United Arab Emirates

אבו דאבי

אבו דאבי קיימת מפני שנמצאו מים מתוקים באי בשנת 1761, ובמאתיים השנה שאחר כך היא הייתה כפר של בתי ענפי דקל שחי על פנינים. ההליכה הזאת היא שלוש מאות המטרים שבהם כל זה עוד עומד: מגדל השמירה שנבנה על הבאר, ארמון המשפחה שעברה לכאן בגללה, והרובע שכספי הנפט בנו ראשון. שעתיים, הכול בצל או בפנים, והמצודה ומרכז התרבות סגורים בשני.

סיורים רגליים

האי שהיה בו באר אחת

אבו דאבי קיימת מפני שנמצאו מים מתוקים באי בשנת 1761, ובמאתיים השנה שאחר כך היא הייתה כפר של בתי ענפי דקל שחי על פנינים. ההליכה הזאת היא שלוש מאות המטרים שבהם כל זה עוד עומד: מגדל השמירה שנבנה על הבאר, ארמון המשפחה שעברה לכאן בגללה, והרובע שכספי הנפט בנו ראשון. שעתיים, הכול בצל או בפנים, והמצודה ומרכז התרבות סגורים בשני.

1. קסר אל חוסן — מגדל השמירה העגול שבאמצע החצר הוא הבניין העתיק באבו דאבי, והוא הוקם בשנות השישים של המאה השמונה עשרה לתכלית אחת: לשמור על באר המים המתוקים שנמצאה כאן. כל השאר צמח ממנו כלפי חוץ. הארמון הלבן מאלמוגים וטיח סביבו בא אחר כך, ועד 1966 גרו ועבדו בו השליטים.
2. מרכז התרבות — נבנה ב-1981 ליד המצודה כמוסד האמנות הראשון במדינה, נסגר יותר מעשר שנים, ונפתח מחדש ב-2018. החצר תוכננה כך שהמצודה תהיה תמיד ממוסגרת בפתח — לבניין החדש נאמר להביט בישן. בתוכו הספרייה הלאומית וספריית ילדים שעובדת כמו גן שעשועים חינם.
3. רחוב חמדן — זה היה הרחוב הסלול הראשון באבו דאבי, ושנים פשוט קראו לו הרחוב. העיר סביבו פרושה כרשת של גושים ממוספרים — תכנית שצייר אדריכל יפני, קאצוהיקו טקהאשי, בשלהי שנות השישים, ולכן לבירה ערבית יש תכנית רחובות של עיר אמריקאית.
4. מרכז הזהב מדינת זאיד — זהב כאן אינו מתומחר כתכשיט. הוא נשקל, מוכפל בשער הבוקר לגרם — שמופיע על מסך בכל חנות, ובכולן הוא אותו שער — ואז מוסיפים דמי עבודה. דמי העבודה הם הדבר היחיד שאפשר להתמקח עליו, ובדרך כלל הם שליש מהמחיר.
5. סוק מרכז הסחר — השוק המרכזי הישן נשרף, ומה שבא במקומו הוא שוק שתכנן נורמן פוסטר: סמטאות צרות בכוונה, סבכות עץ, אור מלמעלה ומיזוג שאינו נראה. זו טענה אדריכלית — ששוק יכול להיות מוצל וצר ועדיין חדש — והוא עומד בדיוק בתוואי השוק שהחליף.
6. הקורניש — כל שמונה קילומטרי חזית הים הם קרקע מיובשת; קו החוף המקורי עבר שם שעובר היום רחוב חמדן. החוף הוא חול מיובא ועצי הצל מושקים במים מותפלים, שעולים לליטר יותר מהמים בבקבוק. יש לו דגל כחול, וכמעט איש מההולכים בו אינו יודע שבשנת 1960 לא היה כאן דבר.

שלושה גגות על אי אחד

אי סעדיאת היה חול ריק ב-2007, והיום הוא המקום שבו אבו דאבי אומרת מה היא רוצה להיות. מוזיאון צרפתי ששילמו עליו מיליארד אירו בשביל שם, מסגד וכנסייה ובית כנסת שנבנו זה לצד זה באותו גובה, חדרי אור של סטודיו יפני, ומוזיאון לאומי בצורת כנף בז. שלוש שעות, הכול בפנים, והלובר סגור בשני. להזמין את בית המשפחה האברהמית לפני היציאה; הכניסה חינם אבל לפי חלונות זמן.

