United States

בוסטון

שביל החופש קיים בגלל טור עיתון אחד. ב-1951 כתב עיתונאי מבוסטון בשם ויליאם סקופילד שמבקרים אינם מוצאים את האתרים ההיסטוריים מפני שאף אחד לא חיבר אותם מעולם, והציע מסלול הליכה מסומן; ראש העיר אימץ את זה בתוך שבועות. הקו הוא ארבעה ק״מ של לבנים אדומות וצבע דרך שישה עשר אתרים, ואין צורך במדריך ואין צורך בכרטיס כדי ללכת בו. להתחיל בקומון בתשע. שני אתרים גובים דמי כניסה קטנים והשאר חינם, והכול במורד אחרי ביקון היל.

חדר לזוג בבוסטון — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

הקו האדום על המדרכה

הקומון — הופרש ב-1634 — ארבע שנים אחרי שהעיר נוסדה — כמרעה משותף שלכל בית אב הייתה זכות להרעות בו, והוא הפארק הציבורי העתיק בארצות הברית. פרות הורעו כאן כחוק עד 1830. הצבא הבריטי חנה בו שמונה שנות כיבוש, וההוצאות להורג הפומביות נערכו באלמון גדול עד 1817.
בית הקברות גרנרי — יש כאן כאלפיים ושלוש מאות מצבות וכחמשת אלפים קבורים — והאבנים סודרו מחדש בשורות מהוקצעות במאה התשע עשרה כדי שיהיה קל יותר לכסח, ולכן כמעט אף אחת מהן אינה עומדת מעל הקבר הנכון. פול ריוויר, סמואל אדמס, ג׳ון הנקוק, חמשת הנהרגים בטבח בוסטון והוריו של בנג׳מין פרנקלין נמצאים כאן, במקום כלשהו.
בית המדינה הישן ואתר הטבח — בחמישה במארס 1770 ירו חיילים בריטים אל תוך קהל מחוץ לבניין הזה וחמישה אנשים מתו. הראשון שנהרג היה כריספוס אטאקס, ממוצא אפריקני ווומפנואגי. עורך הדין שהגן על החיילים במשפטם — בהצלחה, וזיכה שישה מתוך שמונה — היה ג׳ון אדמס, שהיה אחר כך הנשיא השני, והוא אמר אחר כך שזה הדבר הטוב שעשה בחייו למען ארצו.
אולם פאנוויל — פטר פאנוויל העניק את האולם לעיר ב-1742, והכסף בא מעסק סוחרים שכלל סחר באנשים משועבדים — עובדה שהעיר התווכחה עליה בפומבי שנים ושהפרשנות של האולם עצמו אומרת אותה היום. שבשבת הארבה על הגג היא המקורית מ-1742 ויש בה תא חלול ובו מסמכים.
הכנסייה הצפונית הישנה — בשמונה עשר באפריל 1775 נתלו בצריח הזה שני פנסים לכדי דקה, כאות שהבריטים חוצים בדרך הים. הפרט שכמעט לא מספרים הוא שזאת הייתה כנסייה אנגליקנית — כנסיית הכתר — ורוב קהילתה היו נאמנים למלך. השמש שתלה את הפנסים, רוברט ניומן, פעל נגד הקהילה שלו עצמו.
ה"קונסטיטושן" — הושקה ב-1797 והיא עודנה ספינת צי אמריקנית משורתת עם צוות בשירות פעיל — ספינת המלחמה המשורתת העתיקה שצפה בכל העולם. את הכינוי "צלעות ברזל" קיבלה ב-1812 כשראו כיסות בריטיות ניתזות מגופה; הגוף עשוי אלון חי, שהוא דחוס באופן יוצא דופן, והיה בעובי של עד חמישים וחמישה סנטימטרים. מוציאים אותה אל הנמל ומסובבים אותה פעם בשנה כדי שתתבלה באופן אחיד.

המפרץ שמילאו

באק ביי נקרא כך מפני שהיה מפרץ — מפרץ גאות שהפך לביוב פתוח. בין 1857 לכ-1890 מילאה אותו העיר בחצץ שהובא ברכבת מנידהם, חמישה עשר ק״מ משם: רכבת של שלושים וחמישה קרונות הגיעה בכל ארבעים וחמש דקות, יום ולילה, במשך עשורים. למעלה ממחצית בוסטון המודרנית היא קרקע שלא הייתה קיימת ב-1800. המסלול הזה הוא על המילוי ההוא, והדבר שצריך להבין הוא שהבניינים אינם יושבים עליו — הם יושבים על כלונסאות עץ שנדחקו דרכו, ומפלס מי התהום חייב להישאר גבוה או שהכלונסאות ירקבו והבניינים ישקעו.

