הסיבה האמיתית ללכת.
• מוזיאון המלווינס — הנרטיב הארגנטיני של מלחמת פוקלנד 1982, בנוי בשטח שהיה בית ספר של חיל הים ושימש כמרכז מעצר.
• צ׳קריטה — בית הקברות האחר של העיר, פי ארבעה מרקולטה, והמקום שבו רוב האנשים באמת קבורים. קרלוס גרדל כאן, ותמיד יש סיגריה דולקת ביד הפסל.
• אוסינה דל ארטה — תחנת כוח מ-1916 שהוסבה לאולם קונצרטים, עם קונצרטים חינם ברוב סופי השבוע ומגדל שעון שנראה מהנהר.
• מרכז קירשנר — בניין הדואר המרכזי הישן, והיום מרכז התרבות הגדול באמריקה הלטינית. רוב מה שקורה בתוכו בחינם.
• מנסנה דה לאס לוסס — מתחם בנייני ישועים מהמאה השבע-עשרה ומתחתיו מנהרות מהמאה השמונה-עשרה שאיש לא הסביר עד הסוף.
• מוזיאון המאתיים — חינם, מאחורי הבית הוורוד, בנוי מעל בית המכס החפור מ-1855 שנקבר כשהנהר נדחק לאחור.
• תיאטרון גראן רקס — אולם ארט דקו מ-1937 בקוריינטס עם שלושת אלפים וחמש מאות מושבים, ועדיין האולם המרכזי להופעות אורחות.
• מוזיאון לה פלאטה — מוזיאון טבע מ-1888 עם אחד האוספים הגדולים של מאובני אמריקה הדרומית, ובהם עצלני ענק קרקעיים.
• לוחאן — בזיליקה נאו-גותית שמקבלת מיליוני עולי רגל בשנה, ובכללם צעדה של שישים ק״מ מהבירה בכל אוקטובר.