1. הלובר אבו דאבי — איחוד האמירויות שילם לצרפת כמיליארד אירו ב-2007: כארבע מאות מיליון מהם עבור הרשות להשתמש במילה לובר שלושים שנה, והשאר עבור השאלות וידע. הכיפה של ז׳אן נובל ברוחב 180 מטרים ועשויה 7,850 כוכבי מתכת בשמונה שכבות, כך שאור השמש שמחלחל דרכה נופל על הרצפה במה שהוא קרא לו גשם של אור. הכיפה נשענת על ארבעה עמודים מוסתרים בתוך האולמות, ומחוץ נראה שהיא מרחפת.
2. מוזיאון זאיד הלאומי — חמש צורות הפלדה שמתרוממות מעל הבניין אינן פסל: הן מגדלי חום סולריים, שמושכים אוויר חם מעלה ומוציאים אותו, כך שהאולמות שמתחת נשארים קרירים בפחות מכונות. צורתן נגזרת מנוצות כנף של בז, מפני שהבזים הם מה שהשייח׳ זאיד מצולם איתו יותר מכול, והמוזיאון שתחתן עוסק בו ובמדינה שהוא הרכיב משבע אמירויות ב-1971.
3. טים-לאב פנומנה — הסטודיו היפני טים-לאב בנה כאן שבעה עשר אלף מטרים רבועים של חדרים שבהם המוצג הוא האוויר והמים עצמם — מערבולות, אדים, אור מרחף — ואין בהם מסך. הנעליים נשארות בכניסה ובכמה חדרים המים עד הקרסול. הוא נפתח ב-2025 וזהו הגדול שהסטודיו בנה בכל מקום.
4. בית המשפחה האברהמית — מסגד, כנסייה ובית כנסת, בתכנונו של דיוויד אג׳איי, עומדים על רציף אחד כשלוש קוביות זהות בגובה שלושים מטר — זהות בכוונה, כדי שאף אחת מהן לא תהיה המאכסנת. בית הכנסת הוא הראשון במפרץ שנבנה מתחילתו ככזה, והמקום כולו נפתח ב-2023. כל קובייה מסובבת כדי לפנות אל מה שאמונתה פונה אליו: מכה, מזרח, וירושלים.
5. מנארת אל סעדיאת — זה נבנה ראשון, ב-2009, כמקום שיסביר את האי לאנשים שהיה צריך לשכנע שכדאי לבנות אותו. בתוכו דגם בגודל חדר של כל תכנית סעדיאת עם כל המוזיאונים, גם אלה שעוד אינם עומדים. הכניסה חינם, וכאן גם מתקיים יריד האמנות של העיר בנובמבר.
6. חוף סעדיאת — בניגוד לקורניש, החוף הזה הוא קו החוף המקורי, ומאחוריו דיונות אמיתיות, וצבי ים חדי-מקור עוד עולים לכאן בין מרס ויוני להטיל. המלונות באי מחויבים להשאיר אורות עמומים ומוסתרים בעונת ההטלה, מפני שהגוזלים מתמצאים לפי הדבר הבהיר באופק.

מים, דקלים וכביש הר

המסלול הזה יוצא מהאי. שעה וחצי פנימה נמצאת אל עין, עיירת נווה המדבר על הגבול העומאני שממנה באה המשפחה השולטת, והיא ההפך מהבירה: נמוכה, ירוקה וישנה. גני תמרים שמושקים בתעלות שנחצבו לפני ארבעת אלפים שנה, מצודת בוץ, קברים מתקופת הברונזה, וכביש שמטפס אלף ומאתיים מטרים על הר חשוף בעשרים ואחד סיבובים. יום שלם ורכב. רוב המוזיאונים שם סגורים בשני.