רחוב אקורן, ביקון היל — ביקון היל הייתה גבוהה בכעשרים מטר ממה שהיא היום. בין 1799 ל-1824 נחפרה הפסגה והועברה בעגלות למילוי בריכת הטחנה ומשטחי הנמל — ושם יושבים היום הווסט אנד וחלק מאזור התחנה הצפונית. אבני המרצפת בסמטה הזאת הן המקוריות והבתים נבנו בעבור רכבי המשפחות שגרו ברחובות הראשיים.
שדרת קומונוולת׳ — הרשת המתוכננת היחידה בבוסטון, והיא נפרשה כשדרה פריזאית — טיילת מרכזית עם עצים ושני נתיבי כרכרות בצדדים — מפני שהמילוי נתן לעיר שישים הקטר ריקים והמתכננים חזרו אז מפריז. רחובות הרוחב בסדר אלפביתי קשיח מארלינגטון עד הרפורד, וזה המקום היחיד בעיר הזאת שאפשר לנווט בו לפי שם.
כנסיית טריניטי — אייץ׳ אייץ׳ ריצ׳רדסון השלים אותה ב-1877 והיא שוקלת כתשעים מיליון ק״ג על קרקע שהיא חצץ ובוץ, ולכן היא עומדת על ארבעת אלפים וחמש מאות כלונסאות עץ. עץ שנמצא תחת מים מחזיק לנצח; עץ שנחשף לאוויר נרקב בתוך שנים. לכן העיר מנטרת את מפלס מי התהום בבאק ביי ויש לה חובה חוקית להזין אותו — מפני שאם הוא יורד, הכנסייה ואלפי בתי אבן החול סביבה מתחילים לשקוע.
הספרייה הציבורית — נפתחה ב-1895 והייתה הספרייה העירונית החינמית הגדולה הראשונה בארצות הברית — חינם לכל תושב, עם זכות לשאול ספרים ולקחת אותם הביתה, מה שב-1854 כשהספרייה נוסדה היה רעיון חדש באמת. אולם בייטס, חדר הקריאה, באורך שבעים מטר ובתקרה מקומרת בגובה חמישה עשר מטר, וכל אדם יכול להיכנס ולהתיישב.
כיכר המדע הנוצרי והמפריום — המפריום הוא גלובוס ויטראז׳ בגובה שלוש קומות שעוברים בו על גשר, נבנה ב-1935, ומה שעושה אותו יוצא דופן הוא החלטה: הגבולות לא עודכנו מעולם. כלומר עומדים בתוך עולם שיש בו אימפריה בריטית, ברית סובייטית, ואין בו ישראל, הודו ופקיסטן. גם האקוסטיקה היא של כיפה קשה, ולכן לחישה נשמעת בשלמות לרוחב עשרה מטרים.
ביצות באק ביי — החלק הראשון של "מחרוזת האזמרגד" של אולמסטד, והוא לא תוכנן כפארק אלא כהנדסה — ביצת מלח שנבנתה כדי לספוג את הצפות הגאות והביוב שמילוי באק ביי החמיר. גני הניצחון שבתוכה ניטעו ב-1942 בעבור מזון בזמן מלחמה ומעבדים בהם בלי הפסקה מאז, מה שהופך אותם לגני הניצחון השורדים העתיקים בארצות הברית.

הצד השני של ביקון היל

המדרון הדרומי של ביקון היל, זה עם פנסי הגז שעל הגלויות, הוא המקום שהסוחרים גרו בו. המדרון הצפוני, חמישים מטר משם, היה הקהילה השחורה החופשית הגדולה בצפון ארצות הברית לפני מלחמת האזרחים — וכאן אורגן המאבק בעבדות בארץ הזאת: "מסילת המחתרת", בניין הכנסייה השחור הראשון באמריקה, והגדוד שהעיר גייסה ב-1863. המסלול הזה הוא החצי הזה של הגבעה, ואחר כך הוא יורד לנורת׳ אנד, שבו גל של מולסה הרג עשרים ואחד איש ב-1919. ללכת בבוקר; הכול חינם.

