Australia

אדלייד

אדלייד נוסדה ב-1836 כמושבה מתוכננת של מתיישבים חופשיים — לעולם לא שלחו לכאן אסירים — ותוכננה על ידי קולונל ויליאם לייט כרשת של רחובות רחבים שמוקפת כולה בחגורה של פארקים. היא הבטיחה חופש דת, שמשך מההתחלה נוצרים פורשים, לותרנים ויהודים. חצי יום ברגל; כל מה שבנורת׳ טרס חינם.

חדר לזוג באדלייד — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

העיר של קולונל לייט

כיכר ויקטוריה — הכיכר המרכזית של הרשת של לייט, שהשם שלה בשפת הקאורנה, טרנטאניאנגה, הוא היום רשמי לצד השם האנגלי; העיר הונחה על אדמת עם הקאורנה, שהשפה שלו כמעט אבדה ועוברת היום תחייה.
השוק המרכזי — שוק מקורה שפתוח מאז 1869, מהגדולים בחצי הכדור הדרומי, עם דוכנים שמנוהלים דורות על ידי משפחות של מהגרים גרמנים, איטלקים, יוונים ווייטנאמים.
בית הכנסת הישן, סינגוג פלייס — בסמטה הזאת ליד רחוב רנדל עמד בית הכנסת הראשון של אדלייד, שנפתח ב-1850 לקהילה יהודית שנוסדה רק שנתיים קודם; הקהילה עברה לבית כנסת חדש בגלנסייד ב-1990, והסמטה שומרת על השם.
הספרייה הממלכתית — אגף מורטלוק, שנפתח ב-1884, הוא חדר קריאה של שתי מרפסות מעץ מגולף וברזל מתחת לכיפת זכוכית, שנבחר שוב ושוב לאחת הספריות היפות בעולם.
המוזיאון של דרום אוסטרליה — הגלריה שלו לתרבויות האבוריג׳יניות של אוסטרליה מחזיקה אחד האוספים הגדולים מסוגו בעולם, ממגנים ובומרנגים עד הקליפה המצוירת של ארנהם לנד.
אדלייד אובל — מגרש הקריקט מעבר לנהר, שנקרא היפה בעולם, עם טיפוס על הגג מעל היציעים. על הגבעה מעליו עומד החזון של לייט, הפסל שלו שמשקיף על העיר — על גבעת מונטיפיורי, שנקראת על שם ג׳ייקוב מונטיפיורי, נציב יהודי של המושבה ובן דודו של סר משה מונטיפיורי.

המפרץ והנמל

אדלייד שוכנת על מישור בין הגבעות למפרץ סנט וינסנט; חשמלית נוסעת מהעיר לחוף בגלנלג, שבו הוכרזה המושבה, והנמל הישן שוכן בצפון. חצי יום בחשמלית וברכבת.

מוזיאון ההגירה — בבניינים של בית המחסה הישן לעניים, הסיפורים של האנשים שהגיעו לדרום אוסטרליה מיותר ממאה מדינות — ושל המשפחות האבוריג׳יניות שילדיהן נלקחו מהן.
תחנת החשמלית בכיכר מוזלי — החשמלית מהעיר לגלנלג נוסעת מאז 1929 על התוואי של מסילה ישנה יותר מ-1873, קו החשמלית היחיד ששרד כשאדלייד עקרה את כל השאר בשנות החמישים.
גלנלג — ב-28 בדצמבר 1836 המושל קרא את ההכרזה על המושבה מתחת לעץ אקליפטוס ליד החוף כאן; העץ הישן עדיין עומד, והיום הוא חג רשמי במדינה.
המזח של גלנלג — מזח של כמאתיים מטר לתוך המפרץ, שנבנה מחדש אחרי שסערות הרסו את המקורי; השמש שוקעת ישר מעבר למים, כי אדלייד היא אחת הערים האוסטרליות המעטות שפונות מערבה.
פורט אדלייד — הנמל הישן, שבו רוב המתיישבים של המאה התשע עשרה נחתו לראשונה; הנהר והפלגים שלו הם מקלט לדולפינים, וקבוצה קבועה של דולפינים מצויים שוחה בין הרציפים.
המוזיאון הימי — במחסן מכס של הנמל, ספינות, מגדלורים והדרגשים הצפופים של ספינות המהגרים שהביאו את המתיישבים במסעות של שלושה עד ארבעה חודשים מאנגליה.

הגבעות והיין

מאחורי העיר מתנשאות גבעות אדלייד, שיישבו לותרנים גרמנים, ומעבר להן הברוסה; בדרום, מקלארן וייל יורדת עד הים. יום שלם ברכב — עם נהג שלא שותה.

