sleepntrip

Ethiopia

אדיס אבבה

אדיס אבבה נוסדה ב-1886 והסיבה מסוימת: הקיסרית טאיטו אהבה את המעיינות החמים בפילוחה ושכנעה את מנליק לבנות את המחנה כאן למטה ולא על אנטוטו, שם היה קפוא. היא קראה למקום אדיס אבבה, פרח חדש. בתוך עשר שנים כרתה העיר כל עץ להסקה וכמעט נאלצה לעבור שוב, עד שיועץ הציע אקליפטוס — שגדל מהר ומנביט מחדש מהגדם. זאת הסיבה שהעיר הזאת ירוקה. שעתיים בגובה אלפיים שלוש מאות חמישים וחמישה מטרים; ללכת לאט, הגובה אמיתי.

חדר לזוג באדיס אבבה — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

העיר על המעיינות החמים

אדיס אבבה נוסדה ב-1886 והסיבה מסוימת: הקיסרית טאיטו אהבה את המעיינות החמים בפילוחה ושכנעה את מנליק לבנות את המחנה כאן למטה ולא על אנטוטו, שם היה קפוא. היא קראה למקום אדיס אבבה, פרח חדש. בתוך עשר שנים כרתה העיר כל עץ להסקה וכמעט נאלצה לעבור שוב, עד שיועץ הציע אקליפטוס — שגדל מהר ומנביט מחדש מהגדם. זאת הסיבה שהעיר הזאת ירוקה. שעתיים בגובה אלפיים שלוש מאות חמישים וחמישה מטרים; ללכת לאט, הגובה אמיתי.

  1. המוזיאון הלאומי — לוסי נמצאת בקומת המרתף — אוסטרלופיתקוס אפארנסיס בן שלושה מיליון ומאתיים אלף שנים שנמצא באפאר ב-1974, כארבעים אחוז משלד, והתגלית שקבעה שההליכה הזקופה קדמה בהרבה למוח גדול. העצמות שאתם רואים הן יציקה; המקוריות בכספת. שמה האמהרי הוא דינקינש, "את נפלאה", ושיר הביטלס התנגן במחנה בלילה שבו נמצאה.
  2. המוזיאון האתנוגרפי — בתוך ארמון היילה סלאסי בקמפוס האוניברסיטה, והמוזיאון הטוב במדינה: קומת הקרקע מסודרת לפי שלבי חיים ולא לפי קבוצה אתנית — לידה, ילדות, נישואים, מוות — על פני כל עמי אתיופיה. בקומה העליונה חדר השינה וחדר האמבטיה שלו הושארו כפי שהיו ב-1974, ובכלל זה המראה שהשומרים שלו ניפצו ביום שבו הודח.
  3. קתדרלת השילוש — נבנתה ב-1931 לציון החוקה הכתובה הראשונה, והיילה סלאסי והקיסרית מנן שוכבים כאן בקברי גרניט מגולפים. הוא לא נקבר במשך עשרים וחמש שנים: הדרג הרג אותו ב-1975 וקבר אותו בסתר מתחת לבית שימוש בארמון, העצמות נמצאו ב-1992, והוא הובא לקבורה כאן רק ב-2000 — בלי לוויה ממלכתית, מפני שהממשלה דאז סירבה לקיים אותה.
  4. מוזיאון הטרור האדום — חינם, קטן, והמדריכים הם ניצולים או קרובים של ההרוגים. בין 1976 ל-1978 ניהל הדרג מסע שבו הושארו גופות ברחובות והמשפחות חויבו בתשלום עבור הכדור לפני שהורשו לאסוף אותן. ההערכות נעות בין עשרות אלפים לחצי מיליון. יש בו קיר תצלומים וארון עצמות, וכמעט אין מבקרים.
  5. כיכר מסקל — קערת בטון משופעת שמשמשת מגרש מצעדים, צומת תחבורה, ובכל בוקר לפני שש — מגרש אימונים של כמה מאות רצים שעולים ויורדים במדרגות. בערב חג המסקל בסוף ספטמבר נשרפת כאן מדורה בגובה בניין, לציון מציאת הצלב האמיתי, והכיוון שהערימה נופלת אליו נקרא כתחזית.
  6. אולם אפריקה — היילה סלאסי מימן אותו מכיסו ונתן אותו לאו״ם ב-1961 כבית הוועדה הכלכלית לאפריקה, וזאת הסיבה שאדיס אבבה הפכה לבירה הדיפלומטית של היבשת ושהאיחוד האפריקאי נמצא כאן. בפנים נמצא חלון הוויטראז׳ של אפוורק טקלה, "השחרור המלא של אפריקה", מאה וחמישים מטרים רבועים שלו.

