sleepntrip

Italy

בולוניה

בולוניה קוראת לעצמה "לָה דוֹטָה, לָה גְרָסָה, לָה רוֹסָה" — הלמדנית, השמנה והאדומה. החלק הלמדני הוא העתיק: האוניברסיטה נוסדה ב-1088 והיא האוניברסיטה הפעילה רצוף העתיקה בעולם — וממנה גם באה המילה "אוניברסיטה", מפני שהסטודנטים כאן התאגדו ל"אוניברסיטאס", כלומר גילדה, ושכרו ופיטרו את הפרופסורים שלהם בעצמם. ההליכה הזאת היא עיר הסטודנטים. שעתיים וחצי, והארקיג׳ינאזיו והתיאטרון האנטומי סגורים בראשון.

חדר לזוג בבולוניה — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

העיר הלמדנית

בולוניה קוראת לעצמה "לָה דוֹטָה, לָה גְרָסָה, לָה רוֹסָה" — הלמדנית, השמנה והאדומה. החלק הלמדני הוא העתיק: האוניברסיטה נוסדה ב-1088 והיא האוניברסיטה הפעילה רצוף העתיקה בעולם — וממנה גם באה המילה "אוניברסיטה", מפני שהסטודנטים כאן התאגדו ל"אוניברסיטאס", כלומר גילדה, ושכרו ופיטרו את הפרופסורים שלהם בעצמם. ההליכה הזאת היא עיר הסטודנטים. שעתיים וחצי, והארקיג׳ינאזיו והתיאטרון האנטומי סגורים בראשון.

  1. פיאצה מג׳ורה — הרחבה המוגבהת באמצע, מדרגה אחת למעלה, נקראת "קרשנטונה", והיא נוספה ב-1934 — לפני כן הכיכר הייתה שטוחה. המדרגה חשובה מפני שהבולונזים יושבים עליה, וזה העיקר: זו פיסת הישיבה היחידה בכיכר שאין בה ספסל אחד, ויש כלל בלתי כתוב שאפשר לשבת שם כמה שרוצים בלי לקנות דבר.
  2. בזיליקת סן פטרוניו — הוחלה ב-1390 ותוכננה להיות גדולה מסן פטרוס ברומא — ובדיוק לכן מעולם לא הושלמה: האפיפיור הסיט את הכסף לבניית הארקיג׳ינאזיו שלידה, וחיפוי השיש נפסק בשני שלישים של החזית, ושם הוא נשאר חמש מאות שנה. בפנים עובר קו פליז על הרצפה — מרידיאן שהניח ג׳יאן דומניקו קסיני ב-1655, באורך שישים ושבעה מטרים, עם חור בגג שמטיל עליו דיסקת אור בצהריים.
  3. ארקיג׳ינאזיו — נבנה ב-1563 כדי לתת לאוניברסיטה בניין אחד בפעם הראשונה — עד אז התקיימו ההרצאות בחדרים מושכרים ובכנסיות בכל העיר. הקירות והתקרות של גרמי המדרגות והמסדרונות מכוסים בכשבעת אלפים שלטי אצולה מצוירים של סטודנטים שכיהנו כאן בתפקיד, וכך שילמו על הזכות. בתוכו נמצא התיאטרון האנטומי משנת 1637, מגולף כולו באשוח, שבו החופה מעל כיסא המרצה נתמכת בשתי דמויות שעורן הוסר.
  4. שני המגדלים — בבולוניה היו בין שמונים למאה מגדלים במאה השתים עשרה, שבנו משפחות גם להגנה וגם למעמד, וכעשרים שרדו. אזינלי בגובה תשעים ושבעה מטרים, המגדל הנטוי הגבוה באיטליה; גריזנדה שלידו נטוי בכארבע מעלות מפני שהקרקע שקעה בזמן הבנייה והיה צריך לקצר את ראשו. דנטה, שלמד כאן, הכניס את גריזנדה ל"תופת" כדימוי לענק שרוכן מעליו.
  5. ויה זמבוני — רובע האוניברסיטה, והאוניברסיטה אינה קמפוס: הבניינים שלה מפוזרים ברחובות רגילים, ולכן סטודנטים ותושבים חולקים את אותם ברים ואת אותו רעש, ולכן יש על זה ויכוח קבוע. בבולוניה כשמונים וחמישה אלף סטודנטים בעיר של ארבע מאות אלף, וזו מהפרופורציות הגבוהות באירופה.
  6. מוזיאוני פלאצו פוג׳י — אוספי ההוראה של האוניברסיטה מהמאה השמונה עשרה, שנשמרו כפי שהיו: דגמי מיילדות בחרס שמראים כל דרך שבה לידה יכולה להסתבך, שנעשו בשנות החמישים של המאה השמונה עשרה כדי שמיילדות תתאמנו עליהם במישוש; דמויות אנטומיות משעווה; וקבינט ההיסטוריה של הטבע של אוליסה אלדרובנדי, שהרכיב אותו במאה השש עשרה והוא מאבות התחום.