אנדרטת שו — אוגוסטוס סן-גודנס השקיע ארבע עשרה שנים בתבליט הזה, והוא היה האנדרטה הציבורית האמריקנית הראשונה שהציגה חיילים שחורים כפרטים ולא כטיפוס — הוא השתמש בדוגמנים אמיתיים וכל פנים שונות. היא מציינת את החטיבה ה-54 ממסצ׳וסטס, הגדוד השחור הראשון שגויס בצפון מבני חורין, שאיבד כמחצית מאנשיו בהסתערות על פורט וגנר ב-1863. הגדוד סירב לקבל שכר שמונה עשר חודשים, מפני שהצבא הציע להם פחות מלחיילים לבנים.
בית האספות האפריקני — נבנה ב-1806 בידי פועלים שחורים בעבור קהילה שחורה, והוא בניין הכנסייה השחור העתיק שעוד עומד בכל ארצות הברית. בינואר 1832 ייסד ויליאם לויד גריסון בחדר הזה את "אגודת ניו אינגלנד נגד העבדות", ופרדריק דאגלס גייס לחטיבה ה-54 מהבימה הזאת. הוא נקרא בזמנו "אולם פאנוויל השחור".
מוזיאון ההיסטוריה האפרו-אמריקנית — ממש ליד, בבית הספר אביאל סמית׳ מ-1835, שהיה בית הספר הציבורי הראשון באמריקה שנבנה במיוחד בעבור ילדים שחורים — ושהקהילה אחר כך נלחמה לסגור אותו, מפני שבית ספר נפרד הוא כל עילת הטענה. ב-1855 הייתה מסצ׳וסטס המדינה הראשונה שאסרה בתי ספר ציבוריים מופרדים, אחרי שאב מבוסטון בשם בנג׳מין רוברטס תבע והפסיד, והמחוקק פעל בכל זאת.
כיכר לואיסבורג — הכיכר הפרטית העתיקה בארצות הברית: עשרים ושתיים משקי הבית שסביבה מחזיקים יחד בבעלות על המדשאה שבמרכז, וכך מאז 1844 — ולכן אין בה שביל ציבורי ולכן התושבים משלמים על תחזוקתה בעצמם. לואיזה מיי אלקוט מתה בבית מספר עשר.
אתר שיטפון המולסה — בחמישה עשר בינואר 1919 התפקע כאן מכל פלדה בחזית המים ושחרר כשני מיליון ושלוש מאות אלף גלונים של מולסה. הגל היה בגובה כארבעה מטרים וחצי ונע במהירות של כחמישים וחמישה קמ״ש; הוא הרג עשרים ואחד איש ופצע מאה וחמישים, מחץ תמיכה של רכבת מוגבהת והדף בניינים מיסודותיהם. התביעה שבאה אחריו נמשכה שש שנים וקבעה שהחברה אחראית, והיא מהסיבות שהנדסה אמריקנית דורשת תכניות מאושרות.
רחוב הנובר — הנורת׳ אנד היה רובע המהגרים בכל תולדות העיר והוא החליף ידיים שלוש פעמים: אירים משנות הארבעים של המאה ה-19, אחר כך יהודים ממזרח אירופה, ואחר כך איטלקים משנות השמונים — והם עוד כאן. זאת השכונה הצפופה בבוסטון, הרחובות עוקבים אחרי שבילי הפרות של המאה השבע עשרה, ושתי חנויות הקנולי המפורסמות במרחק שלושים מטר זו מזו ברחוב הזה — והוויכוח ביניהן נלקח ברצינות אמיתית.

מה יש בבוסטון

איך מגיעים ומתניידים

נמל התעופה לוגן — חמישה ק״מ מהדאונטאון ומעבר לנמל; הקו הכחול והסעה חינם מגיעים אליו
התחנה הדרומית — מרכז הקווים הבין-עירוניים; ניו יורק בשלוש שעות וחצי, וטרמינל האוטובוסים מחובר אליו
התחנה הצפונית — רכבות צפונה לסאלם ולמיין; שתי התחנות הראשיות אינן מחוברות זו לזו במסילה
פארק סטריט — נפתחה ב-1897 והיא חלק ממנהרת המטרו העתיקה בצפון אמריקה, שעוד נושאת רכבות
באק ביי — הקו הכתום ורכבת הפרברים תחת קופלי; התחנה יושבת על קרקע מיובשת כמו כל דבר כאן
הרווארד — הקו האדום לקיימברידג׳; חמש עשרה דקות מהדאונטאון והתחנה כולה תת-קרקעית
הרציף הארוך — מעבורות לאיי הנמל ולצ׳רלסטאון; הרציף מ-1710 נמצא תחת המודרני

