Thailand
בנגקוק
כל מה שבנגקוק הייתה לפני שהיא הפכה למטרופולין יושב באי אחד מוקף תעלות. מתחילים בארמון הגדול — שהיה בית המלוכה עד 1925 — עוברים לבודהה השוכב באורך ארבעים ושישה מטר, וחוצים את הנהר אל ואט ארון. לבוש: כתפיים וברכיים מכוסות, אחרת לא נכנסים. ולכו מוקדם — בעשר הלחות כאן בלתי נסבלת.
חדר לזוג בבנגקוק — עד 80$ ללילהסיורים רגליים
העיר העתיקה
כל מה שבנגקוק הייתה לפני שהיא הפכה למטרופולין יושב באי אחד מוקף תעלות. מתחילים בארמון הגדול — שהיה בית המלוכה עד 1925 — עוברים לבודהה השוכב באורך ארבעים ושישה מטר, וחוצים את הנהר אל ואט ארון. לבוש: כתפיים וברכיים מכוסות, אחרת לא נכנסים. ולכו מוקדם — בעשר הלחות כאן בלתי נסבלת.
- הארמון הגדול — מאתיים ושמונה-עשר אלף מטר רבוע שנבנו ב-1782, כשהבירה עברה לצד הזה של הנהר מטעמי ביטחון. המלך כבר לא גר כאן, אבל ההכתרה עדיין מתרחשת בפנים.
- ואט פרה קאו — בודהה האמרלד הוא שישים ושישה סנטימטר של ירקן, והמלך מחליף את גלימתו שלוש פעמים בשנה בידיו. אין בו נזירים — זו קפלת המלוכה, לא מנזר.
- ואט פו — הבודהה השוכב הוא ארבעים ושישה מטר עם כפות רגליים מצדף, והמקדש מחזיק את האוניברסיטה הציבורית הראשונה בתאילנד — כולל בית הספר שבו עדיין מלמדים עיסוי תאילנדי.
- רציף תא טיין — ארבעה באט ושלוש דקות מעבר לצ׳או פראיה. הסירה היא איך שהעיר נעה שלוש מאות שנה ועדיין הדרך המהירה מערבה.
- ואט ארון — המגדל מצופה בשברי חרסינה סינית — נטל איזון מספינות סחר, נדחס לתוך הטיח. לעלות עליו; המדרגות תלולות בכוונה, כדי שהעלייה תהיה מאמץ.
- ההר הזהוב — גבעה מלאכותית שנבנתה ממקדש שקרס כי האדמה הביצתית לא החזיקה. שלוש מאות ושמונה-עשרה מדרגות מתפתלות עליה, ומלמעלה רואים את כל העיר העתיקה בבת אחת.
צ׳יינטאון בלילה
יאוואראט הוא רחוב אחד שמשנה תפקיד בשש בערב: החנויות מורידות תריסים והמדרכה נהפכת למטבח. זה הצ׳יינטאון העתיק בבנגקוק — מ-1782, כשהמלך ביקש מהסוחרים הסינים לפנות את המקום שבו נבנה הארמון. הביאו מזומן, לכו רעבים, ואל תזמינו הכול בדוכן הראשון.
- ואט טריימיט — חמישה וחצי טון זהב טהור, שטויחו לפני מאות שנים כדי להסתירם מפולשים ונשכחו. ב-1955 הטיח נסדק כשמנוף הפיל את הפסל, והזהב התגלה מתחת.
- ואט מאנגקון — המקדש הסיני הגדול בעיר, ומרכז פסטיבל הצמחונות בכל סתיו, שבו כל הרחוב נצבע בצהוב ולא אוכל בשר תשעה ימים.
- טלאט נוי — סמטאות ברוחב מטר, עמוסות חלקי מנוע משומשים, שבהן חיות משפחות סיניות מאתיים שנה. אמני רחוב ציירו על הקירות בין המוסכים.
- רחוב יאוואראט — בשש התריסים יורדים והווקים יוצאים. חביתת צדפות, שרימפס על האש, ותור לדוכן שנראה כמו כל דוכן אחר והוא לא.