מה לראות

• כיכר מאי — הכיכר שבה קורה הכול. אמהות כיכר מאי צועדות סביב הפירמידה המרכזית בכל יום חמישי מאז אפריל 1977, והן עדיין צועדות.
• הבית הוורוד — ארמון הנשיאות, ורוד מפני ששני בניינים קודמים בצבעים שונים חוברו. המרפסת היא זאת שממנה נאמו פרון ואביטה.
• שדרות מאי — נחצבה דרך העיר ב-1894 בחיקוי מכוון לפריז, והמהגרים הספרדים שהתיישבו לאורכה נתנו לה את בתי הקפה שעדיין שם.
• ארמון ברולו — נבנה ב-1923 לפי מבנה הקומדיה האלוהית של דנטה: עשרים ושתיים קומות כמספר השירים, גיהינום למטה, גן עדן במגדלור שבפסגה.
• קפה טורטוני — פתוח מאז 1858 והוא בית הקפה העתיק במדינה. בורחס ישב כאן; וכך גם התור שבחוץ, שארוך ומתקדם.
• הקונגרס — הפרלמנט, עם כיפת ברונזה שהוריקה. קילומטר אפס של רשת הכבישים של המדינה נמצא בכיכר שלפניו.
• האובליסק — שישים ושבעה מטרים, הוקם ב-1936 בארבעה שבועות לכבוד ארבע מאות שנה לעיר. המועצה הצביעה להרוס אותו שנתיים אחר כך וראש העיר סירב.
• שדרות קוריינטס — רחוב התיאטראות, וחנויות הספרים שבו פתוחות אחרי חצות. כאן העיר אומרת שהיא לא ישנה, ובמקרה היא צודקת.
• פוארטו מדרו — המזחים, שנבנו מחדש כרובע החדש והיקר בעיר. כל רחובותיו קרויים על שמות נשים, וזה היה מכוון.
• גשר האישה — גשר הולכי הרגל של סנטיאגו קלטרווה, שנבנה בספרד והובא בספינה. המוטה המרכזי מסתובב כדי להעביר סירות, והצורה אמורה להיות זוג רוקד טנגו.
• השמורה האקולוגית — שלוש מאות וחמישים הקטרים של ביצה שצמחו במקרה על פסולת בניין שנשפכה לנהר בשנות השבעים. היום חיים בה שלוש מאות מיני ציפורים.
• סן טלמו — הרובע העתיק. העשירים נטשו אותו אחרי מגפת הקדחת הצהובה של 1871, ומהגרים נכנסו לאחוזות — משפחה בכל חדר.
• פארק לסמה — פארק על המצוק שבו ייתכן שהעיר נוסדה ב-1536. הניסיון הראשון נכשל והשורדים נמלטו; הייסוד השני, ב-1580, הוא זה שהחזיק.
• קמיניטו — רחוב של בתי פח גלי שנצבעו בשאריות צבע של ספינות, מפני שזה מה שפועלי הנמל יכלו להשיג. תיירותי היום, והצבעים אמיתיים.
• לה בומבונרה — האצטדיון של בוקה חוניורס, שנבנה עם צד אחד שטוח מפני שהמגרש נגמר. אומרים שהיציע רועד, והשם פירושו קופסת השוקולד.
• פלורליס חנריקה — פרח פלדה ברוחב עשרים ושלושה מטרים שנבנה כדי להיפתח עם שחר ולהיסגר עם ערב. המנגנון נכשל יותר מפעם אחת, ולעתים קרובות הוא נשאר פתוח.
• פלרמו הוליווד — נקרא על שם אולפני הטלוויזיה שעברו לכאן בשנות התשעים. שקט מסוהו והברים טובים יותר.
• יערות פלרמו — הפארק הגדול של העיר, שתוכנן על אחוזת הרודן רוסאס אחרי שהודח. בגן הוורדים שמונה-עשר אלף שיחים.
• פארק שלושה בפברואר — השם הרשמי של אותו פארק, על שם התאריך שבו הובס רוסאס ב-1852. סירות משוטים על האגם והפלנטריום בקצה הרחוק.
• הגן היפני — ניתן לעיר ב-1967 לרגל ביקור יורש העצר היפני, והוא הגן היפני הגדול ביותר מחוץ ליפן.
• הגן הבוטני — שבעה הקטרים שתוכננו ב-1898 בידי אדריכל הנוף הצרפתי שתכנן את רוב הפארקים בעיר. חינם, ומלא בחתולים.
• אל אטנאו — חנות ספרים בתוך תיאטרון מ-1919, עם התאים ששימשו ליציעים כחדרי קריאה והבמה כבית קפה. נבחרת שוב ושוב לחנות הספרים היפה בעולם.
• האצטדיון המונומנטלי — האצטדיון של ריבר פלייט והאצטדיון הלאומי, שבו זכתה ארגנטינה במונדיאל 1978 בזמן שהדיקטטורה פעלה כמה ק״מ משם.
• בראקאס — רובע פועלים דרומי עם סמטאות מצוירות וגשר ברזל, והחלק היחיד בדרום שמשתנה מהר.
• לונה פארק — האולם הישן שבו פגש פרון את אביטה בנשף צדקה ב-1944. אגרוף, קונצרטים, וזיכרון העיר לשניהם.
• פארק סנטנריו — פארק מעגלי במרכז הגאוגרפי של העיר, עם שוק ספרים בשבת ובלי שום מבקרים.
• טיגרה — שעה צפונה ברכבת, במקום שבו העיר נגמרת והדלתא מתחילה. אנשים גרים על האיים והדרך היחידה להגיע היא בסירה.
• דלתת הפרנה — הדלתא השלישית בגודלה בעולם, והיחידה שזורמת לכיוון קו המשווה ולא ממנו.
• סן איסידרו — עיירת נהר שהעיר בלעה, עם מרכז עתיק מרוצף סביב קתדרלה נאו-גותית ומועדון הרוגבי העתיק במדינה.
• לה פלאטה — בירת הפרובינציה, שנבנתה מאפס ב-1882 על רשת ריבועית מושלמת עם אלכסונים — עיר מתוכננת שהתחילה על נייר.
• סן אנטוניו דה ארקו — עיירת הגאוצ׳וס, שעתיים משם, עם צורפי כסף שעדיין עובדים ופסטיבל בנובמבר שממלא את הרחובות בסוסים.
• קולוניה דל סקרמנטו — שעה במעבורת מעבר לנהר ומדינה אחרת. עיירת הברחות פורטוגזית מ-1680, והרובע העתיק הוא אתר אונסק״ו.