תרבות והיסטוריה

בית המחוקקים של מסצ׳וסטס — 1798, על ביקון היל; הכיפה הייתה עץ, אחר כך נחושת שהניח פול ריוויר, והיום עלי זהב
בית הקברות גרנרי — פול ריוויר, סמואל אדמס, ג׳ון הנקוק וקרבנות הטבח בבוסטון; כ-2,300 מצבות
קפלת המלך — 1754, והיא נבנתה סביב כנסיית העץ הישנה כדי שהקהילה תוכל להמשיך להשתמש בה
בית האספות הדרומי הישן — חמשת אלפים איש התאספו כאן ב-16 בדצמבר 1773 ואחר כך הלכו להשליך את התה לנמל
בית המדינה הישן — 1713 והבניין הציבורי העתיק ששרד בבוסטון; הצהרת העצמאות נקראה ממרפסתו
אולם פאנוויל — הוענק לעיר ב-1742 בידי סוחר שסחר באנשים משועבדים; האולם אומר את זה היום
בית פול ריוויר — נבנה בסביבות 1680 והוא הבית העתיק שעוד עומד בדאונטאון; הוא היה בבעלותו שלושים שנה
הכנסייה הצפונית הישנה — 1723, הכנסייה העתיקה בבוסטון, ושני הפנסים נתלו בצריח שלה ב-18 באפריל 1775
בית הקברות קופס היל — 1659, השני בעתיקותו כאן, וחיילים בריטים השתמשו במצבות לאימוני ירי
ה"יו-אס-אס קונסטיטושן" — הושקה ב-1797 והיא ספינת המלחמה המשורתת העתיקה שצפה בעולם; הצוות הוא חיילי צי בשירות
אנדרטת בנקר היל — 294 מדרגות ובלי מעלית; הקרב שהיא מציינת נערך בפועל על הגבעה הסמוכה
בית האספות האפריקני — 1806, ובניין הכנסייה השחור העתיק שעוד עומד בכל ארצות הברית
אנדרטת שו — סן-גודנס עבד עליה ארבע עשרה שנים; זאת החטיבה ה-54 ממסצ׳וסטס, הגדוד השחור הראשון שגויס מבני חורין
מוזיאון האמנויות היפות — מהמוזיאונים הגדולים ביבשות אמריקה; האוסף המצרי בא מחפירות שלו עצמו
מוזיאון איזבלה סטיוארט גרדנר — שלוש עשרה עבודות נגנבו ב-1990 והמסגרות הריקות עוד תלויות, מפני שצוואתה אוסרת כל שינוי
הספרייה הציבורית של בוסטון — 1895, והספרייה העירונית החינמית הגדולה הראשונה בארצות הברית; אולם בייטס פתוח לכל אדם
כנסיית טריניטי — 1877, והיא עומדת על 4,500 כלונסאות עץ שחייבים להישאר רטובים או שירקבו
האת׳נאום של בוסטון — ספריית חברים מ-1807 שמכניסה מבקרים לקומה הראשונה; מהעתיקות בארץ
המפריום — גלובוס ויטראז׳ בן שלוש קומות שנכנסים לתוכו; הגבולות הם של 1935 ולא עודכנו מעולם
מוזיאוני האמנות של הרווארד — שלושה מוזיאונים שאוחדו תחת גג של רנצו פיאנו ב-2014; חינם לתושבי מסצ׳וסטס
מוזיאון הטבע של הרווארד — "פרחי הזכוכית": 4,300 דגמים בוטניים שאב ובנו עשו במשך חמישים שנה
מוזיאון המדע — על הצ׳רלס; מופע הברקים ב"תיאטרון החשמל" משתמש במחולל ואן דה גראף משנות השלושים
ספריית הנשיאות של קנדי — איי אם פיי, על לשון קרקע מיובשת בדורצ׳סטר; המוזיאון נגמר בנובמבר 1963 ואינו אומר דבר אחריו
אוניות מסיבת התה — הרציף האמיתי נמצא היום ביבשה תחת מילוי; האוניות הן העתקים שעוגנים בתעלת פורט פוינט

