sleepntrip

Jordan

עמאן

עמאן הייתה כפר של כאלפיים איש בשנת 1900. העות׳מאנים יישבו כאן פליטים צ׳רקסים מהקווקז ב-1878, רכבת החיג׳אז הגיעה אליה ב-1903, ועבדאללה הראשון עשה אותה לבירתו ב-1921 — ומאז היא גדלה מכפר לארבעה מיליון איש בתוך מאה שנים. העיירה כיסתה במקור שבע גבעות והיום היא מכסה כתשע עשרה, ולכן כתובות כאן נמסרות לפי מספר מעגל ולכן כל הליכה היא במעלה לכיוון אחד. שלוש שעות, תלול בקטעים, והמרכז נסגר בשישי בבוקר לתפילות.

חדר לזוג בעמאן — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

שבע גבעות ותיאטרון רומי

עמאן הייתה כפר של כאלפיים איש בשנת 1900. העות׳מאנים יישבו כאן פליטים צ׳רקסים מהקווקז ב-1878, רכבת החיג׳אז הגיעה אליה ב-1903, ועבדאללה הראשון עשה אותה לבירתו ב-1921 — ומאז היא גדלה מכפר לארבעה מיליון איש בתוך מאה שנים. העיירה כיסתה במקור שבע גבעות והיום היא מכסה כתשע עשרה, ולכן כתובות כאן נמסרות לפי מספר מעגל ולכן כל הליכה היא במעלה לכיוון אחד. שלוש שעות, תלול בקטעים, והמרכז נסגר בשישי בבוקר לתפילות.

  1. הציטדלה — הגבעה הזאת מיושבת כמעט בלי הפסקה כשבעת אלפים שנה, והשכבות עליה נמשכות מתקופת הברונזה, לעמונים, לרומאים, לביזנטים ולאומיים — זו מעל זו. ממלכת עמון שזו הייתה בירתה היא זו שנזכרת בתנ״ך כ"רבת עמון", והשם המודרני עמאן בא ישירות ממנו.
  2. מקדש הרקולס — נבנה בימי מרקוס אורליוס בשנות השישים של המאה השנייה, ומעולם לא הושלם — העמודים הוקמו אבל הגג לא נגמר, והחופרים ידעו זאת לפי תופי העמוד שלא נוצלו ונשארו על הקרקע. לידו שלושה שברים של יד שיש: מרפק, יד וחלק מזרוע. לפי הפרופורציות, הפסל שמהם באו עמד בגובה כשנים עשר מטרים.
  3. הארמון האומיי — נבנה בסביבות שנת 730, כשעמאן הייתה מרכז מינהל אזורי של הכליפות האומיית, ואולם הקבלה המקומר בכניסה מתוכנן כצלב בתוך ריבוע — תכנית של כנסייה ביזנטית ששימשה לארמון אסלאמי, מפני שהבנאים היו אומנים נוצרים מקומיים שעבדו עבור מזמין מוסלמי. הכיפה שרואים היא שחזור משנות התשעים.
  4. התיאטרון הרומי — ששת אלפים מושבים, חצובים במדרון הפונה צפונה — בכוונה, כדי שהקהל ישב בצל במשך רוב היום. הוא נבנה במאה השנייה, כשהעיר נקראה פילדלפיה על שם תלמי השני פילדלפוס, והשם ההוא החזיק יותר זמן מהאימפריה הרומית כאן. הוא עוד בשימוש להופעות, והאקוסטיקה עובדת מהשורה העליונה.
  5. הנימפאום — מזרקה רומית ציבורית משנת 191 בקירוב, והיא הוזנה מנחל שזרם באמצע העיר — הסייל, שכוסה והפך לכביש הראשי בשנות השישים. כלומר העמק שאתם עומדים בו היה אפיק מים, והסיבה שהעיר העתיקה כאן בכלל היא המים שנמצאים היום בתעלה תחת רגליכם.
  6. אל-בלד — המרכז הישן הוא קרקעית עמק אחת כשהגבעות עולות משני צדדיה, וכל מה שבתוכו הוא שוק: זהב ברחוב אחד, תבלינים בשני, בגדים יד שנייה בשלישי. המדרכות צרות מפני שהכביש הורחב מעל הנחל, ובשישי בבוקר כל האזור מתרוקן לתפילות ונפתח שוב בסביבות שתיים.

הגבעות שאנשים גרים בהן

מערבה למרכז העיר מטפסת עמאן על שתי גבעות שנבנו בשנות העשרים והשלושים עבור מעמד הפקידות החדש — וילות אבן עם חלונות קמורים, חצרות ומדרגות חצובות ביניהן. ג׳בל עמאן וג׳בל לווייבדה הם היום המקום שבו נמצאות הגלריות, בתי הקפה והרחובות ההליכתיים היחידים בעיר, והמדרגות בין המפלסים הן זכויות מעבר ציבוריות שרוב המבקרים אינם מוצאים. שעתיים וחצי, במעלה ובמורד בלי הפסקה, ובליל שישי הרחוב מתמלא.