שישים ושניים קילומטרים של פורטיקו

בבולוניה שישים ושניים קילומטרים של קולונדה מקורה במרכז, שאונסק״ו רשמה ב-2021, והם קיימים מסיבה כמעט מצחיקה: בימי הביניים רצו בעלי הבתים עוד שטח רצפה, ולכן הוציאו את הקומות העליונות אל מעל הרחוב על עמודים — והעיר, במקום לאסור, הפכה את זה לחובה וקבעה את הגובה המינימלי לפי אדם על סוס. התוצאה היא עיר שאפשר לחצות את כל מרכזה בגשם בלי מטרייה. ההליכה הזאת היא הפורטיקו והכנסיות שלאורכו. שלוש שעות, שטוח, והחלק האחרון הוא טיפוס.

  1. סנטו סטפאנו — לא כנסייה אחת אלא מכלול של כנסיות, שנבנו ונבנו מחדש מהמאה החמישית והלאה על מקומו של מקדש איזיס — העמודים בחצר הם של המקדש. הוא תוכנן כדי לשחזר את המקומות הקדושים בירושלים עבור מי שלא יכול היה לנסוע לשם: קפלה אחת היא העתק של כנסיית הקבר, ועל האגן שבחצר נאמר שזה האגן שפילטוס רחץ בו את ידיו.
  2. סנטה מריה דלה ויטה — הסיבה לשלם את חמשת האירו היא קבוצה אחת של שבע דמויות טרקוטה בגודל אדם שעשה ניקולו דל ארקה ב-1463 — קבוצת אבל, ושתי הדמויות הרצות בה הן מהייצוגים האלימים של יגון באמנות האירופית: הגלימות מונפות לאחור, הפיות פתוחים, ואין בזה שום דבר מאופק. היא נעשתה עבור אחוות בית חולים, והיא בקפלה צדדית.
  3. בזיליקת סן דומניקו — דומיניקוס מת בבולוניה ב-1221, וקברו כאן נבנה במשך מאתיים וחמישים שנה בידי רצף פסלים: ניקולה פיזאנו וסדנתו גילפו את הארון בשנות השישים של המאה השלוש עשרה, ניקולו דל ארקה הוסיף את החופה, וב-1494 גילף מיכלאנג׳לו בן התשע עשרה את המלאך מימין שמחזיק פמוט. אפשר לראות איזה מלאך הוא שלו לפי הידיים.
  4. קוודרילטרו — הסמטאות שמאחורי פיאצה מג׳ורה עוד נושאות את שמות המלאכות שתפסו אותן — דגים, צורפות, בדים, קצבים — מפני שהגילדות קיבלו רחובות במאה השלוש עשרה והחנויות מעולם לא עברו. ויה פסקרייה וקייה היא עד היום דגים וירקות. הוא סגור בראשון ובחמישי אחר הצהריים, וזה כלל שרוב המבקרים מגלים בדרך הקשה.
  5. החלון בוויה פיילה — חלון קטן עם תריס בקיר שנפתח אל תעלה — והתעלה היא ההפתעה, מפני שלבולוניה הייתה רשת תעלות מהמאה השתים עשרה שהפעילה טחנות משי וחיברה את העיר לנהר הפו. רובן כוסו בשנות החמישים כדי לסלול כבישים. החלון הזה הוא אחד מכשלושה מקומות שעוד רואים בהם מים, והקטע שמתחתיו הוא תעלת המוליני.
  6. הפורטיקו של סן לוקה — שלושה קילומטרים ושמונה מאות מטרים של קולונדה מקורה רצופה עם שש מאות שישים ושש קשתות, שעולה שלוש מאות מטרים אל המקדש — הפורטיקו הארוך בעולם, שנבנה בין 1674 ל-1793, ומומן קשת-קשת בידי משפחות וגילדות ששמותיהן עליהן. הוא נבנה כדי שאפשר יהיה לשאת את איקונת המדונה אל העיר בכל מאי בלי שתירטב.