מה לראות

הקומון — הופרש ב-1634 כמרעה משותף והוא הפארק הציבורי העתיק בארצות הברית
הגן הציבורי — 1837 והגן הבוטני הציבורי הראשון באמריקה; סירות הברבור פועלות מ-1877
ביקון היל ורחוב אקורן — הגבעה הייתה גבוהה בכעשרים מטר; הפסגה נחתכה והחומר שימש למילוי המפרץ שלמטה
שדרת קומונוולת׳ — שדרה פריזאית שנפרשה על קרקעית ים מיובשת; רחובות הרוחב בסדר אלפביתי
רחוב ניוברי — שמונה בלוקים של בתי אבן חול שהפכו לחנויות; כל אחד מהם עומד על כלונסאות עץ
פנוויי פארק — 1912 והמתקן העתיק בבייסבול הליגה הגדולה; קיר שדה שמאל בגובה 11.3 מטר
טיילת הצ׳רלס — חמישה ק״מ של שביל גדה עם קונכיית קונצרטים חינם; בנהר אפשר היום לשחות בחלקים
שדרת רוז קנדי — נבנתה על גג הכביש המהיר שנקבר; "החפירה הגדולה" עלתה יותר מכל פרויקט כבישים בהיסטוריה האמריקנית
טיילת הנמל — שבעים ק״מ של שביל חזית מים ציבורי, שחוק המדינה מחייב בכל מקום שבנייה פרטית נוגעת בים
אי המצודה — אינו אי; מצודת גרניט מ-1851 ובה הקפה של שלושה ק״מ ומטוסים שנוחתים מעל
האי ג׳ורג׳ס — מעבורת מהרציף הארוך למצודה ממלחמת האזרחים; בה הוחזקו שבויים קונפדרטים והיא חינם להליכה
האי ספקטקל — הוגבה באדמה מ"החפירה הגדולה" וניטע; הוא היה מזבלת העיר עד 1959
הארבורטום של ארנולד — חינם, תמיד, ואוסף מחקר אמיתי של הרווארד ובו חמישה עשר אלף צמחים על 110 הקטר
ביצות באק ביי — ביצת מלח של אולמסטד שהפכה לפארק; בגני הניצחון שבה מעבדים בלי הפסקה מ-1942
בריכת ג׳מייקה — קלחת שהשאיר קרחון, בעומק עשרים ושבעה מטרים; היא הייתה אספקת המים של העיר עד 1848
בית הקברות מאונט אובורן — 1831, בית הקברות הגני הראשון באמריקה, והאב הישיר של תנועת הפארקים הציבוריים
חצר הרווארד — נוסדה ב-1636 והיא האוניברסיטה העתיקה בארץ; שלושת השקרים נמצאים בכתובת על הפסל
אם-איי-טי והמסדרון האינסופי — מסדרון ישר באורך 251 מטר; פעמיים בשנה השמש השוקעת מאירה את כל אורכו
בריכת ואלדן — עשרים וארבעה ק״מ מערבה; אתר הבקתה של תורו מסומן והבריכה פתוחה לשחייה
הפארק ההיסטורי מינוט מן — עשרים ושני ק״מ מערבה; הדרך מלקסינגטון לקונקורד כפי שהייתה ב-19 באפריל 1775
סאלם — עשרים ושלושה ק״מ צפונה ברכבת; משפטי 1692, והעיר בלתי נסבלת באוקטובר

שווקים וקניות

שוק קווינסי — אולם שוק מ-1826; דוכני האוכל שבפנים הם תוספת מאוחרת והבניין הוא העיקר
היימרקט — שוק תוצרת פתוח בשישי ובשבת מאז שנות השלושים של המאה ה-19; מזומן, צעקות ובלי לגעת
רחוב הנובר, הנורת׳ אנד — הרובע האיטלקי מאז שנות השמונים של המאה ה-19; שתי חנויות הקנולי המפורסמות במרחק שלושים מטר
יוניון אויסטר האוס — פתוחה מ-1826 והיא המסעדה העתיקה בארצות הברית שפועלת בלי הפסקה
צ׳יינטאון — השלישי בגודלו בארצות הברית ומהאחרונים בחוף המזרחי שלא נעקר
סואה, הסאות׳ אנד — שוק פתוח ביום ראשון במחסנים ישנים ממאי לאוקטובר; יוצרים, משאיות אוכל ואולם וינטג׳
רובע הסיפורט — כולו נבנה מאז 2000 על מגרשי חניה בקרקע מיובשת; השכונה החדשה בעיר
רחוב צ׳רלס, ביקון היל — חנויות עתיקות ופנסי הגז, שהם אמיתיים והעיר מדליקה אותם בכל לילה
הכיכר המרכזית, קיימברידג׳ — חנויות תקליטים, אוכל זול וחדרי מוזיקה; החצי של קיימברידג׳ שאינו אוניברסיטה
כיכר דייוויס, סומרוויל — על הקו האדום; חנויות ספרים, קולנוע מ-1914 והאוכל ההגון הזול במטרופולין
פינת קולידג׳, ברוקלין — קולנוע ארט דקו מ-1933 שעוד פועל, חנות ספרים יהודית והחשמלית בלב הכביש
כיכר נובייה, רוקסברי — שונה שמה מכיכר דאדלי בהצבעה ב-2019; מרכז בוסטון השחורה וכמעט בלי מבקרים

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

האוכל של בוסטון הוא מים קרים והגירה. חלק המים הקרים אינו סנטימנט: מפרץ מיין הוא משטחי הדיג העשירים על פני האדמה והעיר נבנתה על בקלה — יש "בקלה מוזהבת" שתלויה באולם בית המחוקקים, שהוצבה שם ב-1784 כתזכורת למה ששילם על הבניין. חלק ההגירה נתן לעיר את הדלפקים האירים, האיטלקים, היהודים, הסינים, הקייפ-ורדיים, ההאיטים והווייטנאמים. שנים עשר עד שלושים דולרים, כרטיסים בכל מקום, וטיפ של עשרים אחוזים. כלל אחד על ה"צ׳אודר": אין בו עגבניות כאן, ומי שיאמר אחרת לא ייצא טוב מהעניין.

צ׳אודר צדפות — שמנת, תפוח אדמה, חזיר מלוח וצדפות קוואהוג; עשרה דולרים לכוס, ובשום מצב בלי עגבניות
לחמנית הלובסטר — שני סוגים והם שתי מנות שונות: קר במיונז, או חם בחמאה; עשרים ושמונה דולרים
קנולי ברחוב הנובר — שתי חנויות במרחק שלושים מטר; אחת ממלאה בהזמנה והשנייה ממלאה מראש, וזה כל הוויכוח
פאי שמנת בוסטוני — זאת עוגה ולא פאי, והוא קינוח המדינה הרשמי של מסצ׳וסטס
התוצרת בהיימרקט — בשישי ובשבת מאז שנות השלושים של המאה ה-19; מזומן בלבד, המוכר בוחר בעבורכם ואין לגעת
אוכל מאוחר בצ׳יינטאון — הצ׳יינטאון השלישי בגודלו בארץ והחלק היחיד בבוסטון שעוד פתוח בשתיים לפנות בוקר
צלי בקר, מצפון לעיר — כריך אזורי שקיים רק בעיירות מצפון לבוסטון: בקר נא, רוטב, מיונז ולחמנייה עם שומשום
סנטרפיו, איסט בוסטון — פתוחה מ-1903; פיצת בר דקה ושיפודי כבש בגריל מאותו מטבח, ומזומן קל יותר
פלאף מרשמלו — הומצא בסומרוויל ב-1917, והעיר עוד מקיימת לו פסטיבל בכל סתיו
שעועית אפויה וסחר המשולש — הכינוי "עיר השעועית" בא מהמולסה, והמולסה באה ממסלול סחר העבדים

מוזיאונים

בבוסטון שישים אוניברסיטאות באזור המטרופוליטני והמוזיאונים משקפים את זה: כמה מהטובים הם אוספי הוראה בבעלות הרווארד או אם-איי-טי, כלומר הם מסודרים לפי מה שתלמיד צריך לראות ולא לפי מה שמושך קהל. שני העצמאיים הגדולים הם בשני קצוות — אחד ממוזיאוני האנציקלופדיה הגדולים ביבשות אמריקה, וארמון ונציאני שצוואת בעליו אוסרת להזיז בו פריט אחד. רבים חינם או בהנחה לתושבי מסצ׳וסטס ולכמה יש ערב חינם בשבוע.

מוזיאון גרדנר — צוואתה אוסרת להזיז, להוסיף או להסיר דבר, והמסגרות הריקות מהגנבה של 1990 עוד תלויות
מוזיאון האמנויות היפות — כחצי מיליון עבודות; האוספים המצריים והנובים באו מחפירות שלו עצמו מ-1905
מוזיאוני האמנות של הרווארד — שלושה אוספים תחת גג אחד של פיאנו מ-2014; מעבדת השימור נראית דרך זכוכית
מוזיאון הטבע של הרווארד — "פרחי הזכוכית": 4,300 דגמים שנעשו בדרזדן בידי אב ובנו בין 1887 ל-1936
מוזיאון פיבודי — מהמוזיאונים האנתרופולוגיים העתיקים בעולם; והוא גם משיב פריטים מאוספיו באופן פעיל
מוזיאון המדע — "תיאטרון החשמל" מפעיל את מחולל ואן דה גראף המבודד באוויר הגדול בעולם, משנות השלושים
מוזיאון אם-איי-טי — עבר לכיכר קנדל ב-2022; רובוטיקה, הולוגרפיה והניסויים הכושלים של המוסד עצמו
ספריית קנדי — ההזמנה הגדולה הראשונה של איי אם פיי, והאלמנה בחרה בו על פני שמות מבוססים בהרבה
מוזיאון ההיסטוריה האפרו-אמריקנית — בית האספות מ-1806 ובית הספר מ-1835, שניהם במדרון הצפוני של ביקון היל, בכרטיס אחד

אמונה ומקומות קדושים

בוסטון נוסדה ב-1630 כפרויקט דתי מוצהר — קולוניה פוריטנית שנועדה להיות מודל לעולם — והתוצאות רצו לשני הכיוונים: הקולוניה תלתה קווייקרים בשנות השישים של המאה השבע עשרה, הגלתה את אן האצ׳ינסון על שדרשה, והוציאה להורג אנשים באשמת כישוף בסאלם ב-1692 — והיא גם הפיקה את הכנסייה הראשונה באמריקה שנבנתה בידי מתפללים שחורים ובעבורם, את הכוהן השחור המוסמך הראשון בארץ, ואת הפילוג האוניטרי. הבניינים כמעט כולם חינם וכמעט כולם עוד בשימוש.

קפלת המלך — נוסדה ב-1686 ככנסייה האנגליקנית הראשונה כאן, על קרקע שהופקעה מבית קברות מפני שאף אחד לא הסכים למכור
הכנסייה הצפונית הישנה — 1723, אנגליקנית, ורוב קהילתה ב-1775 היו נאמנים למלך; הפנסים נתלו נגדם
בית האספות האפריקני — 1806, נבנה בעבודה שחורה בעבור קהילה שחורה; הבניין העתיק מסוגו שעומד באמריקה
כנסיית טריניטי — 1877, וכל משקלה מונח על 4,500 כלונסאות עץ בבוץ של מפרץ מיובש
כיכר המדע הנוצרי — המפקדה העולמית של כנסייה שנוסדה בבוסטון ב-1879 בידי מרי בייקר אדי, אישה
בית הקברות גרנרי — גולגולות הכנפיים על האבנים העתיקות הן פוריטניות; אלה עם הערבה והכד מאוחרות ואוניטריות
בית הקברות קופס היל — 1659; למעלה מאלף בוסטונים שחורים, חופשיים ומשועבדים, קבורים בפינה הצפונית-מזרחית
מאונט אובורן — 1831, ובית הקברות הגני הראשון באמריקה; הוא תוכנן כדי לבקר בו ולא כדי להתאבל בו

טבע

השטח הירוק של בוסטון הוא גוף אחד מחובר, וזה היה בכוונה. בין 1878 ל-1896 תכנן פרדריק לו אולמסטד את "מחרוזת האזמרגד" — כאחד עשר ק״מ וארבע מאות וארבעים הקטר של פארקים מקושרים שנמשכים מהקומון עד פרנקלין פארק — והיא מערכת הפארקים הקווית היחידה שהוא תכנן וראה מושלמת. חצי ממנה הייתה הנדסה שהתחפשה לנוף: הביצות וה"ריברוויי" נבנו כדי לתקן הצפות וביוב. הכול חינם, והכול אפשר ללכת ביום אחד למי שנחוש.

מחרוזת האזמרגד — אחד עשר ק״מ של פארקים מחוברים מהקומון עד פרנקלין פארק; אולמסטד, 1878 עד 1896
הארבורטום של ארנולד — חינם ופתוח כל יום בשנה; אוסף מחקר של הרווארד ובו כחמישה עשר אלף צמחים
בריכת ג׳מייקה — קלחת קרחונית בעומק עשרים ושבעה מטרים; היא ספקה את מי השתייה של העיר עד 1848
טיילת הצ׳רלס — הנהר היה ביוב פתוח עד שנות התשעים וחלקים ממנו מאושרים היום לשחייה
אי המצודה וטיילת הנמל — אתר מבוצר מאז 1634 — המקום המבוצר ברצף העתיק בצפון אמריקה האנגלית
האי ספקטקל — מזבלת העיר עד 1959; הוא כוסה באדמה מ"החפירה הגדולה" והוא היום פארק עם חופים
שמורת הגבעות הכחולות — חמישה עשר ק״מ דרומה; 2,800 הקטר, 200 ק״מ שבילים ונחשי פעמון עצי
בריכת ואלדן — תורו גר לידה שנתיים מ-1845; הבריכה פתוחה לשחייה והחניה מוגבלת

עם ילדים

בוסטון היא מהערים האמריקניות הקלות עם ילדים: היא קטנה דיה ללכת בה, המטרו זול ויש מעליות בתחנות הראשיות, וסירות הברבור, פסלי הברווזונים ובריכת הצפרדעים כולם בתוך רדיוס של עשר דקות. הדבר שחשוב מכול הוא העונה. ינואר ופברואר כאן קרים באמת — מינוס עשר עם רוח מהנמל — והאפשרויות המקורות אז הן האקווריום, מוזיאון המדע ומוזיאון הילדים, וכולם עמוסים ושווים הזמנה.

סירות הברבור — פועלות מ-1877 ועודן בבעלות אותה משפחה; אדם בקצה האחורי מדווש אותן
פסלי הברווזונים — שמונה ברווזוני ברונזה מהספר מ-1941, הוצבו ב-1987; הכוונה היא שילדים ישבו עליהם
אקווריום ניו אינגלנד — מאגר שונית גלילי בן ארבע קומות ורמפה ספירלית סביבו; להזמין כניסה בשעה
מוזיאון המדע — מופע הברקים הוא העיקר; המחולל יורה קשת של ארבעה מטרים והוא רועש מאוד
ה"קונסטיטושן" — חינם לעלות, והמלחים שמראים לכם את הספינה הם צוות צי בשירות במדי 1813
בריכת הצפרדעים בקומון — בריכת התזה בקיץ ורחבת החלקה בחורף; ההחלקה זולה והשכרת המחליקים במקום
גן החיות פרנקלין פארק — בתוך הפארק הגדול במחרוזת האזמרגד; בית הגורילות וכלוב ציפורים שעוברים בתוכו
המעבורת לאי ג׳ורג׳ס — סירה מהרציף הארוך למצודה ממלחמת האזרחים שילדים יכולים לטפס בה; הכניסה באי חינם

חיי לילה

בוסטון נסגרת מוקדם והסיבה היסטורית: חוקי הרישוי כאן יורדים מחקיקה פוריטנית, ולעיר עוד יש "קריאה אחרונה" בשתיים כשרוב הברים נסגרים באחת, והמטרו עוצר בסביבות שתים עשרה וחצי. לתכנן סביב זה ולא נגד זה. מה שכן יש בעיר הוא שישים אוניברסיטאות, כלומר יותר מוזיקה חיה לנפש מכמעט כל מקום, ותרבות שתייה שמבוססת על ברי שכונה ולא על מועדונים. קיימברידג׳ וסומרוויל זולות וטובות מהדאונטאון.

הכיכר המרכזית, קיימברידג׳ — אשכול חדרי המוזיקה החיה הצפוף במטרופולין; דמי כניסה עשרה עד עשרים דולרים
כיכרות דייוויס ויוניון, סומרוויל — שתי תחנות על הקו האדום והירוק; מבשלות, מקומות קטנים והבירות הזולות בסביבה
אולם הסימפוניה — נפתח ב-1900 והוא אולם הקונצרטים הראשון בעולם שתוכנן בעזרת מדע האקוסטיקה
ברקלי והחדרים של הסטודנטים — הקולג׳ הגדול בעולם למוזיקה עכשווית; הופעות סטודנטים ברוב הלילות ולא פעם חינם
פנוויי אחרי משחק — רחוב לנסדאון שמאחורי הקיר מתמלא בתוך דקות מהסיום; שמונים ואחד משחקי בית בשנה
הסיפורט — נבנה מאז 2000 וזה ניכר; ברי גג עם נוף לנמל ומחירים שמתאימים

לחיפוש חדר בבוסטון