  1. רחוב הקשת — הרחוב נקרא על שם קולנוע "רינבו", שנפתח כאן בשנות החמישים ואינו עוד. הוא היה רחוב מגורים שקט עד שהעירייה הפכה חלקים ממנו למדרחוב ב-2006, והוא היום הרחוב האחד בעמאן שבו אנשים הולכים לשם הליכה. בקצה המזרחי הנוף צונח ישר אל עמק המרכז.
  2. דיוואן הדוכס — בית שנבנה ב-1924 ושימש, בסדר הזה, דואר, משרד האוצר, מלון וסלון תרבות פרטי — והוא הבניין העתיק שנותר ברחוב הראשי של המרכז. אדם אחד מחזיק אותו פתוח, חינם, עם רצפות האריחים המקוריות והחלונות המתריסים, ומי שנמצא שם יעבור איתכם בחדרים.
  3. המעגל הראשון — בעמאן אין תרבות של שמות רחובות: מתמצאים בעיר לפי שמונה כיכרות ממוספרות לאורך כביש רכס אחד, וכתובת נמסרת כמעגל ועוד ציון דרך. הראשון הוא העתיק והקטן. נהגי מוניות יכירו את המעגל ואת הבניין; לרוב הם לא יכירו את שם הרחוב, והעירייה הציבה שלטי רחוב רק בשנות האלפיים.
  4. מרכז ויילד ג׳ורדן — זה מטה האגודה המלכותית לשמירת הטבע, שמנהלת את שמורות ירדן כעסקים — האכסניות, המדריכים וסדנאות המלאכה אמורים כולם לממן את השמורות ולהעסיק את האנשים שחיים בהן. את הטיולים לדאנא, למוג׳יב ולעג׳לון מזמינים כאן, והמרפסת מאחור היא הנוף החינמי הטוב בעיר.
  5. מעגל פריז — המרכז של ג׳בל לווייבדה, שהיה רובע המגורים המתוכנן הראשון מחוץ למרכז העיר ונבנה בעיקר בידי משפחות נוצריות וצ׳רקסיות בשנות העשרים. יש בו עד היום הריכוז הגבוה בעמאן של בתים מלפני 1950, ומפני שהגבעה לא נבנתה מחדש מסחרית, קנה המידה של הרחובות הוא ביתי ולא עירוני.
  6. דאראת אל פונון — שלוש וילות משנות העשרים על מדרון מדורג, שהפכו למרכז אמנות עכשווית ב-1993 — ובגן שמתחת לבית התחתון נמצאים שרידיה החשופים של כנסייה ביזנטית מהמאה השישית. באחת הווילות גר הקצין הבריטי פרדריק פיק, שהקים את הלגיון הערבי.

פסיפסים, הר, והמים הנמוכים בעולם

מדרום מערב לעמאן הקרקע צונחת מגובה כשמונה מאות מטרים לארבע מאות ושלושים מתחת לפני הים בתוך כחמישים קילומטרים, ושלושת הדברים ששווים ראייה נמתחים לאורך הצניחה הזאת: עיירה שמייצרת פסיפסי רצפה מהמאה השישית, הרכס שממנו בקעת הירדן פרושה לפניכם, וים המלח עצמו. יום שלם ורכב, להתחיל בשמונה, והים חם בחמש עשרה מעלות מהעיר.