למעלה לאנטוטו, שם זה התחיל

אנטוטו הוא הרכס שמעל העיר בגובה שלושת אלפים ומאתיים מטרים, ובירתו של מנליק הייתה כאן למעלה קודם — הוא ירד מפני שהיה קר מדי ולא היו מים. כל הרכס אקליפטוס, שניטע בצו קיסרי, והוא היום מגרש האימונים החשוב בעולם לריצות ארוכות: האוויר הדליל בגובה הזה הוא הסיבה שאתיופיה וקניה מחזיקות יחד כמעט כל שיא מעל עשרת אלפים מטר. שעתיים הלוך וחזור, עם מונית לעלייה.

  1. אנטוטו מריאם — מנליק בנה את הכנסייה הזאת ב-1885, שנה לפני שהעיר שלמטה הייתה קיימת, והוא הוכתר בה לקיסר. היא מתומנת, וזאת התוכנית האורתודוקסית האתיופית התקנית: מעגל של שלוש טבעות קונצנטריות, שרק כוהנים מורשים להיכנס לפנימית שבהן, שבה שמור עותק של ארון הברית — לכל כנסייה אתיופית יש אחד, ואף אחד אחר אינו רשאי לראותו.
  2. הר אנטוטו — שלושת אלפים ומאתיים מטרים, ומהפסגה פרושה כל העיר למטה עם הבקע מאחוריה. הנשים שתעברו על פניהן כשהן נושאות חבילות ענק של אקליפטוס במורד ההר עושות יום עבודה בשביל כמה דולרים — זאת מהעבודות הקשות שרואים במדינה, ויש כאן ארגונים שמנסים להחליף אותה.
  3. פארק אנטוטו — נפתח ב-2020 כראשון מכמה פארקים ציבוריים גדולים שנבנו בדחיפה אחת בידי הממשלה הנוכחית, עם שבילי הליכה, רכיבת סוסים ומסעדות ביער. האקליפטוס שסביבו הוא צאצא ישיר של העצים שניטעו בצו מנליק בשנות התשעים של המאה התשע עשרה כדי שהבירה לא תיאלץ לעבור שוב בגלל עצי הסקה.
  4. שירו מדה — שוק האריגה לרגלי הרכס, ונמכרת בו כותנה ארוגה ביד: בד השמה, הנטלה שנשים עוטות על הכתפיים, והגאבי, שהוא בעובי ארבע שכבות והוא שמיכה. השוליים הצבעוניים, הטיבב, נארגים בנפרד והדגם שלהם מספר מאיזה אזור הבד — והאורגים עצמם כמעט כולם מקהילה אחת, הדורזה, שבאו לכאן מהדרום.
  5. וושה מיכאל — כנסייה חצובה בסלע ממזרח לרכס, שנחתכה אל תוך האבן ולא נבנתה ממנה, והיום בלי גג. מעריכים שהיא מהמאה השתים עשרה — שלוש מאות שנים לפני העיר — וכמעט אף אחד אינו מבקר בה: צריך רכב ומישהו שיראה לכם את הפנייה. הטכניקה זהה לזו של לליבלה, חמש מאות קילומטרים צפונה.
  6. מישור סולולטה — מעבר לרכס ובמורד הצד השני, בגובה אלפיים ושש מאות מטרים, מתאמנים רוב רצי המרחקים העילית של אתיופיה — על דרכי עפר, בקבוצות, לפני עלות השחר. היילה גברסלאסי וקננייסה בקלה בנו כאן מחנות. רצים אתיופים החזיקו בשיא העולם במרתון, בעשרת אלפים ובחמשת אלפים, והגובה הוא רק חצי מההסבר; החצי השני הוא שריצה היא דרך מוכרת לצאת.

מרקאטו, פיאצה והקפה

הקפה נשתה לראשונה באתיופיה, והמילה עצמה באה מקאפה, אזור בדרום-מערב שבו הצמח גדל בפרא ביער. הוא עוד שליש מהכנסות הייצוא של המדינה. ההליכה הזאת עוברת בשני הרבעים המסחריים — פיאצה שבנו האיטלקים ומרקאטו, השוק הפתוח הגדול באפריקה — ונגמרת בטקס קפה, שנמשך שעה והוא העיקר ולא המשקה. שעתיים. למרקאטו צריך מדריך ובלי תיק; זאת אינה סיסמת בטיחות אלא כייסות בקנה מידה תעשייתי.