העיר השמנה

"לה גרסה" אינה בדיחה: בולוניה יושבת באמצע אמיליה-רומאניה, שמייצרת פרמזן, פרושוטו די פארמה, חומץ בלסמי ומורטדלה — והעיר היא המקום שבו כל זה נסחר. לאוכל כאן יש כללים. טליאטלה מוגשות עם ראגו ולעולם לא ספגטי; טורטליני נכנסים למרק ולא לשמנת; והדבר שנקרא "ספגטי בולונז" אינו קיים בבולוניה ולא היה קיים מעולם. שעתיים וחצי של הליכה ואכילה, וכמעט הכול נסגר בחמישי אחר הצהריים.

  1. מרקטו דלה ארבה — שוק מקורה משנת 1910 שכמעט נסגר בשנות האלפיים ושנצל בכך שחצי ממנו הפך לדלפקים שאוכלים בהם בעמידה. צד הירקות הוא עדיין שוק עובד בשמונה בבוקר. מה שכדאי לחפש הוא "פריג׳ונה", רביכת בצל ועגבניות שמתבשלת זמן רב, המתכון הבולונזי הכתוב העתיק, והיא לוקחת שלוש שעות.
  2. טמבוריני — סלומריה מאז 1932, והדלפק מאחור הוא המקום להבין מורטדלה: זה חזיר, טחון דק, עם קוביות שומן עורף וגרגרי פלפל שלמים, שמתבשל לאט בתנור יבש שעות — והיא מוגנת, כלומר מורטדלה די בולוניה חייבת להיעשות לפי מתכון מוגדר בשטח מוגדר. הפרוסה הדקה בכריך והקובייה העבה עם קיסם הם שני מאכלים שונים.
  3. ויה פסקרייה וקייה — סמטת הדגים הישנה, והסיבה שלעיר בלי ים הייתה סמטה כזאת היא התעלות: דגים הגיעו מהפו ומקומאקיו שעל האדריאטי בדרך המים, שהייתה מהירה מכל כביש. הסמטה היא היום בעיקר דלפקי יין, והמנהג הוא לעמוד עם כוס וצלחת גבינה על חבית ברחוב משש והלאה.
  4. פאולו אטי א פילי — חנות פסטה שפתוחה מאז 1880, ומה שרואים בחלון הוא כל הוויכוח המקומי: ה"ספוליה", יריעת פסטת הביצים, מרודדת ביד במערוך ארוך ולא במכונה — מפני שיריעה מרודדת גסה במקצת ומחזיקה רוטב, ואחת שנדחסה במכונה חלקה ואינה מחזיקה. יש גילדה של נשים, ה"ספולינה", שעושות את זה מקצועית, וזו מלאכה מוכרת.
  5. אוסטריה דל סולה — פתוחה מאז 1465 והיא מגישה יין בלבד — בלי שום אוכל, ואף פעם לא היה. ההסדר הוא שמביאים אוכל משלכם, קונים אותו בקוודרילטרו חמישים מטרים משם, ויושבים לשולחן משותף. יש שלטים שמבקשים לא להשאיר אשפה. זו האוסטריה העתיקה בבולוניה וכנראה מהברים הפעילים רצוף העתיקים באירופה.
  6. טרטוריה אנה מריה — טרטוריה שבה הפסטה מרודדת במקום בכל בוקר, והקירות מכוסים בתצלומים חתומים של זמרי אופרה — מפני שהתיאטרון שני רחובות משם והצוות אוכל כאן אחרי ההופעה. המנה שמכריעה את השאלה היא טורטליני במרק: כשלושים בקערה, כל אחד מקופל ביד סביב חזיר, פרושוטו, מורטדלה ופרמזן, במרק קפון ובשום דבר אחר.

