sleepntrip

Belgium

בריסל

באוגוסט 1695 הפגיז צבאו של לואי הארבעה-עשר את בריסל שלושה ימים, כדי להסיט את אויביו ממצור במקום אחר. ארבעת אלפים בניינים נשרפו — שליש מהעיר — והגראן פלאס נמחקה חוץ מהמגדל שלה. הגילדות בנו את הכיכר מחדש בחמש שנים, הכול בבת אחת, כל אחת שילמה על הבית שלה — ולכן היא נראית כבניין אחד ולא כעשרים. שעתיים, והכול אבן.

חדר לזוג בבריסל — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

נבנתה מחדש בחמש שנים

באוגוסט 1695 הפגיז צבאו של לואי הארבעה-עשר את בריסל שלושה ימים, כדי להסיט את אויביו ממצור במקום אחר. ארבעת אלפים בניינים נשרפו — שליש מהעיר — והגראן פלאס נמחקה חוץ מהמגדל שלה. הגילדות בנו את הכיכר מחדש בחמש שנים, הכול בבת אחת, כל אחת שילמה על הבית שלה — ולכן היא נראית כבניין אחד ולא כעשרים. שעתיים, והכול אבן.

  1. הגראן פלאס — כל בית בכיכר הוא בית גילדה, וכל אחד אומר מה מכר: ברבור לקצבים, מריצה למשמני הגלגלים, זאבה לקשתים. נאסר על הגילדות לבנות שוב בעץ, ולכן הן התחרו באבן ובעלי זהב, וסיימו ב-1700.
  2. בניין העירייה — הדבר היחיד בכיכר ששרד את ההפגזה, והמגדל אינו במרכז החזית — האגף השמאלי נבנה ראשון והימני נוסף, ארוך יותר, עשרות שנים אחר כך. הסיפור שהאדריכל קפץ מהמגדל מבושה אינו נכון, אבל בריסל ממשיכה לספר אותו.
  3. מנקן פיס — שישים ואחד סנטימטרים של ברונזה מ-1619, נגנב ארבע פעמים ונשבר פעם אחת, והדמות בפינה היום היא העתק — המקור במוזיאון שבכיכר. יש לו כאלף תחפושות, פקיד עירוני מלביש אותו, ולוח זמנים קובע מה הוא לובש.
  4. הגלריות סן-הובר — נפתחה ב-1847, הארקדה המקורה בזכוכית הראשונה באירופה, אחת-עשרה שנים לפני זו שבמילאנו ותשע לפני הראשונה בלונדון. שכונת עוני של אחד-עשר רחובות פונתה בשבילה, והארקדה הייתה מאתיים מטר של ברזל וזכוכית כששני אלה היו חומרים חדשים.
  5. קתדרלת סן-גודול — שלוש מאות שנה בבנייתו, מ-1226 עד 1519, ואפשר לקרוא את שינוי הסגנון מלמטה למעלה. ההבסבורגים הוכתרו כאן, וגם מלכי בלגיה, אבל בבלגיה אין הכתרה — המלך נשבע שבועה בפרלמנט במקום זאת.
  6. מון דה-ארט — לאופולד השני פינה כאן רובע שלם למען גישה מפוארת, ואז מת לפני שהיא נבנתה — ונותר גן ארעי שעמד שלושים שנה. מה שיש כאן עכשיו הוא משנות החמישים, וזה עדיין המקום היחיד בבריסל שרואים ממנו את העיר העתיקה בשלמותה.

הסגנון שהעיר הזאת המציאה

האר נובו התחיל בבריסל, בבית אחד, ב-1893 — האוטל טאסל של ויקטור הורטה, הבניין הראשון בעולם עם שלד ברזל חשוף ותוכנית שמסודרת סביב אור ולא סביב חדרים. בתוך חמש-עשרה שנה היו בעיר מאות כאלה. ואז היא הרסה רבים מהם: יצירת המופת של הורטה עצמו, בית העם, נהרסה ב-1965, והמילה בריסליזציה נכנסה לשפת התכנון בדיוק במשמעות הזאת. המסלול הזה הוא מה שנשאר, וכולו עדיין מאוכלס. שעתיים וחצי, חלקו במעלה.