  1. מידבא — עיירה של כשישים אלף שכשליש ממנה נוצרי, והיא מייצרת פסיפסים בלי הפסקה מהתקופה הביזנטית — יש בה בית ספר לפסיפס שמכשיר משחזרים לכל האזור. הסיבה שיש בה כה הרבה היא שמידבא ננטשה כאלף ומאה שנים ויושבה מחדש ב-1880, ולכן הרצפות שכבו בלי שיופרעו תחת ההריסות.
  2. כנסיית גאורגיוס — רצפת הכנסייה הזאת נושאת מפה של ארץ הקודש משנת 560 בקירוב, שבה ירושלים מוצגת ממעוף הציפור בפירוט שאפשר לארכיאולוגים להשתמש בה כדי למצוא את הקרדו ואת כנסיית הנאה. זו המפה העתיקה ביותר של האזור שנשתמרה, היא נבנתה כרצפה שדורכים עליה, וכרבע ממנה שרד — השאר נהרס כשנבנתה מעליה כנסייה חדשה ב-1884, לפני שמישהו הבין מה זה.
  3. הר נבו — הרכס שממנו, לפי הסיפור המקראי, ראה משה את הארץ שלא ייכנס אליה. מה שוודאי הוא הנוף: בבוקר בהיר נראים ממקום אחד בקעת הירדן, ים המלח, יריחו והרי ירושלים. בכנסייה הביזנטית שבפסגה רצפת פסיפס משנת 530 שמציגה ציד וחיות, והאתר בידי הפרנציסקנים מאז 1932.
  4. בית עניה שמעבר לירדן — נהר הירדן זז מאז המאה הראשונה, ולכן מה שיש כאן אינו הגדה אלא המקום שבו הנהר זרם: אפיק חפור, סדרת כנסיות ביזנטיות שנבנו בשלבים כשהמים זזו, ומדרגות שיש שיורדות אל קרקע שהיא היום יבשה. הכניסה בהסעה מאורגנת חובה, מפני שהאזור היה שטח צבאי סגור עד 1994 וחלקים ממנו עדיין ממוקשים.
  5. ים המלח — ארבע מאות ושלושים מטרים מתחת לפני הים, ויורד כמטר בשנה. המים מלוחים כעשרת מונים מהאוקיינוס, ולכן צפים — אבל הכללים המעשיים נוקשים: לא להתגלח באותו בוקר, לא להכניס את הפנים, ולהתקלח מיד, מפני שמגנזיום כלורי שורף כל פצע. החופים הירדניים פחות מפותחים וזולים מהצד הישראלי.
  6. אום א-ראסאס — אתר אונסק״ו כמעט בלי מבקרים, והסיבה לבוא היא רצפת פסיפס אחת: כנסיית סטפנוס, שהונחה בשנת 785, עם לוחות שנוקבים בשמותיהן של חמש עשרה עיירות משני עברי הירדן — והיא נעשתה תחת שלטון אסלאמי, יותר ממאה שנים אחרי הכיבוש, וזו עדות ישירה לכך שקהילות נוצריות המשיכו לבנות כאן. יש גם שני מגדלי סטיליטים בקרבת מקום, שנזירים חיו על ראשם.

מה יש בעמאן

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

המנה הלאומית של ירדן היא מנסף — כבש שמתבשל ביוגורט מיובש ומותסס, מוגש על אורז ולחם שטוח, ונאכל ביד ימין ממגש משותף — וזו מנת אירוח, לא מנת דלפק. מה שקונים בעמידה הוא השכבה הלבנטינית שמתחת: פלאפל, חומוס עם גרגרים חמים, פול, וכנאפה, שכאן היא מאפה של גבינה לבנה רכה תחת בצק גרוד ספוג בסירופ, שנחתך לפי משקל. צלחת מלאה היא שניים עד ארבעה דינר, ושום דבר אינו נפתח בשישי בבוקר.

מוזיאונים

בירדן יש כמות לא פרופורציונלית של חומר אנושי קדום, מפני שבקעת הירדן היא אחד הנתיבים מאפריקה ומפני שהאקלים היבש משמר. הפריט שבגללו כדאי לבוא נמצא במוזיאון ירדן: זוג פסלי טיח מעין ע׳זאל, בני כתשעת אלפים שנה, שהם מהייצוגים העתיקים של דמות האדם שנמצאו בעולם. רוב המוזיאונים סגורים בשלישי.

טבע

ירדן דוחסת ארבעה אזורי אקלים למדינה בגודל פורטוגל: יער אלונים ים-תיכוני בצפון, ערבה, בקעת השבר בארבע מאות מטרים מתחת לפני הים, ומדבר בזלת במזרח. שמורות הטבע מנוהלות כעסקים בידי אגודת שמירת טבע שמעסיקה אנשים מהכפרים שבתוכן, ולרובן צריך להזמין מראש — אי אפשר פשוט להגיע. מיוני עד ספטמבר קרקעית הבקעה אינה שמישה באמצע היום.

עם ילדים

אמונה ומקומות קדושים

כתשעים וחמישה אחוזים מהירדנים הם מוסלמים סונים וכשני אחוזים נוצרים, והקהילות הנוצריות כאן ותיקות — לא מומרים אלא קהילות רצופות, יווניות אורתודוקסיות וקתוליות, עם כפרים משלהן. במדינה גם ארבעה אתרים שחשובים לנצרות: אתר הטבילה, הר נבו, מידבא ומוכאוור. מסגדים מכניסים מבקרים מחוץ לשעות התפילה ומשאילים גלימות בפתח.

חיי לילה

אלכוהול חוקי בירדן ונמכר במסעדות מורשות, במלונות ובחלק מהחנויות, אבל אין תרבות ברים ברחוב והשתייה מרוכזת בשתי גבעות — ג׳בל עמאן ולווייבדה — ובמחוז אבדלי החדש. בירה היא חמישה עד שמונה דינר. שישי הוא יום המנוחה, ולכן ליל חמישי הוא הגדול; המרכז נסגר מוקדם והגבעות בסביבות אחת.

לחיפוש חדר בעמאן