מה יש בבולוניה

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

בולוניה היא עיר האוכל הנוקשה באיטליה לגבי הכללים של עצמה, ושלושה מהם כדאי לדעת לפני שמזמינים. טליאטלה, לא ספגטי, הולכות עם ראגו — והמתכון הרשמי שהופקד בלשכת המסחר ב-1972 קובע את רוחב הנודל בשמונה מילימטרים אחרי בישול. טורטליני נכנסים למרק קפון ולעולם לא לשמנת. ו"ספגטי בולונז" אינו קיים כאן ולא היה מעולם; זה מוצר ייצוא. האוכל בעמידה הוא קרשנטינה וטיג׳לה, לחמים שטוחים שנחתכים וממולאים במשחת שומן חזיר או בגבינה, שניים עד ארבעה אירו.

מוזיאונים

המוזיאונים כאן הם בעיקר אוספי אוניברסיטה, וזה נותן להם אופי מסוים: הם נבנו ללמד ולא להרשים, וכמה מהם מטרידים בצורה שמוזיאון ציבורי לא היה מרשה. דגמי המיילדות בפלאצו פוג׳י והתיאטרון האנטומי בארקיג׳ינאזיו הם השניים שאנשים זוכרים. רובם סגורים בשני, ואלה של האוניברסיטה סגורים בסוף השבוע בתקופת הלימודים.

טבע

בולוניה יושבת בדיוק במקום שבו מורדות האפנינים נפגשים במישור הפו, ואפשר להרגיש את זה: הליכה דרומה מהמרכז ובתוך עשרים דקות הקרקע נוטה ואתם בפרדסים; הליכה צפונה והיא שטוחה מאה וחמישים קילומטרים עד האלפים. הגבעות שמעל העיר הן פארקים ציבוריים בלי שום מתקנים, וזה חריג וזו הסיבה שהמקומיים משתמשים בהם. בקיץ המישור לח ודומם, והגבעות הן ההקלה היחידה.

עם ילדים

הופעות

שמונים וחמישה אלף סטודנטים בעיר של ארבע מאות אלף מייצרים כלכלת מוזיקה מסוימת: הרבה מקומות קטנים, כרטיסים זולים, ועונה שמתרוקנת לגמרי באוגוסט כשהסטודנטים חוזרים הביתה. בולוניה היא גם עיר מסורת הזמר-מחבר האיטלקית — לוצ׳ו דאלה גר וכתב כאן, ופרנצ׳סקו גוצ׳יני וג׳אני מורנדי שניהם מהאזור.

חיי לילה

הלילה כאן זול, מוקדם ובחוץ. המנהג המקומי הוא "אפריטיבו": בין שש לתשע קונים משקה בשישה עד תשעה אירו והאוכל בא איתו, לפעמים מזנון שלם — ובעיר סטודנטים זו הדרך שבה הרבה אנשים אוכלים ארוחת ערב. השתייה היא בוויה דל פרטלו, סביב פיאצה ורדי ובסמטאות השוק, והכול במרחק הליכה. באוגוסט העיר מתרוקנת כמעט לגמרי.

לחיפוש חדר בבולוניה