- סמפנג — סמטת סיטונאות שבה העיר קונה כפתורים, סרטים ופרחי פלסטיק. אופנועים דוחפים דרכה בקצב הליכה ואף אחד לא זז.
- הואה לאמפונג — התחנה מ-1916, שבנו איטלקים בסגנון פרנקפורט, שממנה יצאה כל רכבת בתאילנד. הרכבות עברו צפונה; האולם נשאר.
העיר המודרנית
החצי השני של בנגקוק הוא קניונים, פארקים ורכבת מעל הראש — וזה גם החצי שבו התאילנדים עצמם מבלים. מתחילים בבית ג׳ים תומפסון, אמריקאי שהחיה את תעשיית המשי התאילנדית ואז נעלם בג׳ונגל ב-1967 ומעולם לא נמצא. מסיימים בפארק שהיה מפעל טבק.
- בית ג׳ים תומפסון — שישה בתי טיק שהובאו מרחבי תאילנד והורכבו מחדש בלי מסמר אחד. הוא יצא לטיול ביום ראשון של פסחא 1967 ונעלם; הבית נשמר בדיוק כפי שהיה באותו בוקר.
- מקדש אראוואן — נבנה ב-1956 אחרי שרשרת תאונות בבניית מלון. מי שקיבל את מבוקשו חוזר ומשלם לרקדניות שיופיעו כאן בשמו — ולכן תמיד יש כאן מוזיקה.
- מרכז האמנות — תשע קומות שמתפתלות כלפי מעלה, חינם, ממוזג, וחלל האמנות המשמעותי היחיד בעיר. הספירלה היא ציטוט ישיר של הגוגנהיים.
- פארק לומפיני — ניתן לעיר על ידי המלך ב-1925. לטאות ענק באורך שני מטר מטיילות בשבילים ואף אחד לא מגיב; בשש כל ערב מתנגן ההמנון וכולם עוצרים במקום.
- פארק בנג׳קיטי — מפעל טבק ממשלתי עד 2016, והיום ביצה מתוכננת שמסננת את מי העיר, עם קילומטר של שביל מוגבה מעל הקנים.
- שוק חלונג טוי — שוק הסיטונאות שבו קונות כל המסעדות בבנגקוק, פתוח מארבע לפנות בוקר. רטוב, רועש, והדבר הכי פחות מבוים בעיר.
מה יש בבנגקוק
איך מגיעים ומתניידים
- סוּוארנבומי — רכבת השדה מגיעה למרכז ב-26 דקות
- דון מואנג — השדה הישן, ושם נוחתות הטיסות הזולות
- תחנת בנג סו — תחנת הרכבת הגדולה בדרום־מזרח אסיה
- תחנת סיאם — הצטלבות שני קווי הסקיי-טריין
- רציף סאתורן — סירת הנהר — מהירה מכל כביש בבנגקוק
תרבות והיסטוריה
- הארמון הגדול — כתפיים וברכיים מכוסות, אחרת לא נכנסים
- ואט פרה קאו — בודהה האמרלד, מגולף מגוש אחד של ירקן
- ואט פו — בודהה שוכב באורך 46 מטר, ובית הספר הראשון לעיסוי
- ואט ארון — מעבר לנהר, והכי יפה בשקיעה מהגדה השנייה
- ואט טריימיט — חמישה וחצי טון זהב טהור, מוסתרים תחת טיח 200 שנה
- מקדש השיש — מקדש השיש, זה שעל מטבע החמישה באט
- בית ג׳ים תומפסון — שישה בתי טיק, ואמריקאי שנעלם ב-1967
- מוזיאון סיאם — מה זה להיות תאילנדי, מסופר היטב ובאנגלית
מה לראות
- ח׳או סאן — ללכת פעם אחת, בלילה, ולא להישאר
- ההר הזהוב — 318 מדרגות אל הגבעה היחידה בבנגקוק
- פארק לומפיני — לטאות ענק בגודל כלב, ואף אחד לא נבהל