  1. קתדרלת גאורגיוס — מתומנת, באבן אפורה, נבנתה ב-1911 לציון הניצחון בעדווה ב-1896 — הקרב שבו הביס צבא אפריקאי צבא אירופי הכרעה, והסיבה שאתיופיה מעולם לא נוכבשה. התבות של גאורגיוס הקדוש נישאה אל הקרב ההוא. היילה סלאסי הוכתר כאן ב-1930; האיטלקים שרפו את הפנים ב-1937 והוא נבנה מחדש.
  2. פיאצה — הרובע שהאיטלקים תכננו בכיבוש בן חמש השנים שהחל ב-1936, והשם נדבק יחד עם המקיאטו, שכל בית קפה באתיופיה מגיש היום כדבר מובן מאליו. איטליה החזיקה בעיר חמש שנים והפסידה; הכיבוש נזכר כאן בעיקר דרך הטבח של יקטית 12 ודרך מכונות הקפה.
  3. אנדרטת יקטית 12 — בתשעה עשר בפברואר 1937 — יקטית שנים עשר בלוח האתיופי — השליכו שני אנשים רימונים על המשנה למלך האיטלקי. בשלושת הימים שאחרי הרגו חיילים ומתיישבים איטלקים בין תשעה עשר אלף לשלושים אלף מתושבי העיר, בית אחרי בית. האובליסק מציין את זה, וכמעט שום דבר באיטליה אינו מציין.
  4. שדרת צ׳רצ׳יל — הציר מתחנת הרכבת במעלה הגבעה עד לפיאצה, והוא היה השדרה המפוארת של העיר — התחנה שבתחתיתו הייתה המסוף של הקו שבנו הצרפתים מג׳יבוטי, שהושלם ב-1917, והיה החיבור היחיד של אתיופיה לנמל ולכן לעולם. הקו אינו בשימוש היום וקו שבנו הסינים עובר לידו.
  5. מרקאטו — השוק הפתוח הגדול באפריקה: כמה קילומטרים רבועים, משהו כמו שלושה עשר אלף איש עובדים בו, ומבנה שהוא באמת עיר — לכל מקצוע מדור משלו, ובכלל זה רובע מיחזור שבו חביות שמן נחבטות לסירי בישול וצמיגים לסנדלים. האיטלקים יצרו אותו כשהעבירו את השוק המקומי מהמרכז ב-1936. ללכת עם מדריך, ולהשאיר את התיק במלון.
  6. טומוקה — קולה בפיאצה מאז 1953, ואין בה איפה לשבת — עומדים בדלפק, שותים מקיאטו, והולכים. לטקס המלא צריך בית או מסעדה: פולים ירוקים שנקלים במחבת לעיניכם, העשן מונף לעבר כל אורח, הטחינה ביד, החליטה בכלי חרס שנקרא ג׳בנה, והמזיגה שלוש פעמים. לשלושת הסבבים יש שמות, ולעזוב לפני השלישי זה חוסר נימוס של ממש.

מה יש באדיס אבבה

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

האוכל האתיופי נאכל בידיים מצלחת משותפת אחת, והצלחת היא לחם: אינג׳רה, פנקייק מחמצת ברוחב מטר שנעשה מטף, מותסס שלושה ימים, והתבשילים נמזגים ישר עליו. אין סכו״ם. רביעי ושישי הם ימי צום שבהם כל המדינה אוכלת טבעוני, וזה הופך את אתיופיה למדינה הקלה באפריקה להיות בה צמחוני. חמישים עד שלוש מאות ביר.

מוזיאונים

אתיופיה היא המדינה האפריקאית היחידה שמעולם לא נוכבשה — היא הביסה את איטליה בעדווה ב-1896 וגירשה את האיטלקים שוב ב-1941 אחרי חמש שנים — והמוזיאונים שלה בנויים סביב העובדה הזאת, סביב השושלת הקיסרית שטענה לייחוס משלמה, וסביב שנות הדרג שסיימו אותה. דמי הכניסה קטנים ובבירים. אומת 10/2026.

טבע

העיר יושבת בגובה אלפיים שלוש מאות חמישים וחמישה מטרים בשולי רמות אתיופיה, שהן השטח הגבוה הרצוף הגדול באפריקה — שמונים אחוזים מהיבשת מעל אלף וחמש מאות מטרים נמצאים במדינה הזאת. המשמעות היא אקלים ממוזג על קו המשווה, שתי עונות גשם, ואוויר דליל מספיק כדי שעלייה ברגל ביום הראשון תהיה קשה ממה שהיא נראית.

אמונה ומקומות קדושים

אתיופיה אימצה את הנצרות במאה הרביעית, וזאת מהמדינות הראשונות על פני האדמה שעשו זאת, והכנסייה האורתודוקסית האתיופית טוואהדו נפרדת מוסדית מרומא ומקונסטנטינופול אלף וחמש מאות שנים. התוצאה היא נצרות שנראית שלא כמו שום אחרת: כנסייה היא מעגל של שלוש טבעות, בכל אחת מהן יש עותק של ארון הברית, והליטורגיה בגעז, שפה שאיש אינו דובר.

עם ילדים

חיי לילה

הלילה כאן הוא מוזיקה חיה ולא מועדונים, והמוזיקה מסוימת: הסולמות האתיופיים משתמשים בחמישה צלילים בארבעה מודוסים שנשמעים שלא כמו שום דבר ממערב או ממזרח לכאן, ותור הזהב של האתיו-ג׳אז בסוף שנות השישים ובתחילת השבעים הפיק גוף הקלטות שהעולם גילה רק בשנות התשעים. אזמארי בת וברי ג׳אז, מתשע בערך, ומונית הביתה.

לחיפוש חדר באדיס אבבה