1. נווה המדבר אל עין — מאה ארבעים ושבעה אלף דקלי תמרים בתוך העיירה, מושקים בפלג — תעלות שמביאות מים בכוח הכבידה מההרים, חלקן נחצבו לפני ארבעת אלפים שנה ועוד זורמות. זכויות המים נמדדו בזמן: בית החזיק מספר דקות של זרימה, והדקות עברו בירושה ונמכרו. נכנסים פנימה והטמפרטורה יורדת כמה מעלות מיד.
2. מצודת אל ג׳אהילי — נבנתה בשנות התשעים של המאה התשע עשרה, ואחר כך הייתה בסיס של סיירי עומאן. בתוכה תערוכת קבע של תצלומי וילפרד ת׳סיגר: הוא חצה את הרובע הריק פעמיים בשלהי שנות הארבעים עם מלווים בדווים, על גמלים, והתצלומים שלו הם התיעוד הברור ביותר שקיים לאזור הזה בשנים שלפני שהנפט שינה אותו.
3. קסר אל מוויג׳י — מצודת לבני בוץ סביב חצר, שנבנתה בסביבות 1910, והבית שבו נולד השייח׳ חליפה — נשיאה השני של המדינה — ב-1948. השיחזור השאיר את הקירות הישנים כפי שהיו והציב ביתן זכוכית בתוך החצר במקום לבנות חדרים מחדש, כך שרואים בדיוק איזה בוץ מקורי.
4. הפארק הארכיאולוגי הילי — קבר האבן העגול שעומד באמצע המדשאה כאן הוא בן כארבעת אלפים וחמש מאות שנה, מתקופת אום אל-נאר, והוא הורכב מחדש מהאבנים שנפלו ממנו. על לוח הפתח חצובות שתי דמויות אדם ואוריקס. נקברו בו אנשים יחד, דור אחר דור, והפארק סביבו הוא גן עירוני שילדים משחקים בו כדורגל.
5. שוק הגמלים אל עין — שוק בקר עובד, לא מופע. חיות עוברות ידיים משבע בבוקר, מוכרים צועקים מחירים מעל המכלאות, וגמלי מרוץ נמכרים בסכומים שקונים מכונית. איש כאן אינו ערוך למבקרים, וזה העניין; לצפות שיזמינו אתכם להסתכל ואז ישאלו, בנימוס, אם אתם קונים.
6. ג׳בל חפית — אלף ומאתיים מטרים של גיר חשוף, וכביש של עשרים ואחד סיבובים שנסלל עליו בשנות השמונים, שלושה נתיבים לכל אורכו, ונחשב לאחד מכבישי הנסיעה הגדולים בעולם. למרגלותיו כחמש מאות קברים מתקופת הברונזה. בפסגה קריר בשמונה עד עשר מעלות מהעיר שלמטה, וזו הסיבה האמיתית שאנשים נוסעים למעלה בארבע אחר הצהריים.

מה יש באבו דאבי

איך מגיעים ומתניידים

• נמל התעופה אבו דאבי — טרמינל A נפתח ב-2023, ותחנת המוניות היא 35 דקות מהקורניש
• התחנה המרכזית — אוטובוסים לדובאי כל 20 דקות ב-25 דירהם, ולאל עין ב-25
• טרמינל השיוט בנמל זאיד — כאן עוגנות הספינות, ומכאן יוצאת הסעה חינם לקורניש

תרבות והיסטוריה

• מסגד השייח׳ זאיד — חינם, סגור למבקרים בשישי בבוקר, ועבאיות מושאלות בכניסה
• הלובר אבו דאבי — 63 דירהם, סגור בשני, והכיפה היא הסיבה לבוא בארבע
• קסר אל ואטן — 65 דירהם, ארמון נשיאותי מתפקד, והכניסה האחרונה בשש
• קסר אל חוסן — 30 דירהם, הבניין העתיק בעיר, וסגור בשני
• מרכז התרבות — חינם, צמוד למצודה, וספריית הילדים בקומה למעלה
• מוזיאון זאיד הלאומי — חמש כנפי הפלדה שמעליו הן ארובות אוויר, לא קישוט
• טים-לאב פנומנה — מ-150 דירהם, חדרים שנכנסים לתוכם, והנעליים נשארות בפתח
• מנארת אל סעדיאת — חינם, הגלריה של האי, ובתוכה הדגם של כל התכנית
• בית המשפחה האברהמית — חינם, בהזמנה מראש, ושלושת הבתים באותו גודל בכוונה
• מקדש באפס ההינדי — חינם, 50 דקות על כביש דובאי, ולא השתמשו בו בפלדה
• כנסיית מר תומא — חינם, הודית אורתודוקסית, ואחת מכארבעים כנסיות מורשות באמירות
• אנדרטת המייסד — חינם, והדיוקן מתחבר רק מנקודה אחת על השביל
• ואחת אל כראמה — חינם, מול המסגד מעבר לכביש, ופתוח עד עשר
• מצודת אל מקטע — נראית רק מהגשר, והיא שמרה על המעבר היחיד אל האי