- פארק בנג׳קיטי — מפעל טבק שהפך לביצה, עם שביל מוגבה מעליה
- בנג קראצ׳או — הריאה הירוקה — ג׳ונגל מעבר לנהר, מגיעים בסירה
- מקדש אראוואן — רקדניות שזרים שוכרים כדי להודות לאל בעל ארבעה פנים
- טלאט נוי — חלקי מנוע, אמנות רחוב והסמטאות הסיניות העתיקות
שווקים וקניות
- צ׳אטוצ׳אק — חמישה-עשר אלף דוכנים, בסופי שבוע בלבד. להגיע בתשע
- יאוואראט — צ׳יינטאון. האוכל מתחיל כשהחנויות נסגרות
- אור טור קור — הנקי — פירות שאפשר באמת לאכול במקום
- שוק חלונג טוי — כאן קונות כל המסעדות בעיר, מארבע לפנות בוקר
- ואנג לאנג — שוק מקומי ליד המעבורת, בלי תיירים
- אסיאטיק — שוק לילה על הנהר במחסני עץ ישנים
המדריך המעמיק
מוזיאונים
- המוזיאון הלאומי — האוסף המלכותי, בארמון המשנה למלך
- מוזיאון סיאם — מה זה להיות תאילנדי — המוזיאון המוסבר ביותר כאן
- בית ג׳ים תומפסון — שישה בתי טיק, בלי מסמרים, והיעלמות לא פתורה
- מרכז האמנות — חינם, ממוזג, תשע קומות מתפתלות
- ארמון דוסיט — בניין הטיק המוזהב הגדול בעולם
פארקים
- לומפיני — לטאות ענק של שני מטר, וההמנון בשש
- בנג׳קיטי — מפעל טבק שהפך לביצה עם שביל מוגבה
- בנג קראצ׳או — הריאה הירוקה — לשכור אופניים ברציף
עם ילדים
- אושן וורלד — מתחת לסיאם פאראגון, ומנהרה בין הכרישים
- ספארי וורלד — נוסעים בין האריות, שעה מהעיר
- אסיאטיק — גלגל ענק מעל הנהר, וסירה חינם אליו
אוכל על הדלפק
שמונה מקומות שבהם יושבים על שרפרף פלסטיק או בכלל לא יושבים. אישה במשקפי מגן שמבשלת על פחמים ויש לה כוכב מישלן, חנות אטריות בדור הרביעי, ודלפק אורז-וקארי שבו מצביעים על מה שרוצים. שלושים עד שמונים באט, חוץ מזו עם הכוכב.
- ג׳יי פאי — כוכב מישלן, פחמים, משקפי סקי. להגיע מוקדם
- תיפ סמאי — פאד תאי מאז 1966, עטוף בביצה, 80 באט
- נאי אק — מרק אטריות חזיר פלפלי בצ׳יינטאון, 50 באט
- ג׳ייק פואי — אורז וקארי — להצביע על ארבעה דברים, 60 באט
- ואנג לאנג — שוק סטודנטים ליד המעבורת, בלי תפריטים באנגלית
- אור טור קור — ממשלתי, נקי להפליא, והמנגו הוא הטוב ביותר
- דוכני יאוואראט — משש בערב, על המדרכה, מזומן בלבד
- חלונג טוי — כאן קונים הטבחים, מארבע לפנות בוקר
חיי לילה
- איירון פיירייס — בית מלאכה של נפח עם ג׳אז חי למעלה
- שוק הרכבת — גגות פח מוארים בצבע, נראים מחניון הקניון מעל
- סוי קאובוי — רחוב ניאון אחד, וזה כל מה שהוא
אמונה ומקומות קדושים
- ואט סותאט — הנדנדה הענקית, והמקדש הגדול השקט ביותר
- מקדש השיש — שיש קררה, וזה שעל מטבע החמישה באט
- ואט סאקט — 318 מדרגות, ופעמונים לצלצל בדרך למעלה
- ואט מאנגקון — המקדש הסיני הגדול, וקטורת שאפשר לטעום