שווקים וקניות

• רחוב פלורידה — רחוב הקניות להולכי רגל. הגברים שצועקים קמביו הם מחליפי כספים בלתי פורמליים, והשער שהם מציעים הוא כלכלה נפרדת.
• גלריאס פסיפיקו — פסאז׳ קניות מ-1891 עם פרסקאות שצוירו על הכיפה ב-1945 בידי חמישה ציירי קיר ארגנטינים. להרים את הראש לפני שמסתכלים על החנויות.
• כיכר דורגו — שוק העתיקות ממלא אותה ביום ראשון ורקדני הטנגו יוצאים בערב. ביום חול אלה ארבעה שולחנות קפה ועץ.
• שוק סן טלמו — אולם שוק ברזל מ-1897, שבנה אותו אדריכל איטלקי שבנה את הברולו. דוכני תוצרת בקצה אחד, דלפקי אוכל בשני.
• פלרמו סוהו — בתים נמוכים, חנויות עיצוב, והמסעדות שהעיר מתווכחת עליהן. שום דבר לא נפתח לפני הצהריים וארוחת הערב מתחילה בעשר.
• כיכר סראנו — הכיכר שבלב פלרמו סוהו, עם שוק מלאכה בסוף השבוע וברים סביבה בשאר הזמן.
• אבסטו — שוק התוצרת המרכזי הישן, אולם ארט דקו מ-1934, שהוסב למרכז קניות ב-1998 בשימור המבנה.
• שוק בלגרנו — שוק שכונתי מ-1891 שעדיין פועל ככזה. ללכת בשביל האטליזים, שזאת הדרך הכנה היחידה להבין בשר ארגנטיני.
• הרובע הסיני — ארבעה רחובות בבלגרנו, הצ׳יינטאון של העיר, והכי עמוס בראש השנה הסיני כשכל הרובע נסגר לתנועה.
• יריד מטדרוס — יריד כפרי בתוך העיר ביום ראשון, ברובע הבקר הישן, עם תחרויות פרשים ברחוב ואוכל מהפרובינציות.
• ויז׳ה קרספו — רובע האאוטלטים — עור ונעליים במחירי מפעל ברחוב ארוך אחד, וכמעט בלי מבקרים בו.
• פוארטו דה פרוטוס — מזח הפירות הישן בטיגרה, והיום שוק נצרים ורהיטים. הסלים הזולים בפרובינציה.

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

שמונה דלפקים שבהם בואנוס איירס אוכלת בעמידה, ושני דברים שכדאי לדעת לפני שמזמינים. הראשון הוא הצ׳וריפן — נקניק צ׳וריסו חצוי בלחמנייה עם צ׳ימיצ׳ורי — שהוא אוכל הרחוב של המדינה. השני הוא שהפסו זז, ולכן מחיר שהיה כתוב כאן היה שגוי עד שתקראו אותו; לשאול, ולשלם במזומן היכן שאפשר.

• שוק סן טלמו — פתוח 9 עד 20 · מזומן שווה יותר
• שוק בלגרנו — פתוח 8 עד 20, סגור בראשון
• הרובע הסיני — הכי עמוס בסוף השבוע
• יריד מטדרוס — בימי ראשון 11 עד 20
• פוארטו דה פרוטוס — פתוח 10 עד 18
• רחוב פלורידה — כל היום · הכי עמוס בצהריים
• אבסטו — פתוח 10 עד 22
• קפה טורטוני — פתוח 8 עד 22 · לצפות להמתנה

מוזיאונים

• מאלבה — סגור בשלישי
• מוזיאון האמנויות — חינם · סגור בשני
• מוזיאון אביטה — סגור בשני
• מוזיאון המאתיים — חינם · סגור בשני ובשלישי
• מוזיאון קינקלה מרטין — סגור בשני
• מוזיאון לארטה — סגור בשני ובשלישי
• מוזיאון המלווינס — חינם · סגור בשני

פארקים

• יערות פלרמו — חינם · סירות על האגם
• הגן היפני — כרטיס זול · פתוח כל יום
• הגן הבוטני — חינם · פתוח כל יום
• השמורה האקולוגית — חינם · סגור בשני · לקחת מים
• פארק שלושה בפברואר — חינם · שביל האופניים עובר בו
• פארק סנטנריו — חינם · השוק בשבת
• פארק לסמה — חינם · שקט ביום חול

עם ילדים

• הפלנטריום — הקרנות ברוב שעות אחר הצהריים
• אקופארקה — חינם · סגור בשני
• מוזיאון לה פלאטה — סגור בשני
• טיגרה והדלתא — יום שלם · סירות כל היום
• פוארטו דה פרוטוס — פתוח 10 עד 18
• אוסינה דל ארטה — חינם · לבדוק את תוכנית סוף השבוע
• גשר האישה — חינם · הפתיחה אינה לפי לוח זמנים

אמונה ומקומות קדושים

• הקתדרלה — חינם · המשמר בקבר סן מרטין מתחלף כל שעה
• בזיליקת פילאר — חינם · שקטה בבוקר
• מנסנה דה לאס לוסס — רק בסיורים מודרכים
• בזיליקת לוחאן — הצעדה בסוף השבוע הראשון של אוקטובר
• בית הקברות רקולטה — כרטיס זול · נסגר בשש
• צ׳קריטה — חינם · פתוח כל יום
• הכנסייה בפארק לסמה — תפילות בבוקר ראשון

הופעות

• תיאטרון קולון — סיורים כל יום · עונה ממרץ עד דצמבר
• שדרות קוריינטס — מאוחר · הפיצריות הן חלק מזה
• תיאטרון גראן רקס — לבדוק את הלוח בקוריינטס
• לונה פארק — לבדוק מה יש השבוע
• כיכר דורגו — בראשון משש
• פלרמו הוליווד — מחמישי עד שבת
• מרכז קירשנר — חינם · להזמין מראש באינטרנט