  1. מוזיאון הורטה — ביתו והסטודיו שלו, נבנו ב-1898, והפנים היחיד של הורטה שאפשר לעבור בו. חדר המדרגות הוא כל הרעיון: גג זכוכית שלוש קומות מעל, מראה שמולו, וברזל דק דיו להיות משורטט ולא בנוי. אסור לצלם, ולכן אנשים זוכרים אותו.
  2. סן-ז׳יל — רחובות האר נובו הצפופים בעולם נמצאים בקומונה הזאת, כי היא התמלאה בדיוק בעשרים השנים שהסגנון החזיק. איש אינו גר כאן במוזיאון: הבתים הם דירות, הפעמונים עובדים, ומחציתם שופצו רע.
  3. שדרות לואיז — לאופולד השני רצה שדרה מהעיר אל היער, הקומונה איקסל סירבה לתת את הקרקע, והוא ספח ממנה רצועה של מאתיים מטר לבריסל בצו מלכותי. השדרה היא עד היום לשון דקה של בריסל שעוברת בתוך קומונה אחרת במפה.
  4. כיכר שאטלן — כיכר בלי אנדרטה ובלי נוף, ולכן היא מלאה. שוק ערב רביעי כאן הוא זה שבריסל באמת הולכת אליו — יין בכוס, גבינות, וכולם עומדים בכביש עד תשע.
  5. כיכר פלאז׳י — בניין הלבנים הגדול בצורת אוניית פאר נבנה ב-1938 כבית השידור הלאומי, ואולפן 4 שבו הוא אחת האקוסטיקות הטובות באירופה. הכיכר שלפניו הייתה מגרש חניה ארבעים שנה ובריכה לפני כן; היא כיכר שוב מאז 2008.
  6. מוזיאון הקומיקס — הורטה בנה אותו ככלבו בדים ב-1906, הוא עמד ריק ומיועד להריסה עשרים שנה, והקומיקס הציל אותו. בלגיה מוציאה יותר אלבומי קומיקס לנפש מכל מדינה בעולם, וטינטין, הדרדסים ולאקי לוק צוירו כולם בטווח קילומטרים ספורים מכאן.

הבירה של מישהו אחר

בריסל היא בירת בלגיה, בירת פלנדריה, בירת הקהילה הצרפתית, בירת האיחוד האירופי ובירת נאט״ו — והיא עיר שבה שליש מהתושבים נולדו במדינה אחרת. הרובע האירופי נבנה על חורבות רובע מגורים, הרובע הקונגולזי קיים מפני שבלגיה שלטה בקונגו, ומארול מתנגדת לשאר העיר מאה וחמישים שנה. שעתיים, רובן מישוריות, והחצי הכי כנה של העיר.

  1. כיכר ז׳ה דה באל — שוק פשפשים בכל בוקר בשנה בלי יוצא מן הכלל מאז 1873, כולל חג המולד. הוא קיים מפני שהרובע היה עני והעיר הניחה לו למכור את מה שיש לו; הדוכנים מגיעים בשש והקנייה האמיתית נגמרת עד שמונה.
  2. מארול — ב-1969 תכננה העיר לפנות את הרובע כדי להרחיב את ארמון הצדק. התושבים תפסו את הרחובות שבועות וניצחו — קרב מארול — והתוכנית נגנזה. הניב הישן של בריסל, חצי פלמי וחצי צרפתי, עוד נשמע כאן מפי הזקנים.
  3. ארמון הצדק — הבניין הגדול שהוקם בעולם במאה התשע-עשרה, בשטח רצפה גדול מכנסיית פטרוס הקדוש, ושלושת אלפים איש גורשו כדי לפנות את המקום. הוא בפיגומים מאז 1984 — יותר זמן מכפי שלקח לבנות אותו — והפיגומים עצמם הם כבר חלק מוכר מהנוף.
  4. מאטונגה — קרוי על שם רובע בקינשסה, והוא התחיל בשנות השישים כשסטודנטים קונגולזים באו ללמוד בבריסל ונשארו. בלגיה שלטה בקונגו שבעים וחמש שנים, עשרים ושלוש הראשונות בהן כנכסו הפרטי של לאופולד השני, וזהו הרובע האחד שבו ההיסטוריה הזאת נמצאת בגובה הרחוב.
  5. פארק החמישים — לאופולד השני בנה את השער ואת האולמות לחמישים שנה לבלגיה ושילם עליהם מהכנסות קונגו, שהחזיק בהן אישית ולא נדרש לדין וחשבון עליהן. השער הושלם ב-1905; קונגו נלקחה ממנו בידי מדינת בלגיה ב-1908.
  6. הפרלמנט האירופי — הרובע היה שכונת לאופולד, מגורים ואר נובו, ורובו נהרס בשנות השישים והתשעים לטובת משרדים. הפרלמנט יושב בבריסל אבל מצביע בשטרסבורג שתים-עשרה פעמים בשנה, שיירת משאיות מעבירה את הניירות — כי צרפת אינה מוותרת על סעיף האמנה שקובע זאת.

מה יש בבריסל

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

שמונה דלפקים שבהם בריסל אוכלת בעמידה. הצ׳יפס הוא הוויכוח הלאומי — מטוגן פעמיים, בשומן בקר, מתוך בקתה — והוופל שאתם רוצים הוא הכבד מליאז׳, לא המלבן הקל שנמכר לתיירים. צהריים כאן מתחת לחמישה-עשר יורו בעיר שארוחת ערב בה עולה שישים.

מוזיאונים

טבע

עם ילדים

הופעות

חיי לילה

בלגיה מייצרת כאלף וחמש מאות בירות שונות, ואלה שחשובות כאן הן החמוצות: למביק, שמתסיסה אותה שמרי בר שחיים רק באוויר של עמק הנהר האחד הזה. אף מקום אחר אינו יכול לייצר אותה, ולכן זה הדבר האחד לשתות בבריסל.

לחיפוש חדר בבריסל