הר לופטי — הנקודה הגבוהה של הגבעות מעל העיר, עם נוף על כל המישור של אדלייד עד המפרץ; המצפה והאובליסק שלו נבנו מחדש אחרי ששריפות יום רביעי של האפר ב-1983 שרפו את הפסגה.
פארק חיות הבר קלילנד — פארק בבוש שבו קנגורו וולביז משוטטים חופשי בין המבקרים ואפשר להאכיל אותם ביד, והשומרים מוציאים קואלות למפגש קרוב בשעות קבועות.
האנדורף — נוסדה ב-1839 על ידי לותרנים שברחו מרדיפה דתית בפרוסיה, ונקראה על שם דירק האן, הקפטן שהביא אותם. ב-1918, במלחמת העולם הראשונה, השם הגרמני שלה הוחלף באמבלסייד; הוא הוחזר ב-1935.
טנונדה — עיירה של הברוסה, העמק שיישבו לותרנים משלזיה משנות הארבעים של המאה התשע עשרה, שנטעו גפנים; חלק מהגפנים של הברוסה שניטעו במאה התשע עשרה עדיין נותנות פרי, מהגפנים העתיקות שמניבות בעולם.
מקלארן וייל — דרומית לעיר, אזור יין בין הגבעות למפרץ, ידוע בשירז ובגרנאש, עם חדרי טעימה במרחק כמה דקות מהחופים.
הקובייה של ד׳ארנברג — בניין יקב שנפתח ב-2017 בצורת קוביה הונגרית לא פתורה, חמש קומות של זכוכית שעולות מתוך הכרמים, עם חדר טעימות למעלה.

מה יש באדלייד

איך מגיעים ומתניידים

נמל התעופה של אדלייד — עשרים דקות מהמרכז
תחנת הרכבת של אדלייד — רכבות פרבר מתחת לקזינו
תחנת החשמלית בכיכר מוזלי — סוף קו החשמלית לחוף

תרבות והיסטוריה

כיכר ויקטוריה — מרכז הרשת של לייט
המוזיאון של דרום אוסטרליה — תרבויות אבוריג׳יניות; חינם
הגלריה לאמנות של דרום אוסטרליה — חינם
הספרייה הממלכתית — חדר הקריאה מורטלוק
מוזיאון ההגירה — בבית מחסה העניים הישן
מרכז היין הלאומי — לטעום את כל המדינה
בית הכנסת הישן, סינגוג פלייס — בית הכנסת הראשון, 1850
הקהילה העברית של אדלייד — בית הכנסת היום, בגלנסייד
פורט אדלייד — הנמל הישן והדולפינים שלו
המוזיאון הימי — ספינות ומסעות המהגרים
האנדורף — הכפר הגרמני של הגבעות
הקובייה של ד׳ארנברג — יקב כמו קוביה הונגרית

מה לראות

הגן הבוטני — חממות ושושן מים ענק
אדלייד אובל — קריקט וטיפוס על הגג
גלנלג — החוף בחשמלית
המזח של גלנלג — שקיעה מעל המפרץ
הר לופטי — הנוף על המישור
פארק חיות הבר קלילנד — קואלות וקנגורו
טנונדה — הלב של הברוסה
מקלארן וייל — יקבים ליד הים

שווקים וקניות

השוק המרכזי — סגור בראשון ובשני
רנדל מול — רחוב הקניות
רחוב גוגר — צ׳יינה טאון וארוחות מאוחרות
רחוב רנדל המזרחי — בתי קפה והאיסט אנד הישן

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

לאוכל הדלפק של אדלייד יש שמות משלו: **פאי פלוטר**, פאי בשר שצף הפוך במרק אפונה עם רוטב עגבניות; **יירוס**, כמו שקוראים כאן לג׳ירוס, בזכות הקהילה היוונית; ו**פריץ**, הנקניק המקומי. פאי פלוטר עולה כשמונה עד שתים עשרה דולר.

השוק המרכזי — דוכני השוק
רחוב גוגר — צ׳יינה טאון ואוכל מאוחר
האנדורף — מאפיות גרמניות ונקניקים

מוזיאונים

המוזיאונים של נורת׳ טרס, רובם בחינם, אחד ליד השני.

המוזיאון של דרום אוסטרליה — תרבויות אבוריג׳יניות
הגלריה לאמנות של דרום אוסטרליה — אמנות אוסטרלית
מוזיאון ההגירה — המהגרים

אמונה ומקומות קדושים

עיר הכנסיות, שהבטיחה חופש דת — והקהילה היהודית שלה, שנמצאת כאן כמעט מההתחלה.

בית הכנסת הישן, סינגוג פלייס — 1850
הקהילה העברית של אדלייד — בית הכנסת היום

עם ילדים

עם ילדים: קנגורו להאכיל, חשמלית לחוף ודולפינים בנמל.

פארק חיות הבר קלילנד — קנגורו וקואלות
גלנלג — חוף בחשמלית
פורט אדלייד — שייט דולפינים

טבע

גנים, גבעות והכרמים.

הגן הבוטני — החממות
הר לופטי — הנוף
טנונדה — הגפנים הוותיקות

לחיפוש חדר באדלייד