מה לראות

• אי אל מריה — האי הפיננסי, חינם להסתובב, והטיילת שקטה בשישי
• הקורניש — שמונה קילומטרים של חוף ושביל אופניים חינם, וצל כל 300 מטר
• חוף הקורניש — 25 דירהם לקטע המגודר עם מיטות שיזוף, וחינם משני צדדיו
• ארמון האמירויות — אפשר להיכנס לקפה עם עלה זהב, כ-70 דירהם, ובלבוש ארוך
• מצפה בקומה 74 — מינימום חיוב 95 דירהם, בגובה 300 מטר, והטוב שעה לפני השקיעה
• שער הבירה — נטוי 18 מעלות מערבה, פי ארבעה מפיזה, ואפשר להיכנס ללובי
• גשר השייח׳ זאיד — הגשר היחיד של זאהה חדיד, ומואר בצבע אחרי החשכה
• חוף סעדיאת — 25 דירהם, דיונות טבעיות ולא חול מיובא, וצבי ים מטילים כאן
• פארק המנגרובים ג׳ובייל — 15 דירהם, שבילי עץ מעל המים, ולהגיע בגאות
• הפארק הלאומי מנגרובים — קיאקים מ-150 דירהם, שעתיים, והיציאה בזריחה היא השקטה
• פארק אום אל אמאראת — 10 דירהם, הפארק העתיק בעיר, והפרגולה המוצלת לכל אורכו
• פארק חליפה — חינם, רכבת קטנה סביבו, ותעלות המים זורמות כל היום
• אי חודיריאת — חינם, נבנה כאי הספורט של העיר, ופארק הסקייט מואר
• מספנת הדאו באל באטין — חינם לעבור, גופי עץ עוד נבנים בעין, ובבקרים בלבד
• בית החולים לבזים — 170 דירהם לסיור של שעתיים, בהזמנה מראש, והוא מטפל ב-11,000 עופות בשנה
• מסדר סיטי — חינם, ומגדל הרוח במרכזו מוריד את האוויר בחמש מעלות
• מסלול יאס מרינה — סיורי מסלול מ-130 דירהם, והגרנד פרי סוגר את האי בדצמבר
• פרארי וורלד — 345 דירהם, ורכבת ההרים המהירה בעולם נמצאת תחת הגג האדום
• וורנר ברוס וורלד — 345 דירהם, כולו מקורה, וזה משנה מיוני עד ספטמבר
• יאס ווטרוורלד — 320 דירהם, 45 מתקנים, וסיפור צוללני הפנינים עובר בכל הפארק
• סיוורלד אבו דאבי — 375 דירהם, בלי אורקות במכוון, וצמוד אליו מרכז מחקר
• דיונות המאובנים אל ואת׳בה — חינם, 45 דקות פנימה, ולהגיע בשקיעה כשהצורות מטילות צל
• שמורת הביצות אל ואת׳בה — חינם, סגורה בקיץ, ואלפי פלמינגו חונים כאן בחורף
• נווה המדבר אל עין — חינם, 147,000 דקלים, ותעלות הפלג עוד זורמות תחת רגליכם
• ג׳בל חפית — חינם, 1,249 מטרים ב-21 סיבובים, ועשר מעלות קרירות יותר למעלה
• הפארק הארכיאולוגי הילי — חינם, והקבר העגול שבו הוא בן כ-4,500 שנה
• מצודת אל ג׳אהילי — חינם, סגורה בשני, ותצלומי ת׳סיגר מוצגים בה בקבע
• קסר אל מוויג׳י — חינם, הבית שבו נולד השייח׳ חליפה, וסגור בשני
• גן החיות אל עין — 30 דירהם, והאוריקס הערבי כאן הוקם מחדש מסף הכליה

שווקים וקניות

• קניון יאס — 400 חנויות, חניה חינם, ומחובר לפרארי וורלד במקורה
• הגלריה אל מריה — הקצה היוקרתי, ומסעדות הקומה העליונה מביטות חזרה לקו הרקיע
• קניון המרינה — על שובר הגלים, ובית הקפה במגדל הוא הגרסה הזולה של הנוף
• שוק הדגים מינא זאיד — פתוח משש, יצלו לכם מה שקניתם בדלת הסמוכה, ומזומן בלבד
• שוק התמרים מינא זאיד — עשרים זנים לפי קילו, הטעימה מובנת מאליה, והמיקוח מקובל
• שוק השטיחים — נקרא גם השוק האיראני, רובו תעשייתי, והמחירים מתחילים כפולים
• סוק מרכז הסחר — השוק הממוזג של נורמן פוסטר, והסמטאות צרות בכוונה
• מרכז הזהב מדינת זאיד — זהב נמכר לפי משקל בשער היומי, ודמי העבודה הם המיקוח
• שוק הגמלים אל עין — חינם, מכירה פומבית אמיתית משבע בבוקר, ואיש אינו מצפה לתיירים

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

שמונים ושמונה אחוז מהאנשים במדינה הזאת נולדו במקום אחר, והאוכל הזול מראה את זה: גרילים לבנונים, קארי דגים מקרלה, קאראהי פקיסטני, לחם איראני. מה שכמעט איש אינו מוכר על דלפק רחוב הוא אוכל אמירתי — הוא היה בישול בית ולא בישול מסעדה, וקומץ המקומות שמגישים אותו נאלצו להמציא את הפורמט. צלחת מלאה היא בין חמישה עשר לשלושים וחמישה דירהם, הלחם חינם, וכמעט בכל מקום זה דלפק ומזומן עם כמה כיסאות פלסטיק.

• לבניז פלאוור — כ-25 דירהם, פתוח עד שתיים בלילה
• אל איברהימי — כ-20 דירהם לאדם, ופתוח משש בבוקר
• בית אל חתיאר — גריל סורי, כ-30 דירהם, והמיקס מספיק לשניים
• אל מרזאב — כ-35 דירהם, ואת החריס צריך לבקש
• קפה ערביה — וילה שהוסבה בשלוש קומות, כ-45 דירהם, והשקט היחיד
• דלפקי הדגים במינא — משש בבוקר, מזומן, וכ-40 דירהם לדג שלם
• התמרים בסוק אל מינא — חַלאס ומג׳הול לפי קילו, קודם טעימה, וכ-30 דירהם
• אל דאפרה — בנמל, וארוחת הדאו של שעתיים יוצאת בשמונה וחצי

מוזיאונים

ב-2007 חתמה אבו דאבי על הסכם עם צרפת והחליטה, למעשה, לקנות רובע מוזיאונים ולא לגדל אחד. כל מה שברשימה הזאת מלבד המצודה צעיר מעשרים שנה, ורובו עומד על אי שהיה חול. המצודה היא החריג, והיא גם התשובה לשאלה למה כל זה כאן.

• הלובר אבו דאבי — 63 דירהם, סגור בשני, וארבע היא השעה שבה הכיפה עובדת
• קסר אל ואטן — 65 דירהם, ומופע האור על החזית בשבע וחצי
• קסר אל חוסן — 30 דירהם, הבניין העתיק בעיר, והבאר מסומנת ברצפה
• מוזיאון זאיד הלאומי — חמש כנפי הפלדה של פוסטר הן ארובות שמקררות את האולמות
• טים-לאב פנומנה — מ-150 דירהם, ולהביא גרביים להחלפה
• מנארת אל סעדיאת — חינם, והדגם בגודל חדר מראה את המוזיאונים שעוד לא נבנו
• מרכז התרבות — חינם, הספרייה הלאומית בפנים, והמצודה ממוסגרת בחצר
• מצודת אל ג׳אהילי — חינם, באל עין, ותצלומי ת׳סיגר הם הסיבה להיכנס

טבע

זו אמירות מדברית שיש בה יערות המנגרובים הגדולים במפרץ, ביצה שמתמלאת פלמינגו, ודיונות חול שעשויות אבן. לכל דבר כאן יש עונה: מיוני עד ספטמבר החוץ סגור למעשה בין תשע בבוקר וחמש אחר הצהריים, וכמה מהאתרים האלה נסגרים לקיץ לגמרי.

• פארק המנגרובים ג׳ובייל — 15 דירהם, והגאות היא הזמן שכדאי
• הפארק הלאומי מנגרובים — קיאקים מ-150 דירהם, שעתיים, וביציאת הזריחה יש הציפורים
• שמורת הביצות אל ואת׳בה — חינם, סגורה ממאי עד אוקטובר, ולהגיע בשבע בבוקר
• דיונות המאובנים — חינם, 45 דקות פנימה, והשקיעה היא כל העניין
• ג׳בל חפית — חינם, 1,249 מטרים, 21 סיבובים, וקריר בשמונה מעלות למעלה
• נווה המדבר אל עין — חינם, 147,000 דקלים, ותעלות הפלג בנות ארבעת אלפים שנה
• אי חודיריאת — חינם, חוף ארוך וטיילת מצוק, וכל האי הוא קרקע חדשה
• פארק אום אל אמאראת — 10 דירהם, הפארק העתיק בעיר, ופתוח עד חצות

עם ילדים

אי יאס הוא ארבעה פארקי שעשועים במרחק הליכה זה מזה, ושלושה מהם כולם מקורים — ובין יוני לספטמבר זה לא פרט אלא כל הסיבה שהם עובדים. כרטיס לפארק אחד הוא כ-345 דירהם וכרטיס לשניים הוא כמעט אותו מחיר, ולכן כדאי להחליט לפני הקנייה.

• פרארי וורלד — 345 דירהם, ומתחת ל-1.40 מטר אין עלייה לפורמולה רוסה
• וורנר ברוס וורלד — 345 דירהם, כולו מקורה, והטוב לגילי ארבע עד שתים עשרה
• יאס ווטרוורלד — 320 דירהם, 45 מתקנים, וסיפור צוללני הפנינים עובר בו
• סיוורלד אבו דאבי — 375 דירהם, וסיור מרכז ההצלה בתוספת
• בית החולים לבזים — 170 דירהם, בהזמנה מראש, ושעתיים
• גן החיות אל עין — 30 דירהם, והאוריקס הערבי כאן הוקם מחדש מהכליה בטבע
• פארק חליפה — חינם, רכבת קטנה, מזרקות שפריץ, וצל בשש בערב
• חוף הקורניש — 25 דירהם למקטע המשפחות, מצילים, ורדוד ל-50 מטר

אמונה ומקומות קדושים

כעשירית מהאנשים שחיים כאן הם אמירתים ומוסלמים; השאר הביאו את אמונותיהם, והמדינה מרשה להם מקומות על קרקע שניתנה במתנה. לכן יש ברשימה הזאת מקדש הינדי מאבן מגולפת, כארבעים כנסיות, ובית כנסת שנבנה מתחילתו ככזה, הכול בתוך שעה אחד מהשני, והכול על קרקע שנתנה המשפחה השולטת.

• מסגד השייח׳ זאיד — חינם, סגור למבקרים בשישי בבוקר, וכתפיים וברכיים מכוסות
• בית המשפחה האברהמית — חינם, בהזמנת חלון זמן אונליין, ושלושתם פתוחים למבקרים
• מקדש באפס ההינדי — חינם, 50 דקות על כביש דובאי, וסגור בשני
• כנסיית מר תומא — חינם, הודית אורתודוקסית, והמיסות במליאלאם מתמלאות בשישי
• ואחת אל כראמה — חינם, פתוח עד עשר, וההליכה בין השניים שמונה דקות
• הפארק הארכיאולוגי הילי — חינם, והקבר הקהילתי שבו הוא בן כ-4,500 שנה

חיי לילה

אלכוהול נמכר כאן רק בתוך מלונות ומועדונים מורשים, אין בר באף רחוב, ואיש אינו שותה בפומבי — זה החוק והוא נאכף. מה שהלילה באמת כאן: החום יורד אחרי שמונה, משפחות יוצאות עד חצות, הקניונים והקורניש מתמלאים, והשעה הטובה באי היא זו שאחרי השקיעה. שישי ושבת הם סוף השבוע, ושישי אחר הצהריים שקט בכל מקום.

• הגלריה אל מריה — המסעדות המורשות בקומה העליונה, והן עד אחת
• טיילת אל מריה — חינם, מוארת עד מאוחר, וקו הרקיע ממנה הוא זה שבתצלומים
• מרינת יאס — חינם להסתובב, ולילות הרכיבה לציבור בשלישי בחורף
• ארמון האמירויות — להיכנס אחרי תשע בשביל הכיפה והקפה, כ-70 דירהם
• מצפה בקומה 74 — מינימום חיוב 95 דירהם, בגובה 300 מטר, ופתוח עד חצות
• הקורניש — חינם, ומתשע בלילה זה המקום העמוס בעיר
• מופע האור בקסר אל ואטן — כלול בכרטיס, בשבע וחצי, והוא נמשך חמש עשרה דקות
• קניון יאס — פתוח עד חצות בסוף השבוע, ואולם האוכל